פרשני:בבלי:סנהדרין קיא א

From ויקישיבה
Jump to navigation Jump to search


ParsheiniLogo.png
ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים.

מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים.
יש לך שאלה על הפירוש? ניתן להשתמש בדף השיחה ובהוספת תבנית שאלה בראש הדף. מעוניין בהסבר למקור שלא קיים עדיין בפרשני? צור אותו כעת וכתוב את שאלתך בדף השיחה.

סנהדרין קיא א

חברותא[edit]

מאי "אמן"? מהי משמעות המילה "אמן", שעונים אחר כל ברכה?
אמר רבי חנינא: "אמן" - ראשי תיבות של המילים: "אל מלך נאמן" היא. שעל ידי עניית אמן, מקבל ומאמין העונה את הקדוש ברוך הוא עליו.
"לכן הרחיבה שאול נפשה ופערה פיה לבלי חק". אמר ריש לקיש, כך נדרש המקרא: השאול, הגיהנם, פוערת פיה ומקבלת למי שמשייר אפילו חוק אחד מהתורה, שאינו שומרו.
אמר לו רבי יוחנן: לא ניחא למרייהו דאמרת להו הכי (לא נח לאדון, לקדוש ברוך הוא, שאתה דורש כך. כי אתה דן את ישראל לכף חובה ביותר).
אלא, כך נדרש המקרא: השאול פוערת פיה - לבלי חוק, למי שלא למד אפילו חוק אחד. משמע, אפילו לא למד אלא חוק אחד, כבר אינו נידון בגיהנם  953 .

 953.  מחלוקתם צריכה ביאור. ועיי' בענף יוסף מה שהביא בשם בעל העקרים ובשם הר"י מינץ. ועיי' עוד במפרשים.
"והיה בכל הארץ נאם ה', פי שנים בה יכרתו יגועו, והשלישית יותר בה". דהיינו, שני שליש ימותו, ושליש ייותר וישאר.
אמר ריש לקיש: אותו שליש שישאר, היינו הבן השלישי של שם בנו של נח. שהרי שני חלקים של כל העולם יהיו נכרתים, וחלק שלישי ישאר. ויש לברר איזה שליש ישאר. ומסתבר, שכל שלישיות שיש לשלש - אנו משלשין. אם כן, מנח נפרדו כל העולם, ושלשה בנים היו לו. שלישי שבבניו - שם הוא. והבן השלישי של שם הוא ארפכשד, כפי שנאמר: "בני שם עילם ואשור וארפכשד ולוד וארם"  954 . ומסתמא בזרעו של ארפכשד יהיה שארית, הואיל וישראל יוצאים ממנו. ושלישי של ארפכשד, שהוא שלישי של שם, שהוא שלישי של נח - ייוותר, וכל העולם יכרת.

 954.  ואף שהא חמישית מבני שם, שהרי חמשה בנים היו לו, מכל מקום זרעו רב יותר מאחד מהאחרים, והרי הוא שליש. יד רמה.
ולדברי ריש לקיש, נמצאו ישראל מתמעטין ביותר. שמארפכשד יצאו ישראל, כדכתיב בפרשת נח: "ארפכשד הוליד את שלח ושלח הוליד את עבר ועבר הוליד את פלג" וכן הלאה עד אברהם. וכשאתה מחלק לשלשה חלקים את זרעו של ארפכשד, כגון בני ישראל וישמעאל שהן בני אברהם, ובני לוט ובני הרן, וכן שאר האומות שיצאו ממנו, לשלשה חלקים, שמא ישראל יהיו מרובין וקרובין להיות כנגד כולם, ולא יגיעו כל זרע ארפכשד להיות פי שנים, אלא אם כן ישראל משלימין רובן או חציין, ונמצאו ישראל מתמעטין בתוך אותם פי שנים (כי יצטרכו להשלים מהם את אותם שני חלקים).
אמר ליה רבי יוחנן: לא ניחא למרייהו, לקדוש ברוך הוא, דאמרת להו הכי. שאם כן, אתה ממעט את ישראל ביותר!
אלא: אפילו שלישי של נח. כלומר שליש מכל בני נח, דהיינו שייותר שליש מכל העולם כולו. ומסתמא אותו חלק השלישי שישראל בו יהיה השארית. ואם אין ישראל מרובין כל כך להיות אחד משלש שבעולם, יהיו הגרים וחסידי אומות העולם להשלים לשליש. ואם ישראל מרובין, והם יותר משליש העולם, אזי יתמעטו קצת. ומכל מקום לר' יוחנן אין ישראל מתמעטין כל כך כמו לדברי ר' שמעון בן לקיש  955 .

