בית המדרש

  • פרשת שבוע ותנ"ך
  • בשלח
לחץ להקדשת שיעור זה

לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת

הרב מרדכי אליהו זצוק"ל

בשלח התשע"ח מדברי הרב אליהו זצוק"ל

undefined

הגאון הרב מרדכי אליהו זצ"ל

שבט תשע"ח
8 דק' קריאה
עמלק
רפיון שלנו מביא את עמלק
בפרשתנו, עמלק מתחיל להצר לעם ישראל. "ויבוא עמלק וילחם עם ישראל ברפידים". הפסוק הזה בא מיד אחרי הפסוק שמתאר לנו את חטא העם שגרר את שינוי שמה של רפידים: "ויקרא שם המקום מסה-ומריבה, על ריב בני-ישראל ועל נסותם את ה' – לאמר היש ה' בקרבנו אם אין". חכמינו מפרשים, כי הסמיכות הזאת איננה מקרית. שמו של המקום "רפידים" מורה על כך שרפו ידיהם של עם ישראל מהתורה ומהאמונה באלוקים, מהביטחון בו ומהדבקוּת בו. ברגע שהם התרפו מעבודת הבורא – עמלק צץ לו משום מקום והחל להצר להם.
פירוד בתוכנו מביא את עמלק
ישנו עוד פירוש שאומר, כי המילה "רפידים" מורה על הפירוד שהחל לשרור באותה עת בין בני-ישראל, והוא הוא שגרם לעמלק לבוא בפתע פתאום. ואמרו חכמינו, שגם בפרשת כי-תצא, כשנסמכה פרשת עמלק לפרשת מידות ומשקולות, אין זה במקרה, וכמו שכתב שם רש"י: "אם שיקרת במידות ומשקולות – הוי דואג מן גירוי האויב". ואומרים חז"ל, כי כשכתוב "שיקרת במידות" הפשט הוא חוסר דיוק במידות ובמשקלות, אבל בתוך המילים גם נרמז על המידות הטובות המיוחסות לישראל – ביישנים, רחמנים וגומלי חסדים, שאת המידות הללו צריך לקיימם באמת ובתמים ולא לזייף אותם. אם מזייפים אותם – האויב יבוא לעורר אותנו לתקן אותם.
על כן מבינים אנו עתה, כי עמלק הוא כעין מקל. הוא בא להילחם בישראל בכל פעם שאנו מתרפים מתורה וממצוות. משמירת ההלכות ומהקפדה על טוהר המידות. והוא בא לעורר אותנו להתגבר עליו – על המידות הרעות שהשתלטו עלינו.
לא לרחם על עמלק
הפרשה מסתיימת בפסוק שאומר "כי מלחמה לה' בעמלק מדור דור". בכל דור ודור יש עמלק. בכל דור, כשיש רפיון בעבודת ה' – זה גורם לעמלק של הדור להתעורר. בעוד כמה שבועות, בפרשת "כי-תצא", נקרא כי אנו מצווים למחות את זכרו של עמלק. "מחֹה תמחה את זכר עמלק".
חז"ל אומרים על שאול המלך שריחם על עמלק כי עליו נאמר (מדרש קוהלת זוטא פרשה ז וכן מדרש שמואל פרשה י"ח ד'), כי "כל מי שנעשה רחמן על אכזרים – נעשה אכזר על רחמנים". בסופו של דבר הוא התאכזר לאחיו והרג את כל נוב עיר הכהנים. רחמנות על אכזר כמו עמלק – היא עצמה אכזריות כלפי כל האנשים שסובלים ממנו. והיא גם מביאה את הרחמן המדומה להפעיל את מידת הדין שלו כלפי אנשים חלשים.
מלחמה בעמלק – צריכה עוצמה
חכמינו אמרו כי הרפידים, רפיון הידיים מהתורה, הביא את עמלק. מכאן נלמד שראשית הלוחמה שלנו צריכה להיעשות על-ידי חיזוק לימוד התורה. אין עוז אלא תורה. כשיש תורה לא מתבלבלים משיקולים של רחמנות מדומה.
החלק השני של המלחמה צריך לבוא על-ידי קיום מצוות מתוך התלהבות ולהט של קדושה, ולא מתוך קרירות וכבדות. על עמלק נאמר (דברים פרק כה יח) "אֲשֶׁר קָרְךָ בַּדֶּרֶךְ" – קירר אותך בדרך. עשיית מצוות, אבל בקרירות. בנחשלות. ומנין שזה הפירוש? מהמשך הפסוק "וְאַתָּה עָיֵף וְיָגֵעַ וְלֹא יָרֵא אֱלֹקִים". לכן המצווה על מחיית עמלק בפורים נעשית דווקא מתוך שמחה של מצווה. ליהודים הייתה אורה – זו תורה שיש בה אור. עוצמה ושמחה.

