ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- מדורים
- חמדת ימים
- חמדת השבת
הרב גוסטמן נולד בליטה בשנת ה'תרס"ח. היה תלמיד של הרב שמעון שקאפ ולמד שם יחד עם גדולי עולם. בגיל 21 הרב חיים עוזר צירף אותו לבית הדין המקומי.
במשך השואה גילה מנהיגות מפליאה. היה פוסק ומנהיג ברוח ומעשה בגטו. אחרי שלקחו ורצחו את בנו פסק ליושבי הגטו שעליהם לברוח מהגטו, וכך הוא ובתו ניצלו.
לימים עלה הרב ארצה וקבע את ישיבתו ברחביה. נוסיף ונאמר שכאשר נשאל אם יש להתגייס לצבא תמיד ענה: האחיכם יצאו למלחמה ואתם תשבו פה? כאשר פרצה מלחמת שלום הגליל הודיע בישיבה שמי שאינו מתכוון להתגייס מוכרח ללמוד בתנאי צבא: מיעוט שינה, עמידה מופתית בזמנים, ושינה עם נעליים, כדי להשתתף בצרה עם עם ישראל.
היה למדן עם עומק עצום. שיעוריו בעיון ארכו ארבע שעות, בכדי לברר את יסודות הסוגיה פארותיה וענפיה על בוריים. ספרי שיעוריו מלאים בשיעורים גדושים בהם הוא אינו מניח אבן על אבן בסוגיה, בוחן אותה מכל צדדיה, עם מקורות רבים והעמקה גדולה. פעמים רבות שמסקנותיו להלכה נובעות ישירות מעיונו העצום בסוגיה.
חמדת השבת (101)
הרב בצלאל דניאל
59 - חמדת השבת: שהחיינו על ראיית חבר
60 - חמדת השבת: אינו מצווה ועושה – טעימה מתורת הגרי"ז גוסטמן זצ"ל
61 - חמדת השבת: הגדרת ההנאה הדרושה המצדיקה את ברכת הטוב והמטיב
טען עוד
נביא דוגמא אחת לשיטתו, מתוך קונטרסי שיעורים למסכת קידושין (שיעור כ):
בגמרא במסכת קידושין (דף לא ע"א) רב יוסף, שהיה סומא, אומר שבתחילה שמח לשמוע שסומא פטור מן המצוות, מפני שהוא מקיים מצווה גדולה יותר בכך שהוא מקיים מצוות שהוא אינו מצווה בהן. אך לאחר מכן שמע שרבי חנינא אמר שדווקא גדול המצווה ועושה ממי שאינו מצווה.
הראשונים שואלים מדוע גדול המצווה ועושה ממי שאינו מצווה ועושה.
הריטב"א אומר בשם הרמב"ן שהתשובה פשוטה: הקב"ה אינו נהנה מהמצוות. המצוות מאפשרות לנו לעבוד אותו. מי שמקיים את המצווה שהוא מצווה מקיים את דבר ה', ומי שמקיים מצווה שהוא אינו מצווה בה אינו מקיים את דבר ה'.
בעלי התוספות עונים אחרת: המצווה יותר טרוד ויותר משקיע במצווה, ומגיע לו שכר נוסף על טרדתו.
הרב גוסטמן תמה על תירוץ זה של בעלי התוספות: לכאורה התשובה של הריטב"א והרמב"ן פשוטה: מי שמקיים מצווה מקבל יותר שכר ממי שאינו מקיים מצווה!
בכדי לענות על שאלה זו הוא צולל לעומק הבירור של הגדרת קיום מצווה שאדם אינו מצווה בה.
הוא מציג סתירה עקרונית בין מקורות שונים: מקורות בהם נאמר שהפטור מן הדבר ועושהו נקרא הדיוט, ומקורות בהם נאמר שגם מי שאינו מצווה מקבל שכר על מצוותו.
בהמשך דבריו הריטב"א באמת כותב בלשון הזאת: אף הוא (שאינו מצווה) ראוי לקבל שכר, שהרי מטוב לבב וחסידות הכניס עצמו לעשות מצות השם יתברך, ודווקא במצוות שציווה השם יתברך לאחרים שיש לו בהן רצון, אבל העושה מאליו מצוות שלא צוותה בהם תורה כלל זו היא שאמרו עליו 'כל שאינו מצווה בדבר ועושהו נקרא הדיוט'.
בלשון הריטב"א יש לברר אם הכוונה היא שמי שעושה כך ראוי לשכר, או שיש לזה גדר של מצווה. הוא מביא מספר נפקא מינות לכך. נציג שתיים מהן:
א. האם מותר לברך על מצווה שאדם אינו מצווה עליה? בדבר זה יש מחלוקת גדולה בין רבנו תם והרמב"ם. יש מספר הבנות במחלוקתם, אך הוא מציג הבנה מרכזית שלפי הרמב"ם המצווה שהאדם אינו מצווה בה היא בגדר 'טוב לבב וחסידות' (כלשון הריטב"א), ואילו לפי ר"ת פעולת מצווה שהאדם אינו מצווה בה היא קיום של המצווה (שנעשית על ידי אדם שאינו מצווה בה).