 955.  כך כתב רש"י בשם רבו. ועוד כתב לישנא אחרינא, עיי"ש. ועיי' ביד רמה.
"כי אנכי בעלתי בכם ולקחתי אתכם אחד מעיר ושנים ממשפחה". אמר ריש לקיש: הדברים שנאמרו בפסוק זה - ככתבן (כפי שהם כתובים, כפשוטן). שאכן לא ימלטו אלא אחד מעיר, ושנים ממשפחה.
אמר ליה רבי יוחנן: לא ניחא ליה למרייהו דאמרת להו הכי (לא נוח לקדוש ברוך הוא שאתה אומר על ישראל כך).
אלא, כך הוא פירוש הפסוק: חסיד אחד מעיר - מזכה את כל העיר כולה, שיקחה הקדוש ברוך הוא ויקרבנה אליו (וזהו "ולקחתי אתכם אחד מעיר וגו'"). ושנים צדיקים ממשפחה - מזכין כל המשפחה כולה  956 . יתיב רב כהנא קמיה דרב (ישב רב כהנא לפני רב), ויתיב וקאמר: דברים ככתבן.

 956.  כפי שמצינו שבזכותו של אברהם אבינו ניצלה העיר צוער, והיינו "אחד מעיר מזכה כל העיר", ובזכותם של משה ואהרן נבחר כל שבט לוי לשבט קדוש, והיינו "שנים ממשפחה מזכין כל המשפחה". מהרש"א.
אמר ליה רב: לא ניחא ליה למרייהו דאמרת להו הכי. אלא: אחד מעיר - מזכה כל העיר, ושנים ממשפחה - מזכין כל המשפחה.
חזייה דהוה קא חייף רישיה (ראה רב שרב כהנא חופף ראשו ומעדן עצמו), בשעה שהיה לו ללמוד תורה, ולאחר מכן סליק ויתיב קמיה דרב (עלה וישב לפני רב).
אמר ליה: "ולא תמצא בארץ החיים".
הבין רב כהנא שרב מקללו, שלא יבוא לחיי עולם הבא.
ולכן תמה ואמר ליה: מילט קא לייטת לי (וכי אתה מקלל אותי)?
אמר ליה: לא. אלא רק קרא קאמינא (ציטטתי פסוק). ולמדים מפסוק זה, שלא תמצא תורה במי שמחיה עצמו עליה, אלא במי שמצער עצמו עליה, ואינו דואג לתפנוקי עצמו.
תניא, רב סימאי אומר: נאמר: "ולקחתי אתכם לי לעם", ונאמר: "והבאתי אתכם". מקיש יציאתן ממצרים - לביאתן לארץ.
מה בביאתן לארץ - נכנסו רק שנים מאותם ששים ריבוא שיצאו ממצרים, שהרי רק יהושע וכלב נכנסו לארץ (וכל יתר היוצאים ממצרים מתו במדבר),
אף ביציאתן ממצרים, יצאו באותו יחס - שנים מכל ששים ריבוא שהיו במצרים. שמתחילה היו במצרים פי שלושים ריבוא מאלו שיצאו, אלא שמתו בשלשת ימי אפילה, כדי שלא יראו המצריים במפלתן של ישראל.
אמר רבא: וכן לימות המשיח, ישארו רק אחד מששים ריבוא. שנאמר: "וענתה שמה כימי נעוריה וכיום עלותה מארץ מצרים". שיהיו ישראל עניים ושפלים, כימי צאתם ממצרים.
תניא, אמר רבי אלעזר ברבי יוסי: פעם אחת נכנסתי לאלכסנדריא של מצרים. מצאתי זקן אחד, ואמר לי: בא ואראך  957  מה עשו אבותי המצרים לאבותיך כשהיו במצרים:

