ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- ספריה
- כתבי הראי"ה
- למהלך האידיאות בישראל
אֱמֶת הַדָּבָר, שֶׁאַחֲרֵי שֶׁכְּבָר יָצְאָה הַתְּכוּנָה הַלְּאֻמִּית לָעוֹלָם וְנִתְגַּלְּמָה בַּהֲוָיָה הַמּוּחָשִׁיִּית, קָנְתָה לָהּ גַּם בְּיִשְׂרָאֵל סָבָא זְכוּת קִיּוּם וַהֲוָיָה מִצְּדָדִים שׁוֹנִים וּמְפֻזָּרִים.
יש כאן ירידות לא פשוטות, כאשר הלאומיות הישראלית נקלעת לנסיבות סבוכות של חיי חול, של 'אורחות עולם', דהיינו אימוץ של דרכי התנהגות הרווחות בעולם, המוכתבות על ידי התנאים והצרכים הקיימים במציאות. כל העמים חיים עם הצרכים הללו: לחרוש ולזרוע, לקצור ולאסוף. יש עניים ויש עשירים. זו ירידה לחיי המעשה - להתהלך בארצות החיים.
וּמִדֵּי הִשְׁתַּפְּלָה בְּחֶבְיוֹן-עֹז הָאֱלֹהִי, לְהִתְהַלֵּךְ בַּאֲרָצוֹת תַּחְתִּיּוֹת, לָקְחָה לָהּ אָרְחוֹת-עוֹלָם כָּאֵלֶּה, הַמִּסְתָּעֲפִים מֵהַמְּסִבּוֹת הַסְּבוּכוֹת אֲשֶׁר לְחַיֵּי הַחֹל, הַכּוֹלְלִים אֶת כָּל תְּבִיעוֹת הַחֹמֶר וְהָרוּחַ שֶׁל הָאָדָם וְשֶׁל הַחַיָּה שֶׁבְּקִרְבּוֹ גַּם יַחַד. הרב נותן כאן שם למציאות הארצית-הסבוכה של החול: חֶבְיוֹן-עֹז . המציאות מחביאה בתוכה את העוז הא-להי. יש במציאות כח, עוז שמחזיק את העולם כישות עצמאית. עם זאת, עוז לו לא-להים שיש מציאות שמסתירה אותו וכאילו נגדו. העוז הזה, החביון הזה, הוא מקור הבעיות - אבל הוא גם המטרה לתיקון. וישראל קרואים לתת עוז
למהלך האידיאות בישראל (39)
הרב זאב סולטנוביץ'
34 - למהלך האידיאות בישראל פרק ג' שיעור ראשון
35 - למהלך האידיאות בישראל פרק ב' שיעור חמישי
36 - למהלך האידיאות בישראל פרק ב' שיעור רביעי
טען עוד
הא-להי. לא בכדי את השעיר המשתלח ביום הכיפורים שולחים לעזאזל, ופירשו זאת חז"ל כעוז 2 . יש עזות במדבר, במציאות הנדמית כריקה. ולמעשה, כאשר כל אחד מאתנו באופן אישי, וגם כשהאומה בכללותה, מושלכים אל תוך המציאות, מבחינתנו זהו מדבר, שום דבר לא מוכן עבורנו, אנחנו צריכים ליצור ולהתמודד. זהו המדבר, שאינו דבר פשוט כלל וכלל - אך "וּמִמִּדְבָּר מַתָּנָה" 3 .
כל האומות חיות במציאות הארצית הזו, אולם ההתמודדות היא יותר מיוחדת לישראל, בגלל המתח שבין המשימה לממשות. עבור כל האומות המציאות היא רק אחת ואין בלתה, ואילו לישראל יש בנוסף לכך מציאות אחרת שרצויה וצריכה להיות, וכאן נובע הקושי והמתח, אך גם ההבטחה לשינוי.
אֲבָל גַּם בְּכָל יְרִידוֹתֶיהָ
הירידה הראשונה באה עם הכניסה לארץ, וממנה נוכל ללמוד על סוג כזה של ירידות לאומיות גם בעתיד. כלומר, גם כאשר עוברות מאות שנים ונדמה שהכל מתפרק: השבטים עויינים זה לזה, נביאי ה' נדחים בכל מקום, יש מעט שופטים צדיקים, נראה שלומדים ממעשי האומות השונים ואפילו מנוצחים על ידם, ארון ה' נשבה ועוסקים בפוליטיקה קטנה של הסכמים, פעם בצפון ופעם בדרום, פעם עם הפלשתים ופעם עם הכנענים, ואפילו כאשר יתכן שאחד השבטים יפגע מזה.
