ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- שבת ומועדים
- הלכות שבת
- הלכות כלליות
- הלכה מחשבה ומוסר
- הלכה ומנהג
- נושאים שונים
שרת המדיה מוקדש על ידי משפחת גרין לעילוי נשמת יקיריהם
שיעור היום בעיניי הוא מאוד מאוד מאוד חשוב. מדוע? כי הוא עוסק בהלכות שבת. והלכות שבת זה הלכות שאנחנו רואים שההלכה, התורה מתייחסת אליהם בכובד ראש. אנחנו מוצאים מצד אחד התייחסות לכך שחז"ל אומרים שכל מי שעובד עבודה זרה, אפילו עובד עבודה זרה כמו דורו של אנוש, שהיו עובדי עבודה זרה הראשונים בעולם, זאת אומרת שזה היה מאוד מאוד חמור, והוא שומר שבת כהלכתה – נמחל לו.
ומצד שני, אנחנו רואים שחז"ל אומרים שמי שמחלל שבת חס ושלום בצורה מאוד רצינית, גדולה כאילו, נאמר כך, אז אנחנו מתייחסים אליו אפילו שאינו... יין נסך, כאילו הוא גוי.
והשאלה היא, אנחנו כמובן מאוד מעריכים את השבת וזה מאוד חשוב ושבת קרובה לליבנו וכולי, ויותר מששמרו ישראל את השבת, השבת שמרה עליהם, והכל נכון. אבל למה להתייחס לזה כל כך בצורה דרמטית? שאפילו מי שעובד עבודה זרה אז נמחל לו, ומי שלא מחלל... לא שומר שבת, זה כאילו... כמו גוי.
והתשובה: חז"ל אומרים ששבת זה כשאדם שומר שבת, הוא מעיד על זה שהקדוש ברוך הוא ברא את העולם. הקדוש ברוך הוא ברא את העולם בשישה ימים, בשביעי שבת. שבת וינפש. אז נוצרה... כשאדם מחקה את מעשי אלוקים, והוא הולך אחרי אלוקים עקב בצד אגודל, והוא מראה בחיים שלו שאלוקים ברא את העולם – איך הוא מראה את זה? שהוא שובת ביום השביעי. למה? כי אלוקים ברא את העולם ונח ביום השביעי. אז זה היסוד של האמונה. וכל המעשים שאנחנו עושים בשמירת שבת, ההיתר והאיסור, שמור וזכור, כולם הם יסוד האמונה. וכך צריך להתייחס לזה. אדם שמתייחס לשבת שהיא יסוד האמונה, אז ממילא הכל אהוב עליו. כי זה העיקר של החיים שלו.
אני חושב שאם הגישה הזו, עם ה... אם זה הגישה, אז אפשר לקבל את כל ה... המעשים של שבת, גם האסור וגם המותר. שאנחנו תופסים שאנחנו בחיים שלנו מראים שאלוקים ברא את העולם. שנעשה שותף לקדוש ברוך הוא במעשה בראשית. טוב.
בשבת, היסוד של הלכות שבת זה שיש 39 מלאכות שהם אסורות מהתורה לעשות אותם בשבת. צריך לנוח בשבת, ויש 39 מלאכות שמי שעושה אותם ביום שבת, אז הוא עובר על איסור תורה. מאיפה למדנו את ה-39 מלאכות הללו? למדנו אותם מהמשכן. חז"ל דרשו את הסמיכות של ציווי על בניית המשכן למילים "אך את שבתותיי תשמורו", שהשמירת השבת היא בזה שאדם לא יעשה את המלאכות שנעשו במשכן. המלאכות שנעשו במשכן, לפי זה, הם מלאכות היצירה העיקריות בעולם. ואנחנו אמורים להימנע מהם ביום שבת.
טוב. אפשר... הרעש הזה זה של המזגן כאילו? אה, לא, בסדר. לא משנה, לא משנה, לא משנה. בסדר.
תראו, המלאכה... אני רוצה לדבר היום על הנושא של הטיפול בשיער בשבת. יש אב מלאכה שקוראים לו גוזז. איפה הוא היה במשכן? בשני מקומות. פעם ראשונה, כש רצו לגזוז את הצמר של הצאן ולהפוך אותו ליריעות במשכן, אז זה אב מלאכה גוזז, זה פעם ראשונה. אבל פעם שניה, והוא העיקר לנידון שלנו, כשלקחו את העור של הבעלי חיים וגזזו את השערות של בעלי החיים בשביל לעשות עור יפה... כל העור שאתם מכירים היום, הוא... אנחנו אדם מכיר ספה שעשויה מעור, מעיל שעשוי מעור, כל הדברים הללו, הם לא נוצרו בטבע בלי שיער. הם באו... באו בעלי חיים עם שיער ואז הסירו את השיער שלהם. להסיר את השיער של הבעל חיים מהעור שלו – זה מלאכת גוזז. ככה גם היה במשכן.
ומכאן למדנו יסוד חשוב, שמלאכת גוזז זה לא רק שאדם עושה פעולה ומשתמש בתוצר שלה, בצמר, אלא גם אדם עושה את הפעולה הזאת והתפקיד של הפעולה זה לייפות את מה שגזזתי אותו, לעשות אותו יותר יפה אחרי שאני אגזוז אותו, גם זה אסור. ובגלל זה אסור לאדם להסתפר ולקצוץ את שערות ראשו ביום שבת. ואסור לאדם לקצוץ את ציפורניו ביום שבת. ואסור לאדם, אם יש לו חתיכות של עור שהם מתקלפות, כאלה חצי מתקלפות, בין אם זה בשפתיים כשהם יבשות או בעור שהוא יבש – אסור לו לקצוץ אותם, משום ששוב פעם, זה מלאכת גוזז. הוא מייפה את העור שלו ומייפה את הבשר שלו בזה שהוא מסיר את החתיכות העודפות. וכל הדברים האלו כולם זה אסור ביום שבת.
אם כך, אז אסור לגזוז את שערות ראשנו בגלל שזה מייפה אותנו, עושה אותנו יפים יותר. טוב. אז אף אחד מכן... מכם אני מניח שלא רצה, לא רצתה להסתפר ביום שבת. אז איפה זה נוגע בנו? ביחס להסתרק ביום שבת.
ביחס להסתרק ביום שבת, אז אנחנו מצאנו שנזיר, זה אדם שאסור לו... הוא צריך לגדל פרע שיער ראשו ואסור לו לגזוז את שערותיו. המשנה ביחס לנזיר היא מתייחסת מה מותר לו ומה אסור לו. אם אסור לו להוריד את השערות שלו, אז איך מותר לו לחפוף שיער? איך מותר לו להסתרק? אז המשנה אומרת שלחפוף את השיער, זה לא ודאי שישיר את השערות שלו. אבל להסתרק – אסור לנזיר. נזיר אסור לו להסתרק. למה? כי כיוון שאדם מסתרק, הוא מתכוון להשיר, לשון הגמרא, להשיר נימין המדולדלות.
עכשיו אני אסביר משהו. בשיער... בשערות הראש שלנו, כל יום יש שערות שצומחות ותחליפם, תחתיהן, יש שערות שמידלדלות משורשיהן ונושרות. כל יום יש לנו כך. והשערות הללו שהם מידלדלות מהשורש, השערות הללו הם... הצורה שלהם היא לא צורה יפה. מדוע? כי מה שהוא יש לו שורש חזק, אפשר לעצב אותו שיראה בצורה מסוימת. מה שהשורש שלו מדולדל, הוא רפוי והוא לא בצורה היפה. ולכן אדם שרוצה לסרק את שערות ראשו, הוא רוצה שהשיער שלו יראה יפה, הוא צריך להסיר את השערות המדולדלות. זה הסבר אחד. דבר נוסף, בוודאי שאדם מסתרק, הוא מסיר משערות ראשו. ולכן, ביום שבת אסור להסתרק.
