בית המדרש

  • מדורים
  • בימה תורנית
לחץ להקדשת שיעור זה

לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת

רחל בת אשר

כיצד יוצאים ממשברים ומתחושות ייאוש וכשלון?

כיצד ניתן לצאת ממשברים ומתחושות ייאוש וכשלון?

undefined

רבנים שונים

י' בכסלו תשס"ז
5 דק' קריאה
משה ניגש לחלון והביט החוצה, העננים השחורים שכיסו את השמיים תאמו להפליא את מצב רוחו. שוב נכשלתי, הרהר, זה כבר מכתב הפיטורים השלישי שלי, עוד מעט תהיה לי מכתביה שלמה. אין לי סיכוי. בהיסח הדעת הוא ניגש ופתח את המקרר, אך לא מצא מאומה. בייאוש נשא עיניו השמיימה, איך יוצאים מזה?

----------
אל תיקרי משבר אלא משגר!
הרב יהושע מרדכי שמידט שליט"א - ראש ישיבת 'ברכת התורה' ורב הישוב שבי שומרון.
ישנם שלוש דרכים, זו למעלה מזו, להתמודד עם משברים ולהיחלץ מהם:
א. להרפות ולהשתחרר - "וכן מי שהתעורר עליו מרה שחורה יסירה, בשמיעת הניגונים ובמיני זמר ובטיול הגנות ובבנינים הנאים וחברת הצורות היפות וכיוצא בזה ממה שירחיב הנפש" (שמונה פרקים לרמב"ם פ"ה).

ב. להאמין שהכל מה' - בשעת "הבאסה" והריקנות על האדם לחשוב על כך, שה' מנהל את העולם, והכל בא ממנו, וממילא לא ידאג ויתעצב אלא ישוב וישמח. "ובאמת הוא עניין גדול וסגולה נפלאה להסיר ולבטל מעליו כל דינין ורצונות אחרים, שלא יוכלו לשלוט בו... כשהאדם קובע בלבו לאמר הלא ה' הוא האלוקים האמיתי, ואין עוד מלבדו יתברך שום כוח בעולם... וגם יגזור אומר ויקם לו לפעל עניינים ונסים נפלאים הפוך סדור כוחות הטבעיים" (נפש החיים שער ג' פי"ב). ההרגשה הנפלאה הזו, המחברת את האדם לה' בשלמות, ממלאה אותו בשמחה ובטוב לבב פנימיים.

ג. להתקרב לה' מתוך המשבר - פעם היה אמור הבעל שם טוב זי"ע להיכנס לבית הכנסת, אך לפתע נעמד בפתח ולא נכנס. אמרו לו: כבודו, אפשר להיכנס, יש הרבה מקום פנוי בבית הכנסת. אמר להם הבעל שם טוב: האנשים פה גאוותנים, אינם מתפללים בביטול לה', ולכן התפילות שלהם לא עולות לשמיים, והם תקועות בבית הכנסת, נמצא שבית הכנסת מלא. כאשר אדם נקלע למצב נמוך ומבולבל - מצב של ריקנות, במקום ליפול בייאוש זו הזדמנות לזעוק אל ה' ולבכות, כי ה' אוהב כלים שבורים. כך מובא בזוהר הקדוש (פרשת בלק): ישנם ג' פסוקים הנקראים תפילה: "תפילה למשה איש האלוקים" "תפילה לדוד" "תפילה לעני". תפילת העני קודמת לתפילתם של משה ודוד ושאר תפילות העולם. שואל הזוהר מדוע? ועונה: משום שהעני שבור לב, וכתוב "קרוב ה' לנשברי לב". כיוון שהעני התפלל תפילתו פותח כל חלוני הרקיע, וכל שאר התפילות עולות למעלה. דוחה תפילת העני שְבור הלב את שאר התפילות, מפני שכתוב "תפילה לעני כי יעטוף", כי אין תשוקה לעני אלא כששופך דמעות בתרעומת לפני המלך הקדוש, ואין תשוקה לקב"ה אלא כשהוא מקבל אותם ונשפכים לפניו, וזוהי תפילה שעושה איחור ועיכוב לכל התפילות שבעולם. תחושת המשבר נובעת מדרישה פנימית וצמאון להתקרבות לאל חי. צריך רק כלים נכונים כדי להפוך תחושה זו למנוף ל"ליבי ובשרי ירננו אל אל חי".

