פרשני:בבלי:סנהדרין צז ב

From ויקישיבה
Jump to navigation Jump to search


ParsheiniLogo.png
ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים.

מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים.
יש לך שאלה על הפירוש? ניתן להשתמש בדף השיחה ובהוספת תבנית שאלה בראש הדף. מעוניין בהסבר למקור שלא קיים עדיין בפרשני? צור אותו כעת וכתוב את שאלתך בדף השיחה.

סנהדרין צז ב

חברותא[edit]

ובעונותינו שרבו, לא בא משיח בסוף ארבעת אלפים שנה, וכבר יצאו מהם מה שיצאו (עברו מאותן שני אלפים אחרונים כמה וכמה שנים), ועדיין לא בא משיח.
אמר ליה אליהו לרב יהודה אחוה דרב סלא חסידא: אין העולם מתקיים פחות משמונים וחמשה יובלות (כל יובל הוא חמישים שנה. ואם כן, היינו ארבעת אלפים מאתים וחמישים שנה). וביובל האחרון - בן דוד בא.
אמר ליה רב יהודה לאליהו: בתחילתו של יובל, בתחילת חמישים שנה, יבוא בן דוד, או בסופו של יובל?
אמר ליה אליהו: איני יודע. עוד שאל רב יהודה את אליהו: האם יהא היובל כלה עד שיבוא המשיח, שיבוא המשיח רק אחריו, או שאינו כלה, שיבוא המשיח בתוך היובל?  368 

 368.  כך פירש רש"י. והקשה המהרש"א, הא אמרינן "וביובל האחרון בן דוד בא", משמע שיבוא בתוכו! וכתב לפרש, דהכי קמבעיא ליה. אם תמצי לומר שבסופו של יובל בא, האם הכוונה שאז הוא בא, ולא יתעכב יותר, או שאז מתחיל זמנו, ומאותו זמן חכה לו. אמנם ביד רמה גרס: "אמר לו, בתחילת היובל או בסופו, אמר לו בסופו וכו"'. ולפי זה אתי שפיר.
אמר ליה: איני יודע.
רב אשי אמר: הכי אמר ליה אליהו לרב יהודה: עד הכא, עד אותו יובל אחרון - לא תיסתכי ליה (אל תחכה לו, כי ודאי לא יבוא קודם לכן). מכאן ואילך - איסתכי ליה (חכה לו) עד שיבוא.
שלח ליה רב חנן בר תחליפא לרב יוסף: מצאתי אדם אחד, ובידו מגילה אחת כתובה אשורית (הוא הכתב שלנו, ונקרא "אשורית" על שם שבא מארץ אשור) ולשון קדש  369 .

 369.  לכן נקט שכתובה אשורית ובלשון הקדש, שמשום כך מוכח שלא הרומיים כתבוה, אלא הביאוה מגלות ירושלים. יד רמה.
אמרתי לו: מגילה זו מניין לך?
אמר לי: לחיילות של רומי נשכרתי, ובין גינזי רומי מצאתיה, וכתוב בה כך: לאחר ארבעת אלפים ומאתים ותשעים  370  ואחד שנה לבריאתו של עולם - העולם יתום.

 370.  הגר"א גורס "ושלשים". עיי"ש.
מהן מלחמות תנינים (דגים  371 ),

 371.  כך כתב רש"י. ותמה המהרש"א, מאי קמ"ל ומאי נפקא מינה לנו בהא שילחמו הדגים זה עם זה? ופירש שמדובר על מלחמות המלכויות, שנקראים תנינים. כמו שנאמר: "הנני עליך פרעה מלך מצרים התנים הגדול וגו"'. וכך גם תתפרש האגדה שבפרק הספינה (בבא בתרא עג ב): "אתא תנינא בלעה, אתא פושקנצא ובלעא לתנינא וכו"', שיהיו מלחמות מלכויות קודם מלחמת גוג ומגוג וביאת המשיח.
מהן מלחמות גוג ומגוג,
והשאר - ימות המשיח. שיכלה השעבוד, ויבוא המשיח.
ואין הקדוש ברוך הוא מחדש את עולמו לברוא עולם חדש - אלא לאחר שבעת אלפים שנה.
רב אחא בריה דרבא אמר: לאחר חמשת אלפים שנה איתמר  372 .

