ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט

השדה אשר ברכו ה' ;">

בית מדרש סיפורים ותולדות צדיקים חסידים מספרים Bookmark and Share
גירסת הדפסה קרא ב - word
שלח לחבר

תשס"ו

השדה אשר ברכו ה'


נערך על ידי הרב

מוקדש לעלוי נשמת
חנה בת חיים

חסידים מספרים כי פעם אחת אמר רבי משה מקוברין: כשאתה עובר על תלמי שדה, הרי אתה עולה ויורד מערוגה לערוגה. כך הוא הדרך בעבודת השם: פעם אתה עולה ופעם אתה יורד, פעם יתקפך יצר הרע ופעם תתקפנו אתה - ובלבד שתכה אתה את המכה האחרונה.

במשל זה עוסק ר' משה מקוברין באחד הנושאים שהעסיקו ביותר את החסידות, והוא העליות והמורדות בעבודת ה'. אדם השרוי באדישות רוחנית איננו מודע ואיננו חווה עליות ומורדות רוחניות. תנועה כתנועת החסידות, שחרתה על דגלה את העיסוק הרציני בעבודת ה' תוך העלאה של המתח הרוחני, הוצרכה לטפל בסוגיית הקטבים המנוגדים הנוצרים במהלך הבנייה של עבודת ה' האישית של החסיד.

המשל של ר' משה מקוברין מדבר על תנועה מנקודה אחת לנקודה אחרת, מצד אחד של השדה אל הצד השני. בדרך יש צורך לדלג מעל הערוגות. ראשית כל יש להדגיש כי העליות והמורדות הם תוצאה של הצורך בהתקדמות; כשאדם מעוניין להגיע ממקום למקום, ממצב למצב, הוא נאלץ להתמודד עם הקשיים שבדרך, אבל אל לו לשכוח כי הקשיים הללו הם צרות של עשירים. הרוצה לנוע צריך להתמודד.

ר' משה מקוברין בוחר בכוונה בדימוי של תלמי שדה. שדה חרוש ומסודר בערוגות יוצר אצלנו מידית את הדימוי של דבר חי, בונה, משהו שמביא תוצרת. הצועד על תלמים איננו מתמרמר על העובדה שיש ערוגות, משום שהוא יודע שהמשמעות של הערוגות הללו היא מזון, שפע וברכה.
שדה הערוגות נוצר בידי איכר שרצה להביא את השדה למצב הזה. האיכר לקח שדה שטוח לחלוטין ועיצב אותו בצורה זו, של עליות ומורדות. העליות והמורדות הם בעצם חלק משדה אחד, אלא שהאיכר בחר לעצמו לעצב בדרך זו את השדה, משום שהבין שבדרך זו יניב השדה את התנובה הרצויה.

שדה חיינו יכול להיות שדה שטוח, אלא שאז הוא לא יניב את התנובה הרצויה. העליות והירידות בחיינו הן בסופו של דבר העיצוב הנכון והמבורך של שדה העשייה שלנו, עיצוב שיביא בסופו של דבר לתוצאות הרצויות.

בתוך השדה משווה ר' משה מקוברין את העליות למקום הערוגה עצמה, ואילו את הירידות לחפיר שבין שתי הערוגות. הערוגות הן המקום שבו צומחים גידולי השדה. החפיר נועד לנקז אליו את המים, שיזינו את הערוגה בימים שבהם לא ירד הגשם. אמור מעתה - תפקיד הערוגה הוא העשייה עצמה, ואילו תפקיד החפיר הוא הכנה וסיוע לעיקר העשייה.

כך הם פני הדברים גם ביחס לעליות ולמורדות בחיינו. בימים של עלייה אנו יוצרים, אנו פועלים, אנו מתקדמים. לעתים יש תחושה כי לימים של הירידה בחיינו אין שום משמעות; נראה לנו שאלו סתם ימים שעלינו לעבור בשלום, אבל איננו מייחסים להם חשיבות. אבל האמת היא שבדיוק כמו החפיר שבצד הערוגה, גם לימי הירידה שלנו יש חשיבות ומשמעות בתהליך הבנייה האישית שלנו.
יש ימים שבהם צריך לאגור כוחות, להפסיק את העשייה החיצונית כדי להתמקד בעשייה ובהתבוננות פנימית. יש ימים שבהם דווקא עצירת הפעילות היא הדבר הטוב והנכון. צריכים אנו להבין שהימים הללו הם חלק מן התהליך, ולא תקלה. יתר על כן, קרוב לוודאי שאלמלא הימים הללו תיפגע תנובתנו הרוחנית. לא נצליח לאסוף כוחות כדי לעלות שוב לגבהים שאנו כה רוצים להגיע אליהם.

סופה של הצעידה על תלמי השדה מגיע בסיומו של השדה. אז מציבים אנו רגל בטוחה על קרקע ישרה. אנו יוצאים מן החריץ האחרון אל הקרקע השטוחה. אמת נכון הדבר: ישנן התמודדויות, אבל המכה האחרונה צריכה שתהיה שלך. מביני דבר אומרים: "הפסד בקרב אבל נצח את המערכה". אסור להיבהל מתמורות בעבודת ה'. אסור להירתע בשל הנפילות. צריך להבין שמדובר בתהליך שלם, שבסופו מגיעה המכה האחרונה - והיא צריכה להיות שלך.

המכה האחרונה אמורה להיות פרי העשייה כולה. היא תכלול בתוכה את כל ההתמודדויות שהאדם עובר במשך ימי חייו, ותכריע את המערכה לטובתו של האדם.

-----------------
מתוך המדור 'חסידים מספרים' שבעיתון 'בשבע'.

חזרה למעלה

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il