בית המדרש

  • מדורים
  • סיפורים נוספים
לחץ להקדשת שיעור זה

בלחם עוני ובאושר

הם ראו פתאום את ר' נתן ליונטהנדלר יושב עם בני ביתו בביתו בבראד, בחדר גדול ומואר ליד שולחן מלא בכל טוב, אך כל המסובים שם מנופחים, מרוגזים ואינם שבעי רצון זה מזה.

undefined

עודד מזרחי

ניסן תשע"ז
3 דק' קריאה
נהוג היה אצל הבעל שם טוב, שתלמידיו אשר באו אליו לשבת או לחג השתתפו עמו בסעודות.
בין תלמידיו היו למדנים גדולים ובעלי רוח הקודש, ולעומתם היו גם "מקושרים" - יהודים פשוטים שלא ידעו ללמוד, שברובם היו בעלי מלאכות שהתגוררו ביישובים ובכפרים.
בין תלמידיו הרבים של הבעש"ט היה אחד מהעיר בראד ושמו ר' נתן ליונטהנדלר, שמסחרו היה בבדים. היה זה יהודי תלמיד חכם. כל יום כשהשתחרר מעסקיו, ובמיוחד בלילות, היה לומד בהתמדה רבה. במידותיו היה ר' נתן אדם רגיל, והעיקר אצלו היה לימוד תורה וקיום מצוות בהידור. הוא התמסר ללימוד התורה בעיון רב, אבל בתיקון המידות עסק מעט מאוד. הבעש"ט העיר לו שצריכים לעסוק גם במידות ובעבודה, אך ר' נתן המשיך להתנהג כסדרו. שנים חלפו ואצל ר' נתן גדלו ילדים שהוא הדריכם בדרכו והיו למדנים גדולים.
לעומת זאת היה לבעש"ט מקושר אחד, יהודי פשוט ושמו ר' אברהם בלישצניצר, שחי בעיירה בלשצניץ. הוא היה פשוט מאוד בלימודו, למד רק את הספרים שנכתבו ביידיש, וגם אותם התקשה להבין. גם את פירוש המילים של התפילה, החומש או התהילים לא הבין, אבל כל דבר בעבודת השם ובקיום המצוות עשה בשמחה ועבד על תיקון מידותיו.
הבעש"ט נהג לקרב את היהודים הפשוטים ואמר בפניהם תורה המתאימה להבנתם. תלמידי החכמים וגדולי התורה היו אמנם מסורים לבעש"ט בלב ובנפש ולא הרהרו על מעשיו, ובכל זאת חרה להם שרבם מקרב כל כך את היהודים הפשוטים ואף אומר בפניהם תורה. למרות זאת חזרו גם על התורות שאמר הבעש"ט בפני היהודים הפשוטים והתעמקו בהן.
באחת השבתות הזדמנו אצל הבעש"ט ר' נתן ור' אברהם. הבעש"ט אמר תורה על הפסוק "ובפרשכם כפיכם אעלים עיני מכם, גם כי תרבו תפלה אינני שומע, ידיכם דמים מלאו". הבעש"ט הסביר כך: "למרות שהעיקר בעבודת השי"ת הוא אכן עבודת המוח ועבודת הלב, כלומר עבודה בלימוד התורה ועבודה בתפילה, שעל ידן העבודה בענייני המידות ובענייני העולם היא בדרך ממילא כפי שצריך להיות, בכל זאת אפשר שיהיו 'ידיכם דמים מלאו', שגם כאשר נותנים נדבה לעני ביד רחבה שהיא עבודת הלב, בכל זאת 'אעלים עיני מכם', לא אראה זאת, מפני שאין זו עבודה אמיתית. אמיתיות העבודה היא כשמרגישים את הזולת. 'גם אם תרבו תפילה' - עבודת המוח, הנה גם זו אינה עבודה, מפני שלא מרגישים את הזולת בהרגש אמיתי וזו שפיכות דמים, 'ידיכם דמים מלאו' - מידותיכם, גם הטובות, הן 'דמים מלאו'".
ר' נתן ור' אברהם שמעו תורה זו. ר' נתן התלמיד-חכם הבין את התורה בדרכו, התעמק בשני אופני עבודה, עבודת המוח ועבודת הלב, שהן העבודה של לימוד התורה ועבודה של תפילה. ר' אברהם, שהבין מתורת הבעש"ט רק את המילים הספורות הנוגעות לפועל ממש, החליט שעליו לעסוק בעבודת בירור וזיכוך המידות הרבה יותר מאשר עשה עד כה. המילים "'ידיכם דמים מלאו', כשלא מרגישים באמת את צער הזולת, גם כאשר עוזרים לו ביד רחבה, הרי זה שפיכת דמים", לא נתנו לו מנוח, ובשובו לביתו החל לעבוד יותר על עצמו, והתקדם בעבודתו זו.
בפסח, בשעת ליל הסדר, כשהבעש"ט ישב עם תלמידיו ליד שולחן הסדר, היה במצב רוח מרומם ושוחח על נחת הרוח הגדולה שיש בשמיים מעבודת האנשים הפשוטים לעומת עבודתם של בעלי התורה והעבודה. הוא הורה לתלמידיו לעצום את עיניהם ולשים את ידיהם איש על כתף חברו. הבעש"ט הניח את ידיו על כתפי שני התלמידים שישבו משני צדיו והחל לנגן, והתלמידים ראו לפתע את ר' אברהם בלישצניצר יושב עם אשתו וילדיהם בכפרו, ליד שולחן הסדר בחדרון קטן, על השולחן מונחים כמה כדי חרס ונר של שמן דולק, ור' אברהם ובני ביתו יושבים במצב רוח חגיגי ועורכים את הסדר בשמחה רבה. לאחר מכן הם ראו פתאום את ר' נתן ליונטהנדלר יושב עם בני ביתו בביתו בבראד, בחדר גדול ומואר ליד שולחן מלא בכל טוב, אך כל המסובים שם מנופחים, מרוגזים ואינם שבעי רצון זה מזה.
כשהסיר הבעש"ט את ידיו הקדושות מכתפי שני התלמידים וסיים לנגן, הורה לתלמידיו לפתוח את עיניהם ואמר להם: "מי שעבודתו היא במוח ולב, למרות שהיא עבודה גדולה, אבל כשחסרה השלמות של מידות טובות בפועל, הרי זה 'בית מלא זבחי ריב'. לעומת זאת מי שעובד עם עצמו, ולמרות פשטותו הוא רואה בכל דבר את המעלה ואת היתרון של השני, וממילא כל הזמן הוא שבע רצון ובמצב רוח טוב, וגם כשאין לו כמעט במה להאכיל את ילדיו ביום טוב, בכל זאת הוא שמח בשמחת החג, מתקיים בו הפסוק 'טוב פת חרבה ושלוה בה'".

ליצירת קשר לסיפור בעל מסר יהודי שחוויתם:orchozer@gmail.com

מתוך העיתון בשבע.
את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il