בית המדרש

  • הוספות
לחץ להקדשת שיעור זה

לימוד השיעור מוקדש לרפואת

יהודה בן הדסה הינדה מלכה

נספחים

א. חול המועד אינו מקרא קודש מצד עצמו, אך הוא מואר מאורם של מקראי הקודש ב. סקירת הופעתם של מקראי הקודש בתורה.

undefined

הרב יעקב כהן

ניסן תשס"ז
4 דק' קריאה
2. חול המועד - מקרא קודש?
האם חול המועד הוא בכלל מקראי הקודש? מן הפסוקים נראה שחול המועד אינו בכלל מקרא קודש: לגבי חג הפסח נאמר "בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן מִקְרָא קדֶשׁ... וְהִקְרַבְתֶּם אִשֶּׁה לַה' שִׁבְעַת יָמִים בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי מִקְרָא קדֶשׁ", ולגבי חג הסוכות נאמר "בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן מִקְרָא קדֶשׁ".

אולם ממקורות אחרים נראה שחול המועד כן קרוי מקרא קודש. במכילתא 1 נאמר: "ביום הראשון מקרא קודש וביום השביעי מקרא קודש אָרְעֵם במאכל ובמשתה ובכסות נקיה. אין לי אלא יום טוב הראשון והאחרון שהם קרויין מקרא קודש, חולו של מועד מנין? תלמוד לומר אלה מועדי ה' אשר תקראו אותם מקראי קודש". במסכת חגיגה 2 אף נלמד מכך איסור מלאכה בחול המועד: "מה לראש חדש שאין קרוי מקרא קדש, תאמר בחולו של מועד שקרוי מקרא קדש? הואיל וקרוי מקרא קדש דין הוא שאסור בעשיית מלאכה".

יש לשים לב שהפסוק המובא ללימודה של המכילתא, שחול המועד קרוי מקרא קודש, הוא "אלה מועדי ה' אשר תקראו אותם מקראי קודש" - פסוק זה אינו פסוק הכותרת לפרשה, אלא פסוק ל"ז, המסכם את הפרשה לאחר שהובאו בה כל שבעת מקראי הקודש "אֵלֶּה מוֹעֲדֵי ה' אֲשֶׁר תִּקְרְאוּ אתָם מִקְרָאֵי קדֶשׁ לְהַקְרִיב אִשֶּׁה לַה' עלָה וּמִנְחָה זֶבַח וּנְסָכִים דְּבַר יוֹם בְּיוֹמוֹ". נראה כי לימוד המכילתא נובע מכך שהפסוק תולה את השם 'מקרא קודש' בהקרבת "אשה לה', עולה ומנחה זבח ונסכים דבר יום ביומו", וכיון שאף בחול המועד מקריבים קרבנות אלו, נלמד שאף הם בכלל מקראי הקודש.

אלא שעלינו להבין, כיצד יתכן שהמילים "מקראי קודש" כוללות גם את חולו של מועד, הרי כאמור הפסוקים מנגידים בין הימים הראשון והשביעי, שקרויים מקרא קודש, לבין הימים האחרים? אמנם, לדעת חלק מהראשונים הלימוד בגמרא הוא אסמכתא בלבד, אך לדעת רבים מהם הוא לימוד גמור מדאורייתא 3 .

לשאלה זו מצאתי התייחסות בדברי הרב שמחה ליברמן בספרו 'בשבילי המועד', ואביא את דבריו עם מעט תוספת. הנה כשנתבונן נמצא, כי כאשר התורה הדנה בחג עוסקת בכל אחד מִיָּמָיו בפני עצמו, רק הימים הראשון והשביעי קרויים מקרא קודש; ואילו כאשר התורה כוללת את כל מקראי הקודש יחד, חול המועד מצטרף אליהם. משמעות הדבר היא שחול המועד אינו מקרא קודש מצד עצמו, אלא מצד היותו חלק מהמועד כולו. וכך אכן מפורש בספר הזוהר 4 , שאין לחול המועד מעצמו כלום, אלא מאורו של יום טוב:
רב המנונא סבא הכי אמר אלין אינון ימים דאיקרון טובים ואינון תפילין דרישא דקודשא בריך הוא מנח להון ועל דא איקרון טובים בגין דאינון נהרין ברישא דקודשא עילאה ובכל אתר ימים טובים אינון תפילין דרישא דקב"ה מנח להון. חולו של מועד דלא איקרי יום טוב אלין תפילין דדרועא דהא לית לה לסיהרא מגרמא כלום אלא מנהירו דיום טוב , תפילין דדרועא דאיהו תפילין של יד לא נהירו אלא מגו נהירו דתפילין של ראש. תפלה דרישא יום טוב, תפלה דדרועא חולו של מועד.


