ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- משפחה חברה ומדינה
- נישואין וזוגיות
- חופה, חתונה ושבע ברכות
מן הידועות שנישואין כוללים בתוכם, זה לצד זה, מרכיבים הלכתיים מחויבים ומנהגים עדתיים מגוונים. דא עקא, העת החדשה, מיזוג הגלויות והמודרנה בכלל, הביאו לכך שחלק מאותם מנהגים, ודווקא האשכנזיים, נשכחו ונעלמו כמעט לחלוטין, וחבל.
הנה דוגמה למנהג שקנה לו שביתה משמעותית בספרי קדמונים ואף בפוסקים, ובכל זאת דומה שכמעט אין מי שנוהג אותו. מדובר במנהג שבזמנו רווח למדי בארצות אשכנז של מערב אירופה. זהו זמר שנאמר לכבוד החתן בשבת חתן שהקדימה את מועד הנישואין - פיוטו של רבי אביגדור קרא "אחד יחיד ומיוחד".
כך מובא בספר המנהגים הקדום (מלפני כ 300 שנה) נוהג כצאן יוסף, חיבורו של ר' יוסף יוזפא (קאשמן-סג"ל) איש פרנקפורט: "שבת שקודם החתונה מרבים בשמחה לכבוד החתן... אותו שבת הוא חיוב לקרותו לספר תורה... ומזמרים לו אחד ומיוחד". לימים כך כתב ר' יצחק זליגמן בער (בעל סידור 'עבודת ישראל' הנודע בקהילות אשכנז) בספרו תיקון הקורא והסופר: "נוהגים שיזמר לו החזן זמר 'אחד יחיד' קודם שיאמר אליו מי שבירך". אף לאחרונה כתב רמ"ש ורשבסקי מאמר על "אלף שנות חיים יהודיים – יהדות אלזאס" (פורסם בתוך קובץ 'יהדות אלזאס'), וציין שמנגנים את הזמר בשבת שלפני הנישואין "כדי להודיע ברבים על אירוסין או על נישואין".
ענין זה של "זמר לחתן" מתועד גם בפסיקה. כך למשל ציין בעל ה'לבוש' שהחיוב להעלות את החתן לתורה בשבת שלפני נישואיו הוא "דווקא למי שמזמרין אותו", ולעומת זאת "לאלמון שאין מזמרין אותו אין חיוב". החרה-החזיק אחריו ה'מגן אברהם' שאם כך עשו ואולם החתונה נדחתה, אזי "אם רוצה שיזמרו אותו – הוא חיוב שנית בשבת שלפני החתונה". כלומר לא העלייה לתורה היא עיקר והזמר מתווסף, אלא להפך: הזמר הוא עיקר והעלייה לתורה אינה אלא תוספת - העלייה מאפשרת את הזמר לחתן. וכך עוד פוסקים רבים (האריך בדבר הרב ב"ש המבורגר, בספרו שרשי מנהג אשכנז, ג: זמר לחתן בעלותו לתורה).
מאבק בהתבוללות
פיוטים שונים התחברו לעניין זה, ואולם אחד ומיוחד שבהם הוא פיוטו של רבי אביגדור קרא "אחד יחיד ומיוחד". רבי אביגדור קרא הוא דמות מוכרת למדי. הוא היה דיין ברגנשבורג, שממנה הגיע לפראג ואף שם שימש כדיין וגם ראש ישיבה. הוא חיבר שו"ת ופיוטים, כנראה שעסק גם בקבלה ויש המתעדים היכרות וידידות קרובה שלו עם מלך בוהמיה ונצל הרביעי, היכרות שאף הובילה את המלך הנוצרי להודות באמונה היהודית. רבי אביגדור נפטר בשנת ה'קצט (1439) וקברו הוא הקדום ביותר בבית הקברות היהודי העתיק של פראג. רבי אביגדור נחשב לאחרון פייטני אשכנז הראשונים.
ענייני אמונות ודעות מאוד העסיקו אותו ולא מפתיע שזה עיקר עניינו של הפיוט. אגב, לא למותר לציין שכנראה בשל החשיבות היתרה שרבי אביגדור ראה בו, הוא חיבר אותו בשתי לשונות: בעברית וגם ביידיש:
"אחד יחיד ומיוחד אל, נדרש לבר לבב שואל, אך טוב א-להים לישראל – הללויה / בורא כל ממש מתוהו, אם יש פועל כמעשהו, מי הוא זה ואיזהו – הללויה / יהודי נוצרי ערבי בינה, לא נראית לאל כל תמונה, דרכיו משפט א ל אמונה – הללויה / גוף אין לו גם דם ובשר, ובידי אדם לא נמסר, אמונת שבטים שנים עשר – הללויה / דת תורתו החכימנו, בתרי"ג מצוות הכתירנו, הוא עשנו ולו אנחנו – הללויה / וביום שבת וברית מילה, באותות [באורות] עלינו נגלה, לשם ולתפארת ולתהילה – הללויה / רז האמונה בכל האיים, לא נמצאת רק בעבריים, הבמות תהיינה לעיים – הללויה / קיני נעמן גם עובדיה, רחב נעמה ורות המואביה, נכנסו בדת תושיה – הללויה / רודפי יושר בכוונה, הם נמסרים בסכנה, אנא ה' הושיעה נא – הללויה / אדון בכל שלמות מושלם, ברך עמך כולם, מעתה ועד עולם – הללויה".
האמת היא ששיוך הפיוט דווקא לנישואין ולחתן אינו ברור לכאורה, שכן עניין זה כלל לא מוזכר בפיוט. לא בכדי נשברו על כך אפוא לא מעט קולמוסים. ואולם, ייתכן שספר דברים שבו אנחנו מצויים מבהיר את העניין.