ב. האם מותר לבחור לקיים את המצווה אם יש מחיר לקיום המצווה. נביא שתי דוגמאות:
1. בעירובין (דף צו ע"א) מובאת מחלוקת תנאים אם מותר לנשים לסמוך על ראש הקרבן. מצד אחד, יש מצווה בסמיכה על הקרבן. מצד שני, נשים אינן חייבות במצווה זו. אך אסור להן להישען על הקרבן. יש מחלוקת ראשונים איך להבין את המחלוקת, ובדברי הראשונים ניתן להבין שנחלקים שוב בשאלה זו: האם האישה הסומכת על הקרבן מקיימת מצווה? אם כן, נתעלם מכך שיש כאן שימוש בקרבן, מכיוון שהיא מקימת בכך מצווה. אך אם לא מזהים כאן מצווה, אלא רק בחירה לעשות מעשה שהקב"ה ציווה אחרים, אין זכות להישען על קרבן קדוש בכדי לעשות פעולה שאיננה מצווה.
2. מדין תורה מותר ללבוש ציצית שיש בה כלאיים (צמר קשור על גבי פשתן). הרמב"ם (הלכות ציצית פרק ג הלכה ט) פוסק שאישה רשאית ללבוש ציצית, אך לא תברך עליה. הראב"ד מעיר שכמובן שהכוונה היא לציצית שאין בה כלאיים, שהרי את איסור הכלאיים מי התיר להן? הרב מפלפל בדבריהם, אך מציע שלפי ראשונים רבים יהיה מותר לנשים ללבוש ציצית שיש בה כלאיים, ועל פניו הדין יהיה תלוי באותה השאלה: אם מזהים מעשה מצווה בלבישת הציצית, הרי שמצווה זו דוחה את איסור כלאיים. אך אם זהו רק 'טוב לבב וחסידות', אזי צודקים דברי הראב"ד, האומר שאין היתר והצדקה ללבישת כלאיים אם היא אינה מקיימת בזה מצווה!
אחר בירור הגדר של 'רשות דמצווה', כלומר, דברים שיש בעשייתן מצווה, למרות שהאדם אינו מצווה בהן, הוא מציג שורת תובנות השלכות והצעות להלכה. נציג שתיים מעניינות מתוכן:
א. תפילת ערבית רשות. אך אחר שאנשים קבלו על עצמם, מתייחסים אליה כחובה. אם אכן מצווה שאין אדם מצווה בה היא בגדר 'רשות דמצווה', הרי שכל מצוות עשה שהזמן גרמא שנשים נוהגות לעשות יש אותה רמת חובה כתפילת ערבית, ואולי אפילו יותר מכך! אם כך, יתכן שחשוב יותר שאישה תקיים מצוות עשה שהזמן גרמא שרגילה בה מכך שאיש יתפלל תפילת ערבית (ראה בדבריו בעמוד 254).
ב. הרמב"ן כותב שעיקר המצוות הן בארץ ישראל, ובחוץ לארץ הן בגדר של "הציבי לך ציונים". כדרכו בקודש, הרב גוסטמן אינו מסתפק באמירה מחשבתית ומוסרית, אלא מברר מה הגדר ההלכתי של דברי הרמב"ן. הוא כותב כך: "בארץ, מלבד הציווי והחובה ישנה גם עיקר המצווה, היינו עצם פעולת הדבר הזה, הרי מעשה המצווה ותכלית המצווה. מה שאין כן בחוץ לארץ אמנם גם שם נצטוו על מצוות שהן חובת הגוף, מכל מקום אין שם עצם פעולת מצווה ותכלית שבה, רק הציווי והחובה בלבד. נפקא מינה: אדם שפטור ממצווה: אם הוא בארץ ישראל – אמנם הוא פטור, אך ראוי לעשות את המצווה בתורת 'רשות דמצווה'. אבל בחוץ לארץ אין שום עניין לעשות מצוות שהאדם פטור מהן.
אהבת הרב גוסטמן לתורה, לאמת ללא רבב וללא חת, לארץ ישראל ולעם ישראל ניכרו לא רק מתוך מעשיו, אלא בוקעות ממש מתורתו. זכותו תגן עלינו בזמנים מיוחדים אלה.
שלושה שותפים באדם
מה יש לנו ללמוד משנתיים של מלחמה?
איך ללמוד אמונה?
נס חנוכה בעולם שכלי ?
"בזאת התורה" - איזו תורה?
כשהתמיד בוטל - החומות קרסו
לא בדיבורים אלא במעשים: הדרך היחידה לחיבור בעם ישראל
איך אפשר להשתמש באותו מיקרוגל לחלבי ובשרי?
אוצרות בלב הים
שלוש המצוות שנצטוו ישראל בכניסתם לארץ ישראל
מה חז"ל באמת רצו שנרגיש בין י"ז בתמוז לט' באב?
