פרשני:בבלי:סנהדרין קז א

From ויקישיבה
Jump to navigation Jump to search


ParsheiniLogo.png
ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים.

מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים.
יש לך שאלה על הפירוש? ניתן להשתמש בדף השיחה ובהוספת תבנית שאלה בראש הדף. מעוניין בהסבר למקור שלא קיים עדיין בפרשני? צור אותו כעת וכתוב את שאלתך בדף השיחה.

סנהדרין קז א

חברותא[edit]

ולבסוף קראו חברו: "אשר יחדו נמתיק סוד, בבית אלהים נהלך ברגש". ולבסוף קראו תלמידו: "גם איש שלומי אשר בטחתי בו  אוכל לחמי הגדיל עלי עקב". "אוכל לחמי" - לומד תורתי הוא, דהיינו - תלמיד.
אמר רב יהודה אמר רב: לעולם  795  אל יביא אדם עצמו לידי נסיון. שהרי דוד מלך ישראל הביא עצמו לידי נסיון - ונכשל.

 795.  תיבת "לעולם" בא ללמד, שאפילו דוד, שלבו היה חלל בקרבו מיצר הרע, נכשל בנסיון, קל וחומר לשאר בני אדם. עיון יעקב.
אמר לפניו (לפני הקדוש ברוך הוא): רבונו של עולם! מפני מה אומרים בתפילה: "אלהי אברהם אלהי יצחק ואלהי יעקב", ואין אומרים: "אלהי דוד"?  796 

 796.  זה היה פשוט לו שאין הקדוש ברוך הוא מייחד שמו על הצדיקים בחייהם. אלא שידע שאף אחרי מותו לא יאמרו "אלקי דוד". והיות והאבות הם שלשת רגלי כסא הכבוד, ודוד נעשה רגל רביעי, לכן שאל למה אין אומרים גם "אלקי דוד". תורת חיים, עיי"ש.
אמר הקדוש ברוך הוא: אינהו מינסו לי, ואת לא מינסית לי (הם נתנסו לפני - ועמדו בנסיון. ואתה - לא נתנסית לפני).
אמר לפניו: רבונו של עולם, בחנני ונסני! שנאמר: "בחנני ה' ונסני וגו'."
אמר: מינסנא לך (אנסה אותך כפי שביקשת). ועבידנא מילתא בהדך (ואעשה איתך דבר), דלדידהו לא הודעתינהו (שלהם לא הודעתי שאנסה אותם, ובמה אנסה אותם), ואילו אנא קא מודענא לך, דמנסינא לך בדבר ערוה (ולך אני מודיע, שאנסה אותך בדבר ערוה).
מיד - "ויהי לעת הערב ויקם דוד מעל משכבו וגו'", משמע ששכב ביום. אמר רב יהודה: שהפך משכבו של לילה - למשכבו של יום. שהיה משמש מיטתו ביום  797 , כדי שיהא שבע מתשמיש, ולא יהרהר אחר אשה כל היום.

 797.  בערוך כתב: שהיה משמש מיטתו אפילו ביום, שיהא שבע מאותו מעשה, כדי שלא יתאוה לאשה אחרת.
ונתעלמה ממנו הלכה: אבר קטן יש באדם (הוא אבר התשמיש). אם האדם משביעו - הרי הוא נעשה רעב. שאדרבה, מתרבה תאוותו. ואם הוא מרעיבו - הרי הוא נעשה שבע, שאינו מתאוה יותר  798 .

 798.  כך פירש רש"י. ובמס' סוכה (נב ב, ד"ה אבר קטן) פירש, שאם משביעו בתשמיש, נעשה גופו רעב וחסר כח לעת זקנה. ואם מרעיבו, נעשה גופו שבע בכח שלם.
כתוב בהמשך המקרא: "ויתהלך (דוד) על גג בית המלך, וירא אשה רוחצת מעל הגג. והאשה טובת מראה מאד".
וכך היה מעשה:
בת שבע הוה קא חייפא רישא תותי חלתא  799  (חפפה ראשה תחת כוורת), כדי שלא יראוה.