זה דין שכתוב בגמרא. זה נפסק להלכה בשולחן ערוך, שביום שבת אסור לסרוק במסרק בשבת. ככה השולחן ערוך כותב.
אה... טוב. אני אגיד לכם את האמת, בשיער שלי לא כל כך זה בעיה, כי השיער שלי קצר. אבל מי שיש לו שיער ארוך, אז קצת יותר קשה עליו האיסור הזה. יש משהו שכן אפשר לעשות?
זה שאלה טובה ויש לזה גם תשובה. הראשונים, וגם כך פסקו האחרונים, הם אומרים שאם יהיה לאדם מסרק שהשערות שלו רכות. אין הכוונה שערות רכות מאוד, אלא שערות רכות באופן כזה שכשמעבירים אותו על השיער – לא בוודאי השערות יתלשו. רגע. גם במסרק כזה אסור להסתרק. גם במסרק כזה אסור להסתרק ביום שבת. כי מי שמסתרק, גם במסרק כזה, הוא מחפש להסיר את השערות המדולדלות שלו.
אז מה כן מותר לעשות? מה שכן מותר לעשות זה לתקן מעט את השיער. דהיינו, שאדם רוצה קצת לעזור לשיער שלו לקבל צורה. הוא לא מסרק אותו בצורה יסודית ומעביר את המסרק בתוך השיער בחוזקה, אלא בצורה מאוד מאוד רפויה, בשביל קצת לתת צורה לשיער שלו. אז אם מדובר במסרק שהשערות שלו רכות יחסית, וגם אדם מעביר את המסרק על שיערו בצורה רפויה יחסית, רק בשביל לתקן מעט את הצורה של השיער – את זה מותר לעשות ביום שבת. וזה כבר התקדמות. אז זה ביחס לסירוק.
עכשיו אני רוצה להתקדם הלאה. האם מותר לאגוד את השיער? לעשות "קוקו"? התשובה: מותר לאגוד את השיער. אין שום איסור לאגוד את השיער. אבל, יכול להיות שאם אוגדים את השיער בצורה מאוד אגרסיבית, מאוד תקיפה, מאוד חזקה, יכול להיות שנתלש שיער. אז מי שרוצה לעשות "קוקו" ביום שבת, אז הוא יכול לעשות את זה, אבל באופן כזה שהוא מעט עדין, שלא בוודאי יתלשו לו שערות. רגע, ואם הוא עושה את זה באופן שלא בוודאי יתלשו שערות, אבל נתלש לו שערה? אז זה מותר. מדוע? כיוון שהוא לא מתכוון לתלוש שיער, והוא לא עושה את זה באופן שבוודאי יתלש שיער – אז מותר. מתי הדבר אסור? כשהוא עושה בצורה מאוד אגרסיבית שבוודאי יתלש שיער, זה אסור. אז לכן לאגוד את השיער – מותר. אבל באופן עדין שלא בוודאי יתלש השיער.
עכשיו אני רוצה להעיר הערה, הערת ביניים. יש לבנות קטנות, לילדות שלי אני ככה ראיתי, יש לפעמים קונים להם גומיות קטנות. מכירים? זה מאה גומיות בחבילה, משהו כזה. ואוגדים להם את השיער שלהם ב"קוקיות" עם גומיות קטנות כאלה. עכשיו מתישהו רוצים להוציא את הגומיה נגיד. אז להוציא את הגומיה מהשיער זה גורם סבל, זה מצער, זה מושך את השערות, זה כואב, זה א'. ב', להוציא את הגומיה מהשיער לאט לאט זה גם יכול לקרוע את ה... לתלוש שערות. אז מה הדרך? מה הפתרון? אז יש פתרון – אפשר לקרוע את הגומיות האלה. אפילו אפשר לקחת מספריים בעדינות ולגזור את הגומיות האלה, אבל רק את הגומיה, לא... בלי שיער. זה מותר לעשות את זה. מדוע? כיוון שהגומיות הללו הם לא חשובות. לקרוע ביום שבת אסור. נגיד לחתוך מפה ביום שבת אסור. לחתוך מפית אסור. אסור לקרוע ביום שבת. אבל חז"ל לימדו אותנו, כאשר יש חפץ שמצד עצמו הוא לא חשוב בכלל, אז מה החשיבות שלו? רק מצד מה שהוא מכיל בתוכו, מה שהוא עוגד בתוכו – אז מותר לקרוע אותו בשביל להגיע למה שבתוכו.
הדוגמה, אני לא יודע אם מישהו מכם מכירה, יש לפעמים שעושים, מבשלים עוף ממולא. ממולא באורז, בבשר וכדומה. אז את העופות הממולאים האלה תופרים אותם. עכשיו ביום שבת רוצים לאכול אותם, צריך לגזור את החוט ש... חוט התפירה. מותר לגזור את חוט התפירה. הראשונים כבר אומרים שמותר לעשות את זה. מהסיבה שאמרתי. החוט התפירה מצד עצמו אין לו שום חשיבות. כל החשיבות שלו זה רק מצד מה שהוא עוגד בתוכו, שהוא משמש את העוף בשביל שיקשרו אותו, שהוא יהיה תפור. אז מותר לקרוע את זה. והוא הדין גם הגומיות הקטנות הללו. כיוון שכל החשיבות שלהם, אין להם חשיבות מצד עצמם, מאוד פשוטות, מאוד זולות, הם לא... אין להם שום חשיבות. כל החשיבות שלהם זה רק מצד שהם אוגדות את השיער, אז אם צריך להוציא אותם – אז מותר אפילו לקרוע אותם. וזה צריך לדעת שזה מותר ואין טעם להצטער. זה מותר לעשות כדין.
עכשיו אני רוצה לדבר על צמות. במשנה בשבת נאמר שמי ש"גודלת", אז היא עוברת על איסור דרבנן. מה זה גודלת? כתוב בתורה "גדלים תעשה לך על ארבע כנפות כסותך". תעשה ציצית. גדילים זה לקחת חוטים ולקלוע אותם באופן כזה שזה נהפך להיות חוט אחד, גדיל אחד. והגמרא שואלת למה אסור לעשות גדיל ביום שבת? אז היא אומרת זה אסור מדין "בונה". מה קשור בונה? הגמרא שואלת מה זה דרך בניין? ראיתם פעם בונים עם צמות? ועכשיו הפסוק הוא מאוד חשוב. כתוב בתורה "ויבן השם אלוקים את הצלע", ביחס לבריאת, ליצירת חווה ממנו [מאדם הראשון], כתוב "ויבן השם אלוקים את הצלע". וחז"ל דורשים: מלמד שקילעה הקב"ה לחוה והביאה אצל האדם. מה שכתוב בתורה "ויבן", הקדוש ברוך הוא... חז"ל מתייחסים לזה שהוא קלע אותה, יצר אותה. ולכן, מי שקולעת צמה ביום שבת, היא עוברת איסור דרבנן כמו בונה.