 372.  דהיינו, שלא היה כתוב באותה מגילה "ארבעת אלפים ומאתים ותשעים ואחת, אלא חמשת אלפים ומאתים וכו'. תורת חיים.
תניא, רבי נתן אומר: מקרא זה שלהלן נוקב ויורד עד תהום (כשם שתהום אין לו קץ וסוף, כך אין אדם יכול לעמוד על סוף פסוק זה  373 ): "כי עוד חזון למועד ויפח לקץ ולא יכזב אם יתמהמה חכה לו כי בא יבא לא יאח ר". לא כרבותינו (אל תצפו לקץ שהיו רבותינו דורשין), שהיו דורשין "עד עדן עדנין ופלג עדן". והיינו, "עידן" - כזמן הגלות של אבותינו במצרים, ארבע מאות שנה. "עדנין", היינו פעמיים אותו עידן, שמונה מאות שנה, ועוד "פלג עידן", שהוא מאתיים שנה, סך הכל - אלף וארבע מאות שנה.

 373.  כך כתב רש"י. והמהרש"א כתב לפרש עפ"י האי דאיתא בבראשית רבה: "על פני תהום" - זו מלכות אדום. שאין לה חקר כמו בתהום וכו'.
ולא כרבי שמלאי, שהיה דורש "האכלתם לחם דמעה ותשקמו בדמעות שליש", כלומר, השקה הקדוש ברוך הוא את ישראל בגלות מצרים וגלות בבל - שליש מגלות אדום, שהיא גלות זו האחרונה. והיינו, כי קץ גלות זו יהיה בסוף שלש פעמים ארבע מאות שנים (כגלות מצרים), ושלש פעמים שבעים שנה (כנגד גלות בבל), דהיינו לסוף אלף וארבע מאות ועשר שנים.
ולא כרבי עקיבא שהיה דורש פסוק זה, שנאמר בנבואת חגי: "עוד אחת מעט היא ואני מרעיש את השמים ואת הארץ". שהיה חגי מתנבא שיצאו ישראל מגלות בבל, ויבנה בית המקדש. והיינו "עוד אחת מעט היא", מעט כבוד אתן להם לישראל, "ואני מרעיש את השמים ואת הארץ, והבאתי כל חמדת גוים לירושלים".
ורבי עקיבא היה דורש מקרא זה לענין ימות המשיח, וכך הוא דורש את המקרא: "עוד אחת מעט היא", מעט כבוד אתן להם לישראל, ואחר כך יבוא המשיח.
לא כן הוא, כפי שדרש רבי עקיבא, אלא מקרא זה מדבר על הזמן שלפני הבית. וכך הוא פירושו: "עוד אחת מעט היא", מעט כבוד אתן להם לישראל, ושוב לא אתן להם כבוד כל ימות הבית האחרון.
וכן היה, שהרי מלכות ראשון של מלכות חשמונאי נתקיימה שבעים שנה  374 , ומלכות שניה של הורדוס נמשכה חמישים ושתים שנה, ומלכות בן כוזיבא נמשכה שתי שנים ומחצה, ומאז שוב לא היה להם מלך, ולא היה להם כבוד  375 .

