ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט

דיני חודש אלול ;">

בית מדרש חגים וזמנים ימים נוראים חודש אלול Bookmark and Share
גירסת הדפסה קרא ב - word
שלח לחבר

אלול תשס"ה

דיני חודש אלול

"קול צופייך" – גיליון 327



סוכם על ידי תלמידים

מוקדש לעלוי נשמת
אשר בן חיים

סליחות ותקיעת שופר
מנהג הספרדים להתחיל לומר סליחות מליל ב' באלול עד יום הכיפורים כי הם ימי רצון (שו"ע תקפא, א). מנהג האשכנזים להתחיל את הסליחות כמה ימים לפני ראש השנה. ועל כל פנים כולם מתחילים לתקוע בשופר כל יום אחרי התפלה החל מראש חודש.

אין חיוב לתקוע בשופר ב"ויעבור" שבסליחות, אבל מנהג הוא, ועל כן אין להעיר לתוקע אם תקע תקיעות שאינם כשרות מכיון שאין זה אלא מנהג, ויכולים לומר לו אחרי התפלה בדרכי נועם שאורך התקיעות שחייבים לצאת בהם ידי חובה שונה מאלו שעשה. ובאופן עקרוני, שיעור התקיעה בר"ה הוא חמש שניות (ועיין במחזור 'קול אליהו' עמוד 442).

וכתב הרמב"ם בהלכות תשובה (פ"ג ה"ד): "אף על פי שתקיעת שופר בראש השנה גזירת הכתוב רמז יש בו, כלומר עורו ישנים משנתכם, ונרדמים הקיצו מתרדמתכם, וחפשו במעשיכם, וחזרו בתשובה, וזכרו בוראכם, אלו השוכחים את האמת בהבלי הזמן ושוגים כל שנתם בהבל וריק אשר לא יועיל ולא יציל, הביטו לנפשותיכם והטיבו דרכיכם ומעלליכם, ויעזוב כל אחד מכם דרכו הרעה ומחשבתו אשר לא טובה".

תשובה על השגגות
הבא"ח מביא בשם האר"י ז"ל שכתב על הפסוק "ואשר לא צדה והאלוקים א נה ל ידו ו שמתי ל ך", ר"ת אלול, לומר כי חודש זה הוא עת רצון לקבל תשובה על החטאים שעשה בכל השנה, ורמז יש בפסוק כי גם על השגגות צריך האדם לחזור בתשובה בחודש הזה, כיון שאדם נכשל בשוגג בגלל דברים אחרים שעשה במזיד.

דודי הרה"ג יהודה צדקה זצוק"ל - ראש ישיבת 'פורת יוסף', דרש פעם שיש עונש על השגגות. היה אדם ששמע את הדברים וטען שאין זה נכון כי לא יכול להיות שייענש אדם על השגגות. והנה אותו אדם הלך לבית הכנסת להתפלל, ופתאום כבה החשמל, והוא מעד ונפל ונשברה רגלו. ראה דודי ראש הישיבה זצ"ל שאותו אדם לא הגיע לתפילות ודרש בשלומו כפי שכתוב בהלכה, ואמרו לו שהוא נמצא בבית חולים. הוא הלך לבית החולים לקיים מצות ביקור חולים ומצאו שרגלו מגובסת ותלויה עם חוט המחובר לתקרה, ושאל אותו כיצד קרה לו הדבר הזה, והלה סיפר לו שמעד וכו'. אמר לו הרב ומדוע נענשת והרי אינך אשם כלל במה שנכבה החשמל ולא ראית את המהמורה בדרך, אלא מכאן תראה שגם על שוגג מענישים, וחובה עלינו לחזור בתשובה גם על השגגות.

אחרי אב ולא אחרי אלול

הגמרא אומרת (עירובין יח ע"ב) "אחרי ארי ולא אחרי אשה", ורמזו שחודש אב הוא מזל אריה, וחודש אלול הוא מזל בתולה. ומכאן שאדם צריך לחזור בתשובה מייד אחרי חודש אב ולא ימתין עד אחרי חודש אלול שאז יאחר את הזמן בו הוא יכול לנצלו כדי להנצל מיום הדין.

