פרשני:בבלי:סנהדרין מד א

From ויקישיבה
Jump to navigation Jump to search


ParsheiniLogo.png
ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים.

מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים.
יש לך שאלה על הפירוש? ניתן להשתמש בדף השיחה ובהוספת תבנית שאלה בראש הדף. מעוניין בהסבר למקור שלא קיים עדיין בפרשני? צור אותו כעת וכתוב את שאלתך בדף השיחה.

סנהדרין מד א

חברותא[edit]

ומקשה הגמרא: אם כן, לרבי נחמיה, אלא  עכן, מאי טעמא איענוש? מדוע נענשו כל ישראל? שהרי לעולם אין מענישים את אלה שלא חטאו על עבירות הנסתרות של אחרים!?
ומתרצת הגמרא: משום דהוו ידעי ביה אשתו ובניו. שהם כן ידעו שהוא מעל בחרם, ולכן לא הוי בכלל "נסתרות".  46 

 46.  שכיון שיודעים שלשה בני אדם הרי כל העולם יודעים. מאירי.
מכך שנאמר "חטא ישראל" ולא נאמר "חטא העם" משמע שעדיין שם קדושתם עליהם.
אמר רבי אבא בר זבדא: למדנו מכאן שישראל אף על פי שחטא, ישראל הוא!
אמר רבי אבא: היינו דאמרי אינשי: אסא דקאי ביני חילפי, הדס שצומח בין צמחים שנקראים "חילפי", ולכן הוא גרוע,  47  ובכל זאת אסא שמיה שמו עדיין הדס ואסא קרו ליה ועדיין הוא נקרא כך בפי הבריות.

 47.  הגרח"ק שליט"א. וראה סנהדרי קטנה.
נאמר שם "ויאמר ה' אל יהושע וכו' חטא ישראל וגם עברו את בריתי אשר צויתי אותם גם לקחו מן החרם, גם גנבו, גם כחשו, גם שמו בכליהם".
אמר רבי אילעא משום רבי יהודה בר מספרתא: מלמד שעבר עכן על חמשה חומשי תורה. שהרי נאמר חמשה פעמים "גם".  48 

 48.  ביד רמה מפרש שהלימוד הוא מעצם הפסוק "וגם עברו את בריתי" שעברו על מילה שכתובה בספר בראשית. "גם לקחו מן החרם" שעברו על מה שנאמר בסוף ספר ויקרא "אך כל חרם אשר יחרם". "גם גנבו" שעברו על מה שכתוב בספר שמות "לא תגנב". "גם כחשו" שעברו על מה שכתוב בספר במדבר בפרשת נשא בפרשת גזל הגר. "גם שמו בכליהם" שעברו על מה שנאמר בספר דברים "ואל כליך לא תתן".
ואמר רבי אילעא משום רבי יהודה בר מספרתא: עכן מושך בערלתו היה. שמשך את עור אמתו תמיד עד שכסה העור את ראש הגיד, כדי שלא יראה מהול.
שהרי כתיב הכא "וגם עברו את בריתי", וכתיב התם (בראשית יז יד) "את בריתי הפר". משמע שעבר על ברית מילה.  49 

 49.  והגמרא ביבמות (עב א) דורשת פסוק זה לענין המושך בערלתו. רש"ש.
ומקשה הגמרא: פשיטא?! הרי רבי אילעא עצמו אומר שעכן עבר על כל התורה,  50  ומה החידוש בכך שעבר על ברית מילה?

 50.  רש"י. ולפי זה קשה איך יבאר את הקושיה שלאחר מכן על רבי אבא בר זבדא "פשיטא", שהרי הוא לא דרש שעבר עכן על כל התורה? חמרא וחיי וראה שם מה שיישב.
ומתרצת הגמרא: מהו דתימא: במצוה גופיה לא פקר, שעד כדי כך לא הפקיר את עצמו לבזות את המצוה עצמה.  51  קא משמע לן שגם על כך עבר.