 374.  ואף על גב דאמרינן בסדר עולם, דמלכות בית חשמונאי נמשכה מאה ושלש שנים, ומלכות הורדוס נמשכה מאה ושלש שנים, מכל מקום, עיקר כבודם ופארם, שלא שלטה בהם אומה - לא נתקיים כל כך,   375.  כך פירש רש"י מפי רבו. עוד פירש לישנא אחרינא, שכך דרש רבי עקיבא: "עוד אחת מעט היא", מעט מלכות אתן להם לישראל לאחר חורבן, ולאחר אותו מלכות הנני מרעיש שמים וארץ - ויבא משיח. ואין דרשה זו כלום, שהרי ראינו כמה מלכיות לישראל לאחר החורבן, ואף על פי כן לא בא משיח, שהמלכות הראשונה שהיתה להם לישראל לאחר החורבן היתה שבעים שנה, הורדוס חמישים ושתים, בן כוזיבא שתים ומחצה. ומצינו בסדר עולם: מפולמוס של אספסיאנוס עד פולמוס של טיטוס - שתים עשרה שנה, ומפולמוס של טיטוס עד מלכות בן כוזיבא - שבע עשרה שנים, ומלכות בן כוזיבא שתי שנים ומחצה (בן כוזיבא מלך בביתר).
מאי האי דכתיב: "ויפח לקץ ולא יכזב"? אמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן: תיפח עצמן  376  של מחשבי קיצין (העושין חשבונות מתי יבוא משיח). לפי שהיו אומרים: כיון שהגיע את הקץ שחישבנו, ולא בא משיח - שוב אינו בא, והרי הם מייאשים את ישראל מלצפות למשיח.

 376.  נקט "תפח עצמן", לפי שאיתא במדרש שיש עצם אחד באדם ונסכוי שמו, וממנו הוא חי לעתיד. ואם כן, אותם שכופרים בקץ ובתחית המתים, שאומרים שלא יבוא כבר משיח, ראוי הוא לכך שתיפחנה עצמותיו, שהרי מי שכופר בתחית המתים לא יהיה לו חלק בתחית המתים. ואפשר שלכן נקט לשון זו גם על מי שלא נשא אשה עד עשרים שנה, שאומר הקדוש ברוך הוא תפח עצמותיו. משום שהוא מאחר את ביאת המשיח ותחית המתים, שהרי אין בן דוד בא עד שיכלו כל הנשמות שבגוף, לכן נענש במידה זו. עיון יעקב.
אלא, לעולם חכה לו למשיח. שנאמר: "אם יתמהמה - חכה לו".
שמא תאמר שאנו מחכין למשיח, והוא, הקדוש ברוך הוא, אינו מחכה,
תלמוד לומר: "ולכן יחכה ה' לחננכם, ולכן ירום לרחמכם". מוכח, שאף הקדוש ברוך הוא עצמו מחכה ומתאוה שיבוא המשיח.
וכי מאחר שאנו מחכים, ואף הוא, הקדוש ברוך הוא, מחכה, מי מעכב על המשיח מלבוא?
מדת הדין מעכבת ואומרת לפני הקדוש ברוך הוא, שאין ישראל זכאין עדיין לכך  377 .

 377.  כי מיום שחרב בית המקדש השיב הקדוש ברוך הוא ימינו לאחור, והשמאל שולטת. וידוע כי שמאל הוא מדת הדין. והיא מעכבת הגאולה עד שיחזרו ישראל בתשובה, ואז יחזיר הקדוש ברוך הוא וירים ימינו. וזהו שנאמר לדניאל: "ואתה לך לקץ ותנוח ותעמוד לגורלך לקץ הימין". תורת חיים.
ותמהינן: וכי מאחר שמדת הדין מעכבת, אנו למה מחכין? הרי מדת הדין מעכבת, ולא יבוא עתה!?
ואמרינן: מה שאנו מחכים, היינו כדי לקבל שכר על זאת שאנו מחכים ומצפים לו. שנאמר: "אשרי כל חוכי לו".
אמר אביי: לא פחות עלמא מתלתין ושיתא  378  צדיקי דמקבלי אפי שכינה בכל דרא (בכל דור יש לפחות שלושים וששה צדיקים, שמקבלים פני שכינה)  379 .

