^ 1.על מלכים שעסקו בלימוד תורה ואף פסקו דינים והלכות, עיין בסיכום הדוגמאות במאמרו של הרב איתמר ורהפטיג, תחומין ט"ו עמ' 155-153. הראי"ה קוק באגרות הראיה ג' עמ' ו-ז הסביר שלימוד התורה של מלכים, ובמיוחד של מלכי בית דוד שהיו בדרך כלל עוסקים בתורה, שימש עילה למורדים במלכות בית דוד "מפני שנחסרה האמונה שמלך עוסק בתורה כדוד ושלמה יוכל לעסוק יפה בעסקי העולם של הנהגת מלכות".
^ 2.נציין בקצרה מספר הבדלים: א. הדיוט שכותב ס"ת מניח אותו בבית גנזיו; אצל מלך - הוא עימו תמיד. נפקא מינה למקרה שהספר נאבד, נשרף וכד'. הדיוט לא צריך לכתוב שוב ואילו מלך כן. כך עולה מהרמב"ם מלכים ג, א. בעל תורת חיים לסנהדרין כא, ב אומר שגם ביחיד אם נאבד הספר תורה צריך לכתוב חדש, ולומד זאת ממלך, והסכים עימו ר"א פומרנצ'יק, עמק הלכה עמ' לה. אולם הרב יחיאל יעקב וינברג, שו"ת שרידי אש ב, קט חולק עליו וכן הרב עובדיה יוסף, שו"ת יביע אומר ז' יו"ד כה מביא רשימה ארוכה של פוסקים שדחו את דברי התורת חיים. ע"ע: הרב משה פיינשטין, שו"ת אגרות משה או"ח א' נב, ענף א; הרב גרשון אריאלי, תורת המלך עמ' עה-עו; הרב מנשה קליין, שו"ת משנה הלכות ה' קפה.
ב. הדיוט שכתב אפילו אות אחת יצא ידי חובה; מלך צריך לכתוב ספר תורה שלם. כך כותב הרמב"ם בפהמ"ש שם: "וכותב שני ספרי תורה שלמים: אחד יהיה עמו תמיד לא יפרד ממנו". ע"ע שאגת אריה לד; רש"ש לסנהדרין כא, ב; הרב גרשון אריאלי, תורת המלך עמ' עב-עג.
ג. להדיוט אסור לעיין בספרו של המלך, מאחר שאין משתמשים בשרביט של מלך. תוספתא סנהדרין ד, ד; מנחת חינוך מצוה תקג, ב; הרב איסר זלמן מלצר, אבן האזל הל' מלכים ג, א; הרב גרשון אריאלי, תורת המלך עמ' ע; הרב יששכר תמר, עלי תמר ירושלמי סוטה עמ' רלד כותב שספר התורה של מלך לא היה מיועד לקרוא בו בציבור, מאחר שאין רשות להדיוט לקרוא בו, כנאמר בתוספתא בסנהדרין ד, ד: "וקרא בו" - הוא ולא אחר. יש להשיב על כך, שכאן המלך הוא זה שקורא, ואין שמיעת הציבור נחשבת לשימוש בספר תורה.
ד. הרב איסר זלמן מלצר, אבן האזל הל' מלכים ג, ו כותב שלהדיוט מותר להשתכר גם אם זה בהכרח יגרום לביטול תורה. למלך אסור להשתכר סתם כי זה יגרום לביטול תורה. בדבריו דן הרב דוד אלכסנדר מלינובסקי, מלכות בית דוד סי' כד. ראה עוד: הרב אליעזר ולדנברג, שו"ת ציץ אליעזר חלק יט, סי' כו (עמ' עו-עז).