 957.  ודאי לא יכול היה להראות לו עתה מה שהיה לפני כל כך הרבה שנים. אבל אפשר שהראה לו ספר זכרונות שלהם. שלכל מלכות יש ספר זכרונות, שכתוב בו כל מה שנעשה קודם. מהרש"א.
חלק מהם - טבעו אבותי בים,
חלק מהם - הרגו בחרב,
וחלק מהם - מעכו בבנין (שהיו בונים אותם במקום לבנים).
וכשראה משה שנעשים דברים אלו לישראל, החל להתרעם ולהרהר לפני הקדוש ברוך הוא, ועל דבר זה נענש משה רבינו.
שנאמר שאמר משה לקדוש ברוך הוא: "ומאז באתי אל פרעה לדבר בשמך הרע לעם הזה".
אמר לו הקדוש ברוך הוא: חבל על דאבדין ולא משתכחין (חבל על אותם שמתו ואבדו כבר, ואין למצוא כמותם עתה)! שאין אתה כאברהם יצחק ויעקב, שלא הרהרו אחרי מדותי.
הרי כמה פעמים נגליתי על אברהם יצחק ויעקב באל שדי (כפי שנאמר: "אני א - ל שדי פרה ורבה וגו'", "אני א - ל שדי התהלך לפני והיה תמים"  958 ), ולא הרהרו על מדותי, ולא אמרו לי: מה שמך.

 958.  אמנם לא מצינו דבר זה הרבה פעמים בתורה, אלא רק פעמים אלו שהזכרנו. אבל מכל מקום כך היה, אף שלא נכתבו בתורה. יפת תאר, עיי"ש.
אמרתי לאברהם: "קום התהלך בארץ לארכה ולרחבה כי לך אתננה".
ולבסוף, למרות שהובטח לאברהם שיקבל את כל הארץ, בקש מקום לקבור את שרה - ולא מצא, עד שקנה את מערת המכפלה בארבע מאות שקל כסף, ובכל זאת לא הרהר על מדותי, שאמרתי לו שאתן לו את כל הארץ, ועתה הוא צריך לשלם כל כך הרבה על כברת ארץ.
אמרתי ליצחק: "גור בארץ הזאת ואהיה עמך ואברכך".
ולבסוף, למרות שהבטיחו הקדוש ברוך הוא שהארץ תהיה שלו, בקשו עבדיו מים לשתות - ולא מצאו, שכל פעם שחפרו ומצאו מים, אמרו להם רועי גרר שהמים שלהם, עד שעשו עמם מריבה. שנאמר: "ויריבו רעי גרר עם רעי יצחק לאמר לנו המים". ובכל זאת לא הרהר אחר מדותי. אמרתי ליעקב: "הארץ אשר אתה שכב עליה לך אתננה".
ולבסוף, כשבא לשכם וביקש מקום לנטוע  959  אהלו - ולא מצא, עד שקנה מבני חמור אבי שכם במאה קשיטה, ובכל זאת לא הרהר אחר מדותי.

 959.  לשון נטיעה שייך באהל, כמו (דניאל יא): "ויטע אהלי אפדנו".
ולמרות שהיה להם מה להרהר אחר מידותי, לא אמרו לי: מה שמך.
ואתה אמרת לי מה שמך  960  בתחלה, ועכשיו אתה מהרהר אחר מידותי ואומר לי: "והצל לא הצלת את עמך"!

 960.  אף שמשמעות הפסוק היא, ששאל כן להקב"ה כדי לדעת מה יענה אם ישאלוהו על כך, כדכתיב "הנה אנכי בא אל בני ישראל וגו' ואמרו אלי מה שמו מה אומר אלהם", מכל מקום סבירא ליה, שתואנה הוא ביקש כדי לדעת את שמו. ומכל מקום לא הוכיחו ה' על כך אז, כי לא היה כל כך מגונה. אבל עתה, שהרהר אחר מידותיו, הוצרך להוכיחו. ואגב זה הוכיחו על הראשונה גם כן. יפת תאר.
אמר הקדוש ברוך הוא למשה: "עתה תראה אשר אעשה לפרעה".
מהו לשון "עתה"?
כך אמר לו הקדוש ברוך הוא: הפעם, במלחמת פרעה - אתה רואה. אבל, ואי אתה רואה במלחמת שלשים ואחד מלכים, שיכבשום ישראל כשיכנסו לארץ, כי אתה לא תעבור את הירדן, ולא תכנס לארץ.
כתוב כשעלה משה אל הר סיני עם הלוחות השניים: "ויעבר ה' על פניו ויקרא ה' ה' אל רחום וחנון ארך אפים ורב חסד ואמת: נצר חסד לאלפים נשא עון ופשע וחטאה ונקה לא ינקה וגו'".
הוזכרו בפסוק זה שלש עשרה מדות של רחמים.
וכתוב בהמשך: "וימהר משה ויקד ארצה וישתחו".
מה ראה משה, איזו מדה משלש עשרה מדות ראה והשתחוה?  961 

