ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט
שבת בקראון פלזה עם הרב שמואל אליהו והרב יוני לביא ושבת שירה עם הרב סבתו
בית המדרש בית מדרש הלכות ברכות

לב הלימוד -הלכות ברכות ב'

הרמב"ם היומיטבת תשע"ח
70
לחץ להקדשת שיעור זה
פרק ז- דרך ארץ בסעודה


חכמי ישראל נהגו בהרבה הנהגות של דרך ארץ בסעודה: בצורת הישיבה, בכבוד בעל הבית, בכבוד השמש ובכבוד האוכל.

מבין ההנהגות: אין משיחין בשעת הסעודה, לא זורקים לחם ונותנים למלצר לאכול מהאוכל המוגש.

ברכת המזון לא חייבת להיות על יין, אך כשעושה על יין חייב לשטוף את הכוס ולהוסיף מים ליין באמצע ברכת הארץ.



פרק ח- ברכות שאר האוכלים

על פירות העץ מברך ''בורא פרי העץ'' ו''בורא נפשות'' חוץ משבעת המינים שמברך מעין שלש (מלבד חיטה ושעורה כמובן). על פירות הארץ והירקות מברך ''בורא פרי האדמה'' ו''בורא נפשות''. על שאר המאכלים שאינם גידולי קרקע מברך ''שהכל'' ו''בורא נפשות''.

השותה מים שלא לרוות את הצמא (כגון לנטילת תרופה) אינו מברך כלל.

על סוכר נחלקו הגאונים אם מברך ''אדמה'' או ''עץ'' והרמב''ם פסק ''שהכל''. כל דבר שעברה צורתו מברך ''שהכל''. כל שמברכים בהתחלה ''שהכל'' חותמים ב''בורא נפשות''.

כללים בהלכות ברכות:

אם ברך על פרות האדמה ''עץ'' לא יצא אבל אם ברך על פירות האילן ''אדמה'' יצא. על כל הדברים אם ברך ''שהכל'' יצא.

בכל ברכה שהסתפק אם ברך לא חוזר ומברך (מלבד ברכת המזון) מכיוון שהברכות מדברי סופרים.

כשיש לפניו כמה מינים עם ברכות שונות: אם אחד מהם חביב לו מברך עליו ראשון ואם לא מברך קודם על שבעת המינים ומקדים את הפרי שקרוב בפסוק למילה ''הארץ''.

בברכה מעין שלש נחלקו אם מוסיף ''כי –ל טוב ומטיב'' מעין ברכה רביעית או שתקנו רק מעין שלש ברכות. כשאכל כמה מיני פירות וחלק מהם משבעת המינים מברך מעין שלש ופוטר הכל.

נקודה להרחבה:

כדי לזכור את סדר הקדימויות בתוך שבעת המינים יש שהציעו סימן על פי מספר הגרעינים: הזית עם גרעין אחד קודם, אחריו התמר עם גרעין חצוי, הענבים עם קצת גרעינים, התאנים עם יותר והרימון עם הכי הרבה גרעינים בסוף.



פרק ט- ברכות הריח

''כשם שאסור לו לאדם להנות במאכל או במשקה קודם ברכה כך אסור לו להנות בריח טוב קודם ברכה''.

על ריח הבא מהעץ מברך ''בורא עצי בשמים'' על ריח הבא מהעשב מברך ''בורא עשבי בשמים'' על ריח הבא מפרי מברך ''שנתן ריח טוב בפירות'' על שמן אפרסמון מברך ''בורא שמן ערב'', ועל שאר הריחות הטובים מברך ''בורא מיני בשמים''.

במקרה שמסתפק מה לברך או שמריח כמה ריחות ביחד מברך ''בורא מיני בשמים''.

על שלושה ריחות טובים לא מברכים:

1. ריח שאסור להריח בו כגון על עבודה זרה או על אישה האסורה לו.

2. ריח שנעשה להעביר ריח רע.

3. ריח שנעשה לתת ריח בדבר אחר כגון מוגמר הנעשה לתת ריח בבגדים.