 799.  ביד רמה גרס "כילתא". דהיינו כילה, חופה. ועל ידי החץ שזרק דוד בציפור, נתרוממה כנף הכילה, ונתגלתה האשה.
אתא שטן, אידמי ליה כציפרתא (נדמה לו לדוד כציפור). פתק ביה גירא, פתקה לחלתא (זרק דוד אבן על הציפור, פגעה האבן בכוורת - ונשברה), ועל ידי כך איגליה וחזייה (נתגלתה בת שבע, וראה אותה דוד).
מיד: "וישלח דוד וידרש לאשה, ויאמר: הלוא זאת בת שבע בת אליעם אשת אוריה החתי. וישלח דוד מלאכים ויקחה, ותבוא אליו וישכב עמה, והיא מתקדשת מטמאתה (שבאותה שעה פסקה טומאתה, ולא בא עליה כשהיא נדה). ותשב אל ביתה".
והיינו דכתיב: "בחנת לבי פקדת לילה צרפתני בל תמצא זמתי בל יעבר פי". "בחנת לבי פקדת לילה" - היינו שבחנתני על מעשה לילה, אם אוכל לעמוד בנסיון. "צרפתני בל תמצא" - חשבת לצרפני, אבל לא מצאתני נקי.
אמר: איכו זממא נפל בפומיה דמאן דסני לי (הלואי והיה ניתן רסן בפי שונאי, ועל עצמו היה אומר כן), ולא אמר כי הא מילתא (ועל ידי אותו רסן לא היה יכול לומר מה שאמר, שיבחנהו ה' וינסנו).
דרש רבא: מאי דכתיב: "למנצח לדוד בה' חסיתי, איך תאמרו לנפשי נודי הרכם צפר"?
אמר דוד לפני הקדוש ברוך הוא: רבונו של עולם, מחול לי על אותו עון, שלא יאמרו: הר שבכם (מלך שלכם) - צפור נדדתו (נטרד על ידי צפור).
דרש רבא: מאי דכתיב: "לך לבדך חטאתי, והרע בעיניך עשיתי, למען תצדק בדברך, תזכה בשפטך"?
אמר דוד לפני הקדוש ברוך הוא: גליא וידיעא קמך, דאי בעיא למכפייה ליצרי - הוה כייפינא (גלוי וידוע לפניך, שאילו הייתי רוצה לכפות ולהתגבר על יצרי, הייתי כופהו)!
אלא אמינא (אלא אמרתי לעצמי) שלא אתגבר על יצרי, כדי דלא לימרו (שלא יאמרו): עבדא זכי למריה (עבד ניצח את אדונו בתוכחתו. שאמרתי "בחנני ה' ונסני", ועמדתי בנסיון).
דרש רבא: מאי דכתיב: "כי אני לצלע נכון ומכאובי נגדי תמיד"?
ראויה היתה בת שבע בת אליעם לדוד מששת ימי בראשית  800  (וזהו "כי אני לצלע נכון", שאותה צלע היתה ראויה ונכונה לו לדוד). אלא שבאה אליו במכאוב (על ידי נסיון).

 800.  בבאר שבע הקשה, הרי קיימא לן שרק ארבעים יום קודם יצירת הולד יוצאת בת קול ואומרת בת פלוני לפלוני! וכתב, שודאי שיודע הקב"ה את הזיווג מששת ימי בראשית, אבל הבת קול מכריזה רק ארבעים יום קודם יצירת הולד. ועיי' בתורת חיים.
וכן תנא דבי רבי ישמעאל: ראויה היתה לדוד בת שבע בת אליעם, אלא שאכלה פגה  801 . דהיינו, שהקדים את השעה שהיתה ראויה לו, ונזקק לה בעבירה, כשהיתה עדיין אשת איש. והיינו כמי שאוכל פרי פג, שעוד לא נתבשל כל צרכו.

 801.  במרגליות הים הביא, שבליקוטי הש"ס להאריז"ל איתא, שנקטו המליצה "שאכלה פגה", דהיינו תאנה שלא חנטה כל צרכה, כי השם "בת שבע" מקביל לאותן תאנים, שהרי מבואר במס' מעשרות (פ"ב מ"ח) שתאנים נקראות "בנות שבע".
דרש רבא: מאי דכתיב: "ובצלעי שמחו ונאספו נאספו עלי נכים (בעלי מומין) ולא ידעתי (ואני שמתי עצמי כלא יודע  802 ) קרעו ולא דמו"?

