ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- הלכות ברכות
- רמב"ם יומי – הלכות ברכות – 90 שניות על הרמב"ם היומי
חכמי ישראל נהגו בהרבה הנהגות של דרך ארץ בסעודה: בצורת הישיבה, בכבוד בעל הבית, בכבוד השמש ובכבוד האוכל.
מבין ההנהגות: אין משיחין בשעת הסעודה, לא זורקים לחם ונותנים למלצר לאכול מהאוכל המוגש.
רמב"ם יומי – הלכות ברכות – 90 שניות על הרמב"ם היומי (2)
הרמב"ם היומי
1 - לב הלימוד -הלכות ברכות א'
2 - לב הלימוד -הלכות ברכות ב'
טען עוד
ברכת המזון לא חייבת להיות על יין, אך כשעושה על יין חייב לשטוף את הכוס ולהוסיף מים ליין באמצע ברכת הארץ.
פרק ח- ברכות שאר האוכלים
על פירות העץ מברך ''בורא פרי העץ'' ו''בורא נפשות'' חוץ משבעת המינים שמברך מעין שלש (מלבד חיטה ושעורה כמובן). על פירות הארץ והירקות מברך ''בורא פרי האדמה'' ו''בורא נפשות''. על שאר המאכלים שאינם גידולי קרקע מברך ''שהכל'' ו''בורא נפשות''.
השותה מים שלא לרוות את הצמא (כגון לנטילת תרופה) אינו מברך כלל.
על סוכר נחלקו הגאונים אם מברך ''אדמה'' או ''עץ'' והרמב''ם פסק ''שהכל''. כל דבר שעברה צורתו מברך ''שהכל''. כל שמברכים בהתחלה ''שהכל'' חותמים ב''בורא נפשות''.
כללים בהלכות ברכות:
אם ברך על פרות האדמה ''עץ'' לא יצא אבל אם ברך על פירות האילן ''אדמה'' יצא. על כל הדברים אם ברך ''שהכל'' יצא.
בכל ברכה שהסתפק אם ברך לא חוזר ומברך (מלבד ברכת המזון) מכיוון שהברכות מדברי סופרים.
כשיש לפניו כמה מינים עם ברכות שונות: אם אחד מהם חביב לו מברך עליו ראשון ואם לא מברך קודם על שבעת המינים ומקדים את הפרי שקרוב בפסוק למילה ''הארץ''.
בברכה מעין שלש נחלקו אם מוסיף ''כי –ל טוב ומטיב'' מעין ברכה רביעית או שתקנו רק מעין שלש ברכות. כשאכל כמה מיני פירות וחלק מהם משבעת המינים מברך מעין שלש ופוטר הכל.
נקודה להרחבה:
כדי לזכור את סדר הקדימויות בתוך שבעת המינים יש שהציעו סימן על פי מספר הגרעינים: הזית עם גרעין אחד קודם, אחריו התמר עם גרעין חצוי, הענבים עם קצת גרעינים, התאנים עם יותר והרימון עם הכי הרבה גרעינים בסוף.
פרק ט- ברכות הריח
''כשם שאסור לו לאדם להנות במאכל או במשקה קודם ברכה כך אסור לו להנות בריח טוב קודם ברכה''.
על ריח הבא מהעץ מברך ''בורא עצי בשמים'' על ריח הבא מהעשב מברך ''בורא עשבי בשמים'' על ריח הבא מפרי מברך ''שנתן ריח טוב בפירות'' על שמן אפרסמון מברך ''בורא שמן ערב'', ועל שאר הריחות הטובים מברך ''בורא מיני בשמים''.
במקרה שמסתפק מה לברך או שמריח כמה ריחות ביחד מברך ''בורא מיני בשמים''.
על שלושה ריחות טובים לא מברכים:
1. ריח שאסור להריח בו כגון על עבודה זרה או על אישה האסורה לו.
2. ריח שנעשה להעביר ריח רע.
3. ריח שנעשה לתת ריח בדבר אחר כגון מוגמר הנעשה לתת ריח בבגדים.
פרק י- ברכות ההודאה והשבח
פרק זה עוסק בסוג השני של הברכות- ברכות השבח. הפרק מונה את כל הברכות שתקנו חכמים לשבח לקב''ה: ברכת שהחיינו, הטוב והמטיב, דין האמת, ברכת הגומל, שעשה נסים, מציב גבול אלמנה, ברכת בית הקברות, חכם הרזים, שנתן מחכמתו לבשר ודם, משנה הבריות, שככה לו בעולמו, ברכת האילנות, שכוחו מלא עולם, עושה בראשית, העושה את הים הגדול, זוכר הברית, ברכת הלבנה, ברכת החמה.