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
צבא גבולות המחנה
סוגיית ההפרדה המגדרית בצבא אינה דומה לעבודה משותפת של גברים ונשים בחיים האזרחיים. תנאי הלחימה, הצפיפות והקרבה הממושכת יוצרים מציאות ייחודית שבה שאלת הגבולות ודיני צניעות מקבלים משמעות אחרת
רביבים העבודה - תפקיד האדם בעולם
חובה על האב ללמד את בנו אומנות, כלומר מקצוע | גם אם הבן יבחר להקדיש את חייו לתורה, עדיין מוטל על האב ללמד את בנו אומנות | הברכה שה' מביא לאדם מגיעה על ידי חריצותו של האדם בעבודתו | ההתבטלות מעבודה כרוכה באיסורי תורה ובחילול השם | ההתבטלות מעבודה היא התבטלות מאחד מתפקידיו היסודיים של האדם, שנברא "לעובדה ולשומרה", ומביאה את האדם לידי עבירה
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת חקת
וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ טוֹב. מהי שמה המקורי של ארץ טוב ומדוע שינו את שמה | האם יש הבדל בקריאת התורה בין שירת הים, שירת הבאר ושירת משה בפרשת האזינו | מה הטעם שמשה רבינו הניח את נחש הנחושת על עמדו, ורק חזקיהו מלך יהודה עמד ושברו שלא יוכלו לעבוד אותו | ראיה בפרשה שבכל ארבעים שנה שהיו בני ישראל במדבר לא היה רוצח נפש בשגגה. ועוד!
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א יסוד ועיקר העבודה הרוחנית
דרך הקודש ג' פסקה ה-ו
הרב מבאר כי יסוד העבודה הרוחנית מושתת על אמונה והכרת הערך היחסי והתלות המוחלטת של העולם והאדם בבוראו. בנוסף, הרב מסביר כיצד מודעות עמוקה זו מובילה לתהליך מתמיד של התעלות ודביקות באור האלוקי, ששיאו והשלמתו באים לידי ביטוי בהפיכת הרע לטוב והחושך לאור.
מאמר שלישי גבולות ההיגיון במצוות כיבוד הורים
מאמר שלישי המשך סיכום פסקה ז'
השיעור בוחן את גבולות ההיגיון בקיום מצוות שנדמות שכלתניות, כמו כיבוד אב ואם וברית מילה, תוך הדגשה שיהודים מקיימים אותן כגזירה אלוקית מוחלטת שמעבר לטבע האנושי. דרך עיון בסוגיות מהגמרא, פסיקות הרמב"ם והסברי ספר הכוזרי, מודגשת המסירות והשמחה העל-טבעית הנדרשות במצוות אלו.
יסודות הש"ס יסודות דיני הקדשות
דיני ההקדשות אינם קשורים רק לסדר קדשים, אלא גם לנדרים ולדיני ממונות. בשיעור מובאות החלוקות הבסיסיות בין קדושת דמים לקדושת הגוף, קדושת פה וקדושת כלי, קניין הגוף וקניין פירות, החלוקות המקבילות והיחס ביניהן.
אורות התשובה - הרב הראל כהן החיבור בין תשובת היחיד לתיקון העולם
אורות התשובה פרק ה, פסקה ז-ח
ישנה דו- סטריות בין הדחף של העולם לתשובה והתקדמות לבין תשובת האדם ורצונו להיטיב: הן מעוררות זו את זו בהדדיות.
אורות ישראל ותחייתו בין הרצון הטוב להדרכה האלוהית
השיעור עוסק במגבלותיו של "הרצון הטוב" כשהוא מנותק מהדרכה מעשית, ומבקר את הנצרות שבחרה להישען עליו בלבד תוך נטישת חוקי התורה והמצוות. לעומת זאת, מודגש כי תפקידה של כנסת ישראל הוא לחבר את הרצון הטוב הפנימי אל ההדרכה והחוקיות האלוהית, ובכך לסלול את הדרך לתיקון ולהארת אומות העולם כולן.
חקת סוד פרה אדומה ושירת הבאר
הרב מסביר כי מצוות פרה אדומה מסמלת קבלת עול מלכות שמיים מוחלטת, ומדגיש את ייחודיותן של הלכות הטומאה והטהרה השייכות לעם ישראל בלבד בזכות קדושתו וקבלת התורה. בנוסף, הרב מתאר כיצד התבטלות ראשונית זו מובילה בסופו של תהליך לחיבור פנימי, טבעי ושמח אל התורה, המשתקף ב"שירת הבאר" ומביא בסופו לתיקון העולם ולניצחון מוחלט על המוות ועל יצר הרע.
מאמרי הראי"ה - הרב ש.י וייצן מלחמת עולם הקודש והחול ושם הוויה
מאמרי הראי"ה - מאמר "נאדר בקודש" סעיף ד'
הרב זצ"ל ממשיך את הפיסקאות הקודמות ואחרי שהוא מדגיש את התפיסות של עולם הקודש והחול הוא אומר שיש את שם הוויה שהוא השורש של שני מלחמות הללו.