 802.  עוד פירש רש"י: פתאום בא עלי אותו עון, שלא ידעתי שניתן פתחון פה לביישני.
אמר דוד לפני הקדוש ברוך הוא: רבונו של עולם! גלוי וידוע לפניך, שאם היו קורעין בשרי - לא היה דמי שותת.
ולא עוד, אלא, בשעה שהם עוסקין בלימוד ארבע מיתות בית דין, רוצים להזכיר לי את אותו עון, ופוסקין ממשנתן ואומרים לי: דוד, הבא על אשת איש - מיתתו במה?
אמרתי להם: אמנם הבא על אשת איש מיתתו בחנק, אבל - ויש לו חלק לעולם הבא. שמיתתו היא כפרתו.
אבל אתם מלבינים את פני, והמלבין פני חבירו ברבים - אין לו חלק לעולם הבא.
אמר רב יהודה אמר רב: אפילו בשעת חליו של דוד, קיים שמנה עשרה עונות, לשמונה עשר נשיו, שלא לעגנן  803 . שנאמר: "יגעתי באנחתי, אשחה בכל לילה מטתי, בדמעתי ערשי אמסה". דהיינו, אפילו בשעת אנחתי, אשחה (לשון סחי ומאוס  804 ) בכל לילה מיטתי בתשמיש המיטה. בשעת דמעתי, "ערשי אמסה", אני ממאיס מיטתי בתשמיש.

 803.  כתב בעיון יעקב, שאפשר דאתי לאשמועינן שתשובתו של דוד על מעשה בת שבע, שעליה נאמר פסוק זה "בדמעתי ערסי אמסה" (כדאיתא במדרשות), היתה שלמה. כי יכול הטוען לטעון, שעשה תשובה היות וכבר אינו בכחו, כפי שמצינו שאכן אמרה לו אבישג השונמית (לעיל כב א, עיי"ש). לכן אומרת הגמרא שהיה עדיין בכחו, שאפילו בשעת חליו קיים י"ח עונות.   804.  כך כתב רש"י. וביד רמה כתב, ש"אשחה" לשון שיחה. שזהו לשון תשמיש בלשון נקיה. כפי שמצינו (נדרים כ ב): "אינו מספר עמי לא בתחילת הלילה ולא בסוף הלילה".
ואמר רב יהודה אמר רב: בקש דוד לעבוד עבודה זרה  805  . שנאמר: "ויהי דוד בא עד הראש אשר ישתחוה שם לאלהים". ואין "ראש" - אלא עבודה זרה, שנאמר: "והוא צלמא רישיה די דהב טב".

 805.  כתב המהרש"א, דהיינו שביקש לברוח מפני אבשלום בנו לחוץ לארץ, והרי כל הדר בחו"ל כאילו עובד עבודה זרה, כדאיתא במס' כתובות (קי ב), שאמר דוד כשברח משאול "כי גרשוני היום מהסתפח בנחלת ה' לאמר לך עבוד אלהים אחרים". ואמר לו חושי, שאין הדבר דומה. לפי שכשברח משאול לא היה עדיין מלך, אבל עתה יאמרו: מלך שכמותך יעבוד עבודה זרה?! ואמר לו דוד: מוטב כך, ואל יתחלל שם שמים בפרהסיא. ובעץ יוסף כתב, שאמנם עבד עבודה זרה, אבל עשה זאת רק לפנים, כדי לקדש שם שמים. עיי"ש. ועיי' עוד במפרשים שהאריכו בזה.
"והנה לקראתו חושי הארכי קרוע כתנתו ואדמה על ראשו". אמר לו חושי לדוד: יאמרו מלך שכמותך יעבוד עבודה זרה!  806 