מלבד הברכות תקנו חכמים גם תפילות ובקשות שונות: תפילה לפני ואחרי הלימוד, בכניסה לעיר וביציאה ממנה, תפילת הדרך, בכניסה וביציאה מהמרחץ, בכניסה וביציאה מהקזת דם, הרואה בתי גויים בישובם ובחרובנם, הרואה קברי גויים, ההולך למדוד את תבואתו.
''כללו של דבר לעולם יצעק אדם על העתיד לבוא ויבקש רחמים, ויתן הודיה על שעבר ויודה וישבח כפי כוחו, וכל המרבה להודות את השם ולשבחו תמיד- הרי זה משובח''
נקודה להרחבה:
ביחס לכמעט כל הברכות בפרק קיימת מחלוקת האם הם נוהגות גם כיום. יש שסוברים שגם כיום יש לברך כמעט את כל הברכות (עיין בפניני הלכה), אך המנהג הרווח לצמצם בברכות אלו בעקבות השינוי בתנאי החיים, בעיקר מכיוון שעם ריבוי אמצעי התקשורת והמדיה רמת ההתרגשות ממראות מסוימים פחתה.
פרק יא- ברכות המצוות
כל הברכות פותחות וחותמות בברוך חוץ מברכה הסמוכה לחברתה, ברכה קצרה, ברכה אחרונה מברכות קריאת שמע וכמעט כל ברכות המצוות.
על כל המצוות חייב לברך. בין על מצוות הנקראות ''חובה'' שיש חובה להשתדל לקיים אותם כתפילין וסוכה, ובין על מצוות הדומות לרשות שיש חובה לקיים אותם רק במצבים מסוימים כמזוזה ומעקה. בין על מצוות מדברי תורה ובין על מצוות מדברי סופרים כגון מגילה וחנוכה. מלבד דברים שעושים משום סכנה כגון מים אחרונים.
על כל המצוות מברכים קודם עשיית המצווה חוץ מטבילת הגר. כששכח לברך בהתחלה אם מדובר במצווה מתמשכת כמו מצוות תפילין יכול לברך כל עוד המצווה נמשכת (כל עוד הוא עם התפילין).
על כל מצווה שבאה מזמן לזמן או שאינה מצויה או שתלויה בקניית דבר מסוים כציצית מברך ''שהחיינו''.
אם עושה את המצווה בשביל עצמו מברך בנוסח של ''ל''- ''להניח תפילין'' ''להתעטף בציצית'', אך אם עושה אותו בשביל אחרים מברך ''על''. לכלל זה יש מספר יוצאים מן הכלל ופרטים נוספים.
כל דבר שהוא מנהג אין מברכים עליו, וכן בספק ברכות הולכים להקל ולא מברכים.
''לעולם יזהר אדם מברכה שאינה צריכה וירבה בברכות הצריכות וכן דוד אומר 'בכל יום אברכך ואהללה שמך לעולם ועד'''.
נקודה להרחבה: הרמב''ם מנסה בפרק להגדיר מתי מברכים על מצווה בנוסח של ''ל'' ומתי ''על''. יש לדעת שכמעט כל הראשונים ניסו לענות על שאלה זו אך אף אחד לא הצליח לתת כלל שמקיף את כל המקרים.
הרמב"ם היומי
רמב"ם יומי – הלכות מתנות עניים – 90 שניות על הרמב"ם היומי ספר זרעים הלכות מתנות עניים א'
מנחה: נתי רביץ
רמב"ם יומי – הלכות מתנות עניים – 90 שניות על הרמב"ם היומי ספר זרעים הלכות מתנות עניים ב'
מנחה: גולן אזולאי
מה המשמעות הנחת תפילין?
איך ללמוד גמרא?
הלכות שטיפת כלים בשבת
יום כיפור - איך נדע מי פטור מהצום?
מה הקשר בין נעמי שמר, האו"ם ובית המקדש?
מה יש לנו ללמוד משנתיים של מלחמה?
איך אפשר להשתמש באותו מיקרוגל לחלבי ובשרי?
תחילת החורבן: ביטול קרבן התמיד
כשהתמיד בוטל - החומות קרסו
למה ללמוד גמרא?
איך ללמוד אמונה?
