ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט

תקיעת שופר ;">

בית מדרש חגים וזמנים ימים נוראים ראש השנה תקיעת שופר Bookmark and Share



גירסת הדפסה קרא ב - word
שלח לחבר

תשס"ו

תקיעת שופר

"קול צופייך" – גיליון 330



סוכם על ידי תלמידים

מוקדש לעלוי נשמת
אשר בן חיים

תקיעת שופר
מצוות עשה של תורה לשמוע תרועת השופר בראש השנה שנאמר: "יום תרועה יהיה לכם".
וכתב הרמב"ם בהלכות תשובה (פ"ג ה"ד): "אף על פי שתקיעת שופר בראש השנה גזירת הכתוב רמז יש בו, כלומר עורו ישנים משנתכם, ונרדמים הקיצו מתרדמתכם, וחפשו במעשיכם וחזרו בתשובה, וזכרו בוראכם, אלו השוכחים את האמת בהבלי הזמן ושוגים כל שנתם בהבל וריק אשר לא יועיל ולא יציל, הביטו לנפשותיכם והטיבו דרכיכם ומעלליכם, ויעזוב כל אחד מכם דרכו הרעה ומחשבתו אשר לא טובה".

כל הטעמים הללו להעמיק את כוונת המצוה, ויחשוב בזה לפני ששומע קול שופר, אבל בזמן התקיעות יתן מחשבה אחת אל ליבו והיא - הריני בא לקיים מצוות הבורא יתברך שמו ויתעלה לשמוע קול שופר.

יעזב רשע דרכו
וכתוב (ישעיה, נה, ז) "יעזוב רשע דרכו ואיש און מחשבותיו". ואומר שלמה המלך במשלי (יד, יב) "יש דרך ישר לפני איש ואחריתה דרכי מות". אומר הקב"ה לרשע, מדוע אתה הולך בדרך לא טובה, בא ואוליך אותך בדרך ישרה וטובה - ועל זה נאמר (תהלים כה, ח) "טוב וישר ה' על כן יורה חטאים בדרך".

וידוי בראש השנה ובין התקיעות
פסוק אחד אומר (משלי כח, יג) "מכסה פשעיו לא יצליח", ופסוק אחד אומר (תהלים לב, א) "אשרי נשוי פשע כסוי חטאה", ולכאורה הדברים סותרים. אלא שביום כיפור יתוודה על כל מעשיו ולא יכסה את כל אשר עשה, שזהו יסוד היום הגדול והנורא, אבל בראש השנה צריך להשתיק את הקטגור שלא יעלה שום קטרוגים על עם ישראל ועל כן יש להסתיר את החטאים ואת העוונות כדי שלא יעמוד ח"ו הקטגור לפני הקב"ה ויאמר הנה עם ישראל מודים בפירוש שהם חוטאים, והודאת בעל דין כמאה עדים דמי, וביום ראש השנה עלינו לבלבל את השטן ולהסות אותו ולמנוע ממנו לבל יעלה שום קטרוג על עם ישראל. ומשום כך רק בין התקיעות של מיושב עושים הפסק כדי להתוודות בלחש, לפי שאז מתערבב השטן ואינו מקטרג. כי הוא מפחד שמא תקיעות אלו הם של "והיה ביום ההוא יתקע בשופר גדול".

מספר התקיעות
מדאורייתא חייבים לשמוע תשע תקיעות, לפי שנאמר: "תרועה" ביובל ובראש השנה ג' פעמים. ולפני כל תרועה תוקעים תקיעה פשוטה לפניה, ופשוטה לאחריה.

ומנהג ארץ ישראל לתקוע מאה ואחד קולות. שלושים מיושב, שלושים בתפילת לחש של מוסף, שלושים בחזרה של מוסף, עשרה קולות בקדיש 'תתקבל', ותרועה גדולה בסוף התפילה.

ואומר השל"ה הקדוש: אשרי לעדה קדושה שנמצאים בירושלים שבוחרים הדרך המובחר לתקוע תשר"ת תר"ת תש"ת למלכויות זכרונות ושופרות, וכן נוהגים ותוקעים גם כן פעם אחת בישיבה ופעם אחת בלחש, ופעם בחזרה.. ומנהג חשוב הוא.. וכן נוהגים גם כן אנחנו קהל קדוש אשכנזים שבירושלים. ותוקעים שלושים קולות מיושב, ושלושים קולות על הברכות , אחרי 'עלינו לשבח'. ויש שתוקעים עוד עשר תקיעות אחר 'אנעים זמירות'.

התוקע לחולה - התוקע בביתו של חולה או לאשה שרגילה לשמוע תקיעת שופר ולא אמרה בלי נדר - יתקע שלושים קולות ודיו.

כוונה בתקיעות

אומרים משם הבא"ח: מה הדין אם שכרו בעל תוקע, והוא יודע לתקוע כדבעי, והוא אוהב לסלסל בתקיעותיו, ורוצה שישמעו אותו כולם, ולאחר מכן הוא בא ושואל את המתפללים לחוות דעתם על תקיעותיו וגבה ליבו - האם בשמים יאמרו שהציבור לא שמע תקיעות טובות כיון שיצאו מבעל גאוה? ועונה הרב: הקהל שבאו לשמוע קול שופר וכוונתם לשם שמיים, יצאו ידי חובה ויקבלו שכרם, ובעל התוקע שהתכוון שלא לשם שמים יקבל עונשו.

