ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- ארץ אגדה
- פלגש בגבעה ופסל מיכה
לימוד השיעור מוקדש להצלחת
עם ישראל
"... וַיַּרְאֵהוּ ה' אֶת כָּל הָאָרֶץ אֶת הַגִּלְעָד עַד דָּן: וְאֵת כָּל נַפְתָּלִי וְאֶת אֶרֶץ אֶפְרַיִם וּמְנַשֶּׁה וְאֵת כָּל אֶרֶץ יְהוּדָה עַד הַיָּם הָאַחֲרוֹן: וְאֶת הַנֶּגֶב וְאֶת הַכִּכָּר בִּקְעַת יְרֵחוֹ עִיר הַתְּמָרִים עַד צֹעַר:"
חז"ל דרשו שבכתוב מרומז שהקב"ה הראה למשה מאורעות שעתידים להתרחש על עם ישראל. ובמכילתא דרבי ישמעאל (בשלח - מסכתא דעמלק פרשה ב) נאמר:
"ומנין שהראהו 'גוג וכל המונו' שנאמר בקעת יריחו , ולמדנו שעתידין 'גוג וכל המונו' לעלות ולנפול בבקעת יריחו."
כוונת המדרש היא למה שידוע בשם 'מלחמת גוג-ומגוג'. בנבואת יחזקאל (לח-לט) מובא שבאחרית הימים ישראל יתקבצו לארצם - וישבו בה לבטח ויהיו בעלי קנין. לאחר מכן יגיעו גוג וגויים רבים (גוג והמונו) כדי לכבוש את ישראל ואת רכושם. הקב"ה ימטיר אש על הגויים, וישראל ישתמשו בנשק של הגויים כחומר בערה. אחר כך ישראל יקברו את המתים; ולבסוף גוג והגויים יזכו לקבל קבר בישראל.
בתרגום יונתן על התורה 1 מובא שאלדד ומידד ניבאו את נבואת גוג-ומגוג לראשונה עוד במדבר סיני, ומובא שם שלאחר המלחמה תהיה "תחיית המתים" וישראל יקבלו שכר טוב על מעשיהם.
מלחמת גוג-ומגוג ומשמעותה
במאמר "ברור ההורות על אלדד ומידד" התבאר שתרגום יונתן וכמה ממדרשי חז"ל מרמזים שמלחמת גוג ומגוג - היא מלחמה סמלית, שמתארת את גאולת ישראל. בתחילה, ישראל יחושו "תאווה" להיות עם "כְּכָל הַגּוֹיִם" - ולהיגאל בדרך גשמית. ישראל ייכנסו לארצם, והם ינצחו את אויביהם ויתעסקו בעניינים גשמיים. לאחר מכן, גוג והגויים שעימו - באים כדי להשתלט על ישראל ועל רכושם. אין מדובר בהשתלטות ממשית; אלא שגוג והגויים "באים" כדי לתבוע את נצחונם! האומה הישראלית שקמה בארץ ישראל דומה לגויים; והגויים תובעים "בעלות" על האומה הזו ועל נכסיה.
אך הקב"ה לא יתן לגויים את משאלתם. באותה העת תחל התעוררות רוחנית אצל אנשים רבים מישראל, והם ירצו לעסוק את מירב זמנם בתורה ובתפילה. האנשים הרוחניים יגדירו אז את אחיהם מישראל שמתעסקים בעניינים הגשמיים בתור "אנשים מתים" שבוערת בהם "אש תאווה" לעסוק בגשמיות, ושהם "מתים" ב"הר" 2 בתפקיד שנועד לגויים בעולם – התפקיד של 'גוג והמונו'.
תרגום יונתן מוסיף שלבסוף תהיה גם תחיית המתים, והוא מרמז שלבסוף הקבוצה הרוחנית תתעורר לדעת שהקב"ה ברא את עולמו כדי שגם עם ישראל ישתמש בחומריות, ויעלה את ניצוצות התורה שגנוזה בחומריות. הקב"ה רצה שעם ישראל יכנס לארצו מתוך שימוש בתאוות ממון ומתוך שימוש בכלי נשק גשמיים שהגויים משתמשים בהם. מי שהשתמש בכלים האלו (=ב"הר") כדי להביא את גאולת ישראל – יחזור ויוגדר כאדם "חי"; ויחזור ויוחלט שמגיע לו שכר טוב על מעשיו החומריים והצבאיים. וזו משמעות התרגום באומרו (תרגום יונתן במדבר יא, כו): "...וּמִבָּתַר כְּדֵין יֵיחוֹן כָּל מֵתַיָא דְיִשְׂרָאֵל וְיִתְפַּנְקוּן מִן טַוְורָא (ה"הר") דְאִצְטְנַע לְהוֹן מִן שֵׁירוּיָא וִיקַבְּלוּן אֲגַר עוֹבָדֵיהוֹן...".
