ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- ארץ אגדה
- נחום איש גמזו
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
אשר בן חיים
"ומדוע קראו לו 'נחום איש גם זו' - מפני שעל כל דבר שהיה קורה לו הוא היה אומר: 'גם זו לטובה'. פעם אחת רצו ישראל לשלוח דורון לבית הקיסר, אמרו מי ילך לשם? ילך נחום איש גם זו שהוא מלומד בניסים. שלחו בידו ארגז מלא אבנים טובות ומרגליות. הלך, וישן באותו מלון, בלילה קמו דיירי המלון ונטלו את האבנים הטובות שהיו בארגז ומילאו את הארגז עפר. כאשר הגיע לשם פתחו את הארגז וראו שהוא מלא עפר, רצה המלך לקטול את כולם, מפני שאמר: 'היהודים צוחקים ממני'. אמר נחום איש גם זו: 'גם זו לטובה'. בא אליהו ונדמה למלך כאחד מבני ממלכתו ואמר לו: 'אולי העפר הזה הוא מעפרו של אברהם אביהם, שכאשר היה משליך את העפר על אויביו היה הופך לחרבות וכאשר היה משליך עליהם קש הוא היה הופך לחיצים, שנאמר 'יִתֵּן כֶּעָפָר חַרְבּוֹ כְּקַשׁ נִדָּף קַשְׁתּוֹ' (ישעיהו מא, ב)'. היתה מדינה אחת שעד אז לא היו יכולים לכובשה, בדקו את העפר הזה וכבשוה. הכניסו את נחום איש גם זו לבית גנזיו של המלך ומלאו את הארגז שלו באבנים טובות ומרגליות ושלחו אותו בכבוד גדול. בדרכם חזרה לנו בני המשלחת במלון שבו לן לפני כן. אמרו לו בני המלון: מה הבאת איתך לבית המלך שעשו לך את כל הכבוד הזה? אמר להם: מה שלקחתי מכאן הבאתי לשם. סתרו דיירים את המלון שלהם והביאו את אבניו ואת עפרו לבית המלך ואמרו לו: 'העפר שנחום איש גם זו הביא לכאן היה משלנו'. בדקו את העפר ולא גילו בו את התכונות שהיו בעפר של נחום איש גם זו, והרגו את בני המלון".
המעשה טעון ברור. כאשר נחום איש גם זו שומע שהמלך רוצה לקטול את כל בני המשלחת (או את כל היהודים) הוא אומר "גם זו לטובה", מה הטובה שיש בכך?!
שיחת האגדות
במאמרים הקודמים התברר שהקשיים שחז"ל מציבים באגדות על נחום איש הם דרך שבה האגדות משוחחות זו עם זו ועונות זו לזו.
במאמר "נחום איש גם זו והמצורע של הישיבה" התבאר שנחום איש גם זו מסמל את מי שיצא מהישיבה לעסוק בענייני העולם הזה כדי לקרב את התגלות המשיח. לפי שיטתו של ר' עקיבא מי שאינו עמל בתורה נחשב לאדם פצוע ומוכה, ולכן ר' עקיבא בא ומשתדל להחזירו לישיבה. באגדה שבירושלמי נחום איש גם זו מודיע לר' עקיבא שאי אפשר להתחמק מההתחברות לעמי הארצות שמשתדלים להביא את הגאולה באמצעות עמל המלאכות, ואדרבא הוא רוצה שר' עקיבא יתייסר יחד עימו.
אולם אגדת הבבלי באה ללמד זכות על אלו שנשארים בבית המדרש, ובמאמר "החורבה של נחום איש גם זו" התבאר שהיא מתארת את עמי הארצות שמשתדלים להשיב את המלכות הישראלית על כנה ככלים חסרי חיים שנמצאים בחורבה שמטה ליפול, שרק ההתחברות שנחום איש גם זו מתחבר אליהם היא זו שמצילה אותם. ונחום איש גם זו מזהיר באגדת הבבלי מפני הסיכון הרוחני שקיים בניסיון להקים את "סוכת דויד הנופלת", ובסופו של דבר הוא מסכים שתלמידיו יוציאוהו יחד עם ה"כלים" מהחורבה הזו.