פעם הוזמנתי לראות ממצאים של חפירה ארכיאולוגית בה מצאו שרידי בית כנסת ועל רצפתו פסיפס מפואר ובו צורת טלה ומאזניים. שאלתי את המדריכים מה לדעתם מסמלים הטלה והמאזניים והם אמרו שאין זה אלא פרי דמיונו של אומן כל שהוא שהיה בתקופתם. הסברתי להם שטעות היא בידם אלא יש כאן את היסודות הגורמים לתשובה שלמה של כל אדם מישראל. הטלה מסמל את קרבן פסח ללמדנו כשהפסח קרֵב צריך לבער את החמץ מהלב, וע"כ בתחילת האביב צורת הכוכבים בשמים כמו טלה. והמאזניים מסמלים את ימי הדין של חודש תשרי שבהם שוקלים את מצוותיו של כל אדם כנגד עוונותיו וזה תמיד בתחילת החורף (תשרי). וסימנים אלו נבחרו לקשט בהם בית כנסת כדי לקרב את לב העם לשוב בתשובה שלמה תמיד.

מאזני צדק
כל השנה אדם צריך לשקול את מצוותיו ואת עוונותיו במאזני הצדק, אבל בימים אלו ישקול אותם ביתר שאת ובדקדוק רב. גם מאזניים של יושר צריכים איזון וחומרא, למשל, אם מוכר ירקות או בשר, יוסיף מעט בסחורה שהוא מוכר כדי שהמשקל לא יחסר חלילה, ויוסיפו לו בשמים במידה כנגד מידה במשקל זכויותיו.

ואני תמיד מזכיר לטובה את חכם אברהם בגדדי שכינו אותו "רבי אברהם רפואה שלמה", משום שהוא היה בקי בכל העשבים ובכל מיני סוגי התבלינים שהם לרפואה והיה לו חנות בשוק 'מחנה יהודה'. וכיון שאת העשבים הרפואיים היה מוכר ביוקר, ומשקלו היה משקל מאזניים רגיל (של פעם) הוא היה מנקה כל כמה דקות את המשקל, וגם כשהשתמש במשקולת של חמש גרם, הוא היה מניח במשקולת שקית נייר, והיה מסביר כיון שסחורתו עולה ביוקר גם השקית חשובה, ולמעשה היה עושה כן כדי לדייק במשקל לטובת הלקוחות.

אין ברכה בפרנסה על חשבון תפלה ותורה
והוא היה רגיל להתפלל אתנו בהנץ החמה בבית הכנסת 'טוויג', ולאחר התפלה היה קורא בקביעות 'חוק לישראל', ואני הייתי אומר מדי יום כמה הלכות, וזה היה מעכב אותו מעט מלפתוח את חנותו מוקדם. וכיון שהיו עוד כמה חנויות שמוכרים עלים לתרופה, היתה אשתו אומרת לו שיזדרז לפתוח את חנותו, ולא יפסיד מזמנו.

אמר לה חכם אברהם: הפרנסה מאתו יתברך. וכך מדי בוקר היה פותח את החנות לאחר סדר הלימוד הקבוע לו, והיה תמיד אומר שאין ברכה בכסף של החנויות המתחרות כיון שזה בא על חשבון תפלה ולימוד תורה. והיו פעמים שהיינו מאריכים בהסבר חוק לישראל והייתי רומז לו שיכול ללכת, והוא היה עונה עד שנגמור ללמוד, ואשריו בעולם הזה ובעולם הבא.

וכשראתה אשתו שאינה מצליחה להניאו ממנהגו באה אליי ורמזה לי לסיים מוקדם כדי לשחרר את בעלה מוקדם, ואני אמרתי לה שהפרנסה מן השמים. אמרה לי איך גם אתה אומר את אותה התשובה של בעלי, וכי למדת ממנו? או אתה למדת אותו?

מאויבי תחכמני
ליצר הרע יש תחבולות ותכסיסים כדי לדאוג שהאדם לא יעשה את רצון ה', ויש לו וותק של 5765 שנים, ואם אין הקב"ה עוזר לאדם אינו יכול לו (ועיין קידושין דף ל' ע"ב).

שמעתי מחכם מנשה שלו ע"ה ששמע משם הבא"ח, מעשה ברב אחד שהיה רגיל לקום לפני עמוד השחר, והיה מברך ברכות השחר וברכות התורה ובא לבית הכנסת. יום אחד הוא קם בבוקר ושומע רעמים, ושלג יורד בחוץ, והנה בא יצה"ר ואומר לו רחמנות עליך איך תצא בקור הזה. אמר לו אותו רב כתוב "בבית אלוקים נהלך ברגש" - ר"ת ברד, רוח, גשם, שלג. אמר לו היצה"ר זה רק ראשי תיבות, אבל כעת שלג יורד בחוץ בפועל. והרב לובש כבר את מעיל החורף, ואומר לו היצה"ר אין אף אחד בדרך, והביכ"נ בודאי נעול. ענה לו הרב: ואיך אתה הגעת אלי הרי יש גשם ושלג?! וכמו שאתה באת גם אני יכול ללכת בגשם ובשלג ! מכל מלמדי השכלתי, ומאויבי תחכמני.

