ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט

מהלכות הפסח ;">

בית מדרש חגים וזמנים פסח שיעורים נוספים Bookmark and Share
גירסת הדפסה קרא ב - word
שלח לחבר

ניסן תשס"ו

מהלכות הפסח

"קול צופייך" - גליון 352



סוכם על ידי תלמידים

מוקדש לעלוי נשמת
חנה בת חיים

יש כמה דברים שאדם רגיל להשתמש בהם, ולא שם ליבו עליהם שמא יש בהם חמץ, ונציין כמה דוגמאות בענין.

טלפון
בכל טלפון יש פומית, ולעיתים אדם אוכל תוך כדי שיחה בטלפון, וכיון שבפומית ישנם נקבים עלולים פירורי חמץ ליפול לתוכה, ועל כן יש לפרק את הידית ולבדוק שאין שם חמץ. ולא יאמר אדם מה אכפת לי אם יש שם כמה פירורים, כי בעת דיבורו בטלפון הוא יכול לשאוף את הפירור מבלי שישים לב לזה כלל, ויש להזהר בזה מאד.

שואב אבק
כיון שמשתמשים בשואב אבק במשך כל השנה כולה בודאי שנכנסו לתוכו פירורי חמץ, ועל כן לפני פסח ינקה אותו היטב ויחליף את השקית, או שירוקן את תכולתה וינקה אותה היטב.

תיקים
תיקים של ילדים, נשים וגברים יש לבדוק מחמץ. לפעמים אדם הולך לעבודה ומניח בתיקו אוכל, ולא היה לו חשק לאכול והאוכל נשאר בתיק, או לעיתים אשה הולכת לברית מילה ומניחה בתיק שלה חתיכת עוגה וכדו' והיא נשכחה בתיק, ולכן יש לבדוק את התיקים היטב שמא נשאר בהם חמץ, ובודאי שיש לבדוק את תיקי הילדים כי יש בהם הרבה חמץ.

יולדת בשבת - אדם שיודע שאשתו צריכה ללכת ואינו יודע מתי עת הלידה, טוב להכין מערב שבת קדש תיק ובו כל מה שצריך לקחת לבית חולים, ויכינו כמה פתקאות שרשום בהם שם האשה ומס' תעודת הזהות, וכן שם הבעל ות"ז שלו, כך שאם יבא לבית החולים בשבת הפקיד לא יצטרך לכתוב בשבת, וכדי שהתיק לא יהיה מוקצה ויהיה אפשר לטלטלו, יניחו בו גם כמה סוכריות.

כיסי הבגדים
יבדוק היטב את הכיסים שבבגדיו שלא נשאר בהם פירורי חמץ.
ובדרך רמז אמרו, אדם צריך לבדוק אם הכסף שבכיסו הוא כשר או לא, כי אם אינו כשר אין ערך לצדקה שהוא נותן.

הזמנה - שיבולים לנוי
פעם קבלתי הזמנה לחתונה שתתקיים בט"ו בשבט, ועל גבי ההזמנה היתה מודבקת שיבולת לנוי, ואני הנחתי את ההזמנה במגירה של שולחני בבית הכנסת. לפני פרוס חג הפסח אני מנקה את המגירה שלי בבית הכנסת ורואה את השיבולת הזו. מיד צלצלתי לאותו בעל השמחה ואמרתי לו שהוא צריך להזהיר את מקבלי ההזמנות, שאם חלקם שמרו את ההזמנה הם צריכים להזהר מהחמץ שבה בפסח.

לעיתים יש לאנשים בביתם שיבולים יבשות לנוי, ויש אומרים כיון שהם יבשות אין בזה כלום ואין זה חמץ בפסח כי מי יבא ויקחנה, אבל עליהם לדעת שגם כשהן יבשות זה חמץ שעליו נאמר "בל יראה ובל ימצא".

תבלינים

יש כמה עדות שלא משתמשים כלל בתבלינים בפסח, שמא מעורב בו חמץ.
ומ"מ מי שקונה תבלינים לפסח, יקנה רק במקום שברור לו שבדקו קודם הטחינה שאין בתבלין חמץ ושאין קמח ודגן במטחנות.
יש בתי כנסיות שעושים בהם הבדלה במשך כל השנה ומביאים 'ציפורן' לבשמים, ולפסח יש לקנות ציפורן שברור שלא נשרה באלכוהול חמץ.