נראה שהמציאות הזו בולעת את האומה הישראלית, המשכן נשכח. הכהן הגדול שרואה אישה מתפללת חושב אותה למשוגעת, ובניו רואים במקדש עסק משפחתי - לקחת את חלקי הבשר הנבחרים 4 . נדמה שהמציאות סוגרת על ישראל, והרוממות האידיאלית שהייתה במעמד מתן תורה לא תחזור.
לֹא נִמְחַק מִן הַתְּכוּנָה הַלְּאֻמִּית חוֹתַם-מְקוֹרָהּ, - למרות שאנו רואים את עצמנו כמידרדרים במדרון ואף עמים אחרים רואים אותנו ככאלה - למרות זאת לא ניתן היה להסתיר את המיוחד שבנו. עם כל כמה שרצינו להתנתק - לא היה מנוח. בכל זאת באו הנביאים והוכיחו וניסו לתקן. ובתוך ההידרדרות הזו, איכשהו, בחביון עוז א-להי - דרך רות המואביה (כשעצם ההליכה למואב היתה סמל להתפרקות ועזיבה), מתוך עניות מנוולת - צומחת ישועת בית דוד, המלך האמיתי. גם דוד וגם שלמה עצמם אינם דמויות פשוטות, אבל חותם המקור לא נותן מנוח, והוא שיוצר את ההכרח הנפשי להתמודד, בכל אופן, עם ההתחלה ההיא, עם מה שגנוז בנפש - וּלְעוֹלָם קַיֶּמֶת הִיא יְנִיקָתָהּ בְּסֵתֶר-פְּנִימִיּוּת-הֲוָיָתָהּ מֵהַצִּנּוֹר הָעֶלְיוֹן שֶׁל הָאִידֵאָה הָאֱלֹהִית.
לסיכום: כל התהליך ההיסטורי-תרבותי של האנושות מראה בעליל תנועה אֶל הָאוֹרָה וְהַמְּנוּחָה, אֶל הָרוֹמְמוּת וְהָאַלְמָוֶת . זהו תהליך שנובע מן ההכנה לרעיון
הא-להי שנמצאת בכל אדם פרטי, וביתר שאת בכלל. אף שלא תמיד האדם מודע לכך, מה שבאמת מניע אותו, היא אותה שאיפה לא-להי הפועלת באופן תת-מודע, או אולי מוטב לומר על-מודע.
אמנם שאיפת ההתעלות המתמדת הזו נידונה לכישלון תדיר. מכיוון שכל אומה בעלת יחוד תרבותי, המתמצה ביעודה של אומה זו, נוצרת מתוך שני יסודות: הראשון, נטייה חומרית-אנושית, על יסוד קרבת דם ואינטרסים משותפים כמו ביטחון וכלכלה. והשני, נטייה רוחנית-א-להית, נשמת האומה, תרבותה, יעודה וערכיה. היסוד השני, בהתרכבותו עם הראשון מבסס את נטיית הכיבוש וההתפשטות של האומה, בנוסף על צרכי ההגנה והקיום הקיימים ביסוד החומרי בלבד.
אמנם הרצון היסודי, החזק והדומיננטי הוא זה הגשמי - וסופו לגבור בכל התנגשות בינו לבין ערכי מוסר ורוח. על פי התהליך שפירטנו, החומר משתלט ומפרק בסופו של דבר כל קשר של נאמנות כללית. אמנם גם ההצטמצמות בצרכי הפרט נשארת אז ריקה מתוכן, ומחוסרת עתיד וייעוד. כאמור, זוהי תוצאה בלתי נמנעת, מאחר שהיסוד החומרי, הוא הבסיס לכל התאגדות לאומית. אף שלתוך הגולם הזה נכנסת נשמתו הא-להית, היא מופיעה בהתאם לו, בהתאם להכנה הראשונית, כלומר במגבלות הכלי.