אחד הנושאים שעוברים כבריח התיכון בחומש זה הוא המאבק בעבודה זרה. נושא זה חוזר ונשנה שוב ושוב. לא פעם מוזכר בנושא זה חשש ההתבוללות והטמיעה שנגרמות כתוצאה מנישואין לבנות ניכר: "ולא תתחתן בם בתך לא תתן לבנו ובתו לא תקח לבנך. כי יסיר את בנך מאחריי ועבדו אלוהים אחרים וחרה אף ה' בכם והשמידך מהר" (דברים ז, ועוד).
כך אצל משה ערב הכניסה לארץ ישראל, כך לימים בשיבת ציון של עזרא שמורה על גירוש הנשים הנוכריות, כך גם אחר כך התמודדות חז"ל שגזרו לא מעט תקנות כדי להרחיק מקירבה לגויים ומחיתון איתם, ולמעשה כך גם היום: מן הידועות שנישואי תערובת הם הם גורם משמעותי וראשוני ביותר להתבוללות. היפוכו של דבר נישואין כדת משה וישראל, שהם ערובה לשמירת אמונה בטהרתה. מה מתאים אפוא לנישואים כהלכה יותר מהפיוט "אחד יחיד ומיוחד"! ואם כך, אולי הגיעה השעה להחזיר עטרה ליושנה?
מתוך העיתון בשבע.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
האזינו האזינו – עם זו יצרתי
הדבר שמגן ומציל את עם ישראל במצבי חירום הוא התפקיד והיעוד האלוקי המונח אך ורק על כתפי ישראל עד כי העולם כולו תלוי בו ובסגולתו
אורות התשובה - הרב הראל כהן מכאב התשובה לאור השמחה
אורות התשובה פרק ז, ז | פרק ח, א-ב
השיעור עוסק במתח שבין כאבי התשובה והייסורים הנפשיים הנלווים לניתוק מהחטא, לבין תחושת השמחה והשחרור הנובעות מתיקון הנפש. דרך פסקאותיו של הרב קוק באורות התשובה, מתבאר כיצד הכאב על העבר איננו גורם לייאוש אלא מהווה תהליך ריפוי עמוק המרומם את האדם.
צום גדליה צום גדליה: מצמיחת חורבן לבניין
השיעור מעמיק במשמעותו של צום גדליה בתוך עשרת ימי תשובה, ומסביר כיצד הייאוש של רוצחי גדליה החריב את הסיכוי להמשכיות היישוב היהודי לאחר החורבן. דרך השוואה בין דברי הרמב"ם לגמרא ולחטא נדב ואביהוא, מודגש המסר שגם מתוך השבר הגדול ביותר אסור להתייאש, אלא יש להמליך את רצון ה' ולפעול לתיקון.
ענינו של ראש השנה סוד השופר ופנימיות ראש השנה
השיעור עוסק במשמעותו הפנימית והעמוקה של השופר, שאינו רק מצווה מעשית אלא ביטוי לתפילת הנשמה ולחיבור לשורש ההוויה, הבינה ותיקון העולם העתידי. מתוך כך מוארים סדר הברכות של ראש השנה והשאלה ההלכתית והרעיונית של הימנעות מתקיעת שופר כאשר החג חל בשבת.
שמונה פרקים לרמב"ם כוח המדמה בשירות הקודש
שיעור 4
השיעור עוסק במהותו ובחשיבותו של כוח המדמה כגשר הכרחי המתרגם את רעיונות השכל המופשטים לציורים מוחשיים, עולם הרגש והמעשה. דרך דברי הרמב"ם, הראי"ה קוק וההקשר לערב ראש השנה, מובהר כיצד חיבור הדמיון לעבודת ה' מונע טעויות ומעניק חיות מעשית לקיום המצוות.
הלכות יציאה לטיולים – הרב שי טחן בית מלון נחשב כצרכי הרבים ולכן רשאים לעשות בחול המועד כל הנצרך אפילו במעשה אומן
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עוצמת התפילה והרצון המעלה הכל
חלק ג' פסקה כ"ד , כ"ה
השיעור עוסק בתפילה כביטוי לכמיהת כל הבריאה אל מקורה האלוקי, כאשר האדם מרכז בתוכו את שאיפות היקום כולו ומעלה אותן. דרך כוח הרצון והדבקות, התפילה מתגלה כפעולה ממשית במציאות המחברת את העולם למקור הברכה והחיים.
יומא אכילת מאכלים שאינם ראויים ביום הכיפורים
יומא דף פ"א
השיעור עוסק בגדרי איסור אכילה ביום הכיפורים ובמאכלים שאינם ראויים, תוך ניתוח מחלוקת הראשונים בדין אכילתם בכמות מרובה ובחצי שיעור. באמצעות עיון בשיטות הרמב"ם, הראבי"ה והגר"א, נבחנת השאלה האם איסור היום מוגדר כחובת "שביתה מעינוי" או כאיסור אכילה רגיל.
ענינו של ראש השנה מלידת חיה להולדת אדם
השיעור מעמיק בביטוי "היום הרת עולם" ומבאר כי האדם נברא כחיה פראית שתפקידה להוליד ולפתח את צלם האלוקים שבה מן הכוח אל הפועל. מתוך כך מוארים מהות יום ראש השנה, מעמדם הייחודי של ישראל בדין כממליכי המלך, והמבט השלם שלעתיד לבוא שיתגלה כ"יום שכולו שבת".