 961.  כי משמע שעל ידי קריאת י"ג מידות התעורר משה להשתחוות. ובודאי כבר ידע את מידותיו של הקדוש ברוך הוא, אבל עתה נתעורר ביותר על ידי אחת מהן. מהרש"א. וע"ע במפרשים מה שכתבו בזה.
רבי חנינא בן גמלא אמר: מדת ארך אפים ראה.
ורבנן אמרי: מדת אמת ראה. וחשש משה, שאם ידון הקדוש ברוך הוא את ישראל כפי האמת, הרי שיתחייבו כליה חס ושלום. ולכן מיהר והתפלל עליהם שלא ידונם הקדוש ברוך הוא לפי מעשיהם  962 .

 962.  כך פירש רש"י. אבל ביד רמה פירש להיפך, ש"וימהר משה ויקד ארצה וגו"' משמע שמיהר והשתחווה בשמחה. והיינו, לפי שראה שמדתו של הקב"ה אמת היא, ואין דברו חוזר ריקם, ידע שסופו לקיים הבטחתו לישראל, ולכן השתחווה בשמחה.
תניא כמאן דאמר שמדת ארך אפים ראה. דתניא: כשעלה משה למרום, מצאו להקדוש ברוך הוא שיושב וכותב: "ארך אפים".
אמר לפניו: רבונו של עולם, ארך אפים רק לצדיקים?  963 

 963.  כי מזה שנאמר "ארך אפים" ולא "ארך אף", משמע שהאריכות אפים היא בין לצדיקים ובין לרשעים. ולכן טען משה, למה תהא אריכות אפים לרשעים, רשעים יאבדו! שהרי ניחא לישראל באבוד הרשעים שביניהם, כדכתיב "באבוד רשעים רינה". וזה לא עלה אז על דעתו של משה, שיחטאו כל ישראל. לאחר מכן, כשחטאו כל ישראל בשילוח המרגלים, אמר לו הקדוש ברוך הוא: ולא כך אמרת לי וכו'. אמר לו משה, ולא כך אמרת לי: אף לרשעים? והיינו כשכל ישראל יחטאו לפניך. ומה שאמרתי שרשעים יאבדו, נתכונתי רק כשיהיו קצת רשעים. עץ יוסף, עיי"ש. ועיין עוד בענף יוסף מה שהביא בשם יערות דבש.
אמר לו הקדוש ברוך הוא: אף לרשעים אהיה ארך אפים.
אמר ליה משה: רשעים יאבדו, ולא תהא ארך אפים כלפיהם!
אמר ליה: השתא חזית מאי דמבעי לך (עתה תראה, שאתה תצטרך לכך, שאהיה ארך אפים אף לרשעים).
כשחטאו ישראל, אמר לו הקדוש ברוך הוא למשה: וכי לא כך אמרת לי, ארך אפים רק לצדיקים, ורשעים יאבדו?


דרשני המקוצר[edit]

