מה עצר את רסיס הפגז? | הרב נתנאל יוסיפון | בית המדרש

פרשת שבוע ותנ"ך
בהעלותך

קטגוריה משנית

3 דק' קריאה

סבא רבא שלי, ר' בן ציון לוינזון ז"ל, עלה לארץ בעודו נער יחד עם הוריו ואחיו הגדול. היה זה לפני כ130 שנה, עת קמו המושבות הראשונות, והמשפחה שאפה להקים משק חקלאי באדמת הקודש מתוך חיי תורה וקדושה.
ההורים הצטרפו למושבה פתח תקווה, ואילו האח הגדול הלך להיות ממייסדי חדרה. באותם ימים, מגיפת הקדחת הפילה חללים רבים בראשוני המושבות, וההתיישבות הייתה כרוכה במסירות נפש אמיתית.
למרבה הצער, לא עברו ימים רבים, והאב והאח הגדול נדבקו בקדחת ומתו. מבני המשפחה נותרו בחיים רק אישה אלמנה, נער רך בשנים, וחלום גדול על שיבת ישראל לארצם. לא היה בכוחם להחזיק משק חקלאי, והם עלו לירושלים עיר הקודש, שם למד ר' בן ציון בישיבות הקדושות, הקים משפחה גדולה בביתו שבשכונת מאה שערים, והשריש בליבות צאצאיו את אהבת התורה והארץ.
חלפו קרוב ל60 שנה, הישוב היהודי בארץ הלך והתעצם, מדינה יהודית עמדה לקום, ומלחמה גדולה פרצה בארץ. ירושלים הופגזה קשות, ויושביה שמו שקי חול בחלונות בתיהם, כדי לעצור את רסיסי הפגזים.
סבא ר' בן ציון כבר היה זקן, ונכדיו הגדולים הלכו לשדה הקרב, ללחום באויב ולהמשיך את אשר החלו אבות אבותיהם. בבית נותרו רק הסב הזקן ובני משפחה רכים, שלא היה בכוחם לשאת שקי חול.
מה יעשו? כיצד יגנו על חלון ביתם?
באותה שעה, נזכר סבי בפסוק מפרשת בהעלותך, אותו אמר משה בעת שנסע ארון ברית ה' לפני בני ישראל – "קומה ה', ויפוצו אויביך, וינוסו משנאיך מפניך". מפסוק זה אנו למדים, שארון ה' (ובו מונחים שברי הלוחות) היה יוצא עם בני ישראל למלחמה, ובכוח קדושתו הוא מפיץ את האויבים ומניס את שונאי ישראל שהם שונאי ה' (רש"י שם).
אמר סבי לעצמו, אמנם שברי לוחות אין לי בארון, אך יש לי ארון ובו ספרי קודש רבים, שבעזרת ה' יגנו עלינו בכוח קדושתם מפגזי האויב. מיד פתח את ארון הספרים שלו, וקרא מתוך תפילה גדולה את הפסוק "קומה ה' ויפוצו אויביך...", הוציא את הספרים והניחם בחלונות ביתו.
ומספרים, שבקרבת הבית נפל פגז, ורסיס ממנו עף לתוך הבית עד לעריסת התינוקת, אך היא ניצלה ולא נפגעה כלל...
סיפור זה חורז נקודות רבות מפרשת בהעלותך, והוא כל כך אקטואלי לימים אלה.
חז"ל אמרו שהפרשיה הקצרה העוסקת במסע הארון ובמנוחת הארון היא בעצם חומש שלם – ספר, העומד בפני עצמו בתורה (שבת קטז). אמירה זו מלמדת על המשקל העצום שהעניקו חז"ל לפסוקים אלו.
פרשיה זו באה בסיומם של פרשות במדבר-נשא-תחילת בהעלותך. למעשה בפרשות אלו התורה מסדרת את מחנה בני ישראל, ההולך לכבוש את ארץ ישראל. יש מפקד של כל יוצאי הצבא, סידור המחנה לשבטים ודגלים, חלוקת התפקידים לבני לוי שנושאים את המשכן במרכז המחנה, קדושת המחנה ממנו משלחים את הטמאים, ומתקדשים בענייני עריות (סוטה ונזיר) ועוד.
ואז בפרשתנו המחנה יוצא ב – כ אייר בדרכו לארץ ישראל, כפי שאומר משה ליתרו: "נוסעים אנחנו אל המקום אשר אמר ה' אותו אתן לכם". במרכז המחנה הצבאי, ההולך לכבוש את הארץ, נמצאים בני לוי והמשכן, ולפניו ארון ברית ה', וכך שורה השכינה במחנה, ואויבי ה' נסים מפניו.
כמה זקוקים אנו כיום, כל חלקי האומה, לאמירה חשובה זו. לתת מקום וחשיבות לכל חלק בעם. לכל שבט וכל דגל, ליוצאי הצבא בישראל, ולבני לוי נושאי המשכן. והכל תלוי בכך, שבראש המחנה ילך ארון ברית ה' ובתוכו התורה הקדושה, נקרא כולנו בשם ה', ונדע כולנו על מה אנו נלחמים, ובשם מה אנו נלחמים.
ויהי רצון, שנזכה שתשרה בקרבנו השכינה ויתקיים בנו הפסוק "קומה ה' ויפוצו אויביך וינוסו משנאיך מפניך"!

לעילוי נשמת, חברי ר' אלון ויס הי"ד, איש תורה וחסד, שאף כסב לנכדה, התנדב ללחום מלחמות ה' בעזה, ועלה בסערה השמימה.

בהעלותך