האגדה הנוכחית על העפר של נחום איש גם זו מתייחסת לקודמתה, והיא באה ללמד זכות על עמי הארצות, ולהראות שאין להתייחס אליהם ככלים חסרי חיים; והיא מורכבת מכמה שלבים.
דורון לקיסר
עם ישראל רצה לשלוח "דורון" ל"קיסר". ה"דורון" מוכר לנו משתי האגדות הקודמות על נחום איש גם זו, אלא ששם ה"דורון" נשלח ל"בית חמיו" ואלו כאן ל"בית הקיסר". השינוי הזה נועד להראות שיש להתייחס לבורא העולם לא רק במערכת יחסים של בני משפחה, אלא גם במערכת יחסים של מלך ועבדים, עם כל המשתמע מכך.
ה"דורון" הוא ה"דורון" של האגדות הקודמות והוא השעות של לימוד התורה. התורה נמשלת ל"אבן ספיר", ושעות לימוד התורה נמשלות לאבנים היקרות שמילאו את הארגז של נחום איש גם זו. ועם ישראל רצה לשלוח את שעות לימוד התורה שלו כ"דורון" לבורא העולם.
המלכות
המעשה מתחיל לדבר על דורון ל"קיסר" שזהו שם שמזוהה בדרך כלל עם המלך הרומי, אך בהמשכו הוא עובר לספר על מה שקרה בבית "המלך", שזהו שם כללי יותר. מדוע קיים בסיפור המעבר בין השמות השונים?
עניינה של המלכות היא להביא ליישובו של העולם. בנבואת ירמיה נאמר (כט, ז): "וְדִרְשׁוּ אֶת שְׁלוֹם הָעִיר אֲשֶׁר הִגְלֵיתִי אֶתְכֶם שָׁמָּה וְהִתְפַּלְלוּ בַעֲדָהּ אֶל ה' כִּי בִשְׁלוֹמָהּ יִהְיֶה לָכֶם שָׁלוֹם". ובמסכת אבות (ג, ב) נאמר: "רבי חנינא סגן הכהנים אומר הוי מתפלל בשלומה של מלכות שאלמלא מוראה איש את רעהו חיים בלעו". ובספר הפליאה (ד"ה א"ל אמרת לי שיש לו כל הכסאות) כתוב שהמלכים בשר ודם קשורים להופעת מלכות ה' בעולם.
בעולם האידיאלי עם ישראל יעסוק בתורה ויפיץ אמונה ואילו אומות העולם תעסוקנה ביישובו של העולם.
"וְעָמְדוּ זָרִים וְרָעוּ צֹאנְכֶם וּבְנֵי נֵכָר אִכָּרֵיכֶם וְכֹרְמֵיכֶם: וְאַתֶּם כֹּהֲנֵי ה' תִּקָּרֵאוּ מְשָׁרְתֵי אֱ-לֹהֵינוּ יֵאָמֵר לָכֶם חֵיל גּוֹיִם תֹּאכֵלוּ וּבִכְבוֹדָם תִּתְיַמָּרוּ" (ישעיהו סא, ה-ו).
הממלכה הישראלית תסייע לפיתוח העולם באמצעות עמל התורה, ואילו אומות העולם תסייענה לפיתוח העולם באמצעות מלאכותיהם הגשמיות. ושתי המשימות הללו הן משימות שבורא העולם הציב למין האנושי בכללותו.
ואכן בספור שלפנינו עם ישראל רצה לשלוח לבורא העולם את השעות שבהן הוא עמל בתורה, שהרי זהו הדורון שמתאים לעם ישראל לשלוח. אלא שהתכנון הזה השתבש.