----------
הכל דמיונות
הרב ניסים מזרחי שליט"א - רב הישוב גן אור ת"ו (זמנית בניצן)
תחושת הייאוש והכישלון נתפסת אצל האנשים פעמים רבות כמציאות שאינה ניתנת לשינוי. תפיסה זו בעצמה מונעת מהאדם לצאת מהמצב הנפשי בו הוא נמצא כביכול, לכן בראשית על האדם להכיר בכך, שהמצב שבו הוא נמצא ניתן לשינוי.

מאחורי כל ייאוש וכל הרגשה של משבר וכישלון עומד מיודענו, הלא הוא היצר הרע. כבר לימדונו חז"ל ש"דרכו של יצר הרע היום אומר לו עשה כך, ולמחר אומר לו עבוד אלוהים אחרים", לא רק בעשיית עבירות מסית היצר הרע את האדם אלא גם במחשבות. ייאוש זה רע, משבר זה רע, והכול מתחיל בדמיון אליו גרר אותנו יצר הרע. "תחשוב טוב יהיה טוב" זה לא דמיון, זה התגברות יצר הטוב על יצר הרע. בדרך מליצה נאמר - "ייאוש שלא מדעת לא הוי יאוש, יאוש מדעת הוי ייאוש", הייאוש זו דעת יצר הרע. הדברים מפורשים ב'אגרת המוסר' של רבי ישראל מסלנט זצ"ל: "האדם חופשי בדמיונו ואסור במושכלו, דמיונו מוליכו שובב בדרך לב רצונו... אוי לדמיון, אויב הרע הלזה! מידינו הוא, בכוחנו להרחיקו, בתתו אזן קשבת אל השכל". המשבר, הייאוש והכישלון שייכים לעולם הדמיון, ובכוחו של האדם להתרומם מהמצב שבו הוא נמצא.

בשעת משבר עלינו גם לזכור, ש"ה' צדיק יבחן". הגמרא במסכת חגיגה (דף ה.) אומרת: "וחרה אפי בו ביום ההוא ועזבתים והסתרתי פני מהם, אמר רב ברדלא בר טביומי אמר רב כל שאינו בהסתר פנים אינו מהם". לכל יהודי יש הסתר פנים, כלומר ניסיונות שמובילים אותו למצבים של ייאוש ומשבר, אך החכמה היא לעמוד בניסיונות אלו. כיצד? אם בשעה שהאדם נמצא בהסתר הוא מגלה את הקב"ה, כלומר - מבין וקורא את המציאות, מדוע וכיצד ה' הביאו למשבר הזה, הרי "גילה את ריבונו של עולם" במציאות ועמד בניסיון. ה' "מדבר" עמנו דרך המציאות, ועלינו "לגלות את התדר" שבו הוא משדר אלינו, ומיד הכל מובן.

ולסיום - האבות מרכבה לשכינה, הבנים מרכבה לאומה. הגמרא (סנהדרין ק"ז.) מלמדת אותנו שהאבות שזכו שיתייחד הקב"ה עימהם - "אלוהי אברהם אלוהי יצחק ואלוהי יעקב", זכו להיות מרכבה לשכינה, מפני שעמדו בניסיונותיו של הקב"ה. הציבור "הכתום" ובראשם תושבי גוש קטיף עברו בשנים האחרונות ניסיונות קשים, מאבק מבית מחוץ, 6000 פצמ"רים, ירי על תושבים ביש"ע, מסירות נפש עילאית של ציבור יקר וקדוש, אלו ניסיונות שהעמידה בהם תוביל בעז"ה, שהציבור היקר הזה יהיה המרכבה לאומה.