עכשיו רק בשביל לסבר את האוזן, למה זה... זה קשור לבונה? אז אני אגיד משהו. מה זה לבנות בניין? לבנות בניין זה לקחת חלקים נפרדים, לקבץ אותם להיות אחד בצורה מסוימת. לוקחים אבנים, בלוקים, מקבצים אותם ומחברים אותם להיות אחד בצורה מסוימת ויוצרים חדר, מבנה גדול. זה הרעיון של בונה. בונה זה לקבץ חלקים נפרדים לצורה מסוימת שיהיו אחד. גם מי שיוצר צמה ביום שבת, זה אותו רעיון. הוא לוקח שערות, חילקו את השיער לשלושה חלקים, ארבעה חלקים וכן על זה הדרך, והוא מחבר אותם בדרך מסוימת שזה יהיה אחד. וזה מאוד דומה לבונה. לכן חז"ל גזרו בזה גזירה דרבנן, שאסור לקלוע צמה ביום שבת. כשם שאסור לקלוע, ככה אסור גם להתיר צמה. כי אם לעשות צמה זה בונה, אז להתיר את הצמה זה "סותר". זה המלאכה ההופכית של הבניין. אז לכן כמו שאסור לקלוע צמה, ככה אסור לסתור אותה.
וזה מאוד חשוב, משום שבדרך כלל מה שקורה זה שקולעים את הצמה מערב שבת, אבל בשבת מה שמחפשים לעשות זה להתיר את הצמה, כי כנראה הצורה שלה לא כל כך יפה כמו ערב שבת.
עכשיו אני רוצה להעיר הערה, היה גדול עולם, קראו לו הרב שלמה זלמן אוירבך. הוא אמר שכל האיסור של לקלוע צמה זה כאשר הצמה מורכבת משלושה חלקים, לפחות. אבל אם היא מורכבת משני חלקים, שזה לא הדרך הרגילה של קליעת צמות, אז מותר לקלוע צמה כזו בשבת וגם מותר להתיר אותה. אני יודע, שאלתי את הבת שלי הקטנה בשבת, אמרתי לה תגידי, עושים צמה משניים? אומרת לי לא אבא, עושים רק משלוש. טוב, בסדר. אבל אפשר לעשות צמה משניים? אפשר לעשות, זה פחות יפה. טוב. אבל אולי מי שיודע שהצמה אצלו מתקלקלת ביותר וזה מאוד מאוד חשוב לו להתיר את הצמה, אולי אפשר לעשות צמה שעשויה משני חלקים בצורה יפה, ואז יהיה מותר גם להתיר אותה. זה אפשרות, פתרון אחד.
דבר נוסף שאני רוצה להעיר הערה. אם יהיה מציאות שהצמה התקלקלה כל כך, שזה כל כך מבייש לצאת החוצה בגלל זה. משהו כזה, ברמה כזאת. אבל עכשיו אני יודע, לא כל אחד מתבייש לצאת מהבית בכל מצב, זה מציאות קצת קיצונית. לזה חז"ל קוראים "כבוד הבריות". אדם... יש לו מציאות מסוימת שהוא מתבייש ביותר, הוא לא... הכבוד שלו נעלם. מציאות של כבוד הבריות חז"ל התירו לעשות אפילו איסור דרבנן. לכן אם יש מציאות שהצמה התקלקלה כל כך שזה כל כך מבייש לצאת החוצה, אז יהיה אפילו מותר לעניות דעתי לפרק אותה. אבל אם לא כך, אז אין אפשרות לפרק צמה ביום שבת.
[שאלה מהקהל: מה לגבי, מותר רק, ככה, לשחק אם זה?]
זה שאלה יפה. זה שאלה שחשבתי עליה. אם... כשמוציאים את הגומיה בקצה הצמה, לא קורה כלום. לאט לאט עם התנועות של הראש זה לאט לאט הולך ומתפרק – אז אני חושב שזה מותר. זה לא פעולה בידיים, זה נעשה מאליו. זה... [הערה מהקהל: אבל אסור נגיד לנענע כאילו שהצמה תתפרק...] לנענע את הראש בכוונה בשביל לפרק – זה לא בסדר. אבל אם אדם מתנהל כרגיל, הוא מוציא את הגומיה ולאט לאט השיער הולך ומתפרק, הוא לא מנענע את ראשו בשביל לפרק, אז אני חושב שזה יהיה מותר. רק שזה כנראה שזה מתאים לסוג מסוים של שיער יותר מסוגים אחרים. אבל בסדר, מי שזה עוזר אצלו, אז זה בסדר. זה ביחס לצמה ולסירוק.
עכשיו אני רוצה לדבר על "שביל באמצע". המשנה כבר מתייחסת לזה. במשנה כתוב שמי ש"פוקסת" זה איסור דרבנן משום בונה. ורש"י מסביר מה זה פוקסת? אז הוא אומר רבותיי הסבירו פוקסת, שהיא לוקחת את המסרק ומחלקת את השיער של הראש שלה, מחלקת ביניהם. עושה שביל. זה כמו בונה. הרמ"א בשולחן ערוך פסק ככה. אז לקחת, אפילו אם השיער כולו הוא מסורק כבר וכולי, ועכשיו רוצים רק לייצר את השביל באמצע עם מסרק – אסור לעשות את זה. עם מברשת אסור לעשות את זה. אבל מי שרוצה לייצר שביל באמצע עם הידיים, להיעזר עם הידיים – זה מותר לעשות. אז את זה צריך לדעת. שלעשות שביל באמצע אפשר, אבל עם הידיים ולא... לא עם כלי. אפילו שזה לא מברשת, אפילו שזה לא מסרק, שביל באמצע כך אפשר לעשות.
זה ביחס לזה. עכשיו, הנקודה שבעיניי היא הכי כבדה. זה הנושא של עיצוב השיער. הרבה פעמים אנחנו רוצים להיעזר בתכשירים מסוימים שיעזרו לנו לייצר מראה מסוים לשיער שלנו. יש תכשירים מתכשירים שונים. זה מותר לעשות את זה ביום שבת? אסור לעשות את זה ביום שבת? אדרבה, אנחנו רוצים ביום שבת להיראות מכובד לכבוד השבת. השבת היא חשובה בעינינו, יקרה בעינינו. אנחנו רוצים לעשות ככל יכולתנו להיראות מכובד לכבוד השבת. אז הרבה פעמים רוצים, אדרבה בשבת, לא ביום רגיל, אדרבה בשבת רוצים להשתמש באיזה שהוא תכשיר שיעזור לנו לסדר את השיער באופן כזה שיהיה מראה יפה. זה מותר או אסור?
אז צריך לחלק בין מקרים שונים. אם מדובר בתכשיר שהתפקיד שלו זה להקשות את השיער, ועל ידי זה לתת לו צורה מסוימת, זה אסור לעשות את זה ביום שבת. זה שוב פעם, לייצר צורה... לקבע צורה מסוימת של השיער, הראשונים כותבים שזה כמו בונה. אז יש תכשירים כאלה, ג'ל וספריי וכדומה, שהתפקיד שלהם זה להקשות את השיער אחרי שעיצבנו אותו בדרך שאנחנו רוצים, אנחנו שמים את התכשיר וזה מקבע אותו. השיער מתקבע בצורה מסוימת. להשתמש בתכשירים האלה ביום שבת – אסור.
