- שונות
לימוד השיעור מוקדש להצלחת
עם ישראל
במשקל החסידות - בעניין הבחירות
בחוצות ירושלים תלויות כמה מודעות ובהן כתוב שאסור להצביע לבחירות לכנסת, אסור לתת יד למדינה הציונית הכופרת. ויש אומרים שלבחירות למפלגות מותר להצביע, כי יש מפלגות חרדיות, אבל לבחירות לראש-ממשלה אסור להצביע, כי שני המועמדים הם עוזבי תורה ואסור להצביע להם.
במבט ראשון טענות אלו נראות כמידת חסידות וזהירות מהודרת, שהרי למה לתת יד לפושעים? אך באמת לא מידת חסידות היא זו, אלא שטות וחטא. על חסידים שוטים שטחיים כאלה מדבר הרמח"ל במסילת-ישרים פרק כ, והרמח"ל אומר שאין לדון דברי החסידות על מראיהן הראשון, אלא צריך לעיין ולהתבונן עד היכן תולדות המעשה מגיעות. כי לפעמים המעשה בעצמו יֵרָאה טוב, ולפי שהתולדות רעות יתחייב להניחו, ואם יעשה אותו יהיה חוטא ולא חסיד. כך, למשל, גדליה בן אחיקם, שעמד בראש שארית הפליטה בירושלים לאחר חורבן בית ראשון, ומפני רוב חסידותו לא רצה לקבל לשון-הרע ולא רצה להאמין למה שאמרו לו, שזוממין להרגו ולהרוס את שארית הפליטה. וכאשר אמר יוחנן בן קרח לגדליהו שמלך בני עמון שלח את ישמעאל בן נתניה להכותו נפש, לא האמין, ואמר ליוחנן: שקר אתה דובר! ולא הרשה להרוג את ישמעאל. ולבסוף, מזה שלא קיבל לשון-הרע יצא שבאו ישמעאל ואנשיו והרגו את גדליה, ונפזרו ישראל וכבתה גחלתן. וכבר ייחס הכתוב אל גדליה הריגת האנשים, כאילו גדליה הרגם, שכן נאמר בפסוק (ירמיה מא ; ט): "את כל פגרי האנשים אשר הכה ביד גדליהו", ואומר רש"י במקום: וכי גדליהו הכה, והלא ישמעאל הרגם, אלא כיון שהיה לו לחוש לעצת יוחנן ולא חש, כאילו נהרגו על-ידו.
צדיקות שלא במקומה הביאה אסון נורא. וגם בית שני חרב בגלל מעשה חסידות כביכול. כמו שמבואר בגמרא (גיטין נה:) במעשה של בר קמצא, שהמלכות שלחה להקריב קרבן במקדש לבחון את ישראל אם הם מורדים, והשליח הטיל מום בקרבן. רצו חכמים להקריב בכל זאת, משום הסכנה. אמר רבי זכריה בן אבקולס: יאמרו בעלי מומין קרבין. רצו להרוג את השליח שלא ילשין למלכות. אמר רבי זכריה בן אבקולס: יאמרו מטיל מום בקדשים יהרג. ר' זכריה היה צדיק ונזהר מלעשות מעשה לא נכון, והתוצאה היתה שחרב הבית. אמר רבי יוחנן: ענוותנותו של זכריה בן אבוקלס החריבה את ביתנו ושרפה את היכלנו והגלתנו לבין האומות. הרי לך, אומר המסילת-ישרים, שאין לדון בחסידות המעשה באשר הוא שם לבדו, אך צריך לפנות כה וכה לכל הצדדים שיכול שכל האדם לראות, עד שידון באמת איזה יכשר יותר, העשייה או הפרישה. עד כאן דבריו.
וכן לעניינינו, במבט ראשון נראה שאי-אפשר להצביע למען מועמד עוזב תורה, אף-על-פי שהוא עדיף על חברו, אבל מה תהיה התוצאה מכך? שייבחר המועמד הגרוע יותר והוא יפגע בתורה ובארץ-ישראל, ויתחבר לערבים ויסכן את עם ישראל? על-כן מידת החסידות הנכונה היא להצביע בעד הרע במיעוטו, ולא לתת לרע יותר גרוע להצליח בעזרת נכרים שונאי ישראל.
