^ 1. בדורות האחרונים גדולי החסידות התאמצו למצוא דרכים כיצד להחזיר לתפילה את הרגש האישי והכוונה שנדחקו בעקבות ההדגשה הכללית, לעיתים אף וויתרו לשם כך על דקדוקי הלכה. יש שהוסיפו ניגונים בתפילה, ובזה אין שום בעיה הלכתית. יש שהיו נוהגים לחזור על מילות התפילה שוב ושוב עד שהרגישו שכוונו מספיק, ויש בכך בעיה הלכתית. יש שהיו צועקים בתפילה, ואף זה בניגוד להדרכת חכמים. יש שאיחרו את זמן התפילה עד שהרגישו בעצמם שהם מוכנים לכוון כראוי, אך אם בינתיים עבר זמן התפילה, זה בניגוד גמור להלכה. ויש שהיו מתפללים ביחידות כדי לעורר את הכוונה (ע' על ערך התפילה במניין בפניני הלכה, תפילה, פ"ב סעיפים: א, ב, ה). בעקבות זאת התעוררה כנגדם מחלוקת. אך הם סברו שכל כך חשוב לעורר את הכוונה האישית, עד שאפשר לוותר לשם כך על דקדוקי הלכות. בפועל, כעבור כמה דורות, רוב החסידים חזרו לשמור על כללי ההלכה כמסורת ישראל.
^ 2. חיוב הנשים להתפלל בכל יום לפי הרמב"ן, מפני שגם הנשים צריכות לבקש רחמים על עצמן. וגם לפי הרמב"ם יש גורסים בגמ' מפני שגם הן צריכות לבקש רחמים. וכן בתקנות שתקנו חכמים לגברים בולט יותר הצד הכללי והציבורי, כנגד התמיד, וכנגד הופעת הקדושה בבית המקדש, כאשר בית הכנסת הוא מקדש מעט. בנוסף לכך הגברים מחויבים בק"ש ובברכותיה. לעומת זאת לנשים נשאר העיקר הראשון שבתפילה, שהוא השבח, הבקשה וההודאה. גם למדנו סברה (לעיל ב, 4) שנשים שטרודות בגידול הילדים פטורות מהתפילה, מפני שאינן יכולות לכוון כראוי, ואילו לגבי גברים במצב דומה אין מקילים. ושוב מצינו שלגבי נשים יש יותר דגש על הכוונה ובקשת הרחמים, ולגבי גברים על שמירת המסגרת של גילוי שכינה בתפילה.
וזה תואם את המבואר בהערה 2, שמצד השכל האישה פרטית יותר, ומצד קליטת האמונה כללית יותר. קביעת סדרי התפילה במניין כנגד הקרבנות באה לתת ביטוי יותר לצד השכלי, לקבוע בעולם את יסודות האמונה, ולזה שייכים יותר הגברים. לעומת זאת הנשים בולטות יותר בכוונת הלב, שבאה לידי ביטוי בתפילה האישית, וזו מצוות התפילה לנשים, שבולט בה יותר צד הרשות. לכן נלמדו יסודות תפילה מרובים מתפילת חנה. עוד יעויין בפניני הלכה תפילה ב, ב; ב, ה. וכן להלן טו, 1, שנשים פטורות מאמירת פרשת התמיד, כי חיוב הנשים מצד שצריכות לבקש רחמים ולא כנגד התמיד. והמבי"ט ב"בית אלקים" שער היסודות פל"ט באר, שעד החורבן היתה השכינה נגלית במקום הקרבן, וגם תפילת היחיד היתה נשמעת. ואחר החורבן הראשון, תקנו אנשי כנה"ג את התפילה במניין, כדי שתשרה שכינה ביניהם, ומתוך כך תתקבל תפילתם.