"וְאִם יִהְיֶה הַיֹּבֵל לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל"

"וְאִם בְּשִׂנְאָה יֶהְדֳּפֶנּוּ אוֹ הִשְׁלִיךְ עָלָיו בִּצְדִיָּה וַיָּמֹת"

נַפְשִׂי כְּמֵהָה לְאוֹר עֶלְיוֹן, לְאוֹר אֵין-סוֹף, לְאוֹר אֱלֹהִים אֱמֶת, אֱלֹהֵי חַיַּי, אֱלֹהִים חַיִּים, חֵי-הָעוֹלָמִים. וְהַכִּמָּהוֹן אוֹכֵל אֶת כֹּחִי הַחָמְרִי וְהָרוּחָנִי, כִּי אֵין לִי כִּשְׁרוֹן וְלֹא הֲכָנָה רְאוּיָה, אֵיךְ לְסַפֵּק אֶת הַמִּלּוּי שֶׁל הַכִּמָּהוֹן הַגָּדוֹל הַזֶּה. וְהִנְנִי מָלֵא הִתְנַפְּלוּת לִפְנֵי מֶלֶךְ עוֹלָמִים, הַפּוֹתֵחַ אֶת יָדוֹ וּמַשְׂבִּיעַ לְכָל חַי רָצוֹן. הַשְׂבִּיעַ נָא רְצוֹנִי וְהַשְׂבִּיעֵנִי בְּאוֹר יִקְרָתֶךָ, וּמַלֵּא אֶת צִמְאוֹנִי לְאוֹרֶךָ. "הָאֵר פָּנֶיךָ וְנִוָּשֵׁעָה" [הראי"ה קוק, 'חדריו' (פרקים מיומנו האישי)].