בנוסף לכך, בנוסף לכך, התכשירים האלה יש הרבה פעמים הם מאוד עבים. המרקם שלהם עבה. מה ההגדרה של מרקם עבה? זה תכשיר כזה שאם אני אעשה תנועה של שפיכה, אז הוא לא נשפך כמו נוזל. הוא יכול ליפול, אבל הוא לא נשפך כמו נוזל. מה שנשפך כמו נוזל זה כבר נוזל. דברים כאלו הם עבים יותר. מרקם של ג'ל ומוס וכדומה, הם מאוד מאוד עבים. הם לא נשפכים בכלל. אז להשתמש בתכשירים האלה יש בעיה נוספת. אדם שמניח אותם על השיער, אז הוא רוצה למרוח אותם. הם מאוד עבים, בשביל שלא יהיה גושים בשיער, אנחנו צריכים למרוח את זה. המריחה הזאת, להשוות את החומר בכל השיער שיהיה לו עובי שווה, לזה קוראים "ממרח". למרוח בשבת בעובי שווה... אני לא מדבר על מאכלים עכשיו... חומר – זה אסור. אם זה דבר שהוא רך יחסית אבל עדיין הוא עבה, זה איסור דרבנן. אסור לעשות את זה. וזה השלכה לכל הקרמים שאנחנו רוצים להשתמש בהם ביום שבת. בין אם זה קרם לשיער או קרם לפנים או לידיים וכל... וכן על זה הדרך. בכולם, הם מאוד עבים, למרוח אותם ביום שבת על הידיים, על השיער וכדומה – זה אסור. זה איסור ממרח. אי אפשר לעשות את זה. אז זה ביחס לתכשיר שהוא מקשה את השיער והוא גם עבה.
יש עוד סוג של תכשירים... [שאלה לא ברורה מהקהל לגבי קרם רך] ...וזה מרכך אותו? [המשך שאלה מהקהל] שניה, עוד שניה, עוד שניה. עכשיו יש תכשירים כאלו שהם... המרקם שלהם נוזלי, או שהפכו אותם לנוזלי – דיללו אותם. אז דיללו אותם ביותר, הם נוזלים כבר. אין בזה בעיה של ממרח. מותר להשתמש בהם בשבת? תשובה: מותר להשתמש בהם בשבת. התפקיד של ה... אני חקרתי את זה קצת, התפקיד של החומרים, של התכשירים הללו, הוא לא להקשות את השיער. אדרבה, הוא מרכך אותו. ו-ב', זה תכשיר שהוא נוזלי. זה צריך להיות כך. אז אם אתם לקחתם תכשיר שהוא עבה ודיללתם אותו, מערב שבת כבר דיללתם אותו, והתפקיד שלו זה רק לרכך את השיער ולא להדביק אותו אחד לשני, לא להדביק את השערות אחת לשניה – אז מותר להשתמש בזה. מותר להשתמש בזה. כמובן, לא עם מברשת שיער. כי מברשת שיער כבר אמרנו שזה תולש שערות.
[שאלה מהקהל: הרב, לגבי הקרם הקשה, רגע, עוד לא הבנתי. אם מדללים קרם עבה עם מים, זה נהיה נוזלי?] שניה, ושלא... וכשמשתמשים בדברים הנוזליים, לא לשים הרבה במקום אחד, כי אז יכול להיות שאת סוחטת את השיער בשביל להעביר את החומר לכל המקומות של השיער. אז לשים קצת בכל מקום, ואז להעביר קצת, וזה בסדר. לא לשים כמות מאוד גדולה במקום אחד ואז לנסות לסחוט את השיער ולהעביר את זה לשאר המקומות – את זה לא בסדר, זה בעיה של סוחט.
[שאלה מהקהל: לגבי הקרמים העבים... למה אסור לשים קרמים עבים ומשחת שיניים כן מותר למרוח ספרדים?] שאלה מצוינת. שאלה מצוינת ממש. משחת שיניים, מי שמתיר משחת שיניים, הוא סובר שהמגמה היא לא להחליק אותה בכל המקומות של השיניים. זה רק להביא אותה לכל מקום. הוא לא מחפש שיהיה שכבה שווה בכל השיניים. זה רק לנקות את השיניים. אם יהיה יותר במקום אחד של השן, במקום אחר יהיה פחות – לא משנה לו, לא מפריע לו. הוא לא מחפש להחליק בצורה שווה. אז לכן, מי שמתיר הוא אומר אין בזה בעיה של ממרח. הוא לא מחפש את הפעולה של הצחצוח שיניים היא לא מחפשת להחליק בצורה שווה את החומר בכל המקומות. מה שאין כן אדם שמשתמש בקרם, הוא מחפש להחליק אותו על בשר גופו או על שערות ראשו, הוא מחפש להחליק אותו שיהיה שווה בכל המקומות. זה, להפוך אותו להיות שווה בכל המקומות – זה אסור לעשות.
[שאלה מהקהל: "לטפוח" עדיף?] לטפוח זה נכון, אבל הבעיה שזה קצת... לא מעשי. זאת אומרת, אני אסביר. אדם אומר "בסדר, אני לא מורח, אני אשים קצת בכל מקום, קצת קצת קצת וזה יתמרח מאליו". אם שמים את זה על השערות של הראש, לעניות דעתי, וזה חומר באמת עבה – זה לא יכול לקרות. מדוע? משום שזה יגרום לזה שהשיער נראה לא... ביופיו, הוא נראה עם גושים כאלה של חומר. אז כשזה קורה באופן הזה, אז לאט לאט, אי אפשר להשאיר את זה, אז אני "טופח חזק" בשביל למרוח את זה. זה נראה לי... גם אם נגיד שתיאורטית אפשר לעשות את זה, מעשית לעניות דעתי לא כל כך... לא כל כך מציאותי. לפחות לא על השיער.
עכשיו אני רוצה להתייחס למים ושיער. האמת שזה נוגע להרבה גם לבנים היום, יש לבנים פאות עבות כאלו, זה הם צריכים גם לעשות אצלם ברוך השם, נחשפתי לזה לאחרונה, שגם הם יש להם טיפוח השיער. אז השאלה היא כשאנחנו שוטפים בבוקר את הפנים שלנו ורוצים לשטוף גם את השיער באופן מסוים, שיראה בצורה מסוימת. בסדר, אז להרטיב את השערות זה מותר. הבעיה היא האם אנחנו סוחטים את השערות.
לסחוט את השיער ביום שבת, מקום שיש ריבוי של שיער, לסחוט את השיער ביום שבת – זה איסור דרבנן. מתי זה בעיה של סחיטת שיער? אני לפעמים ראיתי את הבת שלי הקטנה, היא לוקחת את ה"קוקו" שלה והיא מעבירה את האצבעות ככה וסוחטת את כל המים החוצה. לעשות את הפעולה הזאת ביום שבת, זה איסור דרבנן. אסור לעשות כך. אז מה אפשר? אז מה, נשאיר את כל השיער מלא במים? אז אם לוקחים מגבת ומנגבים עם מגבת, אז כתוב ב"שמירת שבת כהלכתה", הרב שלמה זלמן אוירבך, אומר שזה מותר. כי גם אם יוצא מים מהשיער, הוא לא... הם לא יוצאים החוצה, הם יוצאים לתוך המגבת. זה בסדר. אז אם עושים את זה עם מגבת ויותר טוב לכתחילה לעשות את זה בעדינות עם המגבת, אז באופן הזה זה מותר. אבל לסחוט את השיער באופן כזה, או שהשיער רטוב ואנחנו לוחצים עליו בלחיצות חזקות בשביל לעצב אותו והשיער הוא ספוג במים – זה גם כן לסחוט את השיער. אז צריך להיזהר בעניין הזה. כשהשיער הוא רווי במים, ללחוץ עליו לחיצה חזקה שתוציא את המים החוצה – זה לא בסדר.