קיים שלב ראשוני שיש בו צורך להגדיר את האנשים האלו כ"מתים" – כדי ליצור קבוצה נגדית גדולה של "עמלי תורה" שמתרחקים מהגשמיות. אולם בשלב השני, לאחר שקבוצת "עמלי התורה" תהיה גדולה ויציבה – יחזרו ויגדירו את מי שפעלו בחומריות ובצבא - בתור אנשים "חיים" שמגיע להם "שכר רוחני".
מלחמה סמלית זו מתרחשת בכל דור 3 , ובספר יהושע 4 מרומז שהיא התרחשה כבר בקרב הראשון כנגד העיר יריחו.
בקשת רחב
לפני כבוש יריחו יהושע שלח שני מרגלים אל העיר, והם הגיעו שם לבית אשה זונה ושמה רחב. מלך יריחו שמע על בואם ושלח שליחים לתפוס אותם, אך רחב החביאה את המרגלים בביתה. לאחר מכן רחב באה אליהם וביקשה (יהושע ב, יב-יג):
"וְעַתָּה הִשָּׁבְעוּ נָא לִי בַּה' כִּי עָשִׂיתִי עִמָּכֶם חָסֶד וַעֲשִׂיתֶם גַּם אַתֶּם עִם בֵּית אָבִי חֶסֶד וּנְתַתֶּם לִי אוֹת אֱמֶת: וְהַחֲיִתֶם אֶת אָבִי וְאֶת אִמִּי וְאֶת אַחַי וְאֶת אַחְיוֹתַי וְאֵת כָּל אֲשֶׁר לָהֶם וְהִצַּלְתֶּם אֶת נַפְשֹׁתֵינוּ מִמָּוֶת:"
בבקשת רחב יש כפילות ואריכות. וכתב ה"כלי יקר" (לניאדו) שרחב ביקשה שבנוסף ל'חיים הגשמיים' יבטיחו לה גם 'חיים רוחניים'. וכתב עוד ש"אפשר שרמזה זה באומרה 'וּנְתַתֶּם לִי אוֹת אֱמֶת' - שחפצה וכל ישעה באות הכרת האמת".
בזוהר (ויחי דף רמא, ב) מבואר שרחב ביקשה מהם סימן שמרמז לאות ו', שהיא האות שמסמלת "חיים" ו"אמת". האות ו' קשורה באופן מיוחד לתורה שהיא ה"אמת" שנותנת "חיים" לעולם; וכן מצאנו (בבא בתרא דף יד, א) שאורך לוחות-הברית היה ו' טפחים וגם רוחבם היה ו' טפחים.
בסופו של דבר המרגלים אמרו לרחב (יהושע ב, יח): "הִנֵּה אֲנַחְנוּ בָאִים בָּאָרֶץ אֶת תִּקְוַת חוּט הַשָּׁנִי הַזֶּה תִּקְשְׁרִי בַּחַלּוֹן אֲשֶׁר הוֹרַדְתֵּנוּ בוֹ...". רש"י ביאר שם שהמלה תִּקְוַת באה מהמילה "קָו". מילה זו מסמלת בתנ"ך בעיקר את הקו הישר 5 . האות ו' נראית גם היא כמו קו ישר, והמרגלים שרצו לתת סימן שנראה כמו האות ו', בחרו ב"תִּקְוַת חוּט הַשָּׁנִי" כסימן לקיום הבטחתם. מה המשמעות המעשית שמסתתרת מבעד לסמלים אלו.
הנהגת עגולים והנהגת קו ישר
הקו הישר והקו העגול מסמלים הנהגות שונות שבהן הקב"ה מנהיג את עולמו, וכן מבואר בספר מבוא לחכמת הקבלה מאת הרה"ג המקובל שמואל טולידנו (חלק א, שער ג, פרק ד):
"... ספירות דעיגולים רומזות אל הנהגתו ית' הכללית וספירות דיושר אל הנהגתו הפרטית: הראשונה הנהגה הכללית, היא הנהגת הטבע, ובה אין הפרש בין עבודה לעבודה, והשפע נשפע לכולם בשוה לקיום הנבראים... הוא ית"ש נותן חיים לכולם בשוה לקיימם כפי ערכם ומהותם, לא לפי עבודתם... ובחינת היושר היא הבחינה התכליתית בשביל הבחירה והעבודה... אשר מטעם זה העיגולים נמשכים אחר היושר , כי גם הטבע תלוי ועומד על פי הנהגת היושר... כי לאומות העולם אשר לא ניתן להם תורה ומצוות, קיומם בסוד העיגולים , בחינת הטבע... והיא בחינה מאד חיצונית".