 378.  בבראשית רבה (פרשה לה) איתא: "כך אמר רשב"י: אין העולם יכול לעמוד בפחות משלשים צדיקים כאברהם אבינו וכו"'. עיי"ש.   379.  כך פירש ביד רמה, שמה שאמר אביי: לא פחות עלמא מתלתין ושיתא צדיקי, היינו בכל דור. ואם כן, בששת אלפי שנות העולם יש יותר מאלפיים צדיקים. ועל זה מקשה הגמרא: ומי נפישי וכו'. עיי"ש באורך. וכתב שפירושא מעליא הוא. עוד הביא לפרש, שמדובר על ימות המשיח, שעתיד הקדוש ברוך הוא להשרות שכינתו בבית המקדש, ולהראות זיו כבודו לצדיקים. ו"אספקלריא המאירה" ושאינה מאירה, מדובר בבית המקדש. או שמדובר בעולם הבא, שצדיקים נהנין מזיו השכינה. ועיי"ש שהביא שכתב ר"ש ז"ל שמדובר בירושלים של מעלה, ותמה על כך. ובר"ח במס' סוכה פירש, שמדובר על גן עדן, מקום הנפשות.
שנאמר: "אשרי כל חוכי לו". ו"חוכי לו" - היינו המצפים ומחכים לראות פני שכינה. והמילה "לו" בגימטריא - תלתין ושיתא הוו. והיינו, שיש בכל דור שלושים וששה צדיקים המצפים לו.
ותמהינן: איני? האם רק שלשים וששה צדיקים הם, שמקבלים פני שכינה?
והאמר רבא: דרא דקמי קודשא בריך הוא (שורת הצדיקים שלפני הקדוש ברוך הוא) תמני סרי אלפי פרסא הואי (שמונה עשר אלפי פרסה היא), שנאמר: "סביב שמנה עשר אלף"!
ואמרינן: לא קשיא. הא, מה שאמרנו שהם שלשים וששה, היינו אלו דמסתכלי באיספקלריא המאירה (בחוזק נגהו של הקדוש ברוך הוא).
ואילו הא דאמרינן שיותר הם, היינו אלו דמסתכלי באיספקלריא שאינה מאירה (בקלישות הנוגה שלצדדין מרחוק  380 ).

 380.  כך פירש רש"י. וביד רמה כתב, ש"אספקלריא" היינו פרגוד המפסיק בין השכינה לכל הנמצאים. ויש פרגוד שזיו השכינה בוקע בו ומאיר, כמי שאין שם מחיצה. ויש פרגוד שאין זיו שכינה בוקע בו, כדי שלא יסתכל בו מי שאינו ראוי, אלא רואין את הכבוד אחרי הפרגוד כנר שנראה אחורי זכוכית. ונקרא "ספקלריא" לשון ספק ראיה. שנראית מאחורי הפרגוד, ואין הראיה ההיא ברורה וגלויה לעיניים.
ואכתי תמהינן: ומי נפישי רואי פני שכינה כולי האי, ששלשים וששה הם?
והאמר חזקיה אמר רבי ירמיה משום רבי שמעון בן יוחי: ראיתי  381  בני עלייה  382 !!!

 381.  היינו שהודיעו הקב"ה ברוח הקדש, או בחלום, או על ידי מלאך. יד רמה.   382.  צדיקים שעתידין לישב לעתיד למעלה לפני שכינה. יד רמה. והביא בשם רב האי גאון, שיש כמה מעלות במתן שכר לצדיקים. כל מעלה ומעלה לפי מעשיה. ואמר רשב"י, שהמעלה העליונה, שהיא הנקראת "עליה", בניה מועטים.
- והן מועטין.
אם בני העלייה אלף הם - אני ובני מהם (אנו מאותם אלף בני עלייה  383 ).

 383.  לא בא לומר שראוי הוא למעלה זו יותר משאר צדיקים ונביאים שהיו, אלא שכבר הבטיחו הקדוש ברוך הוא שיהא הוא ובנו מהם.
אם מאה הם - אף אז אני ובני מהם.
אם שנים הם - אזי אני ובני הם אותם שנים  384 .