ר"ת אלול - רמז לתשובה ותפלה וצדקה
דורשי רשומות אמרו: "ומל ה' אלוקיך א ת ל בבך ו את ל בב זרעך", ר"ת אלול (תשובה). וכן "א ני ל דודי ו דודי ל י", ר"ת אלול (תפילה), וכן "א יש ל רעהו ו מתנות ל אביונים", ר"ת אלול (צדקה) . רמז ל"תשובה ותפלה וצדקה" שצריכים להזדרז בהם בחודש זה.

"לדוד ה' אורי וישעי"
מנהג הספרדים לומר כל השנה לאחר תפילת שחרית את פרק כ"ז בתהלים "לדוד ה' אורי וישעי" (עיין למנהגי החיד"א עמוד צ"ח). והאשכנזים נוהגים לאומרו רק מר"ח אלול ועד הוש"ר (עיין מורה באצבע אות לז).

בדיקת תפילין ומזוזות
אנשי מעשה נוהגין לבדוק בחדש זה תפילין ומזוזות שלהם ולתקן את הטעון תיקון. ובכלל, טוב לבדוק את המזוזות פעם בשלש שנים לפחות. ותלוי גם היכן נמצאת המזוזה, שאם היא במקום החשוף לפגעי מזג אויר יש לבודקה לעיתים תכופות יותר. גם את התפילין יבדוק פעם בשלש שנים כדי להיות בטוח שמניח תפילין כדין וכדת, אע"פ שמהדין לא חייב (עיין בשו"ע יו"ד סי' רצ"א, ואעפ"כ נהגו להחמיר כאמור).

לך ה' הצדקה ולנו בושת הפנים
אנו אומרים בסליחות "בן אדם מה לך נרדם וכו' לך ה' הצדקה ולנו בושת הפנים".
כל שנה אנחנו מבקשים מחילה מהקב"ה ואנחנו מתביישים כי שוב אנו עושים מעשים לא טובים "ככלב שב על קיאו כסיל שונה באיולתו" (משלי כו, יא), ואנו מבקשים מהקב"ה שיעשה עמנו צדקה וחסד ויקבל את תשובתנו - "כי ימינך פשוטה לקבל שבים". ובימים אלו הקב"ה קורא לנו לבא ולהתקרב אליו ולחזור בתשובה.

בתחנון בימי שני וחמישי אנו אומרים "צעקנו בפינו חטאנו" אבל שקרנים אנחנו כי "פתלתול ועקש לבנו".

וכתוב בתהלים (מזמור ע"ח) "ויפתוהו בפיהם ובלשונם יכזבו לו" (היינו שמשקרים) ולבם לא נכון עימו ולא נאמנו בבריתו (היינו משנים ומשקרים במצח נחושה). ואעפ"כ אח"כ כתוב בפסוק ל"ח "והוא רחום יכפר עוון" וכו' שאע"פ שאינו מכוון כראוי, כיון שגילה שרצונו לחזור בתשובה, זו כבר מעלה חשובה (ועיין מסכת תענית דף ח' ע"א).

אנו אומרים בכל יום את המזמור (תהלים פד, ה) "אשרי יושבי ביתך עוד יהללוך סלה". אומרים חז"ל, אם אדם בא ויושב בבית כנסת ולא עושה כלום - "אשרי יושבי ביתך", זו גם מעלה כי הוא יושב במקום קדושה וטהרה ומטבעו הוא יתעורר לתשובה ויתחיל ללמוד ולקיים מצוות.
אבל יותר טוב שיבא לבית הכנסת וילמד איזה דבר.

הקב"ה מלמד סנגוריא על ישראל
כתוב במדרש, כשיש קטרוג על עם ישראל, אומר הקב"ה למקטרגים, בואו וראו את אותם יהודים שמקדשים את ה' בחייהם, מתפללים ומקיימים מצוות ולומדים תורה (יש שבאים להתפלל בבית הכנסת למרות שהם חולים - וגם זה מסירות נפש, ויש אנשים שיש להם כסף רב ונותנים צדקה), ואז הקב"ה "כובש עוונות ולובש צדקות" - הוא לובש מעיל של צדקות ומרחם על ישראל.

ובמחזור "אהלי יעקב" (ליום כיפור דף מ"ו ע"ב) מביא שיש לקב"ה מעיל שנקרא "פורפיה דיליה" שבו כתובים כל השמות של האנשים שנהרגו על ידי הגויים על קידוש ה', וכשבאים לקטרג על ישראל, הקב"ה "לובש צדקות" - מסתכל במעיל זה שמזכיר את צדקות עם ישראל.