מהלכות ט"ו בשבט
לד. ט"ו בשבט הוא ראש השנה לאילנות לענין ערלה ולענין תרומות ומעשרות. אין אומרים בו תחנון, כי שמחת האילן משפיעה על שמחת האדם - "כי האדם עץ השדה". \עיין שו"ע קל"א ו'\.
לה. נחלקו הדעות אם אומרים תחנון במנחה שלפניו \עיין פר"ח\ ונהגו לא לומר תחנון גם במנחה שלפניו. \עיין משנ"ב ס"ק לב וכה"ח
לו. יש נוהגים ללמוד בליל ט"ו בשבט בסדר "פרי עץ הדר". ויש נוהגים להרבות בלימוד עניני מעלת פירות הארץ ומעלת ארץ ישראל הכל כפי הלומדים וכפי הזמן.
לז. נוהגין להרבות באכילת פירות האילן בליל וביום ט"ו בשבט, ומשתדלים שיהיו מהפירות שנשתבחה בהם ארץ ישראל. \עיין מג"א קלא ס"ק טז, כה"ח ס"ק צז משנ"ב ס"ק לא\.
לח. עדיף לאכול מפירות שגדלו בארץ ישראל ולברך עליהם תחילה אם הם מאותו סוג של פירות חו"ל. \עיין בא"ח מטות ואחרונים\.
לט. יש להקפיד במיוחד ביום זה על הברכות שמברך על הפירות שיהיו כדין, ויהיו בכוונת הלב, כיון שבהם מביא האדם ברכה לפירות האילן. \עיין ראש השנה טז ורש"י שם ד"ה שתי הלחם\.
מ. כשמברך על הפירות יברך על הפרי החשוב ביותר קודם אם רוצה לאכול ממנו, והחשוב הוא זה הכתוב קרוב ביותר למילה "ארץ" בפסוק "ארץ חיטה ושעורה וגפן ותאנה ורימון ארץ זית שמן ודבש". ולכן הסדר הוא: לחם לסוגיו, עוגות, יין, זית, תמר, ענבים, תאנה, רימון, שאר פירות העץ, פירות האדמה, ברכת "שהכל", ברכת הריח. אחרי הברכה כנ"ל - אין חשיבות לסדר האכילה.
מא. יתפלל בט"ו בשבט על אתרוג מהודר לסוכות. \עיין לשון חכמים ח"א לח\.
מב. מי שקנה פירות לא מעושרים שחנטו קודם ט"ו בשבט וקנה פירות נוספים שחנטו אחר ט"ו בשבט וגם הם אינם מעושרים - אינו יכול להפריש מפירות אלו על אלו וישאל שאלת חכם.
מד. מי שקנה פירות לא מעושרים או ספק מעושרים - יעשרם קודם שבת כיון שבשבת אסור לעשרם.
תענית בט"ו בשבט
א. חתן וכלה שמתענין ביום חופתם - לא יתענו בט"ו בשבט ולא בכל יום שאין אומרים בו תחנון. ויתענו ביום שלפניו או אחריו, ובלבד שיהיה קודם יום החופה אף על פי שאינו ביום החופה. \עיין מרדכי בשם הגאונים ר"ה תש"א, ב"י ושו"ע תקע"ב סק"ג\.
ט"ו בשבט לגבי מעשרות
א. כל פרי חייב תמיד בתרומה ובמעשר ראשון, וחייב גם במעשר שני ומעשר עני, יש שנים שחייב במעשר שני ויש שנים במעשר עני.
ב. התאריך הקובע לאילן אם פירותיו חייבים במעשר שני או עני, הוא ט"ו בשבט: אילן שפירותיו חנטו לפני ט"ו בשבט מתעשרין כדין השנה שקדמה לה, ואם חנטו אחרי ט"ו בשבט מתעשרין כדין אותה שנה. לדוגמא: שנת תש"ס היא שנת חיוב מעשר עני, ואעפ"כ פרי שחנט בשנת תש"ס לפני ט"ו בשבט - הריהו חייב במעשר שני, כי כל מה שחנט לפני ט"ו בשבט גדל על כחה של השנה החולפת. ואם חנט אחרי ט"ו בשבט - חייב במעשר עני.
ט"ו בשבט לגבי ערלה
א. כל עץ מאכל בשלש השנים הראשונות לנטיעתו - הפירות והגרעינין והקליפות אסורים בהנאה. \שו"ע רצד סע' א\.
ב. שלש שנים אלו אין מונים מיום ליום, אלא אם נטע קדם ט"ז באב, כיון שיש ארבעים וארבעה יום עד ראש השנה, נחשבת לו השנה, משום דארבעה עשר יום המה ימי קליטה, והיותו של העץ שלשים יום בשנה - נחשב לו כשנה ראשונה. ומונים עוד שתי שנים - והפירות שיחנטו אחרי ט"ו בשבט יהיו מותרים אחרי פדיון \נטע רבעי\ ומשנה חמישית ואילך הפירות מותרים גם בלי פדיון.
ג. לדוגמא אם נטע לפני ט"ז אב תשנ"ז, נחשב לו עד ראש השנה תשנ"ח כשנה אחת. בראש שנת תשנ"ט תסתיים שנה שניה, ובראש השנה של תש"ס יסתימו שלוש שנות ערלה. אעפ"כ כל מה שיחנוט לפני ט"ו בשבט תש"ס נחשב עדיין ערלה כחלק משנת תשנ"ט. ומה שיחנוט אחרי ט"ו בשבט תש"ס יהיה נטע רבעי שאפשר לפדותו ולאוכלו. \עיין שו"ע יו"ד רצד סע' ה\.
ד. ואם נטע אחרי ט"ז אב תשנ"ז לא נחשב לשנה ואפילו לא לחודש אלא החשבון מתחיל משנת תשנ"ח - שנה א', תשנ"ט - שנה ב', מראש השנה של תש"ס - מתחילה שנה ג' וכל מה שיחנוט בשנת תשס"א - ערלה. מה שיחנוט מט"ו בשבט תשס"א והלאה - נטע רבעי. ובשנת תשס"ב מט"ו בשבט והלאה הפירות מותרים. נמצא שלפעמים הערלה נחשבת יותר מג' שנים.