במצב כזה נדמה כי אין עצה. לעולם ישלוט התהליך הסיבתי-הדטרמיניסטי שתואר לעיל, לעולם תבוא כליה על כל גוף שיקום. אלא אם היסוד הלאומי יהיה אחר, אם הראשית תהיה שונה. אם התוכן המלכד יהיה יעוד רוחני-מוסרי, יש סיכוי להיחלץ ממעגל החומר. כשהשאיפה לאידיאה א-להית במודע ובהכרה תהווה בסיס ליצירת חברה לאומית.
אך כמובן, תנאי כזה הוא לא בר-מימוש, כל עוד הטבע הביולוגי, האנושי נשאר כפי שהוא. כי הטבע הזה הוא הדוחף, המניע את התהליכים ההיסטוריים. אם כן אנו זקוקים לתנאי מוקדם: אדם מיוחד, מין אנושי שונה, זן אחר שמתאים מטבעו הביולוגי למשימה שכזאת. לא בכדי מספרת התורה את אילן-היוחסין של אברהם אבינו וצאצאיו. זהו חץ ברור, המצביע על מקור שונה, על טבע אחר, על שאיפה יוצאת דופן המכוננת לאומיות יחודית.
יש בטבע הישראלי יחוד נוסף: השאיפה לכללות. כפי שאמרנו, היסוד באומות האחרות הוא חומרי, וההשתוקקות באה בהתאם לו וכמוה המילוי והתענוג. זו גם הסיבה למותן של אומות: הפרט, החומר הגלוי והמוחשי, משתלט והורס. אותם האינטרסים והצרכים המבססים את האומות, נובעים מן הפרט ומצרכיו הבסיסיים. לכן בסופו של דבר, הכל חוזר תמיד אל הפרט. אולם בישראל המצב שונה לגמרי: השאיפה מלכתחילה היא להקיף את כל האנושי, את כל המציאות, ולייסד ארגון רוחני-מוסרי, חברה כזאת שתחיה לעד, והיא בלבד תוכל להמשיך ולהתקדם גם בהתחלף הפרטים. הכללות ברוחב השדרות האנושיות ובעומק ממד הזמן והדורות, היו בסיס להיווצרות האומה הישראלית.
בעם כזה, השם בראש מעייניו את האידיאה הא-להית - אור האידיאה הזאת "עולה ומזדקק". מתחולל תהליך באידיאה עצמה. אם קודם ביטאה האידיאה ככלל רעיון שעדיין לא התגשם ויושם, הרי כאשר תהליך היישום מתחולל - מתברר האור, מתגלה, ומאיר ביתר שאת. כשם שכישרון קיים ניתן לפיתוח על ידי התמקדות בו, ואז מתוך הזדקקות שימוש ויישום, הוא פורץ בכח ובעדינות, מתעלה ונעשה רבגוני יותר משהיה קודם.
התורה מעמידה את ההבדל בין שתי מערכות: העולמית-הטבעית המתבטאת באומות העולם, והעברית-הקדושה המתגלה בישראל. ישראל הם נחלה בלי מֵצרים, ומִצרים היא דוגמה לממלכת החומר, לטבע בפשטותו. מצרים היא ממלכת חול ולא קודש. אבל חול יכול להגיע בתהליך טבעי, כפי שכבר הצבענו עליו בתולדות העמים, לטומאה ומוות. החול אינו שואף אלא מסתפק בקיים ומסתגל אליו.
החומר הוא חול. עבור החומר, גם הניצוץ הרוחני-השכלי משמש כלי עזר להשגת מטרתו, שהיא מנוחה, אי-תנועה, סדר מאובן. גם הפעלת השכל והרוח מתבצעת רק בהתאם לכורח חיצוני, כאשר משהו משתבש ויש צורך להחזיר אותו למצבו הקודם. הטבע שולט בחיי האדם על ידי חוקיו הבלתי מובַנים, והאדם מכוון את מאמציו כדי להשלים עם החוקיות הזו, ולא כדי להבינה ולתקנה. במערכה כזו, אדם הוא חלק מעולם החי, עם כושר הסתגלות משלו. אין לו מטרה מלבד יצר הקיום וההנאה. הקיום וההנאה הם עדיין דברים לגיטימיים, אולם מכאן עובר החול בהדרגה לטומאה, למוות. כי המוות הוא הסמל המפחיד ביותר - הוא שולל קיום, והוא שולל הנאה. וכיוון שדרך החול להשלים, על כן יש להשלים עם המוות, לרצות אותו, לרומם את כוחו האדיר ולסגוד לו. אולי אז אפשר יהיה לזכות לתוספת קיום והנאה. והמוות נעשה לדבר הדומיננטי ביותר בחיי אנוש. משלימים עם מיצרי החומר "ומקדשים" אותם, ובזה מחללים אותם והופכים אותם לטומאה.