בושם
כל בושם מכיל בדרך כלל אלכוהול כדי שהריח יתנדף, ואלכוהול עשוי בדרך כלל מחמץ, ולכן אם אשה רוצה להשתמש בבושם בפסח, תקנה בושם עם הכשר מיוחד לפסח, ויש להזהר בזה מאוד, כי חמץ אסור בהנאה.

מגבונים לחים
ישנם מגבונים לחים עם בושם, ועל כן יש לקנות מגבונים הכשרים לפסח. בקיבוץ "משואות יצחק" ישנו מפעל למגבונים, ובזמנו דברנו עם הרה"ג בנימין אביעד זצ"ל שיש להזהר שיהיו כשרים לפסח, וגם כיום אנו מזכירים להם ענין זה, והם דואגים לכך. אבל במגבונים המיוצרים במקומות אחרים יש להזהר בהם וכנ"ל.

ארון חשמל
יש לבדוק לפני פסח את ארון החשמל אם יש בו חמץ, כי לעיתים הילדים מניחים בו דברים שונים.

רכב
אם כל השנה כולה אינו אוכל ברכבו - אינו צריך לבדוק את רכבו מחמץ.
אבל אם אוכל ברכבו - עליו לבודקו היטב מחמץ ובמיוחד בין מושב הכסא למשענת ששם יש חריצים, וטוב שישתמש בשואב אבק וידאג שגם הפירורים הקטנים לא ישארו.

טבילת כלים
בדרך כלל, קונים כלים חדשים לפסח, ואם הם מיוצרים בחו"ל יש להטבילם, ולא ימתין עד ערב פסח כדי להטבילם אלא יעשה זאת מיד כשקונה אותם. כי דרכו של היצר הרע לבלבל את האדם ולומר לו שילך בערב פסח להטביל את הכלים, אך אז לא ימצא ידיו ורגליו כי העומס הוא רב.

מברשת שינים
טוב לקנות מברשת שיניים חדשה לפסח, כיון שבין הפינות מצטברים פירורי מזון. ובערב פסח - ינקה שיניו היטב ואח"כ בביעור חמץ יזרוק את מברשת השיניים עם כל החמץ.

משחת שיניים
יש לקנות משחת שיניים כשרה לפסח.

הפרשת תרומות ומעשרות
אם קונה פירות וירקות מחנות עם השגחה מסודרת, ויש בה שלט שהופרשו תרומות ומעשרות כדין - מה טוב. אבל אם קנה במקום שאין בו השגחה - יפריש תרו"מ בעצמו, ולא יאמר איני בקי בהלכות אלו, אלא יפתח את הסידור 'קול אליהו' ובעמודים 908 - 911 מובא סדר הפרשת תרו"מ דבר דבור על אופניו בצורה מפורשת.

פעם גרתי בסמוך לשוק 'מחנה יהודה', והייתי רגיל לאחר התפילה בנץ החמה ללכת ולקנות בשוק. יום אחד שאלתי את המוכר שהיה בעל חזות דתית עם זקן וציצית בבגדו: האם הירקות מעושרים? והוא ענה לי:כן. שאלתי אותו: זה מעשר שני או מעשר עני? וכיצד הפרשת? והוא אמר לי: וכי כל מה שאני נותן למס הכנסה לא מספיק?! אמרתי לו אם כך הדבר הרי שאתה מאכיל את הקונים טבל, ואתה מכשיל אותם. מה עשיתי? קניתי מעט מכל סוגי הפירות והירקות שהיו לו, ועישרתי לו את כל הפירות והירקות שהיו בחנות ברשותו, על חשבוני. ואמרתי לו שמהיום והלאה עליו ללמוד אצל רבו כיצד מעשרים וכך יעשר בעצמו, או שיאמר לקונים שזה לא מעושר.