 806.  כתב בעיון יעקב, שאפשר שנרמז דבר זה בהאי דכתיב "ואדמה על ראשו". ו"הראש" הוא עבודה זרה, כדלעיל.
אמר לו דוד: וכי טוב שיאמרו שמלך שכמותי - יהרגנו בנו? הרי יתרעמו על מידותיו של הקדוש ברוך הוא, ונמצא שם שמים מתחלל בפרהסיא!
מוטב יעבוד עבודה זרה, ואחלל את השם לבדי - ואל יתחלל שם שמים בפרהסיא על ידי כל העם.
אמר לו חושי לדוד: אין הקדוש ברוך הוא מעניש בלי סיבה. מאי טעמא קנסיבת (מדוע נשאת) יפת תואר? שאמו של אבשלום היתה מעכה בת תלמי מלך גשור, ותפסה דוד במלחמה ובא עליה, ונולד לו אבשלום ממנה.
אמר ליה: יפת תואר - רחמנא שרייה (התורה התירתה).
אמר ליה חושי: וכי לא דרשת (אינך דורש) סמוכין? דסמיך ליה לפרשת יפת תואר: "כי יהיה לאיש בן סורר ומורה"? ודורשין מסמיכות העניינים: כל הנושא יפת תואר - יש לו בן סורר ומורה. ולכן עומד עליך בנך להרגך.
דרש רבי דוסתאי דמן בירי: למה דוד דומה - לסוחר כותי, שכשמוכר ללוקח, מחזר עליו שיוסיף לו על המחיר עוד פרוטה  807 .

 807.  כך כתב בערוך. ואולי זו כוונת רש"י, שכתב: "דרכו לפנות סחורתו מעט מעט, להעמידה על דמים מועטים". דהיינו, שאינו מוכר במהרה, כי הוא מעמיד דבריו ומתעקש על דמים מועטים. ובערוך הביא בשם מדרש תהלים: "הכותים הללו יודעים לסבב על הפתחים. ואומרים: רבוני, הב לי בצלא! יהיב ליה. אומר לו: בצלא בלא פיתא נסיב ליבא? יהיב ליה פיתא וכו"'. ובמדרש תנאים (דברים לג ו) איתא: "הכותים הללו יודעים ללבב על הפתחים. בתחילה הוא מבקש מים. כשהוא שותה אומר: יש לכם בצל? ומפתה אותן בדברי קילוס. משנותנין לו בצל מהוא אומר להן: בצלא בלא פיתא מאי?" ויש שפירשו, שסוחר כותי היינו עני המחזר על הפתחים. ו"סוחר" מלשון סחור סחור הוא. שמסובב על הפתחים. וכן הוא במדרשות. וביד רמה כתב, שסוחר כותי רוצה להוסיף בדמים כדי שלא יפחתו לו מסחורתו. כך דוד רצה לקבל עליו יסורין כדי שימחל לו אותו עון, ולא יפחתו לו מזכויותיו.
אמר דוד לפני הקדוש ברוך הוא: רבונו של עולם, "שגיאות מי יבין", מי יכול להשמר משגגות!
אמר ליה הקדוש ברוך הוא: שביקי לך (מחול לך).
אמר לו דוד: "ומנסתרות נקני", נקה אותי ממזיד שעשיתי בצנעה!
אמר לו הקדוש ברוך הוא: שביקי לך (מחול לך).
אמר לו דוד: "גם מזדים חשך עבדך", נקה אותי גם מעבירות שעשיתי במזיד ובפרהסיא!
אמר לו הקדוש ברוך הוא: שביקי לך (מחול לך).
אמר דוד: "אל ימשלו בי אז איתם", דלא לישתעו בי רבנן, שלא ידרשו חכמי הדורות בענין חטאי ("אל ימשלו בי" מלשון משל, שלא ידברו אודותי. ו"אז איתם" - אהיה תמים)  808 ,

 808.  כך פירש רש"י. אמנם הגר"א לא גורס את המילים "אז איתם".
אמר הקדוש ברוך הוא: שביקי לך.
וזהו הדמיון לכסוחר כותי. שמתחילה ביקש דוד מעט, ואחר כך הוסיף וביקש עוד.
אמר דוד: "ונקיתי מפשע רב"  809 , שלא יכתב סרחוני  810 , שתמחוק את אותה פרשה, וישתכח הדבר לעולמים,

 809.  הגר"א אינו גורס "ונקיתי מפשע רב", אלא "אז איתם". וכן הוא בעין יעקב.   810.  וכן הוא במסכת יומא (פו ב): "דוד אמר: אל יכתב סורחני. שנאמר: אשרי נשוי פשע כסוי חטאה". עיי"ש.
ועל דבר זה אמר לו הקדוש ברוך הוא: אי אפשר לעשות בקשתך  811 .