נעשה ונשמע יציל את ישראל לעתיד לבוא
הגמרא בשבת (דף פ"ט ע"ב) מבארת כיצד "נעשה ונשמע" יציל את עם ישראל לעתיד לבוא, וז"ל: "אמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן, מאי דכתיב כי אתה אבינו כי אברהם לא ידענו וישראל לא יכירנו אתה ה' אבינו גואלנו מעולם שמך - לעתיד לבא יאמר לו הקדוש ברוך הוא לאברהם בניך חטאו לי. אמר לפניו, רבונו של עולם ימחו על קדושת שמך. אמר, אימר ליה ליעקב דהוה ליה צער גידול בנים, אפשר דבעי רחמי עלייהו. אמר ליה בניך חטאו - אמר לפניו רבונו של עולם, ימחו על קדושת שמך. אמר, לא בסבי טעמא, ולא בדרדקי עצה. אמר לו ליצחק בניך חטאו לי - אמר לפניו רבונו של עולם, בני ולא בניך? בשעה שהקדימו לפניך נעשה לנשמע, קראת להם בני בכורי, עכשיו בני ולא בניך? (מבאר רש"י בשעה שעם ישראל היו במצרים אמר הקב"ה "בני בכורי ישראל", ואם כן כיצד אומר שנקראו כך בשעה שאמרו נעשה ונשמע, אלא שקרא להם כך על שם שעתידים לומר נעשה ונשמע).

אם כבנים אם כעבדים
יצחק אבינו הוא מידת הגבורה, וכשהקב"ה אומר לו "בניך חטאו" - אומר יצחק אבינו כלומר הם בני ולא בניך?! משמע שכלפי הקב"ה הם עבדים ולא כבנים, ועל זה התרעם יצחק אבינו. ויש הבדל בין עבד לבן וכדלקמן.

בסליחות אנו אומרים "מחי ומסי, ממית ומחי, מסיק מן שאול לחיי עלמא. ברא כד חטי אבוהי לקיה, אבוהי דחיס אסי לכאבה. עבדא דמריד ונפיק בקולר למאריה תאיב יתבר קולרה"

"מחי ומסי" - ה' מכה ומרפא . יש הכאה שאדם מכה את חברו בשעת כעסו, ויש מכה שאבא נותן לבנו או רב לתלמידו, וכוונתם בזה היא כדי לייסרו ולחנכו שילך בדרך הישרה.

וכאשר הבן מתנהג לא כשורה ואביו מכה אותו, מיד לאחר מכן האב מרחם עליו ומפייסו. אבל עבד שמקבל עונש, צריך להתחנן זמן רב עד שהאדון ימחל לו.

בראש השנה אנו אומרים "היום הרת עולם היום יעמיד במשפט כל יצורי עולם אם כבנים אם כעבדים". מה הפירוש "אם כבנים אם כעבדים" והרי אנחנו לא עבדים אלא בנים שנאמר "בנים אתם לה' אלוקיכם" וכן "בני בכורי ישראל"?

אלא אנחנו אומרים "אם כבנים רחמנו כרחם אב על בנים, ואם כעבדים עינינו לך תלויות עד שתחוננו ותוציא לאור משפטנו קדוש". אדון שיש לו עבד עברי ויש לאדון למשל רק כרית אחת או רק כוס מים אחת, הוא צריך להקדים ולתת לעבד - ואם אנו כעבדים עינינו לך תלויות עד שתחוננו. אבל אנחנו לא רוצים להיות עבדים אלא בנים, "בנים אתם לה' אלוקיכם".

ועוד אנו אומרים בסליחות "ברך בוכרך אנן וחטינן קמך הא רויא נפשין בגידין ומרדין, הא עבדך אנן ומרידנא קמך, הא בבזתא ושביא והא במלקיותא, בבעו מנך במטו מנך ברחמך דנפישין אסי לכאבין" וכו' - לכל אחד יש צרות, אם בחולאים ואם בפרנסה, ויש מי שיש לו כל טוב שבעולם אבל יש לו קנאה וגם זו מחלה, ואנו אומרים לקב"ה שגם את המחלות האלה שאנו אשמים בהם, שירפא אותם.

ימי רצון
אע"פ שבכל השנה ניתן לחזור בתשובה, אבל ארבעים יום שמראש השנה עד יום הכיפורים מסוגלים לתשובה יותר מכל השנה כי הם ימי רחמים וימי רצון, שהם אותם ארבעים יום אחרונים שמשה רבנו התפלל על עם ישראל ותפילתו נתקבלה (עיין לטור או"ח סי' תקפ"א).

ואומר הרב חיד"א (בספרו 'פתח עיניים'), במיוחד בחדש זה האדם צריך לשים לב על כל פעולה שעושה אם עשה כדין וכהלכה.