סימן קפט הרכבת עץ אגס עם עץ אחר ואכילת פירותיו
אני חקלאי ואת פרנסתי אני מוצא בעיקר מגידול עצי פרי.
לאחרונה פנו אלינו מ______ והציעו לנו לרכוש זן חדש של אגסים שהורכבו עם עץ אחר, כך הם פיתחו כושר עמידה גבוה ותוחלת חיים ארוכה בהרבה מן הזנים הקיימים. כיהודי מאמין אני יודע שאסור להרכיב מין בשאינו מינו, ובכל זאת ברצוני לשאול את השאלות הבאות:
1. האם רק מעשה ההרכבה אסור, אבל לאחר שכבר התבצעה ההרכבה, מותר לקיים את העץ, או שגם באופן זה קיים האיסור?
2. מה דין האגסים שיגדלו על עץ כזה, האם הם אסורים באכילה?
3. האם מותר לבצע הרכבה זו אם היא באה רק כדי לחזק את העץ לתקופת מעבר של שנה שנתיים עד לקליטת העץ?

כב' הראש"ל בקשני להשיבך, שאמנם כל הרכבה אסורה, וכן גם קיום ההרכבה לאחר שהורכבו העצים. אבל הפרי עצמו של העצים שהורכבו, אינו נאסר ומותר באכילה1. גם ההרכבה שהזכרת, לתקופת מעבר של שנה או שנתיים ראשונות לקליטת העץ, אסורה2.

סימן ריז מעמדה ההלכתי של אילת
לא מזמן הלכתי לשיעור תורה, בו למדנו שהעיר אילת אינה שייכת לארץ-ישראל, מכיוון שהיא מחוץ לגבולות הארץ.האם זה נכון?

כב' הראש"ל בקשני להשיבך, שיש בהלכה שני סוגי כיבוש של א"י, הנקראים "כבוש ראשון" ו"כבוש שני". "כבוש ראשון" היה ע"י עולי מצרים, והם כבשו את כל אזור אילת1, ואילו "כיבוש שני" נעשה ע"י עולי בבל והם לא כבשו אזור זה.
כפי שידוע לנו מחז"ל, שלמה המלך שלט בכל האזור. כיון שמקומה של אילת לא נכבש ע"י עולי בבל, לכן כל הפירות והירקות הגדלים שם, חייבים בהפרשת תרומות ומעשרות אך בלי ברכה2 3.