 384.  לא המשיך רשב"י ואמר: "ואם אחד הוא וכו"', כי בפחות משני צדיקים אין העולם מתקיים. ששני צדיקים יסודי עולם, בצירוף הקדוש ברוך הוא, הרי הם שלשה עמודים. וכן כל דבר שבעולם שאומן עושה, כגון מטה ושלחן, כסא ומנורה, אין יכולין לעמוד בפחות משלש רגלים. ולכן נקטו חז"ל "על שלשה דברים העולם עומד וכו"', כי בפחות משלש - אינו עומד. תורת חיים.
הרי שיתכן שיש רק שנים שהם בני עליה! ומבארינן: לא קשיא. הא, מה שאמרנו שהם שלשים וששה, היינו דעיילי בבר (שצריכים לבקש רשות) כשבאים להסתכל באספקלריא מאירה.
ואילו הא, מה שאמרנו שיתכן שהם רק שנים, היינו דעיילי בלא בר  385  (שיכולים להכנס בלא רשות  386 ).

 385.  והם החסידים הגדולים יחידי הסגולה, שנפשותיהן דבוקות בקב"ה בכל עת, תמיד נכנסין לפניו בלא רשות. והיה רשב"י בטוח שהוא ובנו מהם, כיון שהיו במערה כמה שנים, ולא שתו לבם לשום עסק, כי אם לעבודת אלקים. תורת חיים.   386.  והר"ח (סוכה מה ב) כתב, "דעיילי בבר" היינו אותם העולים בגן עדן בבניהם ("בר" לשון בן). דהיינו, שיהא צדיק ובנו כמותו, כמו רבי שמעון ובנו, הם מועטים. וכן כתב ביד רמה, וכן הביא הערוך.
אמר רב: כבר כלו כל הקיצין (עברו כל אותם זמנים שהיה צריך לבוא בהם המשיח), ומעתה אין הדבר תלוי אלא בתשובה ומעשים טובים  387 . שרק אם יחזרו כל ישראל בתשובה - יבוא המשיח.

 387.  דווקא משום כך, שכלו כל הקיצין, הדבר תלוי בתשובה. שאם יעשו תשובה - מיד יגאלו. מה שאין כן אם קבוע להם זמן לגאולה, לא תועיל תשובה להקדים זמנם. כפי שמצינו בדברי עמון ומואב לנבוכדנצר לעיל. עיון יעקב.
ושמואל אמר: אף אם לא יעשו תשובה, בסופו של דבר יבוא המשיח, כי דיו לאבל שיעמוד באבלו (די בכך שהקדוש ברוך הוא השיב ימינו אחור כאבל). ובודאי לא יעמוד באבלו כל הימים, אלא יהיה קץ לדבר  388 .

 388.  עוד פירש רש"י, ש"אבל" הם ישראל. והיינו, דיין לישראל צער הגלות, ולכן אף בלא תשובה נגאלין.
ואמרינן, שנדון זה, אם יגאלו ישראל דווקא בתשובה, או לא - כתנאי (מחלוקת תנאים) היא:
רבי אליעזר אומר: אם ישראל עושין תשובה  389  - נגאלין, ואם לאו - אין נגאלין.