גביע קידוש
גביע קידוש מכסף - צריך הגעלה מכיון שלפעמים מתערבים פירורי הלחם שעל השולחן ביין.
ואם הוא רק מוכסף ולא מכסף אמיתי, הוא עלול בהגעלה להתקלף ויש חשש שיחוס עליו ולא יגעילנו כדבעי, ולכן מה טוב לקנות כוס קידוש חדשה לפסח.

הדלקת נרות גדולים בליל פסח
היה פעם רב חשוב שאמר לבנו "לך ותשמע את דרשת שבת הגדול של הרב אליהו ותגיד לי אלו חידושים הוא מחדש".

אני בדרשתי אמרתי שלפעמים אמירת ההגדה אורכת זמן רב, ויש להזהר לאכול את האפיקומן לפני חצות, וגם את ההלל יש לסיים לפני חצות (למ"ד), ועל כן יש להדליק נרות גדולים או ישים שמן בכוס גדולה, וישים מעט מים בכוס וכוונתו תהיה להגביה את השמן ולא למהר את הכיבוי (ובדרך אגב, פעם שאלו את הבא"ח ע"ה אם אדם הניח הרבה שמן בכוס ונר שבת דלק עד מוצאי שבת, האם יכול להשתמש בזה להבדלה? אמר הבא"ח, 'שרגא בטיהרא מאי אהני' - היינו אור ביום מה מועיל? ולשם מה מילא הרבה שמן שידלק ביום הרי זה איבוד ממון? ואמנם אם עושה כן בבית כנסת זה מדרך כבוד, אבל בביתו אינו חייב לעשות כן. ומ"מ הוא ענה שיכול להשתמש בו להבדלה) כדי שהנרות ידלקו עד שיסיים את הסעודה ואת ההגדה, כי אם מדליק בנרות קטנים והם כבו כבר כשהגיע ל'קדש ורחץ' לא קיים את המצוה של הדלקת נרות. חזר הבן לאביו וא"ל את דברי. אמר אותו רב לבנו, לך ותשאל את הרב אליהו מה המקור לחידוש זה? אמרתי לו, רש"י אומר שהדלקת נר שבת הוא חובה. ובמקום אחר אומר רש"י, כתוב (איכה ג, יז) "נשיתי טובה" - אם אוכל בלי אור בחדר אינו שבע מהאוכל (עיין לכה"ח ומש"ב על סימן רס"ג).

ואם מדליק נרות ובאמצע ההגדה זה נכבה - על מה הוא מברך "להדליק נר של יום טוב", ויש שמברכות גם "שהחיינו"?! ועל כן יש לשים נרות ארוכים וכנ"ל.

זמן סוף אכילת חמץ וביעורו - לפי שעון קיץ
סוף זמן אכילת חמץ: לספרדים: בשעה 9:34
לאשכנזים: בשעה 9:59

סוף זמן שריפת חמץ: לספרדים: בשעה 10:48
לאשכנזים: בשעה 11:19

כל ההבדל בין האשכנזים לספרדים הוא, שאנחנו מחשבים את היום מעמוד השחר עד 20 דקות אחרי השקיעה, ואילו האשכנזים מחשבים את היום בחשבון אחר, ולדעת הגאון מוילנא היום מתחיל מהנץ החמה ועד השקיעה, ולפי"ז יוצא זמן ארבע שעות זמניות בחשבון אחר.

פעם המועצה הדתית היתה מפרסמת על גבי לוחות המודעות את השעות של סוף זמן אכילת חמץ וביעור חמץ לפי מה שחפץ לבם, ואמרנו להם שיכתבו את הזמנים הן לדעת הספרדים והן לדעת האשכנזים, ויש להזהר בזה.

והנפקא מינה היא, שאם בערב פסח שכח למכור את החמץ, סוף זמן שריפת חמץ הרי מתארך מעט לפי האשכנזים ועדיין יכול למכור את חמצו אם הוא אשכנזי. ואם הוא ספרדי כבר עבר הזמן.

הנמצא באר"י וחמצו בחו"ל
בעל הבא"ח שואל, כיצד ינהג אדם שגר בירושלים, ויש לו חמץ באמריקה, כי כשאנו שורפים את החמץ באר"י, שם בחו"ל עדיין אוכלים חמץ - האם הולכים לפי המקום וכיון שהוא נמצא באר"י הוא חייב להתקשר למישהוא בחו"ל שישרוף לו את החמץ לפי זמני אר"י, או מכיון שהחמץ שלו נמצא שם ימתין עד לזמן שריפת חמץ באמריקה.