רחב שרצתה קשר לאות ו', רצתה להתגייר ולהשפיע על המתרחש בעולם באמצעות עבודת התורה והמצוות, שהקו הישר (אות ו') מסמל אותה. המרגלים מילאו את בקשתה ונתנו לה סמל שקשור לקו הישר. אך צריך להבין מדוע הם נתנו לה סמל שקשור לצבע האדום ("שָׁנִי"). בעת שרחב החביאה את המרגלים מסופר שהיא החביאה אותם "בְּפִשְׁתֵּי הָעֵץ הָעֲרֻכוֹת לָהּ עַל הַגָּג". חוט מפשתן הוא לבן ולכאורה היה עדיף ליטול אותו כסימן משום שהוא היה מזכיר למרגלים את חסדה של רחב שהחביאה אותם בפשתן שבביתה. מדוע המרגלים העדיפו את חוט השני שהוא בצבע אדום שאינו מזכיר את החסד של רחב?
בזוהר (ויחי דף רמא, ב) מבואר שהמרגלים בחרו בצבע האדום כדי לרמז לרחב שתקופת ההנהגה של משה חלפה וכעת יהושע מנהיג את ישראל. הצבע שמתאים להנהגה של יהושע הוא צבע השני (אדום), ולכן המרגלים בחרו בחוט בצבע כזה.
נראה שאפשר להרחיב בביאור כוונת הזוהר. הצבע שמסמל את ההנהגה של משה הוא הצבע הלבן וכן מצאנו (תענית דף יא, ב) שמשה שימש בשבעת ימי המלואים - בחלוק לבן. מאידך מצאנו שהתורה מציינת שעשיו נולד "אַדְמוֹנִי" - צבע שקשור ל"אדמה" ולגשמיות. הצבעים השונים מסמלים הנהגות שונות. משה רצה שכל ישראל יתעלו לתכנית שהקב"ה ייעד להם מלכתחילה והם יהיו "מַמְלֶכֶת כֹּהֲנִים וְגוֹי קָדוֹשׁ". דהיינו, כל שבטי ישראל יהיו ה"כהנים של העולם" ויעסקו בתורה ובתפילה, ושאר אומות העולם יעסקו בגשמיות עבורם. אך רוב ישראל התקשו לרצות לחיות בהנהגה ניסית כזו. הם רצו להיות קשורים לגשמיות, והם העדיפו שרק שבט לוי יעסוק כל הזמן ברוחניות, ואילו שאר השבטים יעסקו בגשמיות.
בני ישראל העדיפו ששבט לוי יעסקו בתורה ויהיו ה"קו הישר" שמנהיג את שאר השבטים שיהיו קשורים ל"אדמה" ויהיו במידה מסוימת "אדומים". השילוב הזה נראה כמו "קו אדום ישר", מצד אחד עם ישראל דומה לגויים ועוסק בגשמיות והוא "אדום", אך מאידך שבט לוי שעמל בתורה וקשור ל"קו הישר" מנהיג אותם. במאמר "הניגון של אברהם אבינו" התבאר ששילוב זה היה "ממלכת הכהנים" מהסוג שאברהם אבינו רצה בה. בספר שמואל (א טז, יב) מרומז שגם דויד שילב בין שני הצדדים השונים – "וַיִּשְׁלַח וַיְבִיאֵהוּ וְהוּא אַדְמוֹנִי עִם יְפֵה עֵינַיִם וְטוֹב רֹאִי". מצד אחד דויד היה "יְפֵה עֵינַיִם וְטוֹב רֹאִי" דבר שמסמל רוחניות גבוהה, אך מצד שני הוא היה "אַדְמוֹנִי" כפי שמתואר עשיו. וכן מצאנו שכאשר הרמב"ם (הלכות מלכים, יא, ד) מתאר את מלך המשיח הוא מתאר אותו כמי שמשלב בין הצדדים השונים: "הוגה בתורה ועוסק במצוות כדוד אביו... וילחם מלחמות ה'...".