 51.  הרש"ש גורס "במצוה דגופיה" כלומר שלא התפקר כל כך לעבור על מצוה שבגופו.
עוד נאמר שם על עכן "וכי עשה נבלה בישראל".
אמר רבי אבא בר זבדא: מלמד שבא עכן על נערה המאורסה.
כתיב הכא "וכי עשה נבלה בישראל", וכתיב התם (דברים כב כא) בנערה המאורסה "כי עשתה נבלה בישראל".
ומקשה הגמרא: פשיטא, שהרי עבר עכן על כל התורה?
ומתרצת הגמרא: מהו דתימא: כולי האי לא פקר נפשיה, עד כדי כך הוא לא התפקר להיות רע לשמים וגם לבריות לבייש את משפחתה ולאוסרה על בעלה. קא משמע לן.
רבינא אמר: ההיקש לנערה המאורסה הוא רק לומר לך, כי דיניה (דנוהו) כנערה המאורסה, דבסקילה.  52 

 52.  מהרש"א מביא מדרש שמצד החרם היה עכן ראוי לשריפה, כמו שנאמר שם "והיה הנלכד בחרם ישרף באש". אלא שנידון בסקילה משום שחילל את השבת, שבשבת נלכדה יריחו, והוא הוציא את הגניבה מרשות לרשות. אך הקשה אם כן אמאי תלה סקילתו בנערה המאורסה. ועוד למה נידונו בהמותיו בסקילה כמבואר לקמן, הרי גם הם היו בכלל החרם שנאמר "ישרף באש אותו ואת כל אשר לו"?
אמר ליה ריש גלותא לרב הונא: כתיב שם "ויקח יהושע את עכן בן זרח ואת הכסף ואת האדרת ואת לשון הזהב ואת בניו ואת בנותיו ואת שורו ואת חמורו ואת צאנו ואת אהלו ואת כל אשר לו".
וסלקא דעתיה של הריש גלותא שהרג את כולם, ותקשי אם הוא חטא, בניו ובנותיו מה חטאו?
אמר ליה רב הונא: וליטעמיך, שאתה סובר שלקחם להריגה, אם הוא חטא, כל ישראל מה חטאו, דכתיב בהמשך הפסוק "וכל ישראל עמו"?
אלא על כרחך צריך לומר שלקחן כדי לרדותן, שיראו אותו כשהוא נסקל ויזהרו בעצמם ולא יוסיפו למעול בחרם.
הכי נמי בניו ובנותיו, לקחן רק כדי לרדותן.
עוד נאמר שם "וירגמו אותו כל ישראל אבן וישרפו אותם באש ויסקלו אותם באבנים".
ותקשי: בתרתי מדוע היו צריכים גם לשורפם וגם לסוקלם?
ומתרצת הגמרא: אמר רבינא: לא עשו בהם את שניהם, אלא הראוי לשריפה כגון הכסף והזהב והבגדים - לשריפה.
והראוי לסקילה עכן עצמו ובהמותיו - לסקילה.  53 

 53.  כתב רש"י שהריגת בהמותיו היה קנס כדי לרדות את האחרים.
עוד נאמר שם שעכן התודה ואמר "וארא בשלל אדרת שנער אחת טובה ומאתים שקלים כסף".
נחלקו רב ושמואל בפירוש "אדרת שנער"
-
רב אמר: הוא איצטלא דמילתא בגד שנעשה מצמר נקי (שעטפו את הטלה ביום שנולד כדי לשמור על צמרו שלא יתלכלך).
ושמואל אמר: הוא סרבלא דצריפא בגד שצבוע בצבע יקר.
נאמר שם שהביאו את הכסף והזהב שמעל עכן אל יהושע "ויציקום לפני ה"'.
אמר רב נחמן: בא יהושע וחבטם לפני המקום!
אמר לפניו: רבונו של עולם! וכי על אלו תיהרג רובה של סנהדרין?!
דכתיב (שם) "ויכו מהם אנשי העי כשלשים וששה איש".
ותניא: שלשים וששה ממש, דברי רבי יהודה.
אמר לו רבי נחמיה: וכי שלשים וששה ממש היו? והלא לא נאמר אלא "כשלשים וששה איש" בכ"ף הדמיון?
אלא זה יאיר בן מנשה ששקול כנגד רובה של סנהדרין שרק הוא נהרג שם.  54 

 54.  ראה דערוך לנר ובסנהדרי קטנה שביארו שרבי יהודה ורבי נחמיה לשיטתם שנחלקו לעיל בעונש על הנסתרות ועל הנגלות.
אמר רב נחמן אמר רב: מאי דכתיב (משלי יח כג) "תחנונים ידבר רש ועשיר יענה עזות".
"תחנונים ידבר רש" - זה משה שכשהיה צריך לבקש רחמים על ישראל היה מדבר בלשון רכה.
"ועשיר יענה עזות" - זה יהושע.  55 