----------
הנפילה - לכתחילה!
הרב עמיר כץ שליט"א - ראש בתי המדרש מעיינות והמלך בשדה
הגורם העיקרי למשברים ולתחושות הקשות הוא הפער בין הרצוי למצוי. יש והנפילה באה מאכזבה מעצמנו, שאיננו מסוגלים להגשים את רצוננו, וערכנו העצמי יורד בעיננו, ויש שאנו מאוכזבים מהמציאות שאינה נענית לנו - אינה משתנה לפי התוכניות שלנו, ואנו מאבדים את החשק ואת חדוות העשייה.

אולם, "סומך ד' לכל הנופלים" - כיצד הקב"ה סומך את הנופלים? במבט ראשוני נראה, שהקב"ה סומך אותנו בכך, שהוא עוזר לנו להתגבר על הקשיים. בוודאי יש במחשבה זו הרבה מן האמת, ואולם ישנו עומק נוסף במעורבות של הקב"ה בסמיכת נופלים. לפני שהקב"ה סומך את הנופלים, הוא מפיל את העומדים. הקב"ה "נמצא" בתמונה כל הזמן מראשית ועד אחרית. בשעה שאנו חשים זרוקים ומושלכים, עלינו להאמין שבאנו למקום המשבר בהשגחה פרטית, "מה' מצעדי גבר כוננו"(תהילים ל"ז). מי שזימן לנו להיות בנפילה הוא גם המעלה ומקים את הנופלים.

הנפילה היא תכלית העלייה. בכל יום אנו מצווים להזכיר את יציאת מצרים, מפני שיציאה זו לא היתה רק בעבר, אלא היא מתרחשת בכל יום תמיד - "היום אתם יוצאים בחודש האביב", ובסיפור יציאת מצרים אנחנו מתחילים בגנות ומסיימים בשבח, מפני ש'הגנות' היא ההכנה ל'שבח'. הגלות פועלת את הגאולה. מקום הנפילה, כשהוא מחובר ליוצר הכל אינו יציאה מהסדר. כל שיבוש בתוכניות הוא חלק מעצת ה' העמוקה להוציא את האור דווקא מתוך החושך - להוציא את אותו אור עמוק וגנוז, שמכוסה ונעלם דווקא בעמקי החושך ובתהומות הנפש. "אל תשמחי אויבתי לי כי נפלתי קמתי כי אשב בחושך ה' אור לי". מציאות ה' יתברך - האמונה בו, באהבתו הגדולה אלינו, בהשגחתו הצמודה על כל צעד ושעל היא עצמה סומכת את הנפילה.

יתרה מכך - עיקר הנפילה היא שכחת ה'. המחשבה וההרגשה שאנו עומדים לבד מול עצמנו ומול המציאות, והקב"ה נמצא מחוץ למשחק, בזה טמונה עומק הנפילה. לעומת זאת, ההתעוררות לזכור את ה' יתברך, שתמיד לא "ירפך ולא יעזבך", רק שלעיתים הוא מאיר פניו ולעיתים הוא "אל מסתתר", הם גואלים אותנו מן המיצר.

הנפילה מוציאה אותנו מהקטנות - מהתנגשות הרצון הקטן שלי עם המציאות, ומעלה אותנו למבטח האמונה שישנו את עומק הרצון העליון, שבו רואים ש"רבות מחשבות בלב איש", ודווקא "עצת ד' היא תקום". הנפילה שוברת לנו את הדימוי העצמי המוטעה המלא לעיתים בגאווה סמויה, ומאפשרת לנו לקנות קומה חדשה של גדלות, קומה של מעורבות ונוכחות מלאה של הקב"ה בחיינו. "גם כי אלך בגיא צלמוות לא אירא רע כי אתה עימדי".

----------
מתוך המדור "בימה תורנית".

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il