בית המדרש

  • מדורים
  • שידוכים ובחירת בן זוג
לחץ להקדשת שיעור זה

התפשרות בשידוכים

ודאי שאדם מותר לו לשנות את דעתו, בענינים שאינם עקרוניים אבל זו אינה "התפשרות", אלא "התפכחות"! הבדל גדול יש בין שני המושגים הללו.

undefined

הרב אליקים לבנון

אב תשס"ח
3 דק' קריאה
שאלה :
אני בחור בן 26, מזה מספר שנים שאני פוגש בחורות, רבות מהן היו בנות טובות שרציתי להמשיך בקשר איתן אך הן לא רצו, אני מרגיש שבתקופה האחרונה נכנסתי קצת ליאוש, וחשבתי שאולי הגיע הזמן להתפשר על כמה עקרונות שעד עכשיו עמדתי עליהם, כמו בחורה שתלך במכנסים, או עם כיסוי ראש חלקי וכד'. האם נכון להתפשר, ובלבד למצוא בחורה טובה ומתאימה?

תשובה :
פשרנות זו מידה אשר צריך להתייחס אליה בחשדנות רבה. מצאנו במסכת סנהדרין (דף ו') מחלוקת תנאים האם "מצוה לבצוע" כלומר, לעשות פשרה, או "אסור לבצוע". הלכה נפסקת שמצוה לעשות פשרה, אולם, דברים אלו אמורים במחלוקת בין שני בעלי דין, בענייני ממונות, שם הפשרה לעיתים מביאה לשלום בין אדם לחברו. אולם בין אדם לעצמו, אין מקום לפשרות וצריך ללכת בדרך האמיתית המתאימה, כל אחד לפי דרכו, מתוך אמת פנימית וללא פשרות . גם בשאלתך כך. המצוקה אותה אתה מתאר, ברורה וכואבת. אולם, הפתרון אשר הינך חושב עליו, אינו הפתרון הנכון, ולא יביא אותך אל המקום הטוב. תאר לעצמך, שאכן תמצא בחורה טובה, ותראה בה גם דברים המפריעים לך, אם ביראת שמים, בצניעות בלבוש או ביופי חיצוני. ולפי הנסיבות אותן הנך מתאר, תחליט באמת להתפשר, ולשאת אותה לאשה. מה יהא המשך הדרך? מבחינתך, כל החיים תרגיש החמצה בחיי הנישואין. במקום להיות בעל שמח וגאה באשתו, תרגיש כאדם שהעולם או הקב"ה התאכזרו אליו, וכפו עליו דרך חיים שאין הוא רוצה בה, תסכול כזה מעיב על כל הטוב והשמחה שיש בחיינו. מאידך, תאר לעצמך כיצד תרגיש אשתך, כאשר תדע שבעצם לא רצית אותה לאשה, אולם הגיל המתקדם וכו', אילצו אותך לשאת אותה. הרי היא תרגיש כאשה מדרגה שניה, לא רצויה, אשה שבעלה אינו "מפרגן" לה, אלא בעצם עשה לה טובה בכך שנשאה לאשה. כמובן שכך אי אפשר להקים ולהמשיך חיי נישואין.
כאן, בצדק, תקשה עלי ותאמר: יפה, הבהרת לי מדוע הפתרון אשר אני מציע אינו פתרון. אולם הרי אני נותר עם אותה בעיה, סוף סוף איני מוצא את זיווגי, ומה הפתרון שאתה מציע. אשיב ואומר: כסף שאבד, אין מחפשים אותו מתחת לפנס, מפני ששם קל לחפש. בעיה שכרגע לא מוצאים לה פתרון, עדיף להישאר בבעיה ולא לחפש פתרונות שוא. זה כלל גדול המנחה את חיינו. ובנוסף, יש ויש פתרון לבעיה! ודאי שאדם מותר לו לשנות את דעתו, בענינים שאינם עקרוניים. אבל זו אינה "התפשרות", אלא "התפכחות"! הבדל גדול יש בין שני המושגים הללו. הפשרנות משמעותה: מגיע לי יותר, אך מאחר ואיני יכול להשיג כעת את המגיע לי, לכן אני מתפשר על פחות. ההתפכחות משמעותה: סברתי שמגיע לי יותר. כעת החכמתי, והבנתי שטעיתי בהבנה, ובאמת לא מגיע לי כלל.
הנה ניקח אותך כמשל: נניח שאתה מצפה לבחורה יפה, זורמת, מלאת חיים, יודעת לבשל מצוין וכו' וכו'. אם אינך מוצא בחורה עם כל המשאלות הללו, עליך לשנות את היחס שלך אל אותן מעלות, ולאמר לעצמך, גם אם לא אמצא את היפה ביותר, הנני מחליט שבכל מקרה היא תהא יפה עבורי. אקבל את המראה שלה כמו שהוא, בשמחה. מתוך ידיעה שזה חלקי. אין כאן התפשרות, יש כאן החלטה וקבלה, זה היופי המתאים לי ומגיע לי, ואיתו אשמח כל חיי. כמובן זו דוגמא לצורת חשיבה, המתאימה גם לשאר הפרטים שהזכרתי.
אולם, אם מדובר בעקרונות, כמו צניעות בלבוש, אי הסכמה למכנסים וכד', שם אין מקום להחליט, שהינך מקבל את הבחורה כמות שהיא. מאחר ואלו עקרונות שלא אתה קבעת, אלא התורה וחכמי ישראל וממילא, אין בידך לשנות את יחסך אליהם . בטוחני , מתוך אמונה שלימה, שכאשר תבהיר לעצמך נקודה זו, ישלח הקב"ה במהירות את בת זוגך המתאימה לך.
את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il