^ 3.בעניין זה האריך הגרי"פ פערלא בספר המצות לרס"ג חלק ג' עמ' ריג, וכך כתב גם הרב אליעזר זאב דבורץ בקונטרס וילן בתוך העמק עמ' ח (מופיע בסוף הספר עמק הלכה מהר"א פומרנצ'יק). הטור ביו"ד סי' ער מביא את דברי הרא"ש שבזה"ז יוצאים ידי חובת מצות כתיבת ספר תורה ברכישת חומשים ומשניות. מפרשי הטור, הב"י והפרישה דנים אם זו אפשרות נוספת לקיום המצוה או שזה תחליף. עסק בזה גם השאג"א בסי' לד, והרב יעקב יחיאל וינברג, שו"ת שרידי אש חלק ג עמ' שי. לפי שני הפירושים עולה שיש קשר וזיקה בין מצות כתיבת ספר תורה לבין מצות תלמוד תורה גם בהדיוט. גם לפי הסבר זה, עדיין לא שמענו גם לשיטת הרא"ש שהדיוט חייב ללמוד דוקא בספרים שהוא רכש, ושרק בספרים אלה יוכל לקיים מצות תלמוד תורה. הדיוט יכול לקיים מצות תלמוד תורה גם בספרים של אחרים. לעומת זאת מלך חייב ללמוד דוקא בספר הזה. אמנם בשו"ת מהר"י בי רב סב רוצה ללמוד מספר תורה של מלך שגם הדיוט מצוה שילמד ויקרא דוקא בספר תורה שלו, אך לדברינו אין הכרח לומר כך. בשו"ת הרדב"ז ג, תקכט כותב שההבדל בין הדיוט למלך הוא שזה כותב לו אחד וזה שנים. משמע שבחובת הלימוד בו הם שווים. אך זה בתשובה לשאלה במה לקרוא שמו"ת, בספר תורה רגיל או בחומש. כמובן שגם כאן ישנה עדיפות לספר תורה אך אין זה באותה דרגה. בשו"ת נודע ביהודה מהדו"ת יו"ד קעד טען השואל שאין מצוה ללמוד תורה בספר תורה פסול, ועל כך כתב הנודע ביהודה שרק בציבור אין לקרוא בספר תורה פסול, אך ללמוד בו בודאי שאפשר, וכמו שמלך מצווה ללמוד בספר תורה שלו. גם כאן נסביר כנ"ל שעדיין יש הבדל והוא שמלך מצווה בדוקא ללמוד בספר תורה שלו.
עניין נוסף שדנים בו הפוסקים הוא חיובה של מלכה בכתיבת ספר תורה. עסק בזה במרגליות הים בסנהדרין עמ' נב אות לו. אך נראה שזה לא קשור. אולי יש מקום לפטרה מכתיבת ספר תורה של הדיוט אם נניח שיש קשר בין חובת הכתיבה ללימוד (שו"ת בית הלוי א, ו; בשאגת אריה סי' לד-לה). אבל אין לפטרה מכתיבת ספר תורה של מלך, שנועד למטרה אחרת. על המלך ללמוד ממנו עניינים כלליים ששייכים להנהגת האומה, או תקנות כלליות, ובזה גם מלכה חייבת.
^ 4.בשונה מדבריו של הרב יוסף כרמל, שם לשמואל עמ' 216-208.
^ 5.הראי"ה קוק חזר על דברים אלו בשו"ת משפט כהן עמ' רעד. במאמרי הראיה עמ' 385 הוסיף עוד: "המלך צריך לכתוב שני ספרים. ספר אחד כמו כל אחד מישראל. וספר נוסף בתור מלך ומנהיג האומה בישראל... ספר תורה ממין הדוגמא של ספרי התורה אשר למלכי ישראל ומנהיגיו הציבוריים, ספר תורה ששואבים ממנה את רוח ישראל סבא בחייו הציבוריים של ישראל, את העדינות הנפשית ואת זהר החיים הישראליים". וראה גם במאמרי הראיה עמ' 173. בעיטור סופרים א' עמ' ז בלשכת השער שם כתב הראי"ה קוק חידוש נוסף, והוא שעל המלך לכתוב לו גם תורה שבע"פ כדי שלא ישכח ההלכות מחמת טרדותיו. הוא למד זאת מהספרי שם נאמר: "אין לי אלא משנה תורה, שאר דברי תורה מנין? ת"ל לשמור את החוקים". הלשון "שאר דברי תורה" מורה שמדובר על תושבע"פ.