בעל הבא"ח השאיר זאת בספק ולחומרא והולכים גם לפי האדם וגם לפי המקום.
היה פעם עשיר אחד שגר באמריקה ומקום עבודתו בקנדה, וישנם הבדלי שעות בין המקומות הללו. יש מטוסים שטסים בקו ישר מאמריקה לקנדה ויש שעושים סיבוב. פעם אחת בעודו נמצא בטיסה הוא דיבר איתי, ואמרתי לו שעוד מעט שבת, והוא אמר לי שמחלון המטוס הוא רואה אור ואח"כ חושך ושוב אור, כלומר יש הבדלי שעות בין המקומות בהם הוא עובר במהלך הטיסה, וא"כ כיצד עליו לנהוג לענין שבת? אמרתי לו תשאל את הטייס או שתנחת עכשיו. והוא אכן שאל את הטייס לפשר הענין והלה אמר לו: אם תשלם יותר כסף אני אגביה טוס ושם אין השגחה של מגדל הפיקוח האווירי ואתה תגיע מהר למחוז חפצך, וכך היה.

חייב אדם לספר ביציאת מצרים
בכל יום אנו מזכירים את יציאת מצרים, אבל לא מאריכים לספר את כל הנסים, אבל בליל פסח יש מצוה לספר, וכל המרבה לספר ביציאת מצרים הרי זה משובח.

החיוב לספר ביציאת מצרים מוטל על כל אחד ואחד. ואם אינו יודע לספר, יקח הגדת הרב חיד"א או הגדת הבא"ח או הגדה של הגאון מוילנא וילמד את הפירושים השונים ואז בליל פסח יהיה לו דברים נפלאים לומר. אבל אם רק יקרא את ההגדה לא יצא ידי חובת המצוה של לספר ביציאת מצרים.

מקום אחד כתוב "וכל המרבה לספר ביציאת מצרים הרי זה משובח", ובמקום אחר כתוב "הרי הוא משובח". והכוונה היא, אם אדם משובח הוא יודע להאריך ולשבח את הקב"ה.

כיום הילדים לומדים בתלמוד תורה ושם הם לומדים טוב וגם הם יודעים להאריך ולספר בניסי מצרים. והאבא צריך לעורר את בניו על ידי ששואל אותם שאלות וכו'. וכשמגיע לעשרת המכות יעורר אותם על ידי שאלות, למשל ישאל כל ילד איזו מכה מעשר המכות היא חשובה בעיניו ומדוע? ויאריך בפירושים.

המחשת סיפור יציאת מצרים
הספרדים נוהגים שהקטנים יוצאים מהחדר, מקלותיהם בידיהם וצרורות האפיקומן על שכמם, ודופקים על הדלת ושואלים: "מי אתם"? והם עונים: "ישראל". "מהיכן באתם"? "ממצרים". "לאן אתם הולכים"? "לארץ ישראל" וכו'. כלומר, הם מראים עצמם כאילו הם יצאו ממצרים ובאים לירושלים - לקיים מה שכתב הרמב"ם (פ"ז מהל' חמץ ומצה הל' ו') "בכל דור ודור חייב אדם להראות את עצמו כאילו הוא בעצמו יצא עתה משעבוד מצרים שנאמר ואותנו הוציא משם" וכו'.

כלומר, צריך להרגיש דבר זה וגם צריך להרגיש את הענין של "ועתה קרבנו המקום לעבודתו" - הקב"ה אמר לנו בואו, התקרבו. ואנחנו אומרים לקב"ה "משכני אחריך נרוצה" - תמשוך אותנו כמו שעשית במצרים.

לספר על נסים אחרים שאירעו לישראל, כגון במלחמת המפרץ וכדו' זה דבר טוב מאד אבל לא קיים את המצוה, כי עיקר העיקרים בליל פסח הוא לספר בניסים שעשה הקב"ה לאבותינו ביציאת מצרים, אלא אם כן, מדמה אח"כ נס לנס.