 811.  שמשעה שנעשה מעשה עלה במחשבה להכתב, ואי אפשר לעקרה. יד רמה.
ומה האות יו"ד שנטלתי משרי אשת אברהם (שבתחילה היה שמה "שרי". ורק לאחר מכן שינה הקדוש ברוך הוא את שמה ל"שרה"), עומד וצווח כמה שנים על שהוסר מן התורה, עד שבא יהושע והוספתי לו את אותה אות, שנאמר: "ויקרא משה להושע בן נון יהושע", כל הפרשה כולה - על אחת כמה וכמה שאי אפשר לעקרה.
"ונקיתי מפשע רב", אמר לפניו: רבונו של עולם, מחול לי על אותו עון כולו!
אמר לו הקדוש ברוך הוא: כבר עתיד שלמה בנך לומר בחכמתו: "היחתה איש אש בחיקו ובגדיו לא תשרפנה, אם יהלך איש על הגחלים ורגליו לא תכוינה, כן הבא על אשת רעהו, לא ינקה כל הנגע בה".
אמר ליה: כל הכי נטרד ההוא גברא (כלומר, האם אטרד מן העולם, ולא ימחל לי העון)?
אמר לו: קבל עליך יסורין - וימחל לך העון.
קבל עליו דוד יסורין.
אמר רב יהודה אמר רב: ששה חדשים נצטרע דוד, ונסתלקה הימנו שכינה, ופירשו ממנו סנהדרין  812 .

 812.  והטעם שנצטרע, כי איתא במס' ערכין שנגעים באים על גילוי עריות. והטעם שנסתלקה ממנו שכינה כי אין שכינה שורה אלא מתוך שמחה, ודוד היה אז בדאגה ובצער. ופירשו ממנו סנהדרין, כדין מצורע, ש"טמא טמא יקרא". מהרש"א, עיי"ש. ובעיון יעקב כתב, שנסתלקה ממנו שכינה כי המצורע משתלח חוץ למחנה שכינה. וכיון שנסתלקה ממנו, שוב לא אסיק שמעתתא אליבא דהלכתא (שקודם לכן היתה הלכה כמותו בכל מקום, כדאמרינן לעיל), ולכן פירשו ממנו סנהדרין.
מנין לנו שנצטרע -
דכתיב: "תחטאני באזוב ואטהר תכבסני ומשלג אלבין". הרי שהיה צריך לטהרת אזוב כמצורע.
נסתלקה הימנו שכינה -
דכתיב: "השיבה לי ששון ישעך, ורוח נדיבה תסמכני". מכלל שנסתלקה ממנו שכינה, וביקש שישוב אליו הששון, ועל ידי כך תשוב אליו השראת השכינה.
ופרשו ממנו סנהדרין -
דכתיב: "ישובו לי יראיך וגו'." מכלל שפירשו ממנו.
שנמשכה צרעתו ששה חדשים - מנלן?
דכתיב: "והימים אשר מלך דוד על ישראל ארבעים שנה,


דרשני המקוצר[edit]