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
צבא גבולות המחנה
סוגיית ההפרדה המגדרית בצבא אינה דומה לעבודה משותפת של גברים ונשים בחיים האזרחיים. תנאי הלחימה, הצפיפות והקרבה הממושכת יוצרים מציאות ייחודית שבה שאלת הגבולות ודיני צניעות מקבלים משמעות אחרת
רביבים העבודה - תפקיד האדם בעולם
חובה על האב ללמד את בנו אומנות, כלומר מקצוע | גם אם הבן יבחר להקדיש את חייו לתורה, עדיין מוטל על האב ללמד את בנו אומנות | הברכה שה' מביא לאדם מגיעה על ידי חריצותו של האדם בעבודתו | ההתבטלות מעבודה כרוכה באיסורי תורה ובחילול השם | ההתבטלות מעבודה היא התבטלות מאחד מתפקידיו היסודיים של האדם, שנברא "לעובדה ולשומרה", ומביאה את האדם לידי עבירה
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת חקת
וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ טוֹב. מהי שמה המקורי של ארץ טוב ומדוע שינו את שמה | האם יש הבדל בקריאת התורה בין שירת הים, שירת הבאר ושירת משה בפרשת האזינו | מה הטעם שמשה רבינו הניח את נחש הנחושת על עמדו, ורק חזקיהו מלך יהודה עמד ושברו שלא יוכלו לעבוד אותו | ראיה בפרשה שבכל ארבעים שנה שהיו בני ישראל במדבר לא היה רוצח נפש בשגגה. ועוד!
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א יסוד ועיקר העבודה הרוחנית
דרך הקודש ג' פסקה ה-ו
הרב מבאר כי יסוד העבודה הרוחנית מושתת על אמונה והכרת הערך היחסי והתלות המוחלטת של העולם והאדם בבוראו. בנוסף, הרב מסביר כיצד מודעות עמוקה זו מובילה לתהליך מתמיד של התעלות ודביקות באור האלוקי, ששיאו והשלמתו באים לידי ביטוי בהפיכת הרע לטוב והחושך לאור.
מאמר שלישי גבולות ההיגיון במצוות כיבוד הורים
מאמר שלישי המשך סיכום פסקה ז'
השיעור בוחן את גבולות ההיגיון בקיום מצוות שנדמות שכלתניות, כמו כיבוד אב ואם וברית מילה, תוך הדגשה שיהודים מקיימים אותן כגזירה אלוקית מוחלטת שמעבר לטבע האנושי. דרך עיון בסוגיות מהגמרא, פסיקות הרמב"ם והסברי ספר הכוזרי, מודגשת המסירות והשמחה העל-טבעית הנדרשות במצוות אלו.
יסודות הש"ס יסודות דיני הקדשות
דיני ההקדשות אינם קשורים רק לסדר קדשים, אלא גם לנדרים ולדיני ממונות. בשיעור מובאות החלוקות הבסיסיות בין קדושת דמים לקדושת הגוף, קדושת פה וקדושת כלי, קניין הגוף וקניין פירות, החלוקות המקבילות והיחס ביניהן.
אורות התשובה - הרב הראל כהן החיבור בין תשובת היחיד לתיקון העולם
אורות התשובה פרק ה, פסקה ז-ח
ישנה דו- סטריות בין הדחף של העולם לתשובה והתקדמות לבין תשובת האדם ורצונו להיטיב: הן מעוררות זו את זו בהדדיות.
אורות ישראל ותחייתו בין הרצון הטוב להדרכה האלוהית
השיעור עוסק במגבלותיו של "הרצון הטוב" כשהוא מנותק מהדרכה מעשית, ומבקר את הנצרות שבחרה להישען עליו בלבד תוך נטישת חוקי התורה והמצוות. לעומת זאת, מודגש כי תפקידה של כנסת ישראל הוא לחבר את הרצון הטוב הפנימי אל ההדרכה והחוקיות האלוהית, ובכך לסלול את הדרך לתיקון ולהארת אומות העולם כולן.
חקת סוד פרה אדומה ושירת הבאר
הרב מסביר כי מצוות פרה אדומה מסמלת קבלת עול מלכות שמיים מוחלטת, ומדגיש את ייחודיותן של הלכות הטומאה והטהרה השייכות לעם ישראל בלבד בזכות קדושתו וקבלת התורה. בנוסף, הרב מתאר כיצד התבטלות ראשונית זו מובילה בסופו של תהליך לחיבור פנימי, טבעי ושמח אל התורה, המשתקף ב"שירת הבאר" ומביא בסופו לתיקון העולם ולניצחון מוחלט על המוות ועל יצר הרע.
מאמרי הראי"ה - הרב ש.י וייצן מלחמת עולם הקודש והחול ושם הוויה
מאמרי הראי"ה - מאמר "נאדר בקודש" סעיף ד'
הרב זצ"ל ממשיך את הפיסקאות הקודמות ואחרי שהוא מדגיש את התפיסות של עולם הקודש והחול הוא אומר שיש את שם הוויה שהוא השורש של שני מלחמות הללו.