הצלחת רחב
בכל אופן, רחב ביקשה לקבל כסימן את האות ו' שמסמלת את התורה; ולפי ראות עיניה ההנהגה הרוחנית של משה היא ההנהגה הנכונה. היא לא הסתפקה בכך שהיא תתגייר ותעסוק בגשמיות בתוך שאר שבטי ישראל שעוסקים בגשמיות; והיא רצתה שהיא או צאצאיה יעסקו בתורה וברוחניות. במסכת מגילה (דף יד, ב) מסופר שלאחר שהיא התגיירה היא זכתה להינשא ליהושע בן נון שהיה "מוסר התורה" שבאותו הדור, ובמשך הדורות יצאו מצאצאיה שמונה נביאים שהיו גם כהנים.
ספור ההצלחה של רחב מרומז במעשה שמופיע במשנה, ובעזהשי"ת נרחיב בו במאמר הבא.
^ 1."... מַלְכָּא סְלִיק מִן אַרְעָא דְמָגוֹג בְּסוֹף יוֹמַיָא ... וּמְסַדְרִין קְרָבָא בְּאַרְעָא דְיִשְׂרָאֵל עַל בְּנֵי גַלְוָתָא בְּרַם קִירִיס אִיטִימוֹס לְהוֹן בְשַׁעַת אֲנִיקִין וּמִקְטַל כֻּלְהוֹן בִּיקִידַת נִשְׁמָתָא בְּשַׁלְהוֹבִית אֵשָׁתָא דְנַפְקָא מִתְּחוֹת כּוּרְסֵי יְקָרָא וְנָפְלִין פִּגְרֵיהוֹן עַל טַוְורַיָא דְאַרְעָא דְיִשְׂרָאֵל... וּמִבָּתַר כְּדֵין יֵיחוֹן כָּל מֵתַיָא דְיִשְׂרָאֵל וְיִתְפַּנְקוּן מִן טַוְורָא דְאִצְטְנַע לְהוֹן מִן שֵׁירוּיָא וִיקַבְּלוּן אֲגַר עובדיהן."
^ 2.במאמר "המעגל של חוני" התבאר שיציאה ל"הר" מסמלת חיבור לגשמיות שהוא התפקיד שנועד לכאורה לגויים.
^ 3.כך מבואר בדברי הצדיק הירושלמי הרב אשר פריינד זצוק"ל (גליון 'החברותא' מס' 173): "הבריאה נראית בעיני בני האדם (המוגבלים) כמבנה המורכב - מכסה את המציאות האמיתית (שהיא) 'תוהו ובוהו'... הכרת ה'תוהו ובוהו' הכרחית לתיקון הבריאה, ובה גם ענין מלחמת גוג ומגוג. רמז וסמל להתנתקות מההשפעה של הטבע החומרי, אשר הכרחית להיות לפני ביאת גואל צדק...". וכעין כך כתב גם ה"פרי צדיק" במסקנתו (פרשת שמיני - אות ט).
^ 4.בספר שופטים מרומז בכמה אופנים שמלחמה זו התרחשה בעת שיהושע ובני ישראל כבשו את כל הארץ וכפי שהתבאר במאמר "מי התרשל בגרוש היבוסי" ובמאמר "מי היה כושן רשעתים".
^ 5.מלכים ב כא, יג
איך להגדיל או להקטין רצועות תפילין של ראש בקשר מרובע?
לא בדיבורים אלא במעשים: הדרך היחידה לחיבור בעם ישראל
איך אפשר להשתמש באותו מיקרוגל לחלבי ובשרי?
איך מותר להכין קפה בשבת?
שורש הזוגיות בדורנו - מהקודש פנימה אל הבית
אנחנו קודש למענך
מה עושים בעשרה בטבת שחל בשישי?
יום כיפור - איך נדע מי פטור מהצום?
מתנות בחינם
שלושה שותפים בזוגיות: מה למדנו מהאבות והאימהות?
איך ללמוד גמרא?