מספרים על אדמו"ר אחד שלימד את התוקע שלו את כוונת התקיעות. והתוקע כתב את הכוונות על פתק והניח זאת לידו. והנה כשהתחיל לתקוע, בא האדמו"ר ולקח לו את הפתק. רמז לו התוקע הכיצד אתקע בלי הכוונות, אמר לו האדמו"ר כבר ברכת, תתקע מהר. והוא התחיל לתקוע בצער ובבכי. לאחר מכן אמר לו האדמו"ר שתקיעותיו עלו בשמים כיון שתקע בשברון לב.

הברכות
כוונה - השומעים יכוונו ליבם לצאת ידי חובה בברכות ובתקיעות, וגם התוקע יכוון להוציא את כל מי ששומע אותו בברכות ובתקיעות.

לשם יחוד קודם תקיעת שופר - קודם הברכות יאמר התוקע את ה"לשם יחוד" כמובא בסידורים, וגם הציבור יאמרו נוסח "לשם יחוד".

ביום הראשון של ר"ה יאמרו "לקיים מצוות עשה של תורה", וביום השני יאמרו "לקיים מצוות עשה" בלבד (נוסח ה"לשם יחוד" מובא במחזור 'קול יעקב' בעמודים תנט - תסז). ונוהגים לעמוד בעת הברכות, ולשבת בעת התקיעות.

היה רב אחד אומר, יש אדם שאינו רגיל לבא לבית הכנסת, וגם בר"ה הוא ממשיך לישון, והנה באה אשתו ומעירה אותו כדי שילך לשמוע קול שופר, והוא קם והולך לשמוע קול שופר. ויש אדם שרגיל כל השנה לבא לבית הכנסת, ובעת תקיעת שופר אינו מכוון לצאת ידי חובה. יוצא שהראשון שבא בשביל לשמוע קול שופר, יצא ידי חובה, ואילו חברו שלא כיון לא יצא ידי חובה (ועיין למש"ב בסי' ס').

"שהשמחה במעונו" בסיום מסכת
מסופר על הרה"ג רבי שלמה לוריא (הרש"ל) שיום אחד עשה סיום מסכת ואמר שברצונו לברך "שהשמחה במעונו" בשם ומלכות, כי אין שמחה לקב"ה אלא כשיושבים ועוסקים בתורה. אמרו לו הרי דבר זה לא הובא בפוסקים, אך הוא אמר אע"פ שלא כתבו זאת אני אברך. וי"א שבאותו רגע מעמד נשפך הסיר של האוכל, וי"א שנשפך על הטבחית שבביתו. אמר הרש"ל, אני רואה שחז"ל ידעו על מה לתקן ברכה ועל מה לא, בואו נעשה סיום בלי לברך 'שהשמחה במעונו'. לעיתים הברכות באות כדי להעלות את המצוה למעלה, ולעיתים אין צורך בזה.

ואין שמחה לקב"ה אלא בשעה שישראל יושבים ועוסקים בתורה. ואומרים חז"ל "עשה רצונו כרצונך כדי שיעשה רצונך כרצונו" (אבות ב, ד).

סנגוריה על עם ישראל
אנחנו צריכים ללמד סנגוריה על כלל עם ישראל - רבש"ע, ראה כיצד הם מתכוננים לר"ה ובאים לפניך בלב נשבר ונדכה, קמים מוקדם לסליחות ומתפללים אליך. וכשמגיע ר"ה כל היום כולו עסוקים במצוות, בתפילה בקריאת תהלים, בתשליך ועוד.

ואם יבא היצר הרע ויאמר לקב"ה 'בא וראה אדם פלוני שעושה עצמו כעת צדיק וחסיד', מיד אומר לו הקב"ה נמתין ונראה עד ראש השנה. ובר"ה אנו קוראים בפרשת וירא, וכתוב על ישמעאל "כי שמע אלוקים אל קול הנער באשר הוא שם" (בראשית כא, יז) - על פי מעשים שהוא עושה עכשיו הוא נדון ולא לפי מה שהוא עתיד לעשות לפי שהיו מלאכי השרת מקטרגים ואומרים רבש"ע מי שעתיד זרעו להמית בניך בצמא אתה מעלה לו באר והוא משיבם עכשיו מה הוא צדיק או רשע אמרו לו צדיק. אמר להם לפי מעשיו של עכשיו אני דן אותו וזהו באשר הוא שם (עיין ר"ה דף ט"ז, ורש"י על החומש שם). וכך אומר הקב"ה ליצר הרע אני דן את האדם באשר הוא שם.

וכל זה בתנאי שהאדם מתחרט על העבר ומקבל על העתיד.

כיום יש בארץ ישראל מצב קשה הן בגשמיות והן ברוחניות. ואנו אומרים, רבש"ע אל תסתכל על אחרים אלא רק עלינו, שאנחנו מתפללים, קמים לסליחות וכל היום כולו עסוקים בתורה ומצוות ומעשים טובים, ותאמר די לצרותינו. ואנחנו לא רוצים שום ראש ממשלה, אלא רק ה' אלוקינו מלכנו, הוא יושיענו ויגאלנו שנית תשועת עולמים, וישלח לנו את משיח צדקנו. ויהי רצון שהקב"ה יכתבכם ויכתבנו ויחתמנו אתם וכל בני ביתכם וכל יוצאי חלציכם בשנה טובה, שנת חיים ושלום, ברכה וישועה, ותזכו לשנים רבות נעימות וטובות, יראו עינינו וישמח לבנו בביאת הגואל ובבנין אריאל, וכן יהי רצון ונאמר אמן.

חזרה למעלה

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il