 389.  דהיינו, שעושין תשובה מרצון עצמם, אז נגאלין. והשיב לו רבי יהושע, שאין הדבר כן, אלא הקדוש ברוך הוא מעמיד להם מלך שגזירותיו קשות כהמן, ועל כרחם יחזרו בתשובה. מהרש"א.
אמר ליה רבי יהושע: כי אפשר לומר שאם אין עושין תשובה - אין נגאלין לעולם?
אלא, אם אין ישראל חוזרין בתשובה מעצמן, הקדוש ברוך הוא מעמיד להן מלך שגזרותיו קשות, כפי שהעמיד עליהם את המן הרשע בימי מרדכי ואסתר כדי שיחזרו בתשובה, ואז ישראל עושין תשובה על כרחן, ומחזירן למוטב.
תניא אידך: רבי אליעזר אומר: אם ישראל עושין תשובה - נגאלין, שנאמר: "שובו בנים שובבים ארפא משובתיכם". משמע, רק אם תשובו - ארפא לכם, ואביא את הגאולה.
אמר לו רבי יהושע: והלא כבר נאמר: "חנם נמכרתם, ולא בכסף תגאלו"! וכך הוא פירוש הפסוק: "חנם נמכרתם" - מכרתם עצמכם בעבודה זרה, שהיא חינם, אין לה כל ערך. "ולא בכסף תגאלו" - לא תגאלו דווקא בתשובה ומעשים טובים  390 . אלא, אף אם לא יעשו ישראל תשובה - יגאלו.

 390.  לכאורה מלשון הפסוק משמע שאדרבה, לא בכסף תגאלו, אלא בתשובה ומעשים טובים! ובאמת כך פירשו רש"י והרד"ק על הפסוק. אלא, כך הכוונה. לא בכסף ששקלתם למשכן, דהיינו, תשובה ומעשים טובים רצוניים שהיו להם במשכן על מעשה העגל, תגאלו. אלא בתשובה ומעשים טובים על ידי צרת המן. מהרש"א.
אמר לו רבי אליעזר לרבי יהושע: והלא כבר נאמר: "שובו אלי - ואשובה אליכם". משמע, שרק על ידי תשובה יתקרב הקדוש ברוך הוא לישראל!
אמר ליה רבי יהושע: והלא כבר נאמר: "כי אנכי בעלתי בכם ולקחתי אתכם אחד מעיר ושנים ממשפחה והבאתי אתכם ציון". ולשון "בעלתי אתכם" משמע על כרחכם, "אחד מעיר ושנים ממשפחה" היינו שאברור את הצדיקים, "והבאתי אתכם ציון", אביא אותם לציון, ומשמע דהיינו אף בלא שיחזרו כל ישראל בתשובה!
אמר לו רבי אליעזר: והלא כבר נאמר: "בשובה ונחת תושעון", משמע שרק על ידי תשובה יושעון!


דרשני המקוצר[edit]