טוב, יש עוד שאלות על הנושא של שיער? אני עם השיער סיימתי כרגע. יופי. הנקודה הבאה זה האם מותר לשים לתת ריח בגוף ביום שבת? רוצים... אנחנו רוצים חלק מאיפוי הגוף שיש בו ריח טוב. האם מותר לתת ריח טוב בגוף? אז התשובה היא: מותר לאדם להתיז חומר שיתן ריח טוב בגוף, בושם וכדומה. אבל בתנאי שהוא מתיז אותו על הגוף שלו, לא על הבגדים. מי שמתיז חומר עם ריח טוב על הבגדים שלו, עובר על איסור "מוליד ריח" ביום שבת. כי החומר על בגד הוא נתפס ביותר והוא מחזיק הרבה מאוד זמן. מה שאין כן גם אם יש בושם טוב על בשר האדם, על הגוף של האדם, הוא מחזיק זמן, זמן ממושך, אבל הרבה הרבה פחות. אז לכן ביחס לגוף האדם שהריח הוא עובר הרבה יותר מהר, חז"ל לא גזרו בזה. ביחס לבגד – חז"ל גזרו. ולכן צריך לשים לב ביותר, כשמתיזים ריח טוב על הגוף, לשים לב שעושים את זה רק על הבשר ולא משתמשים... ולא מתיזים על הבגד. חשוב מאוד לשים לב לזה.
עכשיו, ביחס לתכשירים שהם לא בספריי. אז יש שתי... שלוש אפשרויות. יש תכשירים שהם כמו סבון קשה. למרוח אותם על הגוף, זה איסור ממרח בשבת, אי אפשר להשתמש בהם. זה דאודורנטים כאלה. יש סוג נוסף שהוא קל יותר, שזה כמו ג'ל. ג'ל – למרוח אותו על הגוף ביום שבת זה גם כן אסור. יש... ג'ל שהוא מוצ... שהוא יותר מוצק, הוא לא נשפך כמו נוזל – למרוח אותו ביום שבת אסור למרוח אותו על הגוף. אז מה נשאר? או נשאר לנו ספריי שמתיזים אותו, או אם יש תכשיר שהוא נוזלי ממש, יש גלגלת כזו שהיא מוציאה נוזל, אז באופן כזה למרוח נוזל על הגוף זה מותר, אין בזה בעיה של ממרח. אז זה שתי האפשרויות שאפשר להשתמש ביום שבת ל... לתת ריח טוב בגוף. ואני מדגיש: לא על הבגד, רק על הגוף. זה ביחס לבישום.
[שאלה לא ברורה לגבי בושם שמן] ...בושם שמן מותר? כן, כי זה נוזלי. אבל השאלה איך... איך מתיזים אותו או מורחים אותו. [הערה מהקהל: גלגלת] אז גלגלת מותר. גלגלת זה מותר.
טוב, אני כבר התייחסתי לזה ואני רוצה להתייחס לזה שוב, אנחנו מתחילים את התקופה של החורף ומתחיל היובש בידיים. אז זה נוגע לכולם, לגברים ונשים גם יחד. אז הרבה פעמים אנשים יש להם יובש בידיים, הם שוכחים למרוח קרם ידיים בערב שבת, בשבת בבוקר רוצים למרוח קרם ידיים. האם מותר להשתמש בקרם ידיים ביום שבת? התשובה היא – תלוי. אם מדובר באדם שמורח קרם ידיים כל יום, לטיפוח העור שלו, בסדר, גם בחורף, גם בקיץ, גם בסתיו וגם באביב. לא קשור ל... ליובש... לא צריך שיגיע לזה שהעור שלו יהיה יבש ביותר וסדוק ועם דם וכדומה, לא צריך לזה. הוא תמיד מורח קרם ידיים. אז מצד איסור רפואה בשבת – אין בו, כי הוא משתמש בזה כל הזמן, זה לא רפואה. אבל, מי שלא עושה כך, והוא משתמש בקרם ידיים רק כאשר העור שלו כבר פצוע או פגום או יבש ביותר – אז זה תרופה. זה תרופה, ולהשתמש בתרופות ביום שבת – אסור. חז"ל גזרו. אז אי אפשר להשתמש בזה. לפני שהגענו לזה שצריך למרוח את זה על ה... על הגוף. גם בלי למרוח. אסור להשתמש בתכשיר הזה גם אם הוא יניח אותו. מדוע? כי זה תרופה. אתה משתמש בתרופה. מה זה, מה זה משנה אם התרופה היא באה בגלולות, היא באה בסירופ, או שהיא באה במשחה? תרופות אסור להשתמש ביום שבת, חז"ל גזרו בזה. שמא אדם מרוב שהוא חשוב לו הריפוי של הגוף שלו, יבוא ויעשה תרופה בעצמו, יש שחיקת סממנים. אז צריך לדעת שקרם ידיים, אם אדם משתמש בו באופן כזה שרק כאשר העור שלו פצוע – אסור להשתמש בזה בשבת. ו"איי כואב לי מאוד", בסדר, מה נעשה. זה לא נעים, אבל היה צריך לעשות את זה בערב שבת. זה צריך לעשות את זה בערב שבת.
ואם מדובר באדם שמשתמש בקרם הזה, קרם פנים, קרם ידיים, כל השנה כולה, לטיפוח העור. אז למרוח קרם – זה בעיה. כי זה בעיה של ממרח. אז הדרך היחידה שאפשר לעשות את זה, זה באמת רק להניח נקודות נקודות נקודות נקודות. עכשיו... "ניחא" על היד, עוד אני שומע שאפשר לעשות את זה. אבל מי שמורח על הפנים שלו נקודות נקודות, זה בעיה אחרת, הוא יראה משונה קצת. אז זה לא כל כך יקרה. אז לכן אני חושב שזה אפשרות שוב, שהיא תיאורטית יפה, להלכה למעשה אני לא חושב שהיא מעשית. משום שאף אחד לא ירצה להסתובב עם נקודות של קרם על הפנים שלו, זה משונה, זה לא נראה יפה. אז אי אפשר לעשות את זה.
[שאלה מהקהל: אסור לבלוע כדורים בשבת?] כן. אלא אם כן האדם הוא חולה שאין בו סכנה. מה זה חולה שאין בו סכנה? שהחולי שלו כל כך גבר, או שהוא חלוש מאוד, או שכואב לו מאוד ברמה כזאת שהוא כבר לא מתפקד. מה זה לא מתפקד? הוא צריך לשכב במיטה. מי שצריך לשכב במיטה, מותר לו לקחת תרופות ביום שבת. מי שכואב לו קצת – הוא לא יכול להשתמש בתרופות ביום שבת. [שאלה מהקהל: מי שלוקח קבוע?] מי שלוקח קבוע לאורך זמן, לדוגמה שאלה טובה מאוד, אנטיביוטיקה. מי שנהיה לו לא עלינו לא עליכם דלקת גרון, והוא התחיל את האנטיביוטיקה שלו מערב שבת כבר, וזה טיפול שהוא מתמשך – אז בזה ה"חזון איש" כותב וככה נוהגים להקל גם כן, שכיוון שהטיפול הזה מתחיל מערב שבת והוא מתמשך גם לתוך השבת, אז אפשר להקל ולקחת את התרופה הזאת, גם אם עכשיו הוא כבר לא כואב לו הגרון. אז בזה העניין הזה זה מותר. אגב, אם יש גלולות שמשתמשים בהם גם בריאים, אז יש לדון בהם, אבל טוב, עניין אחר.
