פרשני:בבלי:שבת קא א

From ויקישיבה
Jump to navigation Jump to search


ParsheiniLogo.png
ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים.

מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים.
יש לך שאלה על הפירוש? ניתן להשתמש בדף השיחה ובהוספת תבנית שאלה בראש הדף. מעוניין בהסבר למקור שלא קיים עדיין בפרשני? צור אותו כעת וכתוב את שאלתך בדף השיחה.

שבת קא א

חברותא[edit]

רבי יהודה אומר:
אם היתה גבוהה שפת הספינה מן הים עשרה טפחים, כי אז מותר לטלטל מן הים לתוכה ומתוכה לים. ושלא כדברי חכמים שלא חילקו בזה.  1 

 1.  הטעם יתבאר בהערה 3.
ואם היתה הספינה עמוקה בתוכה עשרה טפחים, כך שתחתית הספינה מוקפת במחיצות גבוהות עשרה טפחים, ואולם אין שפת הספינה (בראש דופנותיה) גבוהה עשרה טפחים מן הים, כי היתה משוקעת במים מכובד משאה:
מטלטלין מתוכה לים, אבל לא מן הים לתוכה, ומפרש לה ואזיל.
וממה שהתיר רבי יהודה לטלטל מתוכה לים, מוכיחה הגמרא שכחו בכרמלית לא גזרו, כי הרי לכאורה תיקשי:
מאי שנא מן הים לתוכה דלא מטלטלין, משום דקא מטלטלין  2  מהים שהוא כרמלית לרשות היחיד, כי הרי עמוקה הספינה עשרה טפחים ורחבה ארבעה על ארבעה טפחים. אם כן, הרי מתוכה של הספינה לים נמי, למה מותר לטלטל, והרי מטלטל מרשות היחיד לכרמלית.

 2.  מסתבר, שהגירסא הנכונה היא "מטלטל".
אלא לאו, הכא במאי עסקינן, שמטלטל מן הספינה לים באופן ששופך מים אחודה של ספינה (בשפת הספינה בראש הדפנות), והם נופלים משם לים, ש"כחו" הוא, ולא גזרו "כחו" בכרמלית.  3 