המלון והעפר
כשבאו למלון שמסמל את העולם הזה ("זה העולם נדמה ליָשֵׁן הזה" 1 ), באו הגויים בני העולם הזה וגזלו מהם את השעות שהיו ראויות ללימוד התורה, ובמקומם נתנו להם לעמול בפיתוח הגשמי של העולם. וכן מרומז בשיר השירים (א, ו):
"אַל תִּרְאוּנִי שֶׁאֲנִי שְׁחַרְחֹרֶת שֶׁשֱּׁזָפַתְנִי הַשָּׁמֶשׁ בְּנֵי אִמִּי נִחֲרוּ בִי שָׂמֻנִי נֹטֵרָה אֶת הַכְּרָמִים כַּרְמִי שֶׁלִּי לֹא נָטָרְתִּי"
הכתוב מרמז שהגויים לא נהגו בנו כראוי, למרות שאנו בני אותה הָאֵם. הם לא הניחו לנו לנטור את כרמנו שהיא התורה, והכריחו אותנו לעסוק בפיתוח הגשמי של העולם, שהוא הכרם ששייך להם. 2
במאמר "מגדל בבל וגל של עצמות" התבאר שהתורה מדגישה בספור מגדל בבל (בראשית יא, ב-ח) את הניגודיות שקיימת בין ה"אבן" לבין ה"עפר"; ה"אבן" מסמלת את התורה שנמשלת לאבנים טובות ויקרות, ואילו העפר מסמל את הצד הגשמי של האדם ושל העולם 3 : "בְּזֵעַת אַפֶּיךָ תֹּאכַל לֶחֶם עַד שׁוּבְךָ אֶל הָאֲדָמָה כִּי מִמֶּנָּה לֻקָּחְתָּ כִּי עָפָר אַתָּה וְאֶל עָפָר תָּשׁוּב" (בראשית ג, יט). כאשר התורה מספרת שבוני המגדל בנו אותו מ"עפר", כוונתה לרמז שהם רצו להקים ממלכה שמטרתה היחידה היא הרווחה הגשמית של האדם שנוצר מ"עפר", אולם אברהם אבינו עסק ב"אבן" שמסמלת את הפצת התורה והאמונה.
האגדה על העפר של נחום איש גם זו מרמזת שבמקום ארגז שמלא ב"אבנים" של אברהם אבינו, עם ישראל נאלץ לעסוק בעולם הזה ב"עפר" של מגדל בבל, בהקמת ממלכה שמטרתה היא רווחה גשמית של חבריה.
עבירתן של שבטים - לחם לכל באי העולם
האגדה מספרת שכאשר המלך ראה את העפר הוא רצה להרוג את נחום איש גם זו ואת משלחתו, מפני שאמר: 'היהודים צוחקים ממני'. הבאת ה"עפר" כמתנה נחשבת לעבירה. היהודים הם ממשיכי דרכו של אברהם אבינו, ובתור שכאלו הם היו צריכים להביא למלך - מלכו של העולם - את ה"אבנים" של אברהם אבינו שהם שעות לימוד התורה, ותחת זו הביאו לו "עפר" שהם השעות שעסקו בפיתוחו הגשמי של העולם.
אלא שנחום איש גם זו אמר על כך: "גם זו לטובה".
נחום איש גם זו אומר שאפשר להתבונן ב"עבירה" הזו ולחשוב אותה " לְטֹבָה ". נחום איש גם זו חוזר באמצעות אמירת המילה הזו על מה שהתרחש בין יוסף לאחיו. אחי יוסף מכרוהו לעבד שיעמול בממלכה המצרית ודבר זה משול להריגתו, אולם יוסף רואה בעבירה הזו דבר טוב. וכפי שהוא אומר להם: "וְאַתֶּם חֲשַׁבְתֶּם עָלַי רָעָה אֱ-לֹהִים חֲשָׁבָהּ לְטֹבָה לְמַעַן עֲשֹׂה כַּיּוֹם הַזֶּה לְהַחֲיֹת עַם רָב" (בראשית נ, כ).
"עבירתן של שבטים רווחה היא לעולם" 4 , העבירה שהשבטים עברו הצילה את בית יעקב ואת כל הארצות שסביבות מצריים ממיתה ברעב.