[שאלה מהקהל: מה לגבי שמן נגיד בשפתיים כשיש יובש? ואז...] אז זה תלוי שוב. שמן, שמן זית, אין בו בעיה של למרוח, כי הוא מאוד רך, הוא מאוד נוזלי. אבל להשתמש בשמן זית רק בשביל לרפא את הסדקים שיש בשפתיים וכדומה, אז זה שוב פעם, זה רפואה. כי אדם בריא לא לוקח שמן זית ומורח לעצמו על השפתיים. רק מי שיש לו סדקים או קילופים הוא עושה את זה. זה רפואה. לא צריך שיהיה תגית של תרופה על התכשיר. אלא הוא, אתה משתמש בו עכשיו לרפאות את גופך – אז אסור לעשות את זה. מה שכן אפשר לעשות הערמה, לאכול מאכל רבוי שמן, אם זה בשפתיים, זה כן אפשר לעשות. ואם זה בידיים – לערבב את הסלט עם הידיים... רק שזה אני לא יודע, זה קצת מאוס, זה יוצא קצת קלקול. [שאלה מהקהל: גם אם נגיד לא לקחת כדור, לא כאילו, אדם במצב שהוא כאילו מותר לו אבל עדיין זה גורם לו מלא צער...] נכון, זה... אם מדובר ב"משכך כאבים", יש יותר צד להקל, אבל רק משכך כאבים, תרופה לא. משכך כאבים יש צד יותר להקל ב... כשאדם ממש מצטער, משום שמשכך כאבים זה לא תרופה. הוא לא מרפא כלום. אז יש מהפוסקים שרצו להגיד שמשכך כאבים שהוא לא מרפא כלום, כמו אקמול נגיד, אז אפשר יותר להקל בזה. אז אני חושב שמקום שיש צער, צער משמעותי, אז אפשר להקל בזה.
טוב. עכשיו, אני רוצה לדבר על איפור ביום שבת. במשנה בשבת כתוב שאסור "לכחול" ביום שבת. מה זה לכחול? פעם אחת הייתי באיזה מוזיאון, זה היה מעניין מאוד, בנושא של מוזיאון ישראל, וראיתי שם אבן שהיא כחולה. ממש אבן בצבע כחול. ושם היה כתוב שהאבן הזו היו שוחקים אותה ויוצרים ממנה איפור לעין. היו שמים צבע כחול על העפעף. היום יש דברים דומים לזה, אבל כשחז"ל דיברו על לכחול את העין, הם דיברו על זה. אז חז"ל אומרים שלכחול את... לכחול ביום שבת זה אסור מדין, גזירה דרבנן משום צובע. זה כמו צובע. זה לא צובע גמור כי הצבע לא מתקיים בגוף האדם. אבל זה אסור משום צובע. אז לכן מי שרוצה להתאפר ביום שבת, אז היא צריכה להתאפר לפני השבת. ביום שבת עצמו אי אפשר להתאפר.
רגע. בסדר, אז היא התאפרה לפני השבת. אבל לפעמים האיפור הוא כבר לא במצב כל כך טוב. ה... נגיד הזיעו וכדומה, אה... בסדר, האיפור לא כל כך במצב טוב, אז כבר לא נעים, רוצים להסיר את האיפור. מותר להסיר את האיפור ביום שבת? לא לצבוע, להסיר את האיפור ביום שבת. אז להלכה למעשה, הרוב המוחלט של הפוסקים אומרים שמותר להסיר איפור ביום שבת. אבל, השאלה היא איך עושים את זה? אם לוקחים... שוטפים את הפנים בסבון ובמים – אין שום בעיה. אם לוקחים מסיר איפור על הידיים ומשתמשים בו כמו בשטיפת פנים – אין בעיה, מותר לעשות את זה. מתי יש בעיה? כאשר משתמשים בספוגית או במגבון או בטישו, שהוא ספוג בחומר, ואז מורחים אותו על הפנים בשביל להסיר את האיפור – זה אסור. מדוע? כיוון שהחומר ספוג בספוגית הזו או בטישו וכן על זה הדרך, ואני עכשיו מעביר אותו על הפנים שלי בשביל... ורוצה לסחוט את החומר הבלוע בתוך הספוג – זה איסור של סחיטה ביום שבת. את זה אסור לעשות. אז מי שרוצה להסיר את האיפור שלה ביום שבת – יכולה לעשות את זה. השאלה רק איך לעשות את זה. לעשות את זה מותר בדרך של שטיפה, או לשים את מסיר האיפור על הידיים ולהוריד באופן כזה. אחרי זה לעבור עם מגבת או עם טישו יבש ולייבש את הפנים – את זה כבר זה מותר, אין בעיה. אבל לקחת להרטיב ספוגית או טישו או מגבון שיש בו חומר של מסיר איפור, להשתמש באופן כזה ביום שבת – את זה אי אפשר לעשות, כי זה בעיה של סחיטה.
עכשיו, האם יש אפשרות כן להתאפר ביום שבת? אז גדולי הפוסקים אמרו שיש אפשרות בסוג מסוים של איפור. יש איפור שהוא אבקתי. אבקה. והאבקה הזו ששמים אותה על הפנים, אז היא נתפסת, אבל לא כל כך חזק. אז כיוון שהיא נתפסת אבל לא כל כך חזק, היא לא ממש נתפסת בעור בצורה חזקה, אז הם רצו לומר זה לא דרך של צביעה. כשאנחנו רגילים לצבוע, אנחנו צובעים עם מכחול, אנחנו צובעים עם צבע וכן על זה הדרך, אז הצבע נדבק על הנייר, ממש נתפס חזק. אבל כשאנחנו מפזרים אבקה, אז היא לא נתפסת כל כך חזק, זה נתפס על העור, זה נתפס, אני לא אומר שלא, אבל זה נתפס מאוד בצורה חלשה. אז כיוון שכך – מותר להשתמש בזה ביום שבת. כך כתבו גדולי הפוסקים, כך יש ב"רב עובדיה" והרב משה פיינשטיין ב"אגרות משה", וכך כותבים... ממש גדולי... הגאון הרב חיים נאה ועוד גדולי הפוסקים אומרים. ומי שרוצה לסמוך על זה, היא יכולה לסמוך על זה ביום שבת. אבל, וזה אבל גדול, אי אפשר להתחכם. הרי האיפור הזה הוא לא כל כך חזק. אז מה עושים? אז אומרים אין בעיה. אני אמרח קרם על הפנים שלי, קרם כזה או אחר, לא משנה, ועכשיו אני אשים את האיפור האבקתי. נו, אני שם... ביום שבת רק מרחתי אבקה, זה נכון, אבל זה קצת הערמה. מדוע? הרי למה שמו את האיפור האבקתי על המשחה? כדי שהמשחה תתפוס אותו. כל ה"קולא" באיפור אבקתי זה ששמים אותו על העור בלי משחה, ואז הוא נתפס בצורה מאוד חלשה. אם מורחים משחה ועל גבי זה שמים אבקה, כמו פודרה וכן על זה הדרך, את זה אסור לעשות ביום שבת. וכן יש איפור אבקתי שהוא על בסיס שמן. והוא תופס הרבה יותר חזק את העור. גם זה אסור להשתמש ביום שבת. אני מציע לכן לבדוק את האיפורי שבת וכדומה, לבדוק בעצמכם ביום חול ולראות בעצמכם שזה באמת אבקה, לא על בסיס שמן, שזה חומר שהוא קצת יותר "צמיגי" נאמר כך, לראות שזה באמת כמו שצריך לעשות. אם כך, אז מי שרוצה להתאפר באיפור אבקתי כזה ביום שבת – היא יכולה לסמוך על זה ולהקל, אבל בתנאי אמרתי שזה לא על בסיס שמן וזה לא על משחה, קרם או משחה כזו אחרת שנמצאים על הפנים.
זה ביחס לאיפור. עכשיו אתם שאלתם אותי מספר שאלות לא ביחס לזה... יש שאלות על מה שדיברתי עד עכשיו? הכל ברור? יופי.