מתחילה עובדי ע"ז היו אבותינו
הגמרא דנה בשאלה מהיכן מתחילה ההגדה האם "מעבדים היינו" או מ"והיא שעמדה". כי יש אומרים שיש להזכיר גם מה שאירע לפני ניסי מצרים, ולכן אנו אומרים בהגדה "מתחילה עובדי עבודה זרה היו אבותינו, ועכשיו קרבנו המקום לעבודתו".

ויש לשאול, כיצד מוציא שם רע על אבותינו שהיו עובדי ע"ז? אלא "אבותינו" - הכוונה לתרח אבי אברהם שהיה עובד ע"ז ורק אח"כ חזר בתשובה.

וימרו על ים בים סוף
כתוב (תהלים קו, ז) וימרו על ים בים סוף". אומרים חז"ל, כשעם ישראל עברו את ים סוף, הם פחדו שמא גם המצרים יכנסו לים ויצאו ממקום אחר כפי שעם ישראל יצאו מהים. ויש לשאול, אחרי כל הנסים ונפלאות שעשה ה' עם ישראל במצרים הם עדיין חוששים?!

אלא כתוב כשעם ישראל היה על שפת הים, התחיל המקטרג לומר "הללו עובדי ע"ז והללו עובדי ע"ז", אמר הקב"ה אלו שוגגין ואלו מזידין, ואז קפץ נחשון בן עמינדב לים, והים נקרע.

אמרו עם ישראל אנחנו חזרנו בתשובה ולכן נקרע הים, ואולי גם המצרים יחזרו בתשובה וגם להם יקרע הים ומזה חששו בני ישראל. אמר להם משה רבנו, גם אם המצרים יעשו תשובה, תשובתם לא תתקבל כי הם עשו במזיד.

והמשנה באבות אומרת (ה, יז) "כל מחלוקת שהיא לשם שמים ספה להתקיים, ושאינה לשם שמים אין סופה להתקיים. איזו היא מחלוקת שהיא לשם שמים? זוהי מחלוקת הלל ושמאי, ושאינה לשם שמים? זוהי מחלוקת קרח ועדתו". אומר הרב בעל 'תפארת ישראל' התנא לא נקט "קרח ומשה" כי לא רצה שיהיו ביחד, אלא נקט "קרח ועדתו".

ויש אומרים פירוש אחר, קרח היה מראשי הסנהדרין, וכשמתחילין לדון בדיני נפשות מתחילין מהצד, והתחילו לשאול את הדיין שיושב בצד מה הוא אומר על משה, והלה אמר שחייב מיתה. והנה כולם אמרו אחריו שמשה חייב מיתה. אמר קרח בליבו, יש הלכה שאם כולם יאמרו למיתה הנידון יוצא זכאי, ועל כן אני אגיד שמשה פטור. כלומר, קרח חלק על עדתו, בפיו אמר 'זכאי', אך בלבו חשב אחרת, ולכן נקט התנא "קרח ועדתו" כי כוונתו לא היתה לשם שמים.

אילו קרע לנו את הים ולא העבירנו בתוכו
ואני רגיל להזכיר, הבבא סאלי זצ"ל היה יום אחד במצב רוח לא כל כך טוב, ובאתי לבקרו ואמרתי לו שיש לי קושיה. אנחנו אומרים בהגדה "אלו קרע לנו את הים ולא העבירנו בתוכו בחרבה דיינו" - ולכאורה, מה החשיבות בדבר הרי המצרים היו רצים אחרינו ותופסים אותנו. אמר לי הבבא סאלי, אכן זו שאלה טובה. אמרתי לו, יש לי תשובה, אני שמעתי ששם המשפחה המקורי שלכם היה 'אלבז' ולא אבוחצירא, אלא זקנכם היה בדמשק ורצה לנסוע לארץ ישראל ולא היה לו כסף ולא רצו לתת לו לעלות לספינה, והוא לקח מחצלת הניחה על הים וכך הגיע לארץ ישראל, ועל שם הנס הזה שינו את שם משפחתכם לאבוחצירא שפירושו מחצלת בערבית.