 55.  משה נקרא רש משום שלא ניתן לו לכבוש את כל ארץ ישראל רק את ארץ סיחון ועוג ויהושע נקרא עשיר שניתן בידו לכבוש את כל ארץ ישראל. מהרש"א. ובעיון יעקב מבאר שמשה היה סמוך למיתתו ואין שלטון ביום המות לכן נקרא רש, ויהושע היה בתחילת ממשלתו לכן נקרא עשיר. וביד רמה כתב שחס ושלום שחכמי התלמוד יאמרו על משה רבינו שהוא רש כנגד יהושע אלא משה רבינו שנעשו על ידו כמה טובות והיה ירא שמא על ידי כן נתמעטו זכויותיו לפיכך היה מדבר לשון תחנונים, ויהושע שעדיין לא נעשו לו הרבה נסים, והיה יודע שלא נתמעטו זכויותיו ועדיין הוא עומד בעשרו לפיכך היה עונה עזות. והוסיף שהמפרש פירוש אחר עתיד ליתן את הדין.
ודנה הגמרא: מאי טעמא היכן מצינו שדיבר יהושע עזות לפני המקום?
אילימא משום דכתיב "ויציקום לפני ה"', ואמר רב נחמן: בא וחבטן לפני המקום?
אטו פנחס לא עביד הכי? הרי גם פנחס עשה כן?
דכתיב (תהלים קו ל) "ויעמוד פנחס ויפלל ותיעצר המגפה".
ואמר רבי אלעזר: "ויתפלל". לא נאמר אלא "ויפלל", מלמד שעשה פנחס פלילות (דין) עם קונו!
בא וחבטן את זמרי וכזבי בת צור לפני המקום, אמר לפניו: רבונו של עולם! על אלו יפלו עשרים וארבעה אלף מישראל, דכתיב (במדבר כה ט) ויהיו המתים במגפה ארבעה ועשרים אלף"?  56  הרי שזה אינו נחשב עזות?

 56.  לכאורה קשה, אינו דומה לעכן שרק הוא מעל בחרם אבל כאן הרי רבים מהעם חטאו בבנות מואב ולמה תלה את העונש רק בזמרי? אלא שמשמע שעיקר המגיפה היה בשביל מעשה זמרי שהיה נשיא שבט, שהרי לאחר שהרגו פנחס מיד נעצרה המגיפה. מהרש"א.
ומתרצת הגמרא: ואלא מהכא אנו למדים שדיבר יהושע עזות, שאמר להקדוש ברוך הוא לאחר שנפלו ישראל במלחמת העי, "למה העברת העביר את העם הזה את הירדן".  57 

 57.  אפשר לפרש משום שעד שעברו את הירדן לא נענשו על הנסתרות, לכן טען לו שלמה העברת אותנו את הירדן ונענשנו עתה על מעשה עכן. עיון יעקב.
ומקשה הגמרא: הרי משה נמי מימר אמר (שמות ה כד) "למה הרעתה לעם הזה"?  58 

 58.  לא שדיבר משה כהוגן בזה, שהרי אמרו לקמן (קיא א) שנענש משה על זה, וכן כתב רש"י בחומש בתחילת פרשת וארא "וידבר אלקים אל משה" שדיבר אתו משפט על שאמר "למה הרעות לעם הזה", אלא שמקשה שיהושע לא דיבר בזה עזות יותר ממשה ולמה הוא אומר שיהושע דיבר עזות ומשה דיבר תחנונים. מהרש"א.
ומתרצת הגמרא: אלא מהכא, שאמר יהושע בהמשך דבריו לפני הקדוש ברוך הוא, "ולו הואלנו ונשב בעבר הירדן" שמשמע שטוב היה לנו שלא נקיים את מצוותך שאמרת לנו "קום עבור את הירדן".
נאמר שם "ויאמר ה' אל יהושע קום לך למה זה אתה נופל על פניך".
דריש רבי שילא: אמר לו הקדוש ברוך הוא: שלך קשה משלהם! שתיבת "לך" משמע שמשלך ומידך באה להם זאת, שאף בשבילך הם נענשו לפי שלא קיימת את דברי -
אני אמרתי (דברים כז ד) "והיה בעברכם את הירדן תקימו את האבנים האלה", שמיד תקחו את האבנים, ואילו אתם ריחקתם ס' מיל. שהקמתם אותם רק בהר גריזים ובהר עיבל הרחוקים ס' מיל מהירדן.  59   60  בתר דנפיק, לאחר שיצא רבי שילא, אוקים רב אמורא עליה, העמיד רב מתורגמן  61  ודרש את המקרא הזה (יהושע יא טו) "כאשר צוה ה' את משה עבדו כן צוה משה את יהושע וכן עשה יהושע לא הסיר דבר מכל אשר צוה ה' את משה".