אני נשאלתי מספר שאלות ואני רוצה להתייחס אליהם. השאלה הראשונה זה הדלקת נרות. האם בחור... גברת שנמצאת באולפנה צריכה להדליק נרות באולפנה? או שהיא יכולה לצאת ידי חובה מהנרות שההורים שלה הדליקו בבית? והתשובה: התפקיד של נרות שבת זה לעשות שלום בבית. איך זה עושה שלום בבית? כאשר יש תאורה והאדם הולך בבית שלו בצורה נוחה והוא לא נתקל כל הזמן ונופל ולא נעים לו, אז יש שלום בבית, יש אור ויש... וטוב בבית. זה התפקיד של נרות שבת. בשביל זה מדליקים נרות שבת, שיהיה אור בבית, שאדם יהיה לו נוח בבית שלו. אם כך, מה זה יעזור שההורים שלי הדליקו בבית? ההורים שלי הדליקו בבית ועכשיו חשוך לי, זה עוזר לי? זה לא התפקיד... לא התפקיד של נרות שבת. התפקיד של נרות שבת זה איפה שאני מתגורר בו עכשיו, בשבת, שיהיה לי אור. אז זה שהוריי הדליקו בביתם זה לא עוזר. לכן מי שנמצא באולפנה, פנימייה וכן על זה הדרך, הוא צריך להדליק נרות איפה שהוא נמצא.
רגע. בחדרים אי אפשר להדליק. וזה בצדק. יש המוסד לא רוצה שידליקו נרות בחדרים בשביל לא לגרום לשריפה. אני יכול להגיד לכן שבישיבה היה... יש חדר שנשרף לגמרי, בחנוכה הדליקו שם נרות, החדר נשרף לגמרי. ברוך השם שרק חדר אחד נשרף ולא חדרים נוספים. אבל יש טעם בגזירות הללו, זה לא בשביל להכביד עליכן אלא זה ממש בטיחות אש. אז בסדר, אז אם ככה, אז מה אני אעשה? אז אני לא יכול להדליק בחדר שלי. אז מה אני אעשה? אז בחדר הדרך הנכונה זה להדליק איזשהו אור קטן. אם יש מסדרון בחדר, או מקלחת, שירותים, להדליק שם אור ואז הם מקרין לתוך החדר, אז להדליק בערב שבת את האור שם ולכוון שזה בשביל נרות שבת. אי אפשר לברך על זה, כי זה לא נר. אבל זה כן יש בזה צד של מצווה. האם אפשר להדליק אבל נרות ממש באולפנה? אז התשובה, בעיקרון מדליקים נרות שבת, אם יש מקום שאדם ישן בו ואדם אוכל בו, עיקר הדלקת נרות שבת זה במקום שאדם אוכל. אם כך, אז צריך להדליק נרות שבת בחדר האוכל. כמה נרות שבת צריך להדליק? צריך שכל אחת תדליק נרות שבת? או מספיק שאחת תדליק בשביל כולן? אז התשובה, אם יקחו... האולפנה תיתן נרות בשביל להדליק נרות שבת, מספיק שאחת תדליק בחדר האוכל עבור כל הבנות ויצאו בזה ידי חובה. מספיק. אם יש בנות נוספות שרוצות להדליק נרות שבת, הם יכולות, אבל הם לא יכולות לברך. עכשיו אני רוצה להגיד משהו חשוב, זה חשוב לכל החיים. כשיגידו לכם שתדליקו נרות אבל אל תברכו, אל תזלזלו בזה. מדוע? כי מתי אנחנו אומרים תדליקו ואל תברכו? כאשר יש מציאות שיש ספק ביחס לקיום של המצווה, אז להזכיר שם שמיים בברכה אנחנו נגיד לכם ספק ברכות, אל תזכרו את הברכה. אבל אם... אין שום ערך למעשה שאני עושה? ודאי שיש ערך. ודאי שיש ערך. אז לכן אני אומר, עיקר הדין, תדליק אחת בחדר האוכל ותברך מנרות של האולפנה, ותברך עבור כל בנות האולפנה. אם יש בנות נוספות שרוצות להדליק בחדר האוכל, הם רשאיות, לא יכולות לברך. וחשוב מאוד גם להשאיר אור בחדר, באופן כזה שמשאירים את האור ולכוון שעושים את זה בשביל נרות שבת, באופן כזה אז מקיימים את המצווה.
[שאלה לא ברורה מהקהל] ...השני שם את זה, אם בבית היא רגילה להדליק... זה לא משנה. גם אם בבית את לא רגילה להדליק, משום שבעלת הבית מדליקה, אז כל מי שנמצא בבית הוא טפל אליה, היא הדליקה כבר, זה המצווה... היא זכתה בה כי היא בעלת הבית. אז כולם טפלים אליה. אז יש כבר אור בבית. אבל אם אני נמצא במקום אחר ואין מי שמדליק, אז אני צריך להדליק. זה משהו שאגב, זה בעיה אצל בנים בעיקר, כי בנות מחזיקות ראש על זה שהן צריכות להדליק נרות, נשים מחזיקות ראש. אבל פעמים והבעל הוא הולך למילואים וכן על זה הדרך, הוא לא מחזיק ראש בכלל שהוא צריך להדליק נרות שבת, אבל הוא צריך להדליק נרות שבת. כי גם הוא חייב בנרות שבת. מה שהוא לא מדליק בבית זה בגלל שאשתו קודמת לו. והיא יכולה להגיד לו "אתה לא תדליק נרות שבת, זה הזכות שלי, אני קודמת אליך" – היא צודקת. גם בהפרשת חלה וגם בהדלקת נרות, אישה יכולה להגיד לבעלה "אתה לא תעשה, אני אעשה". צודקת.
[שאלה מהקהל: אם אני רגילה להדליק נרות כל שבת, ואז כאילו...] לא, כי קיימת... למה את מדליקה כל שבת נרות? זה מנהג חב"ד כאילו? [המשך שאלה מהקהל: אצל חב"ד עושים כך] אז כל... כל אחת מדליקה. אז תדליקי. את לא... אז אז אז... בסדר, אז אפשר להדליק פה, אפשר להדליק פה, אבל אבל לא לברך. וגם בבית אתם נוהגות לברך? [תשובה מהקהל: כן] טוב, אני חושב שפה לפחות אל תברכי.