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
צבא גבולות המחנה
סוגיית ההפרדה המגדרית בצבא אינה דומה לעבודה משותפת של גברים ונשים בחיים האזרחיים. תנאי הלחימה, הצפיפות והקרבה הממושכת יוצרים מציאות ייחודית שבה שאלת הגבולות ודיני צניעות מקבלים משמעות אחרת
רביבים העבודה - תפקיד האדם בעולם
חובה על האב ללמד את בנו אומנות, כלומר מקצוע | גם אם הבן יבחר להקדיש את חייו לתורה, עדיין מוטל על האב ללמד את בנו אומנות | הברכה שה' מביא לאדם מגיעה על ידי חריצותו של האדם בעבודתו | ההתבטלות מעבודה כרוכה באיסורי תורה ובחילול השם | ההתבטלות מעבודה היא התבטלות מאחד מתפקידיו היסודיים של האדם, שנברא "לעובדה ולשומרה", ומביאה את האדם לידי עבירה
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת חקת
וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ טוֹב. מהי שמה המקורי של ארץ טוב ומדוע שינו את שמה | האם יש הבדל בקריאת התורה בין שירת הים, שירת הבאר ושירת משה בפרשת האזינו | מה הטעם שמשה רבינו הניח את נחש הנחושת על עמדו, ורק חזקיהו מלך יהודה עמד ושברו שלא יוכלו לעבוד אותו | ראיה בפרשה שבכל ארבעים שנה שהיו בני ישראל במדבר לא היה רוצח נפש בשגגה. ועוד!
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א יסוד ועיקר העבודה הרוחנית
דרך הקודש ג' פסקה ה-ו
הרב מבאר כי יסוד העבודה הרוחנית מושתת על אמונה והכרת הערך היחסי והתלות המוחלטת של העולם והאדם בבוראו. בנוסף, הרב מסביר כיצד מודעות עמוקה זו מובילה לתהליך מתמיד של התעלות ודביקות באור האלוקי, ששיאו והשלמתו באים לידי ביטוי בהפיכת הרע לטוב והחושך לאור.
מאמר שלישי גבולות ההיגיון במצוות כיבוד הורים
מאמר שלישי המשך סיכום פסקה ז'
השיעור בוחן את גבולות ההיגיון בקיום מצוות שנדמות שכלתניות, כמו כיבוד אב ואם וברית מילה, תוך הדגשה שיהודים מקיימים אותן כגזירה אלוקית מוחלטת שמעבר לטבע האנושי. דרך עיון בסוגיות מהגמרא, פסיקות הרמב"ם והסברי ספר הכוזרי, מודגשת המסירות והשמחה העל-טבעית הנדרשות במצוות אלו.
יסודות הש"ס יסודות דיני הקדשות
דיני ההקדשות אינם קשורים רק לסדר קדשים, אלא גם לנדרים ולדיני ממונות. בשיעור מובאות החלוקות הבסיסיות בין קדושת דמים לקדושת הגוף, קדושת פה וקדושת כלי, קניין הגוף וקניין פירות, החלוקות המקבילות והיחס ביניהן.
אורות התשובה - הרב הראל כהן החיבור בין תשובת היחיד לתיקון העולם
אורות התשובה פרק ה, פסקה ז-ח
ישנה דו- סטריות בין הדחף של העולם לתשובה והתקדמות לבין תשובת האדם ורצונו להיטיב: הן מעוררות זו את זו בהדדיות.
אורות ישראל ותחייתו בין הרצון הטוב להדרכה האלוהית
השיעור עוסק במגבלותיו של "הרצון הטוב" כשהוא מנותק מהדרכה מעשית, ומבקר את הנצרות שבחרה להישען עליו בלבד תוך נטישת חוקי התורה והמצוות. לעומת זאת, מודגש כי תפקידה של כנסת ישראל הוא לחבר את הרצון הטוב הפנימי אל ההדרכה והחוקיות האלוהית, ובכך לסלול את הדרך לתיקון ולהארת אומות העולם כולן.
חקת סוד פרה אדומה ושירת הבאר
הרב מסביר כי מצוות פרה אדומה מסמלת קבלת עול מלכות שמיים מוחלטת, ומדגיש את ייחודיותן של הלכות הטומאה והטהרה השייכות לעם ישראל בלבד בזכות קדושתו וקבלת התורה. בנוסף, הרב מתאר כיצד התבטלות ראשונית זו מובילה בסופו של תהליך לחיבור פנימי, טבעי ושמח אל התורה, המשתקף ב"שירת הבאר" ומביא בסופו לתיקון העולם ולניצחון מוחלט על המוות ועל יצר הרע.
מאמרי הראי"ה - הרב ש.י וייצן מלחמת עולם הקודש והחול ושם הוויה
מאמרי הראי"ה - מאמר "נאדר בקודש" סעיף ד'
הרב זצ"ל ממשיך את הפיסקאות הקודמות ואחרי שהוא מדגיש את התפיסות של עולם הקודש והחול הוא אומר שיש את שם הוויה שהוא השורש של שני מלחמות הללו.