והתשובה צריכה להיות שלימה, וכפי שאנו מבקשים בתפילה "השיבנו אבינו לתורתך וקרבנו מלכנו לעבודתך והחזירנו בתשובה שלימה לפניך". ולא עם הארץ חסיד - אדם שלא למד תורה, אינו יודע על מה הוא צריך לחזור בתשובה ועל מה לא, והתשובה אינה שלימה. אבל אם לומד תורה הוא יודע על מה לחזור בתשובה וכיצד לחזור.

קריאת תיקוני הזוהר
יש נוהגים לסיים את ספר "תיקוני הזוהר" מראש חדש אלול עד יום כיפור, וזה מועיל לתיקון הנפש. בספרים המודפסים יש חלוקה לפי ימי החודש, ויוצא שיום אחד קוראים מעט ויום אחר הרבה, אך אין חלוקה זו מחייבת דוקא וכל אחד ילמד כפי כוחו, והעיקר - להתחיל בראש חדש אלול ולסיים ביום כיפור את שבעים התיקונים (כה"ח סי' תקפ"א ס"ק ז').

תענית
יש צדיקים שמתענים בכל יום בחודש אלול, ויש שמתענין בעשרת ימי תשובה, ובלילה אוכלים.

ואני רגיל לספר מעשה שאירע לפני כמה שנים, מו"ר אבי זצוק"ל קבור בהר הזיתים סמוך לקברו של הרש"ש ועל יד מהר"י אלגזי זצ"ל, והוא נהג להתפלל בסידור הרש"ש וכן חיבר חיבור על הספר "עץ חיים" בשם 'כרם שלמה' שהיום אומרים המקובלים שא"א ללמוד על החיים בלי הספר 'כרם שלמה' שהוא ממש כמו פירוש רש"י . ופעם אחת בא אדם אחד ורצה לקנות קבר על יד מו"ר אבי זצוק"ל. וכשבאתי לשם אני רואה את אנשי החברה קדישא דנים עם הקונה על סכום המכירה. ואמרתי לעצמי, קונה זה שבא מחו"ל מי יודע אם הוא שומר שבת ואוכל כשר, ואמרתי לו "אתה קם לתיקון חצות"? אך הלה לא הבין בכלל מה זה. שאלתי אותו "אתה צם באלול"? והוא אמר מדוע צריכים לצום באלול? ועוד הוספתי ואמרתי לו "ובעשרת ימי תשובה אתה צם"? אך הוא לא הבין על מה אני מדבר. ואמרתי "מסכן מי שיקבר בקבר הזה" ומיד עליתי ונסעתי משם. הלכו הקונים ואנשי ח"ק לרב גדול וחשוב שהיה מנהל ת"ת 'מגן דוד' והיה חסידא קדישא ופרישא הרה"ג ר' נתן סלם זצ"ל, וספרו לו את המעשה שבא אחד וצעק עליהם ותיארו לו אותי, אמר להם חכם נתן היה זה הרב מרדכי אליהו. והוא התקשר אלי ושאל אותי: היית היום בבית הקברות? אמרתי לו הן, האם צעקת שם כך וכך? אמרתי לו הן. וכששאל לפשר הענין אמרתי לו האם אותו קונה יודע מה זה תיקון חצות, ותענית ארבעים יום מאלול עד יוה"כ, או יודע מה זה קבלה?! וכי אדם כזה יקבר ליד מו"ר אבי, הרי אם הוא יקבר לידו יבואו אליו בשמים בטענות. אותו אדם היה בביתו של הרב הנ"ל ואמר 'וכי נמות ולא נגמור', ואני עניתי לו הוא ימות ורק יתחילו לעשות איתו חשבון. אמר חכם נתן לקונה: לך ותמצא לך מקום אחר.

אמירת סליחות לאחר חצות
אומר הרב חיד"א ע"ה, שאין לומר סליחות לפני חצות לילה, והעושה כן גורם נזק ולא תועלת, אלא אומרים סליחות רק לאחר חצות לילה כי זה זמן של עת רצון שבו נפתחים שערי רחמים.

היה מנהג אצל הספרדים שהיו באים לסליחות בשעה מוקדמת והיה המשרת בקדש מעורר אותם.

הרה"ג חכם יעקב מוצפי זצ"ל פעם שאל אותי 'כמה זמן לוקח לכם הסליחות'? אמרתי לו: שעה. והוא א"ל: אתם אומרים את כל הסליחות או רק חלק מהם? אמרתי לו שאנו אומרים את כל הסליחות, והוא אמר שלהם לוקח שלש שעות לומר את כל הסליחות, ובבכי ובדמעות.