 3.  א. ואופן זה לא יתכן בטלטול מן הים לכרמלית, והיינו שמחלק רבי יהודה בין טלטול מים לספינה, לבין טלטול מספינה לים, רש"י. ב. עוד ביאר רש"י: ולהכי נקט "עמוקה עשרה", דאי אינה עמוקה עשרה היא גופא כרמלית, ומטלטל להדיא אף מן הים לתוכה, (נראה שצריך לומר: ומטלטל להדיא, כלומר ממנה לים ישיר ואפילו לא דרך דפנות. ואף מן הים לתוכה). "ואין גבוהה עשרה" נמי דוקא נקט, דאי גבוהה עשרה מותר לטלטל מן הים לתוכה, דמכרמלית לרשות היחיד דרך מקום פטור קא מטלטל, דצריך להגביה את ידו למעלה מעשרה (וכרמלית אינה תופסת אלא עד עשרה טפחים, כן היא הפשטות, וראה אות ד), ואף על גב דברשות דאורייתא מרשות הרבים לרשות היחיד מחייב בכי האי גוונא, כרמלית מיהא דרבנן היא ולא גזור. (והוא הדין שאם גבוהה עשרה, מותר לטלטל מתוכה לים ואפילו שלא דרך דפנות, כיון שמושיט ידו דרך מקום פטור. וכן מפורש בתוספות המובאים באות ב). ג. הקשו התוספות: איך מסייעת הגמרא את דברי רב חייא בר אבין מדברי רבי יהודה הסובר כן, והרי חכמים נחלקו עליו! ? ותירצו התוספות בשם ר"י: בהא (בטלטול מתוכה לים דרך דפנות) לא פליגי, אלא בעמוקה עשרה וגבוהה עשרה (שהתיר רבי יהודה - מדנקט "ואינה גבוהה עשרה" - לטלטל מים לספינה ומספינה לים, כיון שמטלטל דרך מקום פטור), דרבנן סברי: דמכרמלית לרשות היחיד דרך מקום פטור אסור, אף על גב דרשויות דרבנן, ורבי יהודה שרי. אבל בעמוקה עשרה ואינה גבוהה עשרה, לטלטל מתוכה לים (דרך דפנות) לא פליגי עליה רבנן. והכי קאמר רבי יהודה: בעמוקה עשרה וגבוהה עשרה לא מיבעיא דמותר לטלטל טלטול גמור (בין מן הים לתוכה, ובין מתוכה לים, ואפילו שלא דרך דפנות), הואיל ודרך מקום פטור קא מטלטל, (ושלא כדבריכם, שאינכם מחלקים בזה), אלא גם באינה גבוהה עשרה, יש תקנה לטלטל כגון על ידי כחו, כדמפרש הש"ס, (ובזה מפרש אני, ואיני חולק). וראה שם, שהביאו ראיה לפירוש זה מן התוספתא. (פירוש זה הביאו משם התוספות גם הרמב"ן והרשב"א. והרמב"ן כתב עוד ביאור אחר, ראה שם. וראה עוד בתוספות רי"ד ביאור אחר). ד. יש לעיין: הרי נחלקו אמוראים לעיל בים, מהיכן מודדים את עשרת הטפחים, ויש מי שסובר: מקרקעית הים מודדים את עשרת הטפחים, ולדעתו תיקשי: אפילו אינה גבוהה עשרה טפחים, למה אוסר רבי יהודה לטלטל מן הים לתוכה, או מתוכה לים שלא דרך דפנות! ? (ואין לפרש, שלפי שיטתו יתבאר מה שאמר רבי יהודה "ואין גבוהה עשרה", דהיינו: אינה גבוהה עשרה מקרקעית הים. כי מאחר שמחיצותיה גבוהות עשרה טפחים, אי אפשר שלא תהא שפת הספינה גבוהה מקרקעית הים עשרה טפחים). קושיא זו הקשו התוספות, ופירשו: דהכא מיירי בדליכא זיז כל שהוא להיכירא. פירוש: וכל שאין זיז להיכר, משחינן משפת המים אפילו לשיטה זו. וראה בהערות שב"חברותא" על התוספות, ביאור ענין זה בשם רבי עקיבא איגר. ה. כתב ב"חידושי הר"ן": רבי יהודה אומר עמוקה עשרה, פירוש עמוקה לתוכה דהויא רשות היחיד, ואין גבוהה עשרה על הים מטלטלין מתוכה לים, כגון דרך דפנותיה כדמפרש ואזיל, ודוקא בשאין גבוהה עשרה, הא גבוהה, ממלא בהדיא מן הים לספינה, ובהא פליגי רבנן:. ורבי יהודה סבר, שאפילו בגבוהה עשרה מותר, דאי אפשר שלא יגביה ידו מדופני הספינה, והוי אויר מקום פטור, וממלא. והוסיף: וקשיא לי: לרבי יהודה, רשות היחיד שעולה עד לרקיע היכי משכחת לה, ואפילו תאמר דבעמוד ברשות הרבים גבוה עשרה ורחב ארבעה לא אמרינן ביה דרשותו עולה עד לרקיע (ראה בזה בשם הרמב"ן בהערות לעיל צט ב בבעייתו של רב מרדכי), הני מילי עמוד דלית ליה מחיצות, ואוירו מקום פטור, אבל חצר או ספינה שיש לה מחיצות, אמרינן בהו "רשות היחיד עולה עד לרקיע" ! ? ותירץ מורי נר"ו, דהרמב"ן ז"ל לא אמר אלא בחצר וכיוצא בהן שהמחיצות עשויות לאוירן, ובהא הוא דאמרינן דהן עולות עד לרקיע, אבל מחיצות דספינה אינן עשויות אלא להבריח המים ואינן עשויות לאוירן, והויא לה כעמוד ברשות הרבים גבוה עשרה ורוחב ארבעה שהוא מקום פטור. ומתבאר מדבריו פירוש מחודש, והוא: "מקום פטור" הנזכר כאן בטעמו של רבי יהודה המתיר בגבוהה עשרה, אין הכוונה לאויר שמעל הים, אלא הכוונה לאויר שמעל הספינה, וכמו שפירש את הטעם, משום שאין רשותה עולה עד לרקיע. ולפי דבריו, מה שחילק רבי יהודה בין גבוהה עשרה מעל הים לאין גבוהה עשרה מעל הים, צריך לפרש: כי אם אין היא גבוהה עשרה מעל הים, כי אז אף על פי שאין רשות היחיד עולה עד לרקיע, מכל מקום אין זה "מקום פטור" אלא כרמלית כשאר אויר הים עד עשרה, ולא נגרע דין כרמלית באויר זה משום הספינה שתחתיה.
שמע מינה: כחו בכרמלית לא גזרו.
ומסקינן: אכן שמע מינה!
אמר רב הונא: הני ביצאתא דמישן (ספינות של העיר מישן), והן ספינות רחבות ארבעה טפחים ויותר, והולכות הן ומשפעות בתחתיתן עד כדי רוחב כחודו של סכין בלבד, אפילו אם יש למחיצות גובה עשרה
טפחים (שיעור מחיצה) מן המקום שמתרחבות הספינות לארבעה טפחים (כשיעור רשות היחיד), אין הן רשות היחיד, אלא כרמלית המה, ולפיכך:
אין מטלטלין בהן  4  אלא בתוך ארבע  5  אמות כשאר כרמלית.