ישראל הגיעו במצרים למ"ט שערי טומאה, אבל אז: "מִן הַמֵּצַר קָרָאתִי יָּהּ עָנָנִי בַמֶּרְחָב יָהּ" 5 . "כִּי שֶׁבַע יִפּוֹל צַדִּיק וָקָם" 6 - זהו כוחו של הצדיק. הצדיק קם, קורא, זועק. ואילו מי שאינו צדיק נכנע, נשאר בשפלותו ועושה מהחולשה אידיאולוגיה. מצב של שיעבוד יכול להסתיים בשני אופנים: או התרגלות לשיעבוד ואמירה "אָהַבְתִּי אֶת אֲדֹנִי" 7 - זהו השיעבוד הנורא, השער החמישים של הטומאה. או לשאוף לחירות, לחופש, לא לדכא את הרצון הפנימי כי אם לשכלל אותו ולחזקו. ישראל נפלו אך קמו, זעקו וקראו. היסוד הראשוני ביצירתם, האידיאה הא-להית - אֵם החופש, החירות והאושר - זעק ולא נתן למות.
לכאורה, לא היה סיכוי להשתחרר - אבל " עָנָנִי בַמֶּרְחָב". וחזר על עצמו המצב של אבי האומה - אברהם אבינו - שראה באצטגנינות שלא יהיו לו בנים וכבר חשב להשלים עם הגזירה. אבל נגלה לו הקב"ה ואמר לו: "צא מאצטגנינות שלך" 8 - צא מן הטבע הפשוט המוכר לך והכובל אותך, כי גבוה מעל גבוה שומר 9 . לא יהיו לאברהם ילדים בחול, אבל יהיה לו המשך בקודש, במסירות גמורה עד כלות הנשמה לרעיון הקודש - יצחק.
מיציאת מצרים, מן ההכשרה הכללית אל הקודש, מגיע מעמד הר סיני - מעין מעמד העקידה, מעין אותה התקדשות עצמה, התמסרות לאומית מוחלטת לאידיאה הא-להית. מעמד הר סיני אכן היה החותם הקובע את הלאומיות הישראלית, אך היות וכבר היו דפוסים של קיום לאומי לפני עם ישראל, ממילא המציאות הישראלית הלאומית אף היא צריכה לבנות מסגרות דומות להתמודדות עם בעיות שניצבות בפני כל אומה ולשון - יש צורך לבנות גוף לאומי. את הגוף בונים בדומה לבניית גופים אחרים - אורחות חיים ודרכי פעולה "המסתעפים מהמסיבות הסבוכות אשר לחיי החול (הגוף בעולם הזה) הכוללים את כל תביעות החומר והרוח של האדם ושל החיה שבקרבו גם יחד". נוסיף לומר, שלעולם סדר התהליך הוא כזה: בונים את החול ואחר כך מקדשים. 10 היכולת לקדש אחר כך מגלה למפרע ומעידה שמלכתחילה הכל ינק מן הקודש, מן היסוד.
^ 1. תהלים סח, לה: "תְּנוּ עֹז לֵא-לֹהִים".
^ 2. יומא סז ע"ב.
^ 3. במדבר כא, יח.
^ 4. שמואל א' פרק ב.
^ 5. תהלים קיט, ה.
^ 6. משלי כד, טז.
^ 7. שמות כא, ה.
^ 8. ילקוט שמעוני ישעיה, רמז תמז: "מִי הֵעִיר מִמִּזְרָח, אמר רב מנין שאין מזל לישראל? שנאמר: וַיּוֹצֵא אֹתוֹ הַחוּצָה, אמר אברהם לפני הקב"ה: רבש"ע הנה בֶן בֵּיתִי יוֹרֵשׁ אֹתִי, א"ל: לא כִּי אִם אֲשֶׁר יֵצֵא מִמֵּעֶיךָ הוּא יִירָשֶׁךָ, אמר לפניו: רבש"ע הסתכלתי באצטגנינות שלי ואיני ראוי לכך, א"ל: צא מאצטגנינות שלך אין מזל לישראל".