ובאמת אמירת הסליחות צריכה לקחת זמן רב. ומה טוב שבכל יום יכוון בחלק אחר של הסליחות, ויחלק את זה לשלושים יום.

תיקון חצות
ראוי לכל אדם שיהא מיצר על החורבן וגלות השכינה ויאמר בכל לילה תיקון חצות. ואם בכל השנה אינו אומרו, לפחות בימים אלו יקום ויאמר תיקון חצות לפני הסליחות.
אבל חצי שעה לפני עמוד השחר יש אומרים שלא יאמר תיקון חצות, ולכתחילה יש לחוש לזה (עיין בא"ח וישלח, ור"פ ח"ב סי' ג').

מדוע לא בא בן ישי?
הרה"ג הצדיק והחסיד חכם יעקב מוצפי זצ"ל היה כל שנה אומר בדמעות שליש "מדוע לא בא בן ישי גם תמול גם היום אל הלחם" (שמואל א' כ, כז). אנחנו כל הזמן מבקשים שיבא המשיח, אבל מדוע הוא לא בא גם תמול גם היום? "אל הלחם". כי כשמבקשים פרנסה כולם צועקים "אמן", אבל כשמבקשים שהמשיח יבא, עונים בשפה רפה ובקול חלוש.

וכשהוא היה אומר תיקון חצות בכותל המערבי היו עיניו זולגות דמעות מרוב דבקותו, אבל לא כל אחד ואחד יכול הגיע לדרגה כזו. ואומר האר"י הקדוש כתוב (תהלים ו, ט) "כי שמע ה' קול בכיי", אם אדם אינו יכול לבכות, לפחות יאמר בקול של בכי.

אבֵל
אחינו האשכנזים נוהגים שאבֵל אינו עולה להיות שליח ציבור בר"ה וכיפור. אנו נוהגים שאבֵל תוך י"ב חודש יכול להיות שליח ציבור, ורק תוך שבעה אינו יכול להיות ש"צ. ועיין לשו"ע (יו"ד סי' שפ"ד סעי' ג') שכתב וז"ל: "אם אין שם מי שיתפלל להוציא את הרבים ידי חובתן יכול האבל להתפלל להוציאם", עכ"ל. היינו רק באופן יוצא מן הכלל. אולם כיום לא רק שהאבֵל נהיה לש"צ אלא בבית האבלים מחלקים את המנין כדי שכל אבל יהיה ש"צ. וכל המתפללים בבית האבל יאמרו סליחות אך לא יאמרו "וידוי", "י"ג מידות", ו"נפילת אפיים".

וכן נהגנו כשנפטר אחיו של הרה"ג המקובל חכם עובדיה הדאיה זצ"ל בעשרת ימי תשובה והוא ישב שבעה, ובאנו לבית האבלים בבקר לסליחות ותפלת שחרית ולא אמרנו וידוי, י"ג מידות ונפילת אפיים.

יש שנהגו שהשמש מדליק את החנוכיה בבית הכנסת. ויש אומרים שאבֵל תוך שנתו לא ידליק את החנוכיה בבית הכנסת, ואין אנו נוהגים כן.

אני הייתי רגיל להתפלל בבית כנסת 'טוויג' והיה שם שמש שעוד זכר את הבא"ח, וכשבאתי לגור באיזור אמר לי תדליק נרות חנוכה, והוא ראה שאני מהסס ואמר לי 'תדע לך שחכם בבגדד (כוונתו להרב הבא"ח זיע"א) היה מדליק נרות חנוכה בבית כנסת והיה אומר שזו זכות גדולה'.

אני פעם אחת הדלקתי נרות חנוכה בכותל המערבי בחצות לילה כדי שהאדמו"ר מחב"ד יראה זאת, וכיון שהאדמו"ר הפיץ את הענין שיניחו חנוכיות בכל מקום ומקום כדי לפרסם הנס, וכוונתו היתה שבכל מקום בעולם ידליקו נרות חנוכה ברחובה של עיר, אמרתי כשיבא המשיח יתנו לאדמו"ר להדליק את החנוכיה בבית המקדש שהרי לדעת הרמב"ם הדלקה כשרה בזר. וכשאמרו לאדמו"ר את דברי ביקש לראות בעיניו את הוידאו של אותו אירוע ולשמוע את הדברים.

מעלת חזרת הש"צ
לפי הקבלה מעלת החזרה יותר מהלחש, ואין לבטלה או לקצר כמו שאומרים אנשים שאפשר לקצר עד אחרי קדושה ואתה קדוש.