 4.  א. רש"י גורס "בתוכן". ב. לכאורה היה נראה, שאיסור הטלטול הוא רק במקום שהן רחבים ארבעה, ומשום שתחת אותו מקום הרי זה כ"מקום פטור", ככל מקום שאינו רחב ארבעה טפחים. אלא שסתימת לשון הגמרא משמע, שאין מטלטלין בכולה אלא עד ארבע אמות.   5.  כן צריך לומר, כי הכוונה היא לאמות ולא לטפחים.
והטעם: כי אינן רשות היחיד אפילו במקום בו נתרחבו לארבעה, כי מאחר שחלק המחיצה התחתון אינו מקיף מקום ארבעה, הרי זה כמי שאין שם מחיצה, ונמצאו מחיצות הספינה למעלה - במקום שם מקיפות הן ארבעה טפחים - מחיצות תלויות, ו"מחיצה תלויה" אינה מתרת.  6 

 6.  לשון רש"י הוא: אין מטלטלין בתוכן, דלאו רשות היחיד נינהו, שאין ברחבן ארבעה מלמטה, לפיכך אין מחיצותיה מחיצות. וכונתו - לפי פשוטו - כפי שנתבאר בפנים, ויתבאר יותר בהערות בהמשך הסוגיא.
ולא אמרן שהן כרמלית, אלא שאין בפחות משלשה טפחים גובה מקרקעית הספינה - רוחב ארבעה טפחים, כלומר, מתרחבות המה לארבעה טפחים, רק בגובה שלשה טפחים או יותר מקרקעית הספינה.  7  אבל אם יש בגובה פחות משלשה טפחים - רוחב ארבעה טפחים, כי מתרחבות המה לרוחב ארבעה תוך שלשה טפחים מקרקעיתה, לית לן בה, כלומר, רשות היחיד המה, ומותר לטלטל בהן ארבע אמות, ומשום שהרי הן כמי שקרקעיתן עולה עד כאן ומחיצותיה מחיצות.

 7.  ובאופן זה "אפילו יש ברחבו עשרה גובה, כלומר, אפילו שיש גובה עשרה טפחים מעל המקום שנתרחבו הספינות לארבעה טפחים, לא מישתרי, דכיון דתחתונות (אלו שכנגד המקום שאינן רחבות ארבעה טפחים) לאו מחיצה נינהו, הוה ליה (המחיצות שמעל המקום בו נתרחבו הספינות לארבעה טפחים - "מחיצה) תלויה, (ו"מחיצה תלויה" אינה מתרת) ". רש"י.
וכן אי מלינהו קני ואורבני (אם מילא את הספינות בקנים או בערבה דקה עד המקום שהן מתרחבות לארבעה טפחים), לית לן בה, כלומר, רשות היחיד המה, ומותר לטלטל בהן ארבע אמות.  8  מתקיף לה רב נחמן: ולימא על המחיצות שמעל המקום בו נתרחבו הספינות לרוחב ארבעה טפחים "גוד אחית מחיצתא" (משוך והורד את מחיצת הספינה) בקו ישר עד קרקעית הים שמסביב לספינה, ושוב אין כאן מחיצה תלויה!?  9  שהרי מי לא תניא: רבי יוסי ברבי יהודה אומר: נעץ קנה שגבוה עשרה טפחים ואין ברחבו ארבעה על ארבעה טפחים ברשות הרבים, ואולם יש בראשו טרסקל שרחב ארבעה על ארבעה טפחים, אך אין לטרסקל מחיצות גבוהות עשרה טפחים, וזרק ונח על גביו של טרסקל, הרי זה חייב, כי דין רשות היחיד לטרסקל, על אף מחיצותיו הנמוכות.

