ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט

נָבִיא אוֹ חֹלֵם חֲלוֹם?

בית מדרש פרשת השבוע חומש דברים ראה Bookmark and Share
גירסת הדפסה
שלח לחבר

אלול תשע"ב

נָבִיא אוֹ חֹלֵם חֲלוֹם?


מתוך העלון חמדת ימים
www.eretzhemdah.org


מוקדש לרפואת
יוסף בן יפעת

בפרשתנו השבוע נקרא אודות נביא שעלול להסית את העם לעבוד עבודה זרה ח"ו. וז"ל הכתוב:
"כִּי יָקוּם בְּקִרְבְּךָ נָבִיא אוֹ חֹלֵם חֲלוֹם וְנָתַן אֵלֶיךָ אוֹת אוֹ מוֹפֵת: וּבָא הָאוֹת וְהַמּוֹפֵת אֲשֶׁר דִּבֶּר אֵלֶיךָ לֵאמֹר נֵלְכָה אַחֲרֵי אֱלֹהִים אֲחֵרִים אֲשֶׁר לֹא יְדַעְתָּם וְנָעָבְדֵם: לֹא תִשְׁמַע אֶל דִּבְרֵי הַנָּבִיא הַהוּא אוֹ אֶל חוֹלֵם הַחֲלוֹם הַהוּא כִּי מְנַסֶּה יְקֹוָק אֱלֹהֵיכֶם אֶתְכֶם לָדַעַת הֲיִשְׁכֶם אֹהֲבִים אֶת יְקֹוָק אֱלֹהֵיכֶם בְּכָל לְבַבְכֶם וּבְכָל נַפְשְׁכֶם: אַחֲרֵי יְקֹוָק אֱלֹהֵיכֶם תֵּלֵכוּ וְאֹתוֹ תִירָאוּ וְאֶת מִצְוֹתָיו תִּשְׁמֹרוּ וּבְקֹלוֹ תִשְׁמָעוּ וְאֹתוֹ תַעֲבֹדוּ וּבוֹ תִדְבָּקוּן: וְהַנָּבִיא הַהוּא אוֹ חֹלֵם הַחֲלוֹם הַהוּא יוּמָת כִּי דִבֶּר סָרָה עַל יְקֹוָק אֱלֹהֵיכֶם הַמּוֹצִיא אֶתְכֶם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם וְהַפֹּדְךָ מִבֵּית עֲבָדִים לְהַדִּיחֲךָ מִן הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר צִוְּךָ יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ לָלֶכֶת בָּהּ וּבִעַרְתָּ הָרָע מִקִּרְבֶּךָ" (דברים י"ג ב-ו).

צריך להבין כיצד מתרחשת תופעה שכזו וכיצד ניתן להתגונן מפניה? ננסה להבין את פשרה באמצעות ניתוח לשון הפרשיה.
הפרשיה מתחילה בביטוי "כִּי".
נקדים להסבר הקדמה קצרה. חז"ל טבעו את מטבע הלשון: "עונש שמענו אזהרה מנין?" ביטוי הקשור בטבורו לביטוי: "אין עונשין אלא אם כן מזהירין".
כאשר התורה עוסקת באזהרה היא לעולם נוקטת בסגנון מוחלט. "לא תרצח" "לא תגנב" "לא תענה ברעך עד שקר" ועוד רבים כמותם. כאשר התורה עוסקת בעונש היא לעולם נוקטת לשון מותנת ונביא שתי דוגמאות:
"כִּי יִמָּצֵא אִישׁ גֹּנֵב נֶפֶשׁ מֵאֶחָיו מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְהִתְעַמֶּר בּוֹ וּמְכָרוֹ וּמֵת הַגַּנָּב הַהוּא וּבִעַרְתָּ הָרָע מִקִּרְבֶּךָ" (דברים כ"ד ז)
"אִם זָרְחָה הַשֶּׁמֶשׁ עָלָיו דָּמִים לוֹ שַׁלֵּם יְשַׁלֵּם אִם אֵין לוֹ וְנִמְכַּר בִּגְנֵבָתוֹ: אִם הִמָּצֵא תִמָּצֵא בְיָדוֹ הַגְּנֵבָה מִשּׁוֹר עַד חֲמוֹר עַד שֶׂה חַיִּים שְׁנַיִם יְשַׁלֵּם" (שמות כ"ב ב-ג)

ההסבר הוא פשוט, האיסור הוא מוחלט ואיננו תלוי בשאלה אם החטא יתגלה או בנכונות לשלם את המחיר. לעומת זאת, העונש הוא מותנה כי המצב האידיאלי הוא שלא חוטאים ורק אם ח"ו בדיעבד, מאן דהו חטא, הוא יענש.
נביא שמציאותו מותנת איננו שייך למציאות ה"אידיאלית" כל כולו שייך למציאות של בדיעבד.
נוכיח זאת גם מהביטוי הבא: "נָבִיא אוֹ חֹלֵם חֲלוֹם".
בעולם הישיבות רווח הביטוי: "אמור לי מי היא החברותא שלך ואומר לך מי אתה". חברו של נביא זה, הוא חולם החלומות. על החלומות כבר נאמר "וְהַקּוֹסְמִים חָזוּ שֶׁקֶר וַחֲלֹמוֹת הַשָּׁוְא יְדַבֵּרוּ" (כריה י' ב). הבלבול והטשטוש בין חלום שהוא "אחד מששים בנבואה" לבין נבואת אמת, עלול לגרום לבעיות.פסוק זה העוסק בקוסמים מתחבר לביטוי הבא בפרשתנו "אוֹת אוֹ מוֹפֵת". קסמים, אותות ומופתים - יכולות בלתי אנושיות, תמיד שמשו ככלי בידם של מאחזי עינים ורמאים. גם המכונה "נָבִיא" בפרשתנו שייך לחבורה הזו של נוכלים, המנסים לנצל את מצוקותיהם של אחרים כדי להרוויח מכך. לכן מזהירה אותנו התורה:
"לֹא תִשְׁמַע אֶל דִּבְרֵי הַנָּבִיא הַהוּא אוֹ אֶל חוֹלֵם הַחֲלוֹם הַהוּא".


הבה נתפלל כי נזכה שוב לנביאי אמת וצדק שידריכו אותנו בדרך הישרה.
בפרשיה מקבילה, המספרת על נביא שכזה, נעסוק בשבוע הבא בעזרת ד'
חזרה למעלה

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il