 59.  לפי זה הקמת האבנים היתה קודם מעשה העי, ולפי סדר הפסוקים הרי שהקמת האבנים היתה לאחר שנכבשה עי? וצריך לומר שאין מוקדם ומאוחר בזה. מהרש"א.   60.  הקשו תוס': הלא כך נאמר שם במפורש "והיה בעברכם את הירדן תקימו את האבנים האלה אשר אנכי מצוה אכם היום בהר עיבל" ומה יכלו לעשות שלא מצאו את הר גריזים והר עיבל עד שם? והביאו מהגמרא בסוטה (לג ב) שנחלקו בזה תנאים, ויש שם תנא הסובר ששני הר גריזים והר עיבל היו שם, ואחד מהם היה סמוך לירדן כפשוטו של מקרא שהוא מיד בעברכם את הירדן. ועוד הביאו מירושלמי שהתנא הזה סובר שעשו שם סמוך לירדן שתי גבשושיות, וקראו לאחד הר גריזים ולאחד הר עיבל. ואם כן יש לומר שרב שילא סבור כמו אותו תנא. והיה לו ליהושע לעשות כן, והוא הלך להר גריזים והר עיבל המרוחק. ורב שסובר שיהושע עשה כהוגן יכול לסבור או כהתנא שסובר שהכתוב מדבר על הר גריזים ועיבל המרוחקים, או כאותו תנא שמדובר על הר גריזים ועיבל הקרובים אלא שיהושע אכן עשה כך כפי שנצטווה משה, תוס' ד"ה ואתם. ועל פי דברי התוס' האלו מבאר הערוך לנר את שייכות הטענה הזאת של הקדוש ברוך הוא לחטאו של עכן, שעכן ידע כי משעברו את הירדן יענשו כולם על הנסתרות, והיה לו לפחד מלמעול בחרם שמא יודע הדבר. אלא שהוא טעה בכך שסבר שהעונש מתחיל רק על עבירות שנעשו לאחר קבלת הערבות בהר גריזים והר עיבל ולא למפרע (ראה הערה 40). ולכן אמר לו הקדוש ברוך הוא ליהושע שאילו היה מקים את האבנים מיד בעברם את הירדן קודם כיבוש יריחו לא היה עכן מועל בחרם שגם לפי טעותו כבר היו נענשים אז על הנסתרות.   61.  שכך היה מנהגם שהחכם לוחש את הדרשא למתורגמן בלשון עברית והוא מתרגם לרבים בלשון המובנת להם. רש"י יומא (כ ב) ד"ה לא.
הרי שיהושע לא שינה כלום מצווי ה', ולא דרש רבי שילא יפה.
אם כן, מה תלמוד לומר "קום לך" שמשמע שיהושע גרם להם את העונש?
אמר לו הקדוש ברוך הוא ליהושע: אתה גרמת להם בכך שאסרת להם ביזת יריחו מדעת עצמך ולא אני הוא שאסרתי להם.  62 