 8.  א. בפשוטו, ביאור שיטת רש"י בסוגיא, הוא: "כל מחיצה שאין בין חלל המחיצות ארבעה טפחים אינן מחיצות", כלשון רש"י לעיל ט א ד"ה פתח נעול. נמצא, שמחיצות תחתית הספינה, אשר אין שם בין המחיצות ארבעה טפחים, אין שם מחיצות עליהן. ושוב ממילא המחיצות שעליהן "מחיצה תלויה" היא, שהרי פרוצות הן מלמטה, כי בתחתיתן אין שם מחיצות עליהן, ונמצאת הספינה כולה כאילו אין לה מחיצות, ולכן אין היא אלא כרמלית. וכאשר נתבאר בפנים. אלא, שמדברי התוספות נראה לכאורה שלא הבינו כן את דברי רש"י, שהרי הקשו על רש"י, כי היכי דבטיל מדין רשות היחיד משום דלית ביה ארבעה, הכי נמי ליבטול מדין כרמלית, כדאמר בפרק קמא שאין כרמלית פחותה מארבעה ואקילו בה רבנן מקולי רשות היחיד, דאי הוי מקום ארבעה הוי כרמלית, ואי לא מקום פטור. ולפי מה שנתבאר, אין מקום לקושייתם, וכמו שאכן כתב ב"שפת אמת": מה שהקשו, דגם כרמלית לא הוי אלא בפחות מארבעה, תמוה לי, הלא יש כאן גובה עשרה ברוחב ארבעה, אלא דכיון שלמטה אין רוחב ארבעה הוי "מחיצה תלויה", כדפירש רש"י, וכן הוא פלפול כל הסוגיא כאן, אי מחיצה תלויה מתרת, אם כן בכרמלית שאין צורך לשם מחיצה כלל, שפיר הוי רחב ארבעה, מה בכך דלמטה אינו רחב ארבעה הך דלמטה. וכתב, דשוב מצא כן ב"חידושי הר"ן" בשם יש מפרשים. והנה לפי מה שביאר ה"שפת אמת", נמצא, שבאמת אין כל הספינה חשובה כרמלית, כי בתחתית הספינה שאין שם רוחב ארבעה אין זו כרמלית, שהיא צריכה שיעור ארבעה על ארבעה. ולא משמע כן כל כך). וראה בהערות שב"חברותא" על התוספות, שלכאורה נראה, שלפי הפירוש שנתבאר בפנים, אין מקום לכל קושיות התוספות.   9.  א. נתבאר על פי רש"י. וכאשר הבין את הענין ב"חידושי רבינו חיים הלוי" המובא באות ב. ב. כתב ב"חידושי רבינו חיים הלוי" (שבת יד א ד"ה אכן, ומתוך דבריו מתבארת סוגייתנו היטב): הא דבעינן ברשות היחיד שיהא לו קרקע ארבעה הוא מתרי טעמי, חדא משום דבעינן מקום הראוי לתשמיש, ובלא קרקע אין זה מקום תשמיש, ועוד נראה, דגם בלאו הך טעמא דמקום תשמיש, עוד הוי זה מעיקר דין ושם רשות היחיד דבעינן דוקא קרקע למטה, ומשום דיסוד הדין של מקום ארבעה האמור ברשות היחיד, שזהו עיקרו של רשות היחיד, כל חלות דינו הוא רק עם קרקע. ושם בד"ה והנה הביא מסוגייתנו - לפי פירושו של רש"י - ראיה לא כן, וז"ל: והנה בשבת דף קא א אמר רב הונא:. וזהו דפריך רב נחמן: דלימא גוד אחית מחיצה מכנגד מדת רחבן העליון ולמטה כאילו הן יורדות עד הקרקע מבחוץ, ולא הויא שוב תלויה. הרי מבואר מזה להדיא, דלא בעינן כלל קרקע ארבעה ברשות היחיד, דאם נימא דבלא קרקע ארבעה אינו חשוב רשות היחיד כלל, אם כן מאי פריך הגמרא דלימא גוד אחית מחיצתא, ומאי מהניא הכא גוד אחית, והלא מכל מקום בתוך הספינה הא ליכא קרקע ארבעה, וה"גוד אחית" הא אינו מועיל רק לענין שהמחיצות לא יהא בהן דין מחיצה תלויה, דדינינן להו כאילו הן עומדות בקרקע הים שלמטה, אבל מכל מקום הרי קרקע שלמטה לא מצטרף לשיעורא דקרקע ארבעה לענין תוך הספינה, כיון דקרקעית הספינה מפסקת בינתיים, ואם כן הרי צ"ע דהא חסר קרקע ארבעה בתוך הספינה. (והוסיף הגר"ח במוסגר: ולא שייך גם לומר, דהשיפוע עצמו חשוב קרקע ארבעה, דמצרפינן ליה לשיעורא דקרקע ארבעה מכל השיפוע ביחד, ומטעמא דשני מקומות גם כן מצטרפי לקרקע ארבעה. זה אינו, דכיון דבתוך השיפוע, הא לא הוי רשות היחיד, כיון שאין שם מחיצות ארבעה, ואם כן ממילא דלא משלים דין קרקע ארבעה גם לענין על גביו, כיון דאינו חשוב רשות היחיד במקומו). ומאי פריך הגמרא דלימא גוד אחית, והא אף דאמרינן גוד אחית, גם כן אין בתוך הספינה דין רשות היחיד, אלא ודאי דלא בעינן כלל ברשות היחיד קרקע ארבעה, ורק מקום ארבעה לחוד צריכינן, וכל דין קרקע ארבעה דבעינן ברשות היחיד, הוא רק בכדי שיהא מקום תשמיש, ובזה מהני מה דחזי למינח עליה מידי ולהשתמש, ועל כן שפיר מהני הכא "גוד אחית" דלא תיהוי מחיצה תלויה, וממילא דתוך הספינה למעלה במקום שיש ארבעה הוי רשות היחיד, כיון דיש שם מקום ארבעה, וקרקע ארבעה הא לא צריכינן כלל. ג. מן הסוגיא ודברי רש"י מתבאר בגדר "מחיצה תלויה", שאם כי הרשות מתחילה מן המקום שיש שם רוחב ארבעה (כי רק במקום זה יש שם חלל ארבעה ראויים לשימוש, על ידי "אי בעי מנח עלה מידי ומשתמש", וכמו שכתב הגר"ח), מכל מקום חשובות מחיצותיה תלויות, אם כי תלויות הן מתחת הרשות. ועוד מתבאר: אם מגיעות המחיצות עד קרקעית הספינה ואין אויר בין המחיצה ובין קרקעית הספינה, שוב אין זו מחיצה תלויה, שהרי כל הספינות רשות היחיד המה אף שאין מגיעות מחיצותיה עד קרקעית הים. ולא עוד, אלא אפילו כשתחתית הספינה אינה רשות היחיד, מכל מקום די במחיצות המגיעות עד קרקעית הספינה. שהרי לא נקראו מחיצות אלו "מחיצות תלויות" אלא משום שמחיצותיה התחתונות אין שם מחיצות עליהם, (כמבואר ברש"י, שכתב: דכיון דתחתונות היינו אלו שכנגד המקום שאינן רחבות ארבעה טפחים לאו מחיצה נינהו, והוא כפי שנתבאר, דכל מחיצה שאינה עשויה לחלל ארבעה אינה מחיצה). הרי משמע, אם לא כלל זה אין מחיצותיה תלויות ומשום שמגיעות הן עד קרקעית הספינה, ואף שאותו חלק תחתון אינו רשות היחיד, כי הרי אין רשות היחיד בפחות מארבעה על ארבעה. אבל כשיש אויר בין המחיצה והספינה, כי אז אין די במה שמגיעות המחיצות עד כנגד קרקעית הספינה, אלא צריך שיהיו מחיצות מגיעות עד קרקעית הים, וכמבואר ברש"י, שקושיית הגמרא היתה נאמר "גוד אחית מחיצתא" עד קרקעית הים.
אלמא, הרי מוכח דאמרינן על מחיצותיו הקטנות של הטרסקל "גוד אחית מחיצתא", וכאילו יורדות הן עד רשות הרבים, ונמצא הטרסקל מוקף מחיצות מלמטה ונעשה הטרסקל רשות היחיד.  10 