[שאלה לא ברורה מהקהל] ...מה זה, אבל אם אני מדליקה בבית אחרי... על הבית אני, אני לא אגיד לכם מה לעשות. אם יש מנהג של הבית שלכם, אני לא אגיד לכם מה לעשות, אתם תתנהגו בדיוק כמו שההורים שלכם נוהגים. אבל פה, אני אומר, זה זה לא בדיוק אותו דבר, אז פה אנחנו יכולים לומר שיש פה איזשהו מורכבות הלכתית ויותר כדאי להדליק אבל לא לברך. לכן קל יותר להגיד ככה. על הבית שלכם אתם תעשו כמו שההורים שלכם עושים, אני לא באתי לשנות לכם את המנהגים. [הערה מהקהל: בת צריכה להקשיב להוריה] בת צריכה להקשיב להוריה. [שאלה מהקהל: אז מי שמוציאה ידי חובה צריכה להדליק ושהיא כאילו, ולא...] מי שמוציאה ידי חובה, בסדר, אם מוציאה ידי חובה את כולם אז מעיקר הדין כבר כל השאר לא צריכות להדליק. את רוצה להדליק? בסדר. אבל אבל למה לברך? [הערה לא ברורה] [המשך דברים] טוב, זו הייתה השאלה לגבי הדלקת נרות. השאלה הנוספת הייתה לגבי תפילת מוסף. עד מתי אפשר להתפלל מוסף ביום שבת, והאם צריך להצמיד את זה לשחרית? התשובה: לא צריך להצמיד את זה לשחרית. עד מתי אפשר להתפלל? לכתחילה עד שעה שביעית מהזריחה. ביום יום, ביום שלנו, כאילו בשעות שלנו, זה היום משהו יוצא כמו 12 וחצי, זה כבר עד שעה... 12 וחצי אפשר להתפלל מוסף לכתחילה. אחרי זה מי שרוצה להתפלל מוסף היא רשאית, אבל זה כבר לא לכתחילה. זה בדיעבד. אז מי שרוצה להתפלל מוסף, אם כבר עושים מצווה, עושים אותה כמו שצריך, עד שעה שביעית. ואם אני מתפללת מאוחר, אז מה צריך להתפלל קודם? מוסף או מנחה? אני רוצה עכשיו להתפלל את שתיהן ביחד. מה קודם להתפלל? מוסף או מנחה? אז עדיף... אז אם יש זמן להתפלל גם מוסף וגם מנחה, אז אפשר להתפלל מוסף ואחר כך מנחה. ואם יש זמן רק לתפילה אחת, או מוסף או מנחה, מה עדיף? מנחה עדיפה. מוסף – זה שאלה אם נשים צריכות להתפלל אותה. אמרתי שמי שרוצה להתפלל – רשאית. אבל מנחה זה ודאי תפילה שהיא עיקר הדין. אז אם או מוסף או מנחה – מנחה עדיפה. וכמובן אנחנו מדברים שוב פעם, אני חוזר לדברים שאמרתי, שאנחנו מדברים על תפילה אנחנו מדברים על תפילת עמידה. בלי כל התוספות, בלי לפני, בלי אחרי, רק תפילת עמידה. אז מי שרוצה לעשות עמידה, יש או מוסף או מנחה, אחד מהשתיים – אז תתפלל מנחה יותר, יותר כדאי.
מה עושים בעשרה בטבת שחל בשישי?
איך להגדיל או להקטין רצועות תפילין של ראש בקשר מרובע?
הלכות קבלת שבת מוקדמת
איך מותר לנקות בגדים בשבת?
האם מותר לפנות למקובלים?
הלכות שטיפת כלים בשבת
איך ללמוד אמונה?
ללמוד להתייחס
השיבה שופטיך כבראשונה - על מערכת המשפט בישראל
מי יושב במקום שלי?
שורש הזוגיות בדורנו - מהקודש פנימה אל הבית
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
צבא גבולות המחנה
סוגיית ההפרדה המגדרית בצבא אינה דומה לעבודה משותפת של גברים ונשים בחיים האזרחיים. תנאי הלחימה, הצפיפות והקרבה הממושכת יוצרים מציאות ייחודית שבה שאלת הגבולות ודיני צניעות מקבלים משמעות אחרת
רביבים העבודה - תפקיד האדם בעולם
חובה על האב ללמד את בנו אומנות, כלומר מקצוע | גם אם הבן יבחר להקדיש את חייו לתורה, עדיין מוטל על האב ללמד את בנו אומנות | הברכה שה' מביא לאדם מגיעה על ידי חריצותו של האדם בעבודתו | ההתבטלות מעבודה כרוכה באיסורי תורה ובחילול השם | ההתבטלות מעבודה היא התבטלות מאחד מתפקידיו היסודיים של האדם, שנברא "לעובדה ולשומרה", ומביאה את האדם לידי עבירה
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת חקת
וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ טוֹב. מהי שמה המקורי של ארץ טוב ומדוע שינו את שמה | האם יש הבדל בקריאת התורה בין שירת הים, שירת הבאר ושירת משה בפרשת האזינו | מה הטעם שמשה רבינו הניח את נחש הנחושת על עמדו, ורק חזקיהו מלך יהודה עמד ושברו שלא יוכלו לעבוד אותו | ראיה בפרשה שבכל ארבעים שנה שהיו בני ישראל במדבר לא היה רוצח נפש בשגגה. ועוד!
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א יסוד ועיקר העבודה הרוחנית
דרך הקודש ג' פסקה ה-ו
הרב מבאר כי יסוד העבודה הרוחנית מושתת על אמונה והכרת הערך היחסי והתלות המוחלטת של העולם והאדם בבוראו. בנוסף, הרב מסביר כיצד מודעות עמוקה זו מובילה לתהליך מתמיד של התעלות ודביקות באור האלוקי, ששיאו והשלמתו באים לידי ביטוי בהפיכת הרע לטוב והחושך לאור.
מאמר שלישי גבולות ההיגיון במצוות כיבוד הורים
מאמר שלישי המשך סיכום פסקה ז'
השיעור בוחן את גבולות ההיגיון בקיום מצוות שנדמות שכלתניות, כמו כיבוד אב ואם וברית מילה, תוך הדגשה שיהודים מקיימים אותן כגזירה אלוקית מוחלטת שמעבר לטבע האנושי. דרך עיון בסוגיות מהגמרא, פסיקות הרמב"ם והסברי ספר הכוזרי, מודגשת המסירות והשמחה העל-טבעית הנדרשות במצוות אלו.
יסודות הש"ס יסודות דיני הקדשות
דיני ההקדשות אינם קשורים רק לסדר קדשים, אלא גם לנדרים ולדיני ממונות. בשיעור מובאות החלוקות הבסיסיות בין קדושת דמים לקדושת הגוף, קדושת פה וקדושת כלי, קניין הגוף וקניין פירות, החלוקות המקבילות והיחס ביניהן.
אורות התשובה - הרב הראל כהן החיבור בין תשובת היחיד לתיקון העולם
אורות התשובה פרק ה, פסקה ז-ח
ישנה דו- סטריות בין הדחף של העולם לתשובה והתקדמות לבין תשובת האדם ורצונו להיטיב: הן מעוררות זו את זו בהדדיות.
אורות ישראל ותחייתו בין הרצון הטוב להדרכה האלוהית
השיעור עוסק במגבלותיו של "הרצון הטוב" כשהוא מנותק מהדרכה מעשית, ומבקר את הנצרות שבחרה להישען עליו בלבד תוך נטישת חוקי התורה והמצוות. לעומת זאת, מודגש כי תפקידה של כנסת ישראל הוא לחבר את הרצון הטוב הפנימי אל ההדרכה והחוקיות האלוהית, ובכך לסלול את הדרך לתיקון ולהארת אומות העולם כולן.
חקת סוד פרה אדומה ושירת הבאר
הרב מסביר כי מצוות פרה אדומה מסמלת קבלת עול מלכות שמיים מוחלטת, ומדגיש את ייחודיותן של הלכות הטומאה והטהרה השייכות לעם ישראל בלבד בזכות קדושתו וקבלת התורה. בנוסף, הרב מתאר כיצד התבטלות ראשונית זו מובילה בסופו של תהליך לחיבור פנימי, טבעי ושמח אל התורה, המשתקף ב"שירת הבאר" ומביא בסופו לתיקון העולם ולניצחון מוחלט על המוות ועל יצר הרע.
מאמרי הראי"ה - הרב ש.י וייצן מלחמת עולם הקודש והחול ושם הוויה
מאמרי הראי"ה - מאמר "נאדר בקודש" סעיף ד'
הרב זצ"ל ממשיך את הפיסקאות הקודמות ואחרי שהוא מדגיש את התפיסות של עולם הקודש והחול הוא אומר שיש את שם הוויה שהוא השורש של שני מלחמות הללו.