ועיין עוד בשער הציון סימן תקל אות ד, ובאנציקלופדיה תלמודית ערך חול המועד.

2. הופעתם של מקראי הקודש בתורה
מלבד פרשת אמור, שנושאה הישיר הוא מקראי הקודש, מוזכרים מקראי הקודש בתורה בעוד כמה מקומות והקשרים. נסכם כאן את הופעתם של מקראי הקודש בתורה, לפי סדר הופעתם.

א . פרשת יציאת מצרים : בפרשת בא (שמות כ, א- כח) עוסקת התורה בקרבן הפסח ומתוך כך גם בחג המצות, וזאת בהקשר לתיאור יציאת מצרים.

ב . פרשת שלשת הרגלים : בפרשת משפטים (שמות כג, יד-יח) עוסקת התורה בשלשת הרגלים - חג המצות, חג הקציר וחד האסיף. על נושא זה אנו למדים ממשפטי הפתיחה והסיום, המאחדים יחד את כל שלשת הרגלים: הפתיחה היא "שלש רגלים תחג לי בשנה" והסיום "שלש פעמים בשנה יראה כל זכורך...". פרשה זו חוזרת על עצמה בשינויי סגנון גם בפרשת ויקהל (שמות לד, יח-כה), אך ללא הפתיחה המאחדת 'שלש רגלים תחג לי בשנה'.

ג . פרשת ' מועדי ה' מקראי קודש' : הנושא המרכזי של פרשת המועדים שבפרשת אמור הוא מקראי הקודש, ולכן מוזכרים בה כל שבעת מקראי הקודש, וכן מוזכרת בה השבת, שאף היא קרויה בפסוקים 'מקרא קודש' 5 .

ד . פרשת קרבנות הציבור : נושאה של הפרשה שבתוך פרשת פנחס (במדבר כח, א - ל, א) הוא קרבנות הציבור הקבועים. תחילה היא עוסקת בקרבנות התמיד שבכל יום, בשבת ובראש חודש, ובהמשך בכל קרבנות המועדים.

ה . פרשת ' המקום אשר יבחר ה' ' : בפרשת ראה (דברים טו, יא-יח) עוסקת התורה במועדים בהקשר לנושא המרכזי של הפרשה, שהוא המקום אשר יבחר ה', וכשהיא מגיעה למועדים היא עוסקת בעניינם של קרבן הפסח, בחג המצות המתלווה אליו, בחג השבועות ובחג הסוכות, ולאחר מכן היא מסיימת "שלוש פעמים בשנה יראה כל זכורך... בחג המצות ובחג השבועות ובחג הסוכות". בשונה מפרשת משפטים שפותחת ב"שלש רגלים תחוג לי בשנה" - כאן התורה לא כוללת את עניינם של הרגלים יחד, ואכן היא עוסקת גם בקרבן הפסח שאינו חלק משלשת הרגלים, ולא עוד אלא שחג המצות מובא בפרשה זו רק כמתלווה אל קרבן הפסח. זאת משום שכאמור, הנושא של פרשה זו הוא יחס המועדים ל"מקום אשר יבחר ה' ", ולא המועדים עצמם.

ועיין עוד בספרי 6 "בשלושה מקומות מזכיר פרשת מועדות: בתורת כהנים מפני סדרן, בחומש הפקודים מפני קרבן, במשנה תורה מפני העיבור".


^ 1 פרשה ט, ד"ה ביום הראשון. וכן הוא בתורת כהנים אמור פרשה י"ב לדעת רבי עקיבא.
^ 2 יח ע"א.
^ 3 וגם אם הוא אסמכתא, ידועים דברי הריטב"א (בחידושיו למסכת ראש השנה טז ע"א) שאף אסמכתא היא מהתורה אלא שנמסרה לחכמים, שלא כדברי הרמב"ם שאסמכתא עניינה אמצעי לזיכרון.
^ 4 מובא בבית יוסף אורח חיים סימן ל"א.
^ 5 בטעם אזכורה של השבת ראה גם רמב"ן במקום, ובספרו של הרב אלחנן סמט 'עיונים לפרשיות השבוע' סדרה שניה, פרשת אמור, שהביא את דברי הרמב"ן וביסס אותם.
^ 6 ראה קכז.

מתוך החוברת "חגים מבראשית". ניתן להזמינה בטלפון 02-9971127 או לשלוח מייל
את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il