 10.  ראה הערה לקמן בהמשך הסוגיא, גבי עמוד שאין בעיקרו ארבעה.
הכא נמי, גבי ביצאתא דמישן, נימא "גוד אחית מחיצתא", וכאילו יש לה מחיצות עד למטה, ושוב אין זו "מחיצה תלויה"!?  11  מתקיף לה רב יוסף לקושייתו של רב נחמן: ולא שמיעא להו  12  להא דאמר רב יהודה אמר רב, ומטו בה משום רבי חייא (יש שמטין בדבר להכריע ולומר, שרבי חייא אמר כן) ותני עלה:  13  וחכמים פוטרין. הרי שהם אינם סוברים לאמר "גוד אחית מחיצתא".  14 

 11.  התוספות מקשים על פירוש רש"י, ומסכימים עם פירוש רבינו חננאל. ועיקר תוכן פירושו הוא: ספינות אלו אינן אטומות מלמטה, אלא עשויים פסין שיש ביניהם שלשה טפחים, ואכן המים נכנסים שם, ולכך הן עשויות. והטעם שאין הן רשות היחיד, אף שיש להן מחיצותעשרה, ואף רחבות הן ארבעה טפחים, הוא משום שהקרקעית פרוצה לכרמלית. (וראה בדבריהם ביאור מה שאמרו "ולא אמרן"). וקושיית הגמרא דלימא "גוד אחית מחיצתא", פירש הר"ח: רואין כאילו דופני הספינה עקומין ומסבבין הנסרים (מלמטה), ונמצאו הנסרים מחוברין.   12.  אולי צריך לומר "ולא שמיע ליה", היינו: וכי לא שמע רב נחמן.   13.  נראה, שהכוונה היא: רב, ויש אומרים רבי חייא, הביאו ברייתא זו.   14.  כתב רש"י: וחכמים פוטרין אלמא לא אמרינן גוד אחית מחיצתא להתיר מחיצה תלויה.
אמר ליה אביי לרב יוסף: ואת לא תסברא (וכי אתה אינך מודה) שלכולי עלמא אומרים "גוד אחית מחיצתא", ודוקא גבי טרסקל נחלקו חכמים!?
והתניא: עמוד ברשות הרבים, אשר גגו גבוה עשרה טפחים ורחב ארבעה על ארבעה טפחים, ואולם אין בעיקרו מתחת לגג העמוד רוחב ארבעה טפחים, כי בשיפוע הוא עשוי, ויש בקצר (במקום הצר) שלו שלשה טפחים, כלומר, אותו חלק מן העמוד שאינו רחב ארבעה טפחים גבוה שלשה טפחים מן הקרקע, כי אין העמוד מתרחב לרוחב ארבעה טפחים אלא למעלה משלשה טפחים מקרקע רשות הרבים,  15  וזרק, ונח על גביו, הרי זה חייב.