^ 9. קהלת ה, ז: "אִם עֹשֶׁק רָשׁ וְגֵזֶל מִשְׁפָּט וָצֶדֶק תִּרְאֶה בַמְּדִינָה אַל תִּתְמַהּ עַל הַחֵפֶץ, כִּי גָבֹהַּ מֵעַל גָּבֹהַּ שֹׁמֵר וּגְבֹהִים עֲלֵיהֶם".
^ 10. עיין: מעילה יד ע"א; רמב"ם מעילה פ"ח ה"ד. הרצי"ה קוק, מזמור י"ט, לנתיבות ישראל ב, נד (כרך ב' עמ' שסו במהדורת ישיבת בית אל).
^ 2. יומא סז ע"ב.
^ 3. במדבר כא, יח.
^ 4. שמואל א' פרק ב.
^ 5. תהלים קיט, ה.
^ 6. משלי כד, טז.
^ 7. שמות כא, ה.
^ 8. ילקוט שמעוני ישעיה, רמז תמז: "מִי הֵעִיר מִמִּזְרָח, אמר רב מנין שאין מזל לישראל? שנאמר: וַיּוֹצֵא אֹתוֹ הַחוּצָה, אמר אברהם לפני הקב"ה: רבש"ע הנה בֶן בֵּיתִי יוֹרֵשׁ אֹתִי, א"ל: לא כִּי אִם אֲשֶׁר יֵצֵא מִמֵּעֶיךָ הוּא יִירָשֶׁךָ, אמר לפניו: רבש"ע הסתכלתי באצטגנינות שלי ואיני ראוי לכך, א"ל: צא מאצטגנינות שלך אין מזל לישראל".
^ 9. קהלת ה, ז: "אִם עֹשֶׁק רָשׁ וְגֵזֶל מִשְׁפָּט וָצֶדֶק תִּרְאֶה בַמְּדִינָה אַל תִּתְמַהּ עַל הַחֵפֶץ, כִּי גָבֹהַּ מֵעַל גָּבֹהַּ שֹׁמֵר וּגְבֹהִים עֲלֵיהֶם".
^ 10. עיין: מעילה יד ע"א; רמב"ם מעילה פ"ח ה"ד. הרצי"ה קוק, מזמור י"ט, לנתיבות ישראל ב, נד (כרך ב' עמ' שסו במהדורת ישיבת בית אל).
למהלך האידיאות בישראל למהלך האידיאות בישראל פרק ה' שיעור עשירי
בית ראשון ובית שני. האידיאה הדתית. המצב הישראלי ויחוסו לאנושיות.
למהלך האידיאות בישראל למהלך האידיאות בישראל פרק ה' שיעור ראשון
בית ראשון ובית שני. האידיאה הדתית. המצב הישראלי ויחוסו לאנושיות.
למהלך האידיאות בישראל למהלך האידיאות בישראל פרק ו' שישי
התאחדות האידיאות בכנסת-ישראל בתחיתה בארצה, רשמי דרכיה ופעולותיה
למהלך האידיאות בישראל למהלך האידיאות בישראל פרק ב' שיעור ראשון
האידיאה האלוהית והאידיאה הלאומית בישראל
כשהתמיד בוטל - החומות קרסו
איך ללמוד גמרא?
מהו הכח שמוציא את עם ישראל ממשבר?
איך מותר להכין קפה בשבת?
מה עושים בעשרה בטבת שחל בשישי?
אי אפשר לבד!
כיצד הצפירה מובילה לאחדות בעם?
איך ללמוד אמונה?
מה עיקר הגאולה ביום העצמאות?