אין ספק שעבירתם של השבטים שמכרו את יוסף היתה "רעה", וכפי שיוסף אומר להם: "וְאַתֶּם חֲשַׁבְתֶּם עָלַי רָעָה ", אך יוסף העדיף להתבונן ב"טובה" שיש בעבירתם. וההשוואה שנחום איש גם זו עורך בין עבירת השבטים לבין הבאת ה"עפר" כמתנה למלך נועדה לבקש מהמלך להתבונן ב"טובה" שיש בעבירה הזו. העיסוק שעם ישראל עסק ב"עפר" זן וכילכל את עם ישראל וכן עמים נוספים, והרי בורא העולם אינו חפץ בהשחתתו.
הסנגוריה של אליהו הנביא
וכאן מצטרף אליהו הנביא למהלך הסנגוריה של נחום איש גם זו.
אליהו חולק על המהלך שרואה רק את ה"אבן" של אברהם אבינו כניגוד למגדל ה"עפר" של בבל. המהלך הזה הוא לפי שיטת רבי עקיבא שרואה את העיסוק ב"אבן" שהיא התורה כאידיאל הטהור היחיד ואילו את שאר העיסוקים היא רואה כמחלות וכדומה. אולם לשיטת אליהו הנביא בורא העולם חפץ ששתי משימות תתמלאנה על ידי עם ישראל, הן שיפיצו תורה ואמונה בבורא העולם, והן שהעולם ישתכלל ותקום בו ממלכה שנוהגת בצדק ובמשפט. לשיטתו מגדל ה"עפר" של בבל היה מגדל "עפר" של כפירה בבורא עולם. ואילו מגדל של אברהם אבינו שילב בין העיסוק ב"עפר" ביושר ובאמונה לבין העיסוק ב"אבן" שהיא התורה.
לשיטת אליהו הנביא נצחונותיו של אברהם אבינו הושגו לא רק בזכות עמלו בתורה שהיא ה"אבן" 5 , אלא גם בזכות עמלו במלאכות שהן ה"עפר" ביושר ובאמונה. וממלכה שהיא "מְלֵאֲתִי מִשְׁפָּט צֶדֶק יָלִין בָּהּ" מנצחת את אויביה.
ואכן מלכו של העולם קיבל את לימוד הזכות של אליהו, והחשיב את העפר שהיהודים הביאו לו לאבנים טובות ומרגליות. ומילאו את ארגזו באבנים טובות ומרגליות.
הטעות של בני המלון
אם נתבונן באגדה על ה"נס" שהתרחש לנחום איש גם זו, נראה שהאגדה הזו מקבילה לאגדה שבפסיקתא דרב כהנא (מנדלבוים יח, ה). שם מסופר שהתגלה לר' יהושע בן לוי ש"האבנים היקרות" ששייכות לגאולת ישראל גנוזות ב"עפר" שבקרקע המערה. ובאגדה שבפנינו "האבנים היקרות" מתגלגלות ל"עפר" ושוב הן חוזרות להפוך ל"אבנים היקרות" שהמלך מעניק לעם ישראל.
אלא שקיים שוני בין האגדות בהתייחסות לאומות העולם. בפסיקתא ר' יהושע בן לוי מציל בזכות הגלוי הזה ספינה שבה נמצא נער יהודי בודד וגויים רבים. ובמאמר "אבני הכדכוד שבמערת לוד" התבאר שההצלה הזו מסמלת שר' יהושע בן לוי סבור שכל מי שעסק בפיתוחו של העולם הוא "אבן יקרה" בתהליך גאולת העולם, ואף לגויים שעסקו בפיתוח העולם מגיע להינצל ולזכות לחיי נצח. אולם האגדה שלפנינו חולקת על כך.
במעשה שבפנינו מסופר שכאשר "בני המלון" נוכחו לראות שבורא העולם מחשיב את העיסוק בעמל המלאכות כעיסוק בתורה, הם רצו לזכות בשכר הזה. המעשה מתאר שבני המלון סתרו את המלון שלהם והביאו את ה"עפר" הזה לבורא העולם.