 15.  נתבאר על פי רש"י. אבל התוספות פירשו: אין בעיקרו רוחב ארבעה, אך יש רוחב שלשה טפחים בעיקרו, ומתוך כך אין הגדיים בוקעין תחתיו, כדלקמן.
אלמא, אמרינן על דפנות העמוד במקום שנתרחבו לכדי ארבעה טפחים ביניהם, "גוד אחית מחיצתא". שהרי אם לא נאמר כן, אין נעשה ראשו של העמוד רשות היחיד, והרי אין לעמוד זה מחיצות עשרה שיש ביניהם ארבעה על ארבעה טפחים.  16  הכא נמי, גבי ספינה, נימא "גוד אחית מחיצתא"!? מוסיף אביי ואומר לרב יוסף:  17  ודקשיא לך מדברי חכמים הפוטרים גבי טרסקל, מידי איריא!? כלומר, וכי הנידון דומה לראיה!? והרי התם, גבי טרסקל, לא סוברים חכמים לומר "גוד אחית מחיצתא", משום דהויא ליה אותה מחיצה שכאילו ירדה עד למטה, מחיצה שהגדיים בוקעין בה, והם מבטלים את המחיצה.

 16.  ראה רש"י לעיל ו ב ד"ה גמורה, שכל עמוד חשוב בראשו רשות היחיד משום "דאמרינן מארבע צדדין גוד אסיק פני המחיצה על ראשו, ונמצא ראשו מוקף מארבע צדדין וחללו ארבעה". ואם כן נמצא, שמתחילה אנו אומרים "גוד אחית מחיצתא", ושוב אנו אומרים "גוד אסיק מחיצתא". וראה בהערות לעיל צט ב בשם הגר"ח, שצידד לומר בדעת הרמב"ן, שאין אומרים בעמוד גוד אסיק מחיצתא. ושם נתבאר שהרמב"ן הבין כן גם בדעת רש"י. ויש להעיר מלשון רש"י בסוגייתנו גבי טרסקל: "שאנו אומרים במחיצות הטרסקל גוד אחית ונמצאו מקיפות את הקנה, והוו להו היקף מחיצות מן הקרקע ולמעלה לשווייה ראשו רשות היחיד", ואין במשמע לשון זו שאומרים "גוד אסיק מחיצתא".   17.  כן הוא פירושו של רש"י. וראה בעמוד ב שסתר רש"י פירוש אחר של רבותיו.
אבל הכא, בספינה ובעמוד צר, הויא לה מחיצה שאין הגדיים בוקעין בה. שאין ניכרת בים בקיעה כל שהיא,  18  ואף בעמוד אין דרך גדיים להתחכך בעמוד ולעבור תחת השיפוע, כי השיפוע אינו אלא מעט.  19 

 18.  כדמפרש ואזיל, שבקיעת דגים אינה ניכרת ואינה מבטלת את המחיצה.   19.  בהערה 15 נתבאר בשם התוספות, המפרשים שהעמוד רחב שלשה טפחים, וזה הוא מה שאמרו "ויש בעיקרו שלשה", ומכאן תמהו על פירושו של רש"י, כי לפי דבריו שאין הברייתא נותנת את מידת רוחבו של העיקר, אם כן משמע גם באופן שהוא דק כקנה, ואם כן דומה הוא ממש לקנה ובראשו טרסקל שהגדיים בוקעים תחתיו.
אמר, תמה ליה רב אחא בריה דרב אחא לרב אשי: גבי ספינה נמי, הא איכא בקיעת דגים הבוקעים במקום המחיצה שכאילו ירדה עד לקרקע. ויבטלו הדגים את המחיצה כשם שהגדיים מבטלים אותה!? אמר תירץ ליה רב אשי לרב אחא בריה דרב אחא: בקיעת דגים לא שמיה בקיעה, לפי שאין בקיעתן נראית.  20 