מסכת סנהדרין בפירוש פרשני

דף ב ע"א | דף ב ע"ב | דף ג ע"א | דף ג ע"ב | דף ד ע"א | דף ד ע"ב | דף ה ע"א | דף ה ע"ב | דף ו ע"א | דף ו ע"ב | דף ז ע"א | דף ז ע"ב | דף ח ע"א | דף ח ע"ב | דף ט ע"א | דף ט ע"ב | דף י ע"א | דף י ע"ב | דף יא ע"א | דף יא ע"ב | דף יב ע"א | דף יב ע"ב | דף יג ע"א | דף יג ע"א | דף יג ע"ב | דף יד ע"א | דף יד ע"ב | דף טו ע"א | דף טו ע"ב | דף טז ע"א | דף טז ע"ב | דף יז ע"א | דף יז ע"ב | דף יז ע"ב | דף יח ע"א | דף יח ע"ב | דף יט ע"א | דף יט ע"ב | דף כ ע"א | דף כ ע"ב | דף כא ע"א | דף כא ע"ב | דף כב ע"א | דף כב ע"ב | דף כג ע"א | דף כג ע"ב | דף כד ע"א | דף כד ע"ב | דף כה ע"א | דף כה ע"ב | דף כו ע"א | דף כו ע"א | דף כו ע"ב | דף כז ע"א | דף כז ע"ב | דף כח ע"א | דף כח ע"ב | דף כט ע"א | דף כט ע"ב | דף ל ע"א | דף ל ע"ב | דף ל ע"ב | דף לא ע"א | דף לא ע"ב | דף לב ע"א | דף לב ע"ב | דף לג ע"א | דף לג ע"ב | דף לד ע"א | דף לד ע"ב | דף לה ע"א | דף לה ע"ב | דף לו ע"א | דף לו ע"ב | דף לז ע"א | דף לז ע"ב | דף לח ע"א | דף לח ע"ב | דף לט ע"א | דף לט ע"ב | דף מ ע"א | דף מ ע"ב | דף מא ע"א | דף מא ע"ב | דף מב ע"א | דף מב ע"ב | דף מג ע"א | דף מג ע"ב | דף מד ע"א | דף מד ע"ב | דף מה ע"א | דף מה ע"א | דף מה ע"ב | דף מו ע"א | דף מו ע"ב | דף מז ע"א | דף מז ע"ב | דף מח ע"א | דף מח ע"ב | דף מט ע"א | דף מט ע"ב | דף נ ע"א | דף נ ע"ב | דף נא ע"א | דף נא ע"ב | דף נא ע"ב | דף נב ע"א | דף נב ע"ב | דף נג ע"א | דף נג ע"ב | דף נד ע"א | דף נד ע"ב | דף נה ע"א | דף נה ע"ב | דף נו ע"א | דף נו ע"ב | דף נז ע"א | דף נז ע"ב | דף נח ע"א | דף נח ע"ב | דף נט ע"א | דף נט ע"ב | דף ס ע"א | דף ס ע"ב | דף סא ע"א | דף סא ע"ב | דף סב ע"א | דף סב ע"ב | דף סג ע"א | דף סג ע"ב | דף סד ע"א | דף סד ע"ב | דף סה ע"א | דף סה ע"ב | דף סו ע"א | דף סו ע"ב | דף סז ע"א | דף סז ע"ב | דף סז ע"ב | דף סח ע"א | דף סח ע"ב | דף סט ע"א | דף סט ע"ב | דף ע ע"א | דף ע ע"ב | דף עא ע"א | דף עא ע"ב | דף עב ע"א | דף עב ע"ב | דף עג ע"א | דף עג ע"ב | דף עד ע"א | דף עד ע"ב | דף עה ע"א | דף עה ע"ב | דף עו ע"א | דף עו ע"ב | דף עו ע"ב | דף עז ע"א | דף עז ע"ב | דף עח ע"א | דף עח ע"ב | דף עט ע"א | דף עט ע"ב | דף פ ע"א | דף פ ע"ב | דף פא ע"א | דף פא ע"ב | דף פב ע"א | דף פב ע"א | דף פב ע"ב | דף פג ע"א | דף פג ע"ב | דף פד ע"א | דף פד ע"ב | דף פה ע"א | דף פה ע"ב | דף פו ע"א | דף פו ע"ב | דף פז ע"א | דף פז ע"ב | דף פח ע"א | דף פח ע"ב | דף פט ע"א | דף פט ע"ב | דף צ ע"א | דף צ ע"ב | דף צ ע"ב | דף צא ע"א | דף צא ע"ב | דף צב ע"א | דף צב ע"ב | דף צג ע"א | דף צג ע"ב | דף צד ע"א | דף צד ע"ב | דף צה ע"א | דף צה ע"ב | דף צו ע"א | דף צו ע"א | דף צו ע"ב | דף צז ע"א | דף צז ע"ב | דף צח ע"א | דף צח ע"ב | דף צט ע"א | דף צט ע"ב | דף ק ע"א | דף ק ע"ב | דף קא ע"א | דף קא ע"ב | דף קב ע"א | דף קב ע"ב | דף קג ע"א | דף קג ע"ב | דף קד ע"א | דף קד ע"ב | דף קה ע"א | דף קה ע"א | דף קה ע"ב | דף קו ע"א | דף קו ע"ב | דף קז ע"א | דף קז ע"א | דף קז ע"ב | דף קח ע"א | דף קח ע"ב | דף קט ע"א | דף קט ע"ב | דף קי ע"א | דף קי ע"ב | דף קיא ע"א | דף קיא ע"ב | דף קיא ע"ב | דף קיב ע"א | דף קיב ע"ב | דף קיג ע"א | דף קיג ע"ב |