הרמב"ם שואל, מה הדין אם יש מנין שבו כולם רבנים וראשי ישיבות, האם יעשו חזרה או לא? הרי כל ענין החזרה הוא בשביל מי שלא יודע להתפלל (לפי הפשט)? ועונה: מ"מ כיון שתקנו לעשות חזרה בשביל עמי ארצות, עושים חזרה גם במנין שבו כולם תלמידי חכמים.

ועיין לשו"ע בשם תשובת הרמב"ם בסי' קכ"ד סעי' ג', וז"ל: "קהל שהתפללו וכולם בקיאים בתפלה, אעפ"כ ירד ש"צ וחוזר להתפלל, כדי לקיים תקנת חכמים".

תפלה למשה - תפלה לדוד - תפלה לעני
חכם מנשה שלו זצ"ל היה אומר משם הבא"ח זיע"א, מעשה בעם הארץ שבא לגבאים וביקש מהם להיות שליח ציבור בראש השנה. אמרו לו הגבאים הרי כבר הזמנו חזן בתשלום. אמר להם אותו עם הארץ לשם מה לכם לשלם אני אהיה החזן שלכם. וכיון שהוא היה תקיף וגם עשיר גדול לא ידעו כיצד לסרב להצעתו, והלכו לרב לשאול כדת מה לעשות. קרא הרב לאותו אדם ואמר לו יש "תפלה למשה" - האם אתה לומד תורה כמשה רבנו? ענה הלה: לא. ועוד אמר לו הרב, יש "תפלה לדוד" - האם אתה יודע לשורר כמו דוד המלך ע"ה? אמר לו הלה: לא. ועוד אמר לו הרב, יש "תפלה לעני" - האם אתה עני? אמר לו הלה: לא. אמר לו הרב לפחות בזה אנו יכולים לסייע ולהתפלל שתהיה עני ואז תוכל להיות חזן. הבין אותו אדם את הרמז והלך לו.

תפלה לעני כי יעטוף
הרה"ג הרב שלום משאש זצ"ל (רבה הראשי של ירושלים וראש אבות ביה"ד) היה אומר על הפסוק "תפלה לעני כי יעטוף", שהעני עוטף בתפלתו גם את תפלות העשירים. והביאור הוא, אם עשיר שיש לו למשל מליון דולר עומד ומתפלל, והוא מבקש שיהיה לו עוד מליון דולר, באים המקטרגים וטוענים מה פתאום שיקבל, והרי זה בכלל לא מגיע לו!! מאידך, כשהעני עומד להתפלל ומבקש רק מעט לחם כדי מחייתו, כי זה מה שחסר לו, והוא מרגיש שהוא מקבל הכל, תפלתו הצנועה מתקבלת ללא עוררין. ואם העשיר נותן כסף לעני, אז תפילתו נכנסת בעטיפתה של תפלת העני, וכשהיא עולה לשמים, פותחים את תפילתו של העני ומקבלים אותה מיד, ומגלים גם את תפלתו של העשיר, ונענים לו.

בקשות בלשון ארמי שבסליחות
בסליחות ישנם כמה קטעים בלשון ארמי וטעם הדבר הוא לפי הסוד. ישתדל לומר במנין עשרה את הבקשות שהן בלשון ארמי כגון "מחי ומסי" וכו', "מרנא דבשמיא" וכו', ואם אי אפשר יאמרן גם ביחידות (עיין "תורה לשמה" ולכה"ח סי' תקפ"א ס"ק כ"ו).

י"ג מידות
הש"ץ אומר "ויעבור ה' על פניו ויקרא" בקול רם ואח"כ כולם אומרים בקול רם "ה' ה' וכו'. וישחה מעט כשאומר "ויעבור" ויזקוף כשאומר "ויקרא", וכשאומר "ה' ה' יטעים את ההפסק שבין ה', ה'. ויאמר י"ג מידות במתינות וטוב למנותן באצבעותיו.

לך ה' הצדקה
אנחנו אומרים "לך ה' הצדקה", ומתפללים לקב"ה שיעשה עמנו צדקה. משל לעשיר שבא אליו עני ומבקש צדקה, והעשיר נתן לו. למחר בא שוב אותו עני וביקש צדקה ושוב העשיר נתן לו. וביום השלישי שוב בא אותו עני וביקש צדקה והעשיר שוב נתן לו. והנה אומר לו העני אמש נתת לי כך וכך והיום פחות. ובודאי במקרה כזה העשיר מיד יגרשנו מפניו. ואנו הרי מבקשים כל יום מהקב"ה שיעשה עמנו צדקה וחסד והוא משפיע עליו טובה וברכה בכל יום - "לך ה' הצדקה ולנו בושת הפנים", ובמקום שנאמר תודה אנו עושים מעשים לא טובים, ואעפ"כ הקב"ה אומר לנו כיון שבקשתם, אני אתן לכם.