 20.  מתבאר מן הסוגיא, דפסול "מחיצה תלויה" אינו משום שהגדיים בוקעים תחתיו, שהרי אף בים שאין שם בקיעה ניכרת, מכל מקום אין הספינות נעשות רשות היחיד אלא משום שאנו אומרים "גוד אחית מחיצתא", אלא דבאופן זה אף חכמים מודים שאומרים "גוד אחית מחיצתא", והוא מבטל שם "מחיצה תלויה" מן המחיצה. (וראה סוגיית הגמרא לעיל צז א, גבי דפנות סוכה הגבוהות מן הארץ שלשה טפחים. וראה במאירי ד"ה ומאחר שביארנו, ב"חידושי הר"ן" ד"ה אין וב"חזון איש" סח י).
ומנא תימרא, ומנין אנו יודעים שבקיעת דגים אינה חשובה בקיעה?
דבעא מיניה רבי טבלא מרב: "מחיצה תלויה", מהו שתתיר בחורבה לטלטל בה? כלומר, חורבה קירותיה הרוסים, ויש בה מחיצות תלויות שאינן מגיעות עד הקרקע. ונסתפק רבי טבלא אם מחיצות כאלו מועילות לחורבה שלא תיחשב כפרוצה לרשות הרבים ולא תיאסר בטלטול.  21 

 21.  כן פירש רש"י. ומשמע שהספק הוא על המחיצה הרביעית, שבלעדיה אסור לטלטל משום שהיא פרוצה לרשות הרבים אפילו אם יש לה שלש מחיצות העושות אותה לרשות היחיד, ומשום ש"נפרצה במלואה למקום האסור לה". וצריך ביאור: למה לא פירש, שהספק הוא על שלשת המחיצות שעושות אותה רשות היחיד, ואשר בלעדיהן הרי היא כרמלית גמורה ! ? ומיהו לשון הגמרא מהו "שתתיר" בחורבה, נוטה באמת לפירוש זה.


דרשני המקוצר[edit]