^ 6.ע"ע בדברי ר' צדוק הכהן מלובלין צדקת הצדיק עמ' ריט, ומחשבות חרוץ יב עמ' 93 .
^ 7.בשאלה באילו דינים מלך היה דן כחבר סנהדרין עסקו בהרחבה: הרב יוסף כרמל, "מלך במשפט", שם לשמואל עמ' 216-171; הרב איתמר ורהפטיג, תחומין טו עמ' 151-146; הרב משה רוזמרין, דבר משה לסנהדרין עמ' קעז- קעח; הרב יובל שרלו, "סמכות השיפוט של המלך", מגדים א', עמ' 80-61. אנו דנים בשאלה באילו דינים מלך דן כשספר התורה המלכותי עימו.
^ 8.בניגוד לדברי הרב יובל שרלו, מגדים א' עמ' 80, הכותב שלמלך מישראל לא ניתנה (לדעת הרמב"ם) סמכות לדון לא בסנהדרין ולא במשפט המלוכה. לדברינו גם מלך מישראל דן במשפטי המלוכה ככתוב ברמב"ם הל' מלכים ג, ח. וכן מסברה: אם מלך לא יכול לדון במשפטי המלוכה, אזי מרוקנים את תפקידו ממרכיב מאד חשוב בהנהגתו.
^ 9.גם על יהושע שנחשב למלך, נאמר בסוף ימיו: "וישם לו חוק ומשפט בשכם, ויכתב את הדברים האלה בספר תורת האלהים" (יהושע כד, כה-כו). הרמב"ן (שמות טו, כה) מפרש שאין אלו חוקי התורה והמשפטים, אלא הם הנהגות וישובי המדינות כגון התנאים שהתנה יהושע (בבא קמא פא, א). נראה שהנהגות אלו שייכות למשפטי המלך או המלכות ואותם הוא כתב והניח בספר התורה כדברי תרגום יונתן שם.
^ 10.ראה עוד: הראי"ה קוק, עין איה שבת י, א.
^ 11.ע"ע ברמח"ל בדרך ה' חלק ג' פרק ב', הכותב שבכל לימוד תורה יש שני עניינים - ידיעת התורה, והשפעתה הסגולית גם אם הדברים לא מובנים. ע"ע בדברי הגרי"ד סולוביצ'יק, שיעורים לזכר אבא מארי ז"ל א' עמ' קנט-קס, ב' עמ' רט; הרב אליהו בקשי דורון, "הבאים להקהל, למעמד ולקריאה בתורה", ספר הקהל עמ' 380-369.
^ 12.האריך בזה הרמ"צ נריה, צניף מלוכה עמ' 298-289.
^ 13.עיין הסבר אחר הרב ישראל אריאל, מחזור המקדש לסוכות, עמ' 112-109.
^ 14.יש שהסבירו את סיבת הדבר בכך שבספר התורה של המלך לא כתובות כל הפרשיות שהוא צריך לקרוא בהקהל. לפי דעת זקנים מבעלי התוס' (דברים יז, כ) היה כתוב בספר תורה של המלך רק עשרת הדברות. הרש"ש לסנהדרין כא, ב כותב שהיה כתוב שם ספר מצוות בקצרה. ע"ע בספורנו לדברים לא, טו; בדברי הגרי"פ פערלא בספר המצות לרס"ג חלק ג' עמ' ריד- ריז; הרב גרשון אריאלי, תורת המלך, עמ' עב.
^ 15.כך הסביר האדר"ת בקונטרס זכר למקדש מצות הקהל, ספר הקהל עמ' 513.