 62.  הקשה ביפה מראה שהרי משה עשה כן שלש פעמים ואם כן יפה עשה יהושע שלמד ממשה? ותירץ מהרש"א שמשה ודאי יפה עשה, שאף אם ימעול אחד בחרם לא יענשו כל ישראל שהרי עדיין לא נענשו על הנסתרות (ולרבי נחמיה אפילו על הנגלות). אבל אצל יהושע שכבר נענשו כולם על הנסתרות לא היה לו לעשות חרם.
והיינו דקאמר ליה הקדוש ברוך הוא ליהושע, בעי, בשעה שעלה למלחמה על עי (שם ח ב): "ועשית לעי ולמלכה כאשר עשית ליריחו ולמלכה, רק שללה ובהמתה תבזו לכם". שלא תחרים שוב את השלל כפי שעשית ביריחו.
נאמר שם (ה יג) "ויהי בהיות יהושע ביריחו וישא עיניו וירא והנה איש עומד לנגדו וחרבו שלופה בידו וילך יהושע אליו ויאמר לו: הלנו אתה אם לצרינו? ויאמר: לא כי, אני שר צבא ה'. עתה באתי. ויפול יהושע אל פניו ארצה, וישתחו".
ודנה הגמרא: היכי עביד הכי? איך השתחוה לו יהושע בלילה? (שהרי ביום הוא לא היה שואל "הלנו אתה אם לצרינו", שודאי היה מכיר אם הוא משרי ישראל או לא).
והאמר רבי יוחנן: אסור לו לאדם שיתן שלום לחבירו בלילה, חיישינן שמא שד הוא,  63  ואסור להוציא שם שמים על המזיק, ו"שלום" הוא שם שמים, וכל שכן שאסור להשתחוות לו שהרי אסור להשתחוות לשדים? ומתרצת הגמרא: שאני התם דקאמר ליה האיש ליהושע "אני שר צבא ה' עתה באתי" ולכן לא חשש יהושע להתשחוות לו.  64 

 63.  דוקא בשדות ובהרים שהם מקומות שאין מצויין שם בני אדם, מצויים שדים אפילו ביום, אבל בעיר אפילו בלילה אין חוששים לשדים, שאם לא כן איך אדם נותן לחבירו שלום בלילה, ואיך אשה מתגרשת בלילה שמא אין זה בעלה אלא שד. תוס' ד"ה חיישינן.   64.  בדרשות הר"ן (ד) הקשה הלא גם למלאך אסור להשתחוות כמו שאמרו "אשר בשמים ממעל" לרבות מלאכי השרת. ול אמצינו מי שהשתחוה למלאך רק בלעם שנאמר "ויקד וישתחו לאפיו" אבל יעקב ראה המלאך ולא השתחוה לו? ותירץ, שידע יהושע שהוא המלאך, לפי שנאמר למשה "הנה אנכי שולח מלאך לפניך וכו' כי שמי בקרבו". אלא שמשה רבינו ביטל זה כל ימי חייו שלא יהיו מונהגים כי אם על ידי השם יתברך בעצמו. וכיון שמת משה חזר המלאך למקומו. ומאחר שנאמר בו "כי שמי בקרבו" מותר להשתחוות לו שכאילו משתחוה להשם עצמו.
ומקשה הגמרא: ודלמא היה שד, ומשקרי. שהוא שיקר לומר שהוא שר צבא ה'?
ומתרצת הגמרא: גמירי קבלה בידינו דלא מפקי שהשדים אינם מוציאים שם שמים לבטלה, ועל כרחך שאינו שד.


דרשני המקוצר[edit]