מסכת שבת בפירוש פרשני

דף ב ע"א | דף ב ע"ב | דף ג ע"א | דף ג ע"ב | דף ד ע"א | דף ד ע"ב | דף ה ע"א | דף ה ע"ב | דף ו ע"א | דף ו ע"ב | דף ז ע"א | דף ז ע"ב | דף ח ע"א | דף ח ע"ב | דף ט ע"א | דף ט ע"ב | דף י ע"א | דף י ע"ב | דף יא ע"א | דף יא ע"ב | דף יב ע"א | דף יב ע"ב | דף יג ע"א | דף יג ע"א | דף יג ע"ב | דף יד ע"א | דף יד ע"ב | דף טו ע"א | דף טו ע"ב | דף טז ע"א | דף טז ע"ב | דף יז ע"א | דף יז ע"ב | דף יז ע"ב | דף יח ע"א | דף יח ע"ב | דף יט ע"א | דף יט ע"ב | דף כ ע"א | דף כ ע"ב | דף כא ע"א | דף כא ע"ב | דף כב ע"א | דף כב ע"ב | דף כג ע"א | דף כג ע"ב | דף כד ע"א | דף כד ע"ב | דף כה ע"א | דף כה ע"ב | דף כו ע"א | דף כו ע"א | דף כו ע"ב | דף כז ע"א | דף כז ע"ב | דף כח ע"א | דף כח ע"ב | דף כט ע"א | דף כט ע"ב | דף ל ע"א | דף ל ע"ב | דף ל ע"ב | דף לא ע"א | דף לא ע"ב | דף לב ע"א | דף לב ע"ב | דף לג ע"א | דף לג ע"ב | דף לד ע"א | דף לד ע"ב | דף לה ע"א | דף לה ע"ב | דף לו ע"א | דף לו ע"ב | דף לז ע"א | דף לז ע"ב | דף לח ע"א | דף לח ע"ב | דף לט ע"א | דף לט ע"ב | דף מ ע"א | דף מ ע"ב | דף מא ע"א | דף מא ע"ב | דף מב ע"א | דף מב ע"ב | דף מג ע"א | דף מג ע"ב | דף מד ע"א | דף מד ע"ב | דף מה ע"א | דף מה ע"א | דף מה ע"ב | דף מו ע"א | דף מו ע"ב | דף מז ע"א | דף מז ע"ב | דף מח ע"א | דף מח ע"ב | דף מט ע"א | דף מט ע"ב | דף נ ע"א | דף נ ע"ב | דף נא ע"א | דף נא ע"ב | דף נא ע"ב | דף נב ע"א | דף נב ע"ב | דף נג ע"א | דף נג ע"ב | דף נד ע"א | דף נד ע"ב | דף נה ע"א | דף נה ע"ב | דף נו ע"א | דף נו ע"ב | דף נז ע"א | דף נז ע"ב | דף נח ע"א | דף נח ע"ב | דף נט ע"א | דף נט ע"ב | דף ס ע"א | דף ס ע"ב | דף סא ע"א | דף סא ע"ב | דף סב ע"א | דף סב ע"ב | דף סג ע"א | דף סג ע"ב | דף סד ע"א | דף סד ע"ב | דף סה ע"א | דף סה ע"ב | דף סו ע"א | דף סו ע"ב | דף סז ע"א | דף סז ע"ב | דף סז ע"ב | דף סח ע"א | דף סח ע"ב | דף סט ע"א | דף סט ע"ב | דף ע ע"א | דף ע ע"ב | דף עא ע"א | דף עא ע"ב | דף עב ע"א | דף עב ע"ב | דף עג ע"א | דף עג ע"ב | דף עד ע"א | דף עד ע"ב | דף עה ע"א | דף עה ע"ב | דף עו ע"א | דף עו ע"ב | דף עו ע"ב | דף עז ע"א | דף עז ע"ב | דף עח ע"א | דף עח ע"ב | דף עט ע"א | דף עט ע"ב | דף פ ע"א | דף פ ע"ב | דף פא ע"א | דף פא ע"ב | דף פב ע"א | דף פב ע"א | דף פב ע"ב | דף פג ע"א | דף פג ע"ב | דף פד ע"א | דף פד ע"ב | דף פה ע"א | דף פה ע"ב | דף פו ע"א | דף פו ע"ב | דף פז ע"א | דף פז ע"ב | דף פח ע"א | דף פח ע"ב | דף פט ע"א | דף פט ע"ב | דף צ ע"א | דף צ ע"ב | דף צ ע"ב | דף צא ע"א | דף צא ע"ב | דף צב ע"א | דף צב ע"ב | דף צג ע"א | דף צג ע"ב | דף צד ע"א | דף צד ע"ב | דף צה ע"א | דף צה ע"ב | דף צו ע"א | דף צו ע"א | דף צו ע"ב | דף צז ע"א | דף צז ע"ב | דף צח ע"א | דף צח ע"ב | דף צט ע"א | דף צט ע"ב | דף ק ע"א | דף ק ע"ב | דף קא ע"א | דף קא ע"ב | דף קב ע"א | דף קב ע"ב | דף קג ע"א | דף קג ע"ב | דף קד ע"א | דף קד ע"ב | דף קה ע"א | דף קה ע"א | דף קה ע"ב | דף קו ע"א | דף קו ע"ב | דף קז ע"א | דף קז ע"א | דף קז ע"ב | דף קח ע"א | דף קח ע"ב | דף קט ע"א | דף קט ע"ב | דף קי ע"א | דף קי ע"ב | דף קיא ע"א | דף קיא ע"ב | דף קיא ע"ב | דף קיב ע"א | דף קיב ע"ב | דף קיג ע"א | דף קיג ע"ב | דף קיד ע"א | דף קיד ע"ב | דף קטו ע"א | דף קטו ע"א | דף קטו ע"ב |דף קטז ע"א | דף קטז ע"ב | דף קיז ע"א | דף קיז ע"ב | דף קיח ע"א | דף קיח ע"ב | דף קיט ע"א | דף קיט ע"ב | דף קכ ע"א | דף קכ ע"ב | דף קכא ע"א | דף קכא ע"ב | דף קכב ע"א | דף קכב ע"ב | דף קכב ע"ב | דף קכג ע"א | דף קכג ע"ב | דף קכד ע"א | דף קכד ע"ב | דף קכה ע"א | דף קכה ע"ב | דף קכו ע"א | דף קכו ע"ב | דף קכו ע"ב | דף קכז ע"א | דף קכז ע"ב | דף קכח ע"א | דף קכח ע"ב | דף קכט ע"א | דף קכט ע"ב | דף קל ע"א | דף קל ע"ב | דף קלא ע"א | דף קלא ע"ב | דף קלב ע"א | דף קלב ע"ב | דף קלג ע"א | דף קלג ע"ב | דף קלד ע"א | דף קלד ע"ב | דף קלה ע"א | דף קלה ע"ב | דף קלו ע"א | דף קלו ע"ב | דף קלז ע"א | דף קלז ע"ב | דף קלז ע"ב | דף קלח ע"א | דף קלח ע"ב | דף קלט ע"א | דף קלט ע"ב | דף קמ ע"א | דף קמ ע"ב | דף קמא ע"א | דף קמא ע"ב | דף קמא ע"ב | דף קמב ע"א | דף קמב ע"ב | דף קמג ע"א | דף קמג ע"ב | דף קמד ע"א | דף קמד ע"ב | דף קמה ע"א | דף קמה ע"ב | דף קמו ע"א | דף קמו ע"ב | דף קמז ע"א | דף קמז ע"ב | דף קמח ע"א | דף קמח ע"א | דף קמח ע"ב | דף קמט ע"א | דף קמט ע"ב | דף קנ ע"א | דף קנ ע"ב | דף קנא ע"א | דף קנא ע"ב | דף קנב ע"א | דף קנב ע"ב | דף קנג ע"א | דף קנג ע"א | דף קנג ע"ב | דף קנד ע"א | דף קנד ע"ב | דף קנה ע"א | דף קנה ע"ב | דף קנו ע"א | דף קנו ע"ב | דף קנז ע"א | דף קנז ע"ב |