העיסוק של כל שבעים האומות בפיתוח העולם ובמלאכות גדול ומרובה מהעיסוק של עם ישראל, ולכן המעשה מתאר זאת כהבאת העפר של המלון כולו. אולם הבדיקה שנערכה לעפר העלתה שאין לו את הסגולות שהיו ל"עפר" של אברהם אבינו. מדוע?
במה שונה העפר שהביא נחום איש גם זו מהעפר שהם הביאו? והרי זהו עפר מאותו המקום?!
ההבדל נעוץ בכך שנחום איש גם זו לא ראה ב"עפר" את האידיאל היחיד. האידיאל העליון שלו היה ה"אבנים היקרות" אלא שהוא נאלץ להביא "עפר". גם האידיאל העליון של אברהם אבינו היה ה"אבן" כלומר הפצת האמונה בבורא העולם ולימוד תורתו; אלא שהתלווה לכך אידיאל נוסף של הקמת ממלכה שנוהגת בצדק וביושר. והשילוב בין האידיאלים נתן לאידיאל של "עפר" משקל רוחני גבוה, שבזכותו היה מנצח במלחמותיו.
אולם ה"עפר" שהביאו אומות העולם "דיירי המלון", היה בעל גוון אחד בלבד; הקמת ממלכה חילונית שתנהג בצדק וביושר. והאגדה שבפנינו מגלה שהאידיאל זה לא די בו בשביל לנצח במלחמות, וגם לא כדי לזכות בחיי נצח.
בסיכום המאמר ראינו שהאגדות על נחום איש גם זו משוחחות בינן ומתייחסות זו לזו. באגדת הירושלמי על המפגש עם ר' עקיבא קיימת תביעה מלומדי בית המדרש לצאת ולהתייסר בעמל המלאכות. אגדת הבבלי על ה"חורבה" מתייחסת לעמי הארצות שמנסים לחדש את המלכות הישראלית כאל כלים חסרי חיות ומזהירה מהיציאה מבית המדרש וההתחברות אליהם. ואילו אגדת הבבלי על ה"עפר" מראה שאין להתייחס לעמי הארצות האלו בשלילה והיא רואה אותם כשווים ללומדי התורה שעוסקים ב"אבנים היקרות".
^ 1 מדרש זוטא - שיר השירים (בובר, פרשה ה, ב)
^ 2 וראה באבות דרבי נתן נוסחא א פרק כ: " 'אַל תִּרְאוּנִי שֶׁאֲנִי שְׁחַרְחֹרֶת שֶׁשֱּׁזָפַתְנִי הַשָּׁמֶשׁ בְּנֵי אִמִּי נִחֲרוּ בִי', אלו
אלו בולאות (עשירים) שביהודה שפרקו עולו של הקב"ה מעליהם והמליכו עליהם מלך בשר ודם". והכתוב מרמז שהעיסוק בתפקידי מלכות בשר ודם נעשה שלא מרצונם של ישראל.
^ 3 "עפר הם כוחות הדין אשר במלכות בסוד הדין שהיא הבחינה התחתונה אשר לה" (פרדס רמונים לרמ"ק, כג, טז)
^ 4 מדרש שכל טוב (בובר) בראשית לז
^ 5 וראה במאמר "ר' חנינא והאבן שהעלה לירושלים"
^ 2 וראה באבות דרבי נתן נוסחא א פרק כ: " 'אַל תִּרְאוּנִי שֶׁאֲנִי שְׁחַרְחֹרֶת שֶׁשֱּׁזָפַתְנִי הַשָּׁמֶשׁ בְּנֵי אִמִּי נִחֲרוּ בִי', אלו
אלו בולאות (עשירים) שביהודה שפרקו עולו של הקב"ה מעליהם והמליכו עליהם מלך בשר ודם". והכתוב מרמז שהעיסוק בתפקידי מלכות בשר ודם נעשה שלא מרצונם של ישראל.