סימן רלג לקנות פירות של אדם המוכר גם נבלות וטרפות
ישנו אדם הגר במושב שנמצא בתחום אחריותה של הרבנות שלנו, המגדל תוצרת חקלאית ומשווק אותה לציבור.
דא עקא, אדם זה פתח מעדנייה שמוכרים בה נבלות וטרפות.
שאלתי היא: האם מותר לקנות מהתוצרת החקלאית של אותו אדם (המשווקת בנפרד לגמרי מתוצרת המעדנייה), כאשר משגיח ירא שמים יהיה מופקד על הפרשת תרומות ומעשרות מהפירות והירקות?
בענין שאלת כת"ר על הענקת תעודת כשרות לאדם שנכשל באיסור נבלות וטריפות1. עניתי לכת"ר בעל פה, והנני חוזר על כך בכתב:
אם ממנים משגיח ירא שמים שיפריש תרומות ומעשרות, אפשר לסמוך על פירותיו והתוצרת החקלאית שלו.
כת"ר הודיע לי שמינה משגיח בשם ר' ע. ש. הי"ו, יהודי ירא שמים בדיני תרומות ומעשרות, שהוא יעשר את כל התוצרת החקלאית שלו, וכת"ר מפקח עליו. לפיכך, אפשר לסמוך עליו, ו"יאכלו ענוים וישבעו"2.

תרי תיקוני מנא
פעם בא הרב לבקר את סבתו הרבנית שמחה, בשבת קודש, וראה שחלון הבית שבור, ונכנסת רוח קרה. נטל הרב כרית וביקש לחסום בעזרתה את הרוח. אמרה לו: מתקן מנא! אסור! תרי תקוני מנא – גם מתקן ומכשיר את הכרית להפכה לחלון, וגם מתקן את החלון! אחר כך ביקשה ממנו את המשקפיים שלה, שהיו מעט מלוכלכים. ביקש הרב לנקות בחולצתו את המשקפיים. אמרה לו: זה מתקן מנא! ולא הסכימה להתיר, עד ששלחה את הרב לפוסק הגדול, רבי יעקב סופר ע"ה, בעל "כף החיים", שפסק לה שזה מותר ואין חשש למתקן מנא, כשם שמותר לקלף פרי. כשחזר אליה הרב, הקשתה לו: הרי בפירות, כך נראה הפרי מבריאתו, אבל כאן לא! שלחה שוב את הרב ל"כף החיים" ואמרה לו: כדי שתלמד לשאול! חזר אליו הרב, והסביר לו "כף החיים" שמותר, כי המשקפיים שלמים ומתוקנים מצד עצמם, אלא שיש עליהם קצת לכלוך מבחוץ, ואין במעשה זה תיקון כלי.

אם הלכה נקבל
סיפר הרב, שלפני היבחרו לראשון לציון בא אליו ראש העיר ירושלים, טדי קולק, והודיע לרב: אני לא בוחר בך. השיב לו הרב: תודה רבה, הלוואי שכולם לא יבחרו בי, חזק וברוך. הלה התאכזב שלא הצליח לקומם את הרב וביקש ממנו שישאל מדוע לא יבחר בו. אמר לו הרב: יש לך משהו בבטן עלי, תאמר אותו! או אז אמר טדי קולק לרב: אתה אמרת שהצבא צריך להישאר בלבנון! אתה יודע כמה זה יגרום לתקריות ולשפך דם? אמר לו הרב: אני אמרתי הלכה לחיילים שנמצאים באזור העיר צור, שלפירות שקוטפים שם בפרדסים יש חיובי תרומות ומעשרות ומצוות התלויות בארץ. שמע קולק ואמר לרב: אה, הלכה אמרת?! לא אמרת שזה חלק מהארץ, אז אני בסדר אתך.

הלכות בכל יום
סיפר הרב, שפעם בהיותו באמריקה התפלל בבית כנסת אחד, שהנהיג אותם הרב שילמדו לאחר התפילה שתי הלכות בכל יום. כשהרב הגיע, כבדוהו לומר את ההלכה היומית. אמר להם הרב: כשנכנסתי לכאן להתפלל, הרחתי ריח חזק של קפה שמכינים לבאים להתפלל, ולא ידעתי מה לברך על זה. אם נאמר "הנותן ריח טוב בפירות", כמו שיש ריח טוב בתפוחים של ארץ ישראל, הרי הקפה אין בו ריח מעצמו, מעצם גדילתו, ורק אחרי שקולים אותו יש לו ריח. לכן גם לא "בורא עצי בשמים", אלא רק "בורא מיני בשמים", זה מה שצריך לברך על קפה שיש בו ריח. אבל הברכה היא רק אם נהנה, ואני, כדי לא ליהנות מריח של קפה לפני התפילה, תפסתי את עצמי שלא ליהנות, ולכן לא בירכתי...
ובדרך אגב הרב היה אומר: כמה כסף אנשים משלמים לביטוחים, ביטוח בריאות, ביטוח חיים, ואלה ביטוחים של בשר ודם. ערבך ערבא צריך ונאמר "אל תבטחו בנדיבים". וכאן יש לאדם ביטוח של אליהו הנביא שאמר: "כל השונה הלכות בכל יום, מובטח לו שהוא בן העולם הבא", ומי ישמע זאת ולא יעשנה ויקיימנה.
את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il