פרק י- ברכות ההודאה והשבח

פרק זה עוסק בסוג השני של הברכות- ברכות השבח. הפרק מונה את כל הברכות שתקנו חכמים לשבח לקב''ה: ברכת שהחיינו, הטוב והמטיב, דין האמת, ברכת הגומל, שעשה נסים, מציב גבול אלמנה, ברכת בית הקברות, חכם הרזים, שנתן מחכמתו לבשר ודם, משנה הבריות, שככה לו בעולמו, ברכת האילנות, שכוחו מלא עולם, עושה בראשית, העושה את הים הגדול, זוכר הברית, ברכת הלבנה, ברכת החמה.

מלבד הברכות תקנו חכמים גם תפילות ובקשות שונות: תפילה לפני ואחרי הלימוד, בכניסה לעיר וביציאה ממנה, תפילת הדרך, בכניסה וביציאה מהמרחץ, בכניסה וביציאה מהקזת דם, הרואה בתי גויים בישובם ובחרובנם, הרואה קברי גויים, ההולך למדוד את תבואתו.

''כללו של דבר לעולם יצעק אדם על העתיד לבוא ויבקש רחמים, ויתן הודיה על שעבר ויודה וישבח כפי כוחו, וכל המרבה להודות את השם ולשבחו תמיד- הרי זה משובח''

נקודה להרחבה:

ביחס לכמעט כל הברכות בפרק קיימת מחלוקת האם הם נוהגות גם כיום. יש שסוברים שגם כיום יש לברך כמעט את כל הברכות (עיין בפניני הלכה), אך המנהג הרווח לצמצם בברכות אלו בעקבות השינוי בתנאי החיים, בעיקר מכיוון שעם ריבוי אמצעי התקשורת והמדיה רמת ההתרגשות ממראות מסוימים פחתה.



פרק יא- ברכות המצוות

כל הברכות פותחות וחותמות בברוך חוץ מברכה הסמוכה לחברתה, ברכה קצרה, ברכה אחרונה מברכות קריאת שמע וכמעט כל ברכות המצוות.

על כל המצוות חייב לברך. בין על מצוות הנקראות ''חובה'' שיש חובה להשתדל לקיים אותם כתפילין וסוכה, ובין על מצוות הדומות לרשות שיש חובה לקיים אותם רק במצבים מסוימים כמזוזה ומעקה. בין על מצוות מדברי תורה ובין על מצוות מדברי סופרים כגון מגילה וחנוכה. מלבד דברים שעושים משום סכנה כגון מים אחרונים.

על כל המצוות מברכים קודם עשיית המצווה חוץ מטבילת הגר. כששכח לברך בהתחלה אם מדובר במצווה מתמשכת כמו מצוות תפילין יכול לברך כל עוד המצווה נמשכת (כל עוד הוא עם התפילין).

על כל מצווה שבאה מזמן לזמן או שאינה מצויה או שתלויה בקניית דבר מסוים כציצית מברך ''שהחיינו''.

אם עושה את המצווה בשביל עצמו מברך בנוסח של ''ל''- ''להניח תפילין'' ''להתעטף בציצית'', אך אם עושה אותו בשביל אחרים מברך ''על''. לכלל זה יש מספר יוצאים מן הכלל ופרטים נוספים.

כל דבר שהוא מנהג אין מברכים עליו, וכן בספק ברכות הולכים להקל ולא מברכים.

''לעולם יזהר אדם מברכה שאינה צריכה וירבה בברכות הצריכות וכן דוד אומר 'בכל יום אברכך ואהללה שמך לעולם ועד'''.

נקודה להרחבה: הרמב''ם מנסה בפרק להגדיר מתי מברכים על מצווה בנוסח של ''ל'' ומתי ''על''. יש לדעת שכמעט כל הראשונים ניסו לענות על שאלה זו אך אף אחד לא הצליח לתת כלל שמקיף את כל המקרים.



עוד בנושא הלכות ברכות
שאל שאלה

לא ניתן להעביר הודעה לרבנים באמצעות מערכת התגובות.

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il