^ 3 "עפר הם כוחות הדין אשר במלכות בסוד הדין שהיא הבחינה התחתונה אשר לה" (פרדס רמונים לרמ"ק, כג, טז)
^ 4 מדרש שכל טוב (בובר) בראשית לז
^ 5 וראה במאמר "ר' חנינא והאבן שהעלה לירושלים"
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א כוח הרצון והתעלות העולמות
חלק ג' פסקה כ"ב , כ"ג
השיעור עוסק בהשפעתו העמוקה של היחיד על כלל מרחבי הבריאה, שבהם כל התעלות רוחנית אישית סוחפת ומרוממת את המציאות כולה. דרך בירור הרצון הפנימי, התפילה וחיבור המעשים הגשמיים לקדושה, האדם מגלה את כוחו לחבר את העולם למקורו האלוקי.
אורות התחיה - הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א מקור הקודש: נשמת ישראל ואחדות החיים
אורות התחיה -פסקה ג'
השיעור עוסק בייחודו של עם ישראל כנושא שם ה' בעולם, תוך הדגשה כי שורש חייו וחוקיו נובעים מאחדות וממקור הקודש ולא מערכים מפורדים. מתוך כך מוסבר כיצד כל רובדי הקיום, המשפט והמעשה האנושי מתעלים בישראל לדרגת קדושה ומבטאים את רצון ה' השלם.
שמונה פרקים לרמב"ם מכוח המדמה אל האמת הפנימית
שיעור 3
השיעור עוסק באבחנה של הרמב"ם בין כוחות הנפש ובתעתועי "כוח המדמה", הנוטה להשוות בין דברים בעלי דמיון חיצוני אך בעלי מהות שונה לחלוטין. דרך עקרון זה וההבנה של "עולם הפוך", מוסבר כיצד השקר והדמיון של המציאות והתקשורת מסתירים את האמת העמוקה – מהגדרת האדם ועד לזכות על ארץ ישראל.
ענינו של ראש השנה שבת, ראש השנה, ומה עם ראש חודש?
כשראש השנה חל בשבת נפגשים שלושה מועדים במקביל, אך באופן מפתיע – ראש חודש נעלם לחלוטין מנוסח התפילה. המאמר חושף את הסוד שמאחורי ההעלמה הזו, ומגלה מדוע ביום הדין עדיף "להשתיק את הקטרוג" ולהתמקד בהמלכה ולא בחטאים
יסודות הש"ס הקדמה לכללי ספיקות בממון
בבא מציעא ב
הגדרת הספק אינה חוסר ידיעה גרידא, אלא חוסר ידיעה שיש בה ריעותא, או 'דררא דממונא'. הבחנה בין דררא דממונא למוחזקות, שבדרך כלל שתיהן הנהגות ולא ראיות, והיחס בין בירור להנהגה.
אורות התשובה - הרב הראל כהן מכוח הרהור התשובה למימושה
אורות התשובה פרק ז, ב-ה
הרב מרחיב על כך שיש קול אלוקי באדם שקורא לו לחזור בתשובה אל ה' יתברך, וכאשר אדם מהרהר בתשובה הוא בעצם מצליח לשמוע את הקול הזה, ותפקידו להוציא מן הכוח אל הפועל את הרצון הזה להתקרב אל ה' במעשים, ואומר הרב 'ולפי גדלה של התשובה כך היא מידת החרות שלה'.