מסכת סנהדרין בפירוש פרשני

דף ב ע"א | דף ב ע"ב | דף ג ע"א | דף ג ע"ב | דף ד ע"א | דף ד ע"ב | דף ה ע"א | דף ה ע"ב | דף ו ע"א | דף ו ע"ב | דף ז ע"א | דף ז ע"ב | דף ח ע"א | דף ח ע"ב | דף ט ע"א | דף ט ע"ב | דף י ע"א | דף י ע"ב | דף יא ע"א | דף יא ע"ב | דף יב ע"א | דף יב ע"ב | דף יג ע"א | דף יג ע"א | דף יג ע"ב | דף יד ע"א | דף יד ע"ב | דף טו ע"א | דף טו ע"ב | דף טז ע"א | דף טז ע"ב | דף יז ע"א | דף יז ע"ב | דף יז ע"ב | דף יח ע"א | דף יח ע"ב | דף יט ע"א | דף יט ע"ב | דף כ ע"א | דף כ ע"ב | דף כא ע"א | דף כא ע"ב | דף כב ע"א | דף כב ע"ב | דף כג ע"א | דף כג ע"ב | דף כד ע"א | דף כד ע"ב | דף כה ע"א | דף כה ע"ב | דף כו ע"א | דף כו ע"א | דף כו ע"ב | דף כז ע"א | דף כז ע"ב | דף כח ע"א | דף כח ע"ב | דף כט ע"א | דף כט ע"ב | דף ל ע"א | דף ל ע"ב | דף ל ע"ב | דף לא ע"א | דף לא ע"ב | דף לב ע"א | דף לב ע"ב | דף לג ע"א | דף לג ע"ב | דף לד ע"א | דף לד ע"ב | דף לה ע"א | דף לה ע"ב | דף לו ע"א | דף לו ע"ב | דף לז ע"א | דף לז ע"ב | דף לח ע"א | דף לח ע"ב | דף לט ע"א | דף לט ע"ב | דף מ ע"א | דף מ ע"ב | דף מא ע"א | דף מא ע"ב | דף מב ע"א | דף מב ע"ב | דף מג ע"א | דף מג ע"ב | דף מד ע"א | דף מד ע"ב | דף מה ע"א | דף מה ע"א | דף מה ע"ב | דף מו ע"א | דף מו ע"ב | דף מז ע"א | דף מז ע"ב | דף מח ע"א | דף מח ע"ב | דף מט ע"א | דף מט ע"ב | דף נ ע"א | דף נ ע"ב | דף נא ע"א | דף נא ע"ב | דף נא ע"ב | דף נב ע"א | דף נב ע"ב | דף נג ע"א | דף נג ע"ב | דף נד ע"א | דף נד ע"ב | דף נה ע"א | דף נה ע"ב | דף נו ע"א | דף נו ע"ב | דף נז ע"א | דף נז ע"ב | דף נח ע"א | דף נח ע"ב | דף נט ע"א | דף נט ע"ב | דף ס ע"א | דף ס ע"ב | דף סא ע"א | דף סא ע"ב | דף סב ע"א | דף סב ע"ב | דף סג ע"א | דף סג ע"ב | דף סד ע"א | דף סד ע"ב | דף סה ע"א | דף סה ע"ב | דף סו ע"א | דף סו ע"ב | דף סז ע"א | דף סז ע"ב | דף סז ע"ב | דף סח ע"א | דף סח ע"ב | דף סט ע"א | דף סט ע"ב | דף ע ע"א | דף ע ע"ב | דף עא ע"א | דף עא ע"ב | דף עב ע"א | דף עב ע"ב | דף עג ע"א | דף עג ע"ב | דף עד ע"א | דף עד ע"ב | דף עה ע"א | דף עה ע"ב | דף עו ע"א | דף עו ע"ב | דף עו ע"ב | דף עז ע"א | דף עז ע"ב | דף עח ע"א | דף עח ע"ב | דף עט ע"א | דף עט ע"ב | דף פ ע"א | דף פ ע"ב | דף פא ע"א | דף פא ע"ב | דף פב ע"א | דף פב ע"א | דף פב ע"ב | דף פג ע"א | דף פג ע"ב | דף פד ע"א | דף פד ע"ב | דף פה ע"א | דף פה ע"ב | דף פו ע"א | דף פו ע"ב | דף פז ע"א | דף פז ע"ב | דף פח ע"א | דף פח ע"ב | דף פט ע"א | דף פט ע"ב | דף צ ע"א | דף צ ע"ב | דף צ ע"ב | דף צא ע"א | דף צא ע"ב | דף צב ע"א | דף צב ע"ב | דף צג ע"א | דף צג ע"ב | דף צד ע"א | דף צד ע"ב | דף צה ע"א | דף צה ע"ב | דף צו ע"א | דף צו ע"א | דף צו ע"ב | דף צז ע"א | דף צז ע"ב | דף צח ע"א | דף צח ע"ב | דף צט ע"א | דף צט ע"ב | דף ק ע"א | דף ק ע"ב | דף קא ע"א | דף קא ע"ב | דף קב ע"א | דף קב ע"ב | דף קג ע"א | דף קג ע"ב | דף קד ע"א | דף קד ע"ב | דף קה ע"א | דף קה ע"א | דף קה ע"ב | דף קו ע"א | דף קו ע"ב | דף קז ע"א | דף קז ע"א | דף קז ע"ב | דף קח ע"א | דף קח ע"ב | דף קט ע"א | דף קט ע"ב | דף קי ע"א | דף קי ע"ב | דף קיא ע"א | דף קיא ע"ב | דף קיא ע"ב | דף קיב ע"א | דף קיב ע"ב | דף קיג ע"א | דף קיג ע"ב |