14. זהירות באיסור עריות

ללא עבודה מתמדת בבניין האופי הבריא, השלם, לא יוכל האדם להגיע להישגים ממשיים בתחום זה. בעיקר בדברים שהלב חומד ביותר, כמו בנושא העריות.
מי שרוצה להיות נקי לגמרי בתחום זה צריך להקדיש לכך מאמץ לא קטן, ובפרט בתקופה שלנו שסדרי החיים השתנו. נשים עובדות ברוב המקצועות כגברים, אנשים ונשים נמצאים בעבודה שעות רבות ביחד, לפעמים יותר זמן מאשר עם בן הזוג. קשרים של ידידות נוצרים בשעות העבודה בין העובדים, ואפילו אם ישמרו אנשים על עצמם ויציבו גבולות מוסריים לידידות, בכל זאת, עצם הידידות בעייתית, וזה יכול לפגוע בשלמות המשפחה.

איסור עריות כולל לא רק גופו של מעשה אלא כל קירבה אליו, ומקרא מלא דיבר הכתוב: "לא תקרבו לגלות ערווה". ואמרו חכמים ז"ל: "אמר הקב"ה: אל תאמר, הואיל ואסור לי להשתמש באשה, הריני תופשה ואין לי עוון, הריני מגפפה ואין לי עוון, או אני נושקה ואין לי עוון. אמר הקב"ה: כשם שאם נדר נזיר שלא לשתות יין, אסור לאכול ענבים לחים ויבשים, ומשרת ענבים, וכל היוצא מגפן היין, אף אשה שאינה שלך אסור לך ליגע בה כל עיקר". ומי שנוגע באשה שאינה שלו מביא מיתה לעצמו וכו'.

המשילו חכמים איסור זה לנזיר, אעפ"י שעיקר האיסור אינו אלא שתיית יין, הנה אסרה תורה כל מה שיש לו שייכות עם היין, ומכאן לימדה תורה לחכמים, איך יעשו סייג לתורה. כמו שהיא אסרה לא רק את גופו של האיסור - את שתיית היין, אלא אסרה והרחיקה מכל מה שקרוב אליו, כך יש לעשות בכל מצוות התורה, כי זה רצונו של מקום.

ועל דרך זו אסרו בעניין זה של עריות כל מה שהוא קרוב לאיסור, בין במעשה, בין בדיבור, בין בשמיעה, בין בראיה ואפילו במחשבה. הרהורי עבירה קשים מעבירה. את כל החושים צריך לנקות ולטהר מכל נדנוד של עבירה. ואל יאמר אדם לעצמו: "אני יודע להציב גבולות, אני יודע לשמור על עצמי, אני לא אסחף, וכיוון שיש לי שליטה עצמית - איני צריך להזהר ולהתרחק מדיבור, מהסתכלות, משמיעה, אותי זה לא יביא לחטוא", אל יאמר אדם כן, מפני שעצם הדיבור בעניינים אלו הקשורים לעריות, עצם ההסתכלות, כל אלו אסורים מצד עצמם, מלבד היותם גורמים ומביאים אל האיסור העיקרי עצמו.

על-מנת להיות נקי מיצר העריות צריך לעבוד עבודה לא קלה. אבל ככל שאדם מתקדם בנקיות זו, הוא משתחרר משעבוד ליצר זה, חייו נעשים טהורים ומאושרים, חיי המשפחה שלמים ללא פגע. ילדי המשפחה גדלים במשפחה בריאה ומאוחדת, והמאמץ משתלם.