רביבים קביעות עיתים לתורה
הדרכת התורה לכלל ישראל, לעבוד בששת ימי המעשה רוב היום ולקבוע עיתים לתורה בבוקר ובערב | ההדרכה הראויה לתלמידי החכמים הייתה, לשלב עבודה יחד עם לימוד התורה | המצווה ללמוד תורה יומם ולילה מתקיימת בשבתות ובחגים | על ידי לימוד זה הקבוע בכל יום, נחשבים כלומדים כל היום כולו | בשעות שאדם צריך לעסוק בהן בתורה, עליו להיזהר מאד שלא לבטל תורה
יומא מצוות חינוך הבנים - חינוך לשעות
השיעור עוסק בדיני האכלת קטנים וחולים ביום הכיפורים, ובוחן האם מותר להאכילם גם מעבר לצורך המינימלי של פיקוח נפש. בעקבות פסק הרמ"א והשגת ה'מנחת חינוך', הרב מנתח האם חובת התענית היא רציפה בכל רגע או מהווה מציאות יומית כוללת שברגע שהופרה פוקע איסורה. במקביל, נבחנת מהותה של מצוות החינוך – האם תכליתה הרגל לקיום מצוות בעתיד או חיוב עכשווי על מעשה המצווה, תוך השלכות מעשיות לשאלות חינוכיות שונות.
ענינו של ראש השנה עבודת ראש השנה מתוך אהבה
הרב בוחן את יסוד המצוות של ראש השנה ומסביר כיצד קיומן מתוך שמחה, חיבוב ודבקות מעורר את האהבה והרחמים של הקב"ה כלפינו בדין. דרך דברי חז"ל והראשונים על תפילות היום ותקיעת שופר, מודגש שהמבחן האמיתי של האדם הוא בעשייה שמעבר לחיוב הבסיסי ומתוך רצון פנימי עמוק.
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת ניצבים וילך
עַתָּה כִּתְבוּ לָכֶם אֶת הַשִּׁירָה. - למה כתיב אֶת הַשִּׁירָה. הול"ל אֶת הַתּוֹרָה הַזֹּאת. מה הטעם שאין מברכים את חודש תשרי בברכת החודש שבת מברכין. וַיַּשְׁלִכֵם אֶל אֶרֶץ אַחֶרֶת כַּיּוֹם הַזֶּה. הטעם דכתיב וַיַּשְׁלִכֵם ל' רבתי. ומדוע כתיב חסר י'. ומדוע לא כתיב 'אל ארצות אחרות' בלשון רבים.
שיעורים בספר יהושע מבית המדרש להנהגת הארץ
יהושע פרק א'
השיעור עוסק במעברו של יהושע בן נון מחיי בית המדרש והתלות במשה אל עבר הנהגת עם ישראל וכיבוש הארץ. דרך מושגים כמו "לא ימוש" ו"חזק ואמץ", מוסבר כיצד המעבר לעשייה מעשית ומלחמה אינו ניתוק מהתורה, אלא הופעתה בשלמות בתוך מציאות החיים.
מאמר שלישי מדרגת החסיד וסוד ההשגחה התמידית
מאמר שלישי המשך פסקה י"א
השיעור עוסק בביאור ספר הכוזרי ומזמור קל"ט בתהילים, תוך העמקה בהכרה שהבורא מחיה ומפעיל כל תנועה ואיבר באדם בכל רגע ורגע. מתוך כך מוארת מעלת ה'חסיד' החי בדבקות עליונה, ולצד זאת נשזרות תובנות על סבלנותו האינסופית של הבורא, מידות הרחמים וספרי המהר"ל.
אורות ארץ ישראל - הרב אליהו ברין סוד הגלות ותחיית ארץ ישראל
אורות ארץ ישראל א' - ג'
השיעור עוסק במשמעות הרוחנית של היציאה לגלות ככור היתוך לבירור וזיכוך כוחות החיים הישראליים והאוניברסליים. מתוך כך, מובהר תהליך הגאולה והשיבה לארץ ישראל כתנועה פנימית ועמוקה של תחייה לאומית ורוחנית שאינה מותנית מראש בתשובה שלמה.
מידות הראי"ה המצוות כציורי האמונה המעשיים
אמונה כ"א -כ"ב
השיעור עוסק בצורך המהותי של האדם באידיאל אלוקי עליון המעניק משמעות וחיות פנימית לחייו. מתוך כך מוסבר כיצד המצוות והמנהגים משמשים כביטוי מעשי וציור גשמי שמוריד את רעיונות האמונה הגבוהים אל מציאות החיים.