מסכת סנהדרין בפירוש פרשני

דף ב ע"א | דף ב ע"ב | דף ג ע"א | דף ג ע"ב | דף ד ע"א | דף ד ע"ב | דף ה ע"א | דף ה ע"ב | דף ו ע"א | דף ו ע"ב | דף ז ע"א | דף ז ע"ב | דף ח ע"א | דף ח ע"ב | דף ט ע"א | דף ט ע"ב | דף י ע"א | דף י ע"ב | דף יא ע"א | דף יא ע"ב | דף יב ע"א | דף יב ע"ב | דף יג ע"א | דף יג ע"א | דף יג ע"ב | דף יד ע"א | דף יד ע"ב | דף טו ע"א | דף טו ע"ב | דף טז ע"א | דף טז ע"ב | דף יז ע"א | דף יז ע"ב | דף יז ע"ב | דף יח ע"א | דף יח ע"ב | דף יט ע"א | דף יט ע"ב | דף כ ע"א | דף כ ע"ב | דף כא ע"א | דף כא ע"ב | דף כב ע"א | דף כב ע"ב | דף כג ע"א | דף כג ע"ב | דף כד ע"א | דף כד ע"ב | דף כה ע"א | דף כה ע"ב | דף כו ע"א | דף כו ע"א | דף כו ע"ב | דף כז ע"א | דף כז ע"ב | דף כח ע"א | דף כח ע"ב | דף כט ע"א | דף כט ע"ב | דף ל ע"א | דף ל ע"ב | דף ל ע"ב | דף לא ע"א | דף לא ע"ב | דף לב ע"א | דף לב ע"ב | דף לג ע"א | דף לג ע"ב | דף לד ע"א | דף לד ע"ב | דף לה ע"א | דף לה ע"ב | דף לו ע"א | דף לו ע"ב | דף לז ע"א | דף לז ע"ב | דף לח ע"א | דף לח ע"ב | דף לט ע"א | דף לט ע"ב | דף מ ע"א | דף מ ע"ב | דף מא ע"א | דף מא ע"ב | דף מב ע"א | דף מב ע"ב | דף מג ע"א | דף מג ע"ב | דף מד ע"א | דף מד ע"ב | דף מה ע"א | דף מה ע"א | דף מה ע"ב | דף מו ע"א | דף מו ע"ב | דף מז ע"א | דף מז ע"ב | דף מח ע"א | דף מח ע"ב | דף מט ע"א | דף מט ע"ב | דף נ ע"א | דף נ ע"ב | דף נא ע"א | דף נא ע"ב | דף נא ע"ב | דף נב ע"א | דף נב ע"ב | דף נג ע"א | דף נג ע"ב | דף נד ע"א | דף נד ע"ב | דף נה ע"א | דף נה ע"ב | דף נו ע"א | דף נו ע"ב | דף נז ע"א | דף נז ע"ב | דף נח ע"א | דף נח ע"ב | דף נט ע"א | דף נט ע"ב | דף ס ע"א | דף ס ע"ב | דף סא ע"א | דף סא ע"ב | דף סב ע"א | דף סב ע"ב | דף סג ע"א | דף סג ע"ב | דף סד ע"א | דף סד ע"ב | דף סה ע"א | דף סה ע"ב | דף סו ע"א | דף סו ע"ב | דף סז ע"א | דף סז ע"ב | דף סז ע"ב | דף סח ע"א | דף סח ע"ב | דף סט ע"א | דף סט ע"ב | דף ע ע"א | דף ע ע"ב | דף עא ע"א | דף עא ע"ב | דף עב ע"א | דף עב ע"ב | דף עג ע"א | דף עג ע"ב | דף עד ע"א | דף עד ע"ב | דף עה ע"א | דף עה ע"ב | דף עו ע"א | דף עו ע"ב | דף עו ע"ב | דף עז ע"א | דף עז ע"ב | דף עח ע"א | דף עח ע"ב | דף עט ע"א | דף עט ע"ב | דף פ ע"א | דף פ ע"ב | דף פא ע"א | דף פא ע"ב | דף פב ע"א | דף פב ע"א | דף פב ע"ב | דף פג ע"א | דף פג ע"ב | דף פד ע"א | דף פד ע"ב | דף פה ע"א | דף פה ע"ב | דף פו ע"א | דף פו ע"ב | דף פז ע"א | דף פז ע"ב | דף פח ע"א | דף פח ע"ב | דף פט ע"א | דף פט ע"ב | דף צ ע"א | דף צ ע"ב | דף צ ע"ב | דף צא ע"א | דף צא ע"ב | דף צב ע"א | דף צב ע"ב | דף צג ע"א | דף צג ע"ב | דף צד ע"א | דף צד ע"ב | דף צה ע"א | דף צה ע"ב | דף צו ע"א | דף צו ע"א | דף צו ע"ב | דף צז ע"א | דף צז ע"ב | דף צח ע"א | דף צח ע"ב | דף צט ע"א | דף צט ע"ב | דף ק ע"א | דף ק ע"ב | דף קא ע"א | דף קא ע"ב | דף קב ע"א | דף קב ע"ב | דף קג ע"א | דף קג ע"ב | דף קד ע"א | דף קד ע"ב | דף קה ע"א | דף קה ע"א | דף קה ע"ב | דף קו ע"א | דף קו ע"ב | דף קז ע"א | דף קז ע"א | דף קז ע"ב | דף קח ע"א | דף קח ע"ב | דף קט ע"א | דף קט ע"ב | דף קי ע"א | דף קי ע"ב | דף קיא ע"א | דף קיא ע"ב | דף קיא ע"ב | דף קיב ע"א | דף קיב ע"ב | דף קיג ע"א | דף קיג ע"ב |