מסכת סנהדרין בפירוש פרשני

דף ב ע"א | דף ב ע"ב | דף ג ע"א | דף ג ע"ב | דף ד ע"א | דף ד ע"ב | דף ה ע"א | דף ה ע"ב | דף ו ע"א | דף ו ע"ב | דף ז ע"א | דף ז ע"ב | דף ח ע"א | דף ח ע"ב | דף ט ע"א | דף ט ע"ב | דף י ע"א | דף י ע"ב | דף יא ע"א | דף יא ע"ב | דף יב ע"א | דף יב ע"ב | דף יג ע"א | דף יג ע"א | דף יג ע"ב | דף יד ע"א | דף יד ע"ב | דף טו ע"א | דף טו ע"ב | דף טז ע"א | דף טז ע"ב | דף יז ע"א | דף יז ע"ב | דף יז ע"ב | דף יח ע"א | דף יח ע"ב | דף יט ע"א | דף יט ע"ב | דף כ ע"א | דף כ ע"ב | דף כא ע"א | דף כא ע"ב | דף כב ע"א | דף כב ע"ב | דף כג ע"א | דף כג ע"ב | דף כד ע"א | דף כד ע"ב | דף כה ע"א | דף כה ע"ב | דף כו ע"א | דף כו ע"א | דף כו ע"ב | דף כז ע"א | דף כז ע"ב | דף כח ע"א | דף כח ע"ב | דף כט ע"א | דף כט ע"ב | דף ל ע"א | דף ל ע"ב | דף ל ע"ב | דף לא ע"א | דף לא ע"ב | דף לב ע"א | דף לב ע"ב | דף לג ע"א | דף לג ע"ב | דף לד ע"א | דף לד ע"ב | דף לה ע"א | דף לה ע"ב | דף לו ע"א | דף לו ע"ב | דף לז ע"א | דף לז ע"ב | דף לח ע"א | דף לח ע"ב | דף לט ע"א | דף לט ע"ב | דף מ ע"א | דף מ ע"ב | דף מא ע"א | דף מא ע"ב | דף מב ע"א | דף מב ע"ב | דף מג ע"א | דף מג ע"ב | דף מד ע"א | דף מד ע"ב | דף מה ע"א | דף מה ע"א | דף מה ע"ב | דף מו ע"א | דף מו ע"ב | דף מז ע"א | דף מז ע"ב | דף מח ע"א | דף מח ע"ב | דף מט ע"א | דף מט ע"ב | דף נ ע"א | דף נ ע"ב | דף נא ע"א | דף נא ע"ב | דף נא ע"ב | דף נב ע"א | דף נב ע"ב | דף נג ע"א | דף נג ע"ב | דף נד ע"א | דף נד ע"ב | דף נה ע"א | דף נה ע"ב | דף נו ע"א | דף נו ע"ב | דף נז ע"א | דף נז ע"ב | דף נח ע"א | דף נח ע"ב | דף נט ע"א | דף נט ע"ב | דף ס ע"א | דף ס ע"ב | דף סא ע"א | דף סא ע"ב | דף סב ע"א | דף סב ע"ב | דף סג ע"א | דף סג ע"ב | דף סד ע"א | דף סד ע"ב | דף סה ע"א | דף סה ע"ב | דף סו ע"א | דף סו ע"ב | דף סז ע"א | דף סז ע"ב | דף סז ע"ב | דף סח ע"א | דף סח ע"ב | דף סט ע"א | דף סט ע"ב | דף ע ע"א | דף ע ע"ב | דף עא ע"א | דף עא ע"ב | דף עב ע"א | דף עב ע"ב | דף עג ע"א | דף עג ע"ב | דף עד ע"א | דף עד ע"ב | דף עה ע"א | דף עה ע"ב | דף עו ע"א | דף עו ע"ב | דף עו ע"ב | דף עז ע"א | דף עז ע"ב | דף עח ע"א | דף עח ע"ב | דף עט ע"א | דף עט ע"ב | דף פ ע"א | דף פ ע"ב | דף פא ע"א | דף פא ע"ב | דף פב ע"א | דף פב ע"א | דף פב ע"ב | דף פג ע"א | דף פג ע"ב | דף פד ע"א | דף פד ע"ב | דף פה ע"א | דף פה ע"ב | דף פו ע"א | דף פו ע"ב | דף פז ע"א | דף פז ע"ב | דף פח ע"א | דף פח ע"ב | דף פט ע"א | דף פט ע"ב | דף צ ע"א | דף צ ע"ב | דף צ ע"ב | דף צא ע"א | דף צא ע"ב | דף צב ע"א | דף צב ע"ב | דף צג ע"א | דף צג ע"ב | דף צד ע"א | דף צד ע"ב | דף צה ע"א | דף צה ע"ב | דף צו ע"א | דף צו ע"א | דף צו ע"ב | דף צז ע"א | דף צז ע"ב | דף צח ע"א | דף צח ע"ב | דף צט ע"א | דף צט ע"ב | דף ק ע"א | דף ק ע"ב | דף קא ע"א | דף קא ע"ב | דף קב ע"א | דף קב ע"ב | דף קג ע"א | דף קג ע"ב | דף קד ע"א | דף קד ע"ב | דף קה ע"א | דף קה ע"א | דף קה ע"ב | דף קו ע"א | דף קו ע"ב | דף קז ע"א | דף קז ע"א | דף קז ע"ב | דף קח ע"א | דף קח ע"ב | דף קט ע"א | דף קט ע"ב | דף קי ע"א | דף קי ע"ב | דף קיא ע"א | דף קיא ע"ב | דף קיא ע"ב | דף קיב ע"א | דף קיב ע"ב | דף קיג ע"א | דף קיג ע"ב |