השיבנו אבינו לתורתך
בכל יום אנו אומרים בתפלה "השיבנו אבינו לתורתך וקרבנו מלכנו לעבודתך והחזירנו בתשובה שלמה לפניך". ידע האדם שתשובה ללא תורה אין בה מעלה גבוהה, כי רק התורה מטהרת ומקדשת את האדם, והיא כלי הקיבול של התשובה, ולולי התורה אין ערך לתשובה. ועל כן יקבע לו האדם עיתים ללימוד תורה, ואין מעלה יותר גדולה מלימוד תורה, וכתוב שהקב"ה חדי (שמח) שאנו יושבים ועוסקים בתורה. וידוע המשל על אותו שועל שאמר לדגים בואו ועלו ליבשה, ואמרו לו הדגים ומה במקום חיותנו אנו פוחדים מרשתות הדייגים, במקום שבו אנו מתים על אחת כמה וכמה (עיין ברכות ס"א ע"ב). והתורה היא החיות של האדם בעולם הזה ובעולם הבא.

הטוב ביותר לקבוע עיתים תורה בבית כנסת או בישיבה, אבל גם בלימוד של יחיד יש מעלה גדולה. וכיום שיש קלטות של שיעורים יכול אדם לקיים "בשבתך בבתיך ובלכתך בדרך" בקלות.
פעם כשהייתי רואה אנשים עם אוזניות על אוזניהם חשבתי ששומעים שירים וכו', אבל כיום אני מלמד זכות עליהם שבודאי הם שומעים שיעורי תורה, ומעלה גדולה יש בלימוד זכות על אחרים.

גומל נפשו איש חסד
וכתוב בזהר הקדוש שיש מעלה גדולה למי שמזכה לחייביא - שרואה אדם ומקרב אותו ללימוד התורה וקיום המצוות. ואומרים חז"ל על הפסוק "גומל נפשו איש חסד" (משלי יא, יז) - האדם יכול לעשות חסד עם נשמתו על ידי שלומד תורה ומקיים מצוות, וזה החסד החשוב ביותר.

אנחנו נמצאים במצב קשה מאד, מבחינה דתית, ציבורית, בטחונית וכלכלית, ועל זה צריכים להרבות בתפילה. וכן צריך לומר לחבר כבר בחדש אלול "תכתב ותחתם בספר החיים והשלום", ואנו צריכים לבקש את הגאולה השלמה וביאת המשיח ונזכה לראות בבנין בית המקדש על תפארתו, ונקריב מן הזבחים ומן הפסחים.

מוסף יום ר"ח הזה
אנו אומרים בתפילת מוסף של ר"ח "את מוסף יום ראש חדש הזה נעשה ונקריב לפניך באהבה" וכו'. וזאת על פי מדרש רז"ל דלעתיד נקריב מוספין של כל ר"ח ויו"ט ושבתות שעברו בגלות" (עיין לבא"ח ש"ש ויקרא יט).

ונשלמה פרים שפתינו
כתוב (הושע יד, ג) "ונשלמה פרים שפתינו" - אם אדם לומד את פרשת הקרבנות מעלה עליו כאילו הקריבם. והרב חיד"א שואל, מה הדין אם עשה עבירה ולמד את פרשת קרבן חטאת, האם כשיבא המשיח צריך להביא קרבן או לא? וענה הרב, שאמירת פרשת הקרבנות זה רק כאילו הקריב, ולכן כשיבא המשיח יהיה חייב להביא קרבן (ועיין למסכת שבת דף י"ב ע"ב).

זאת ועוד, כיום אנו יודעים ששיעור כזית הוא 28 גרם, וכביצה 60 גרם, ואם אכל פחות מכזית אינו חייב בברכה אחרונה מדאורייתא. אבל מ"מ יכתוב בפתק שאכל פחות מכזית, כי אם יבא המשיח ויאמר ששיעור כזית הוא כפי שאכל הרי שהתחייב בברכה אחרונה, וכיון שלא בירך יצטרך לעשות תיקון על זה.

והגמרא בברכות אומרת (דף ל"ה ע"ב) "אמר רבי חנינא בר פפא, כל הנהנה מן העולם הזה בלא ברכה כאילו גוזל להקדוש ברוך הוא וכנסת ישראל".

ב"ה יש היום הרבה בתי כנסיות ובתי מדרשות ולומדים תורה, והקב"ה יראה את הלומדים ואת התפילות והסליחות שאנו עושים, וישלח לנו משיח צדקנו במהרה בימינו אמן.

חזרה למעלה

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il