ואילו הוציאנו ממצרים ולא קרע לנו ואת הים, אלא עשה לנו כמו הרב אבוחצירא עם מחצלת - דיינו. וכששמע זאת הבבא סאלי, שמח מאד והרגשתו השתפרה.

עשרה נסים נעשו לאבותינו על הים
עשרה נסים נעשו לאבותינו בקריעת ים סוף. ואם למשל בעת קריעת ים סוף ילד קטן היה רוצה ארטיק או גלידה חמה וכדו' מיד היה יוצא לו דבר זה מהשמים.

ואעפ"כ "וימרו על ים בים סוף", שאמרו ישראל "הגם לחם יוכל תת" (תהלים עח, כ). אבל אין מה להאשים את עם ישראל, כי המצרים הרעו אותם - וזהו שנאמר (דברים כו, ו) "וירעו אותנו המצרים", הם הכניסו בהם ארס של רשעות.

ולכל בני ישראל לא יחרץ כלב לשונו
וכתוב (שמות יא, ז) "ולכל בני ישראל לא יחרץ כלב לשונו". אומרים חז"ל, שהמצרים העמידו כלבים על ידי כישוף בכל שערי היציאה ממצרים, וכל אימת שמישהוא יצא משערי מצרים, היו הכלבים נובחים. לכן יתרו שמח מאד "ויחד יתרו", ואמר "ברוך ה' אשר הציל אתכם מיד מצרים ומיד פרעה" - כי אדם אחד אינו יכול לצאת ממצרים, ואתם יצאתם ששים ריבוא גברים, וששים ריבוא נשים וילדים קטנים.

לכלב תשליכון אותו
כשיצאו בני ישראל ממצרים הכלבים לא חרצו את לשונם וע"כ קבלו שכר. ויש לשאול וכי לכלב יש שכל לדעת מתי לנבוח ומתי לא? ומדוע עליהם לקבל שכר? אלא בא הקב"ה ואמר להם שיש ביכולתו לסגור את פיהם שלא ינבחו, אבל הוא נותן להם בחירה חופשית להחליט בעצמם שלא לנבוח ואז ממילא יקיימו מצוה, ובזכות זה יקבלו שכר. ושכרם הוא: "ובשר בשדה טרפה לא תאכלו לכלב תשליכון אותו" (שמות כב, ל).

משגיא לגויים ויאבדם
כשנקרע הים, באו פרעה ושלישיו ונכנסו למים. ויש לשאול מדוע הוא נכנס וכי הוא לא רואה שכל המצרים טובעים? אלא פרעה היה אומר "לי יאורי ואני עשיתני" (יחזקאל כט, ג), והאמין בעצמו שהוא אלוה ולא יקרה לו מאומה והוא קרע את הים, אך ידע בלבו שלא זאת האמת. אבל הקב"ה "משגיא לגויים ויאבדם (איוב יב, כג), הקב"ה רצה שהוא יבא אל המים ויטבע כדי שלא יחשוב להתחכם. כי פרעה חשב לדון את עם ישראל במים, והקב"ה הרי נשבע לנח שלא יביא מבול, והקב"ה הרי מעניש מידה כנגד מידה. אמר הקב"ה, נכון שאני לא אביא מבול עליכם, אבל אתם תבואו ותרדפו אחרי ישראל ושם ידונו אתכם במים.

תבלעמו ארץ
וכתוב (שמות יד, ל) "וירא ישראל את מצרים מת על שפת הים". כל אחד ראה את המצרי שהציק לו, ורצו ישראל לשרוף את הגופות שלהם, אמר להם הקב"ה "תבלעמו ארץ" (שמות טו, יב) - החול יכסה אותם, כי כשירד יעקב אבינו למצרים אמר לו פרעה (בראשית מז, ו) "הושב את אביך ואת אחיך ישבו בארץ גושן", ועל כן אני רוצה שיקבלו את שכרם בעולם הזה ולא בעולם הבא.
וכתוב (מיכה ז, טו) "כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות" - אראה לבנים מה שלא הראתי לאבות, ו- נ' פלאות. יראו ענינו וישמח לבנו בעגלא ובזמן קריב ואמרו אמן.

חזרה למעלה

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il