אנחנו קודש למענך
תשועת ה' בדרך לניצחון במלחמה
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
צבא גבולות המחנה
סוגיית ההפרדה המגדרית בצבא אינה דומה לעבודה משותפת של גברים ונשים בחיים האזרחיים. תנאי הלחימה, הצפיפות והקרבה הממושכת יוצרים מציאות ייחודית שבה שאלת הגבולות ודיני צניעות מקבלים משמעות אחרת
רביבים העבודה - תפקיד האדם בעולם
חובה על האב ללמד את בנו אומנות, כלומר מקצוע | גם אם הבן יבחר להקדיש את חייו לתורה, עדיין מוטל על האב ללמד את בנו אומנות | הברכה שה' מביא לאדם מגיעה על ידי חריצותו של האדם בעבודתו | ההתבטלות מעבודה כרוכה באיסורי תורה ובחילול השם | ההתבטלות מעבודה היא התבטלות מאחד מתפקידיו היסודיים של האדם, שנברא "לעובדה ולשומרה", ומביאה את האדם לידי עבירה
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת חקת
וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ טוֹב. מהי שמה המקורי של ארץ טוב ומדוע שינו את שמה | האם יש הבדל בקריאת התורה בין שירת הים, שירת הבאר ושירת משה בפרשת האזינו | מה הטעם שמשה רבינו הניח את נחש הנחושת על עמדו, ורק חזקיהו מלך יהודה עמד ושברו שלא יוכלו לעבוד אותו | ראיה בפרשה שבכל ארבעים שנה שהיו בני ישראל במדבר לא היה רוצח נפש בשגגה. ועוד!
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א יסוד ועיקר העבודה הרוחנית
דרך הקודש ג' פסקה ה-ו
הרב מבאר כי יסוד העבודה הרוחנית מושתת על אמונה והכרת הערך היחסי והתלות המוחלטת של העולם והאדם בבוראו. בנוסף, הרב מסביר כיצד מודעות עמוקה זו מובילה לתהליך מתמיד של התעלות ודביקות באור האלוקי, ששיאו והשלמתו באים לידי ביטוי בהפיכת הרע לטוב והחושך לאור.
מאמר שלישי גבולות ההיגיון במצוות כיבוד הורים
מאמר שלישי המשך סיכום פסקה ז'
השיעור בוחן את גבולות ההיגיון בקיום מצוות שנדמות שכלתניות, כמו כיבוד אב ואם וברית מילה, תוך הדגשה שיהודים מקיימים אותן כגזירה אלוקית מוחלטת שמעבר לטבע האנושי. דרך עיון בסוגיות מהגמרא, פסיקות הרמב"ם והסברי ספר הכוזרי, מודגשת המסירות והשמחה העל-טבעית הנדרשות במצוות אלו.
יסודות הש"ס יסודות דיני הקדשות
דיני ההקדשות אינם קשורים רק לסדר קדשים, אלא גם לנדרים ולדיני ממונות. בשיעור מובאות החלוקות הבסיסיות בין קדושת דמים לקדושת הגוף, קדושת פה וקדושת כלי, קניין הגוף וקניין פירות, החלוקות המקבילות והיחס ביניהן.
אורות התשובה - הרב הראל כהן החיבור בין תשובת היחיד לתיקון העולם
אורות התשובה פרק ה, פסקה ז-ח
ישנה דו- סטריות בין הדחף של העולם לתשובה והתקדמות לבין תשובת האדם ורצונו להיטיב: הן מעוררות זו את זו בהדדיות.
אורות ישראל ותחייתו בין הרצון הטוב להדרכה האלוהית
השיעור עוסק במגבלותיו של "הרצון הטוב" כשהוא מנותק מהדרכה מעשית, ומבקר את הנצרות שבחרה להישען עליו בלבד תוך נטישת חוקי התורה והמצוות. לעומת זאת, מודגש כי תפקידה של כנסת ישראל הוא לחבר את הרצון הטוב הפנימי אל ההדרכה והחוקיות האלוהית, ובכך לסלול את הדרך לתיקון ולהארת אומות העולם כולן.
חקת סוד פרה אדומה ושירת הבאר
הרב מסביר כי מצוות פרה אדומה מסמלת קבלת עול מלכות שמיים מוחלטת, ומדגיש את ייחודיותן של הלכות הטומאה והטהרה השייכות לעם ישראל בלבד בזכות קדושתו וקבלת התורה. בנוסף, הרב מתאר כיצד התבטלות ראשונית זו מובילה בסופו של תהליך לחיבור פנימי, טבעי ושמח אל התורה, המשתקף ב"שירת הבאר" ומביא בסופו לתיקון העולם ולניצחון מוחלט על המוות ועל יצר הרע.
מאמרי הראי"ה - הרב ש.י וייצן מלחמת עולם הקודש והחול ושם הוויה
מאמרי הראי"ה - מאמר "נאדר בקודש" סעיף ד'
הרב זצ"ל ממשיך את הפיסקאות הקודמות ואחרי שהוא מדגיש את התפיסות של עולם הקודש והחול הוא אומר שיש את שם הוויה שהוא השורש של שני מלחמות הללו.
