בית המדרש

  • משפחה חברה ומדינה
  • פקודות הסותרות דין תורה
לחץ להקדשת שיעור זה

לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת

רויטל בת לאה

המאבק על שלמות ארצנו – חלק ב'

רקע והערות לכרוזים והקריאות של רבנו – חלק ג'

רקע והערות לכרוז "המאבק על שלימות ארצינו" חלק ב'.

undefined

הרב יוסף ברמסון והראל כהן

3 דק' קריאה
ז-ח
"הממשלה משועבדת אל העם" - מכללי היסוד של משטר דמוקראטי, וכהצהרת הנאמנות של השרים בכניסתם לתפקידם.
"פטפוטי שרים" - בענין הצורך לוותר על חלקים מארץ ישראל.
"בעל הגוֹיָה" - הכוונה לשר החוץ של אמריקה, ד"ר הנרי קיסינג'ר שנשא אשה נכריה כשנתיים לפני כן. (מכונה כך ואחרת ע"י רבנו: לקמן יא, טו, יט, כד, כו, כט, חלק ממשלת-מיעוט, ח.) קיסינג'ר פעל, כמוזכר, להשגת שביתת נשק והפרדת הכחות בסיני ובגולן, והפעיל את מלוא משקלו לויתורים נוספים מצד ישראל. ועיין בספר "במערכה הציבורית", עמ' קו, קיב.
"הממשלה הכושלת" - ממשלת המעבר של גולדה לאחר שהתפטרה (יט בניסן - יג בסיון ה'תשל"ד).

י
כרוז זה הוציא רבנו כחודש וחצי לאחר שנכנס יצחק רבין לתפקיד ראש הממשלה.
"תחום מושב": כמו שהיה בימי שלטון הצארים האחרונים, שטח אליו הוצמדה האוכלוסיה היהודית, ללא זכות להתישב בחלקי רוסיה האחרים. (על ביטוי זה חוזר גם לקמן, קריאות: כג, כח, לט.) רבנו כתב כרוז זה אחרי נסיון ההתנחלות הראשון בשומרון, בו השתתף בעצמו, וכן אריאל שרון וגאולה כהן, בט"ו בסיון ה'תשל"ד. לכן כותב: "ואנחנו מצווים להתנחל, ונתנחל, לכל מלוא רוחב ארץ מולדתנו וכו'". ועיין "הקץ הדוחק", מאת יוסף ברמסון, עמודים 205-207. וכן "במערכה הציבורית", עמ' קו-קז, ובספר "אחים יקרים" מאת חגי סגל, עמ' 28-30, ובספר "גוש-אמונים" מאת גרשון שפט, עמוד 64 ואילך.

יא
בו' באב ה'תשל"ד הגיעו מאות צעירים לתחנת רכבת עזובה במרכז השומרון, לסבסטיה, בנסיון להתנחל שם. אך במהרה פונו משם, ועל רקע זה, הכרוז של רבנו.
יב
תגובתו של רבנו לרעיון של הכרעה דמוקרטית כביכול, באמצעות משאל עם. אף ששיטה זו מקובלת בכמה מדינות, כמו בשוויץ, התנגד לה רבנו בכל תוקף. (ראה גם לקמן כרוזים יד, ל, לד, מב.) ועיין בענין משאל עם בקובץ "התורה והמדינה", חלק ו, עמ' רפט-רצב, מאמרו של הרב א. ולדינברג, מובא (באופן חלקי) גם בחוברת "תורה ודמוקרטיה" מאת הרב יוסף ברמסון, עמ' 23.

יד
רבים התלבטו בשאלת השואל הזה: מה עדיף על מה, להתמסר לחינוך, או להתנחלות? תשובת רבנו ברורה, מצות השעה הזאת: התנחלות, שהיא עדיפה על כל מצות חינוך.

טו
גם אחרי הצטרפות המפד"ל לממשלת רבין, ביד במרחשון ה'תשל"ה, המשיך רבנו לתקוף את הממשלה, בעיקר בנימוק של הפקרת ארץ-ישראל לידי אויביה.

טז
"חומת-פלדותינו". רבנו ראה בהתנגדות של הצעירים, בעלי הרצון העז ומסירות-הנפש על זכותינו על הארץ, כעין חומת פלדה, שלא ניתן להזיזה, וכן בכרוז הקודם.
"הפוסעים על ראשי עם קודש" - ביטוי זה ע"פ יבמות קה:, כשהכוונה לאלו המזלזלים בעם בצורה קשה.
"לא תתן להם לנכרים חניה בקרקע". ע"פ הפסוק "לא תחנם", דברים ז ; ב, כאחד הביאורים בגמרא, עבודה זרה דף כ., וכפסק הרמב"ם, הל' עבודה זרה י ; ד.

יז
סעיף ב. "ולא גרשנו אותם". ראה לעיל רקע לכרוז ב, סעיף ב. בתשובת רבנו הדים לויכוח הציבורי העוסק בצדדים מוסריים - כגון גירוש בכח, וכן בחינות הלכתיות של ההתנחלות בארצנו, כמו בסעיף ה, "הנאת עצמם", ועיין בנידון, לעיל רקע לכרוז ה.

יט
מוטה גור כרמטכ"ל, הביע את דעתו שאין לסגת מהחלקים שכבשנו במלחמת ששת הימים. חשיבות הבעת דעתו זאת, למרות נכונות בממשלה לוויתורים לקיסינג'ר ולערבים, כי אין לסגת ושיש לשמור על שלמות הארץ, זיכתה אותו להערכת רבנו ("להלכות ציבור" כרוז ס). זאת בנוסף לעברו הצבאי המרשים, כשנקודת השיא היתה בכיבוש הר הבית, כשהוא, כמפקד חטיבת הצנחנים כבש את העיר העתיקה, במלחמת ששת הימים. חודשיים לאחר מכתב החיזוק, כתב לו רבנו גם מכתב זה.

כ
מתוך "שיחות הרב צבי יהודה", הוספות לחוברת מס' 25.

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il