במבט ראשון טענות אלו נראות כמידת חסידות וזהירות מהודרת, שהרי למה לתת יד לפושעים? אך באמת לא מידת חסידות היא זו, אלא שטות וחטא. על חסידים שוטים שטחיים כאלה מדבר הרמח"ל במסילת-ישרים פרק כ, והרמח"ל אומר שאין לדון דברי החסידות על מראיהן הראשון, אלא צריך לעיין ולהתבונן עד היכן תולדות המעשה מגיעות. כי לפעמים המעשה בעצמו יֵרָאה טוב, ולפי שהתולדות רעות יתחייב להניחו, ואם יעשה אותו יהיה חוטא ולא חסיד. כך, למשל, גדליה בן אחיקם, שעמד בראש שארית הפליטה בירושלים לאחר חורבן בית ראשון, ומפני רוב חסידותו לא רצה לקבל לשון-הרע ולא רצה להאמין למה שאמרו לו, שזוממין להרגו ולהרוס את שארית הפליטה. וכאשר אמר יוחנן בן קרח לגדליהו שמלך בני עמון שלח את ישמעאל בן נתניה להכותו נפש, לא האמין, ואמר ליוחנן: שקר אתה דובר! ולא הרשה להרוג את ישמעאל. ולבסוף, מזה שלא קיבל לשון-הרע יצא שבאו ישמעאל ואנשיו והרגו את גדליה, ונפזרו ישראל וכבתה גחלתן. וכבר ייחס הכתוב אל גדליה הריגת האנשים, כאילו גדליה הרגם, שכן נאמר בפסוק (ירמיה מא ; ט): "את כל פגרי האנשים אשר הכה ביד גדליהו", ואומר רש"י במקום: וכי גדליהו הכה, והלא ישמעאל הרגם, אלא כיון שהיה לו לחוש לעצת יוחנן ולא חש, כאילו נהרגו על-ידו.
צדיקות שלא במקומה הביאה אסון נורא. וגם בית שני חרב בגלל מעשה חסידות כביכול. כמו שמבואר בגמרא (גיטין נה:) במעשה של בר קמצא, שהמלכות שלחה להקריב קרבן במקדש לבחון את ישראל אם הם מורדים, והשליח הטיל מום בקרבן. רצו חכמים להקריב בכל זאת, משום הסכנה. אמר רבי זכריה בן אבקולס: יאמרו בעלי מומין קרבין. רצו להרוג את השליח שלא ילשין למלכות. אמר רבי זכריה בן אבקולס: יאמרו מטיל מום בקדשים יהרג. ר' זכריה היה צדיק ונזהר מלעשות מעשה לא נכון, והתוצאה היתה שחרב הבית. אמר רבי יוחנן: ענוותנותו של זכריה בן אבוקלס החריבה את ביתנו ושרפה את היכלנו והגלתנו לבין האומות. הרי לך, אומר המסילת-ישרים, שאין לדון בחסידות המעשה באשר הוא שם לבדו, אך צריך לפנות כה וכה לכל הצדדים שיכול שכל האדם לראות, עד שידון באמת איזה יכשר יותר, העשייה או הפרישה. עד כאן דבריו.
וכן לעניינינו, במבט ראשון נראה שאי-אפשר להצביע למען מועמד עוזב תורה, אף-על-פי שהוא עדיף על חברו, אבל מה תהיה התוצאה מכך? שייבחר המועמד הגרוע יותר והוא יפגע בתורה ובארץ-ישראל, ויתחבר לערבים ויסכן את עם ישראל? על-כן מידת החסידות הנכונה היא להצביע בעד הרע במיעוטו, ולא לתת לרע יותר גרוע להצליח בעזרת נכרים שונאי ישראל.
הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א
ראש מוסדות ישיבת בית אל, לשעבר רב הישוב בית אל, מייסד ערוץ 7. מתלמידיו הקרובים של מרן הרצי"ה זצ"ל .
נתיב העבודה - המשך פרק י"ז (4)
שיעור מס' 63
ב' אייר תשפ"ג
נתיבות עולם - נתיב העבודה – סיכום פרק יח (6)
שיעור מס' 117
כ"ב תמוז תשפ"ג
נתיבות עולם - נתיב העבודה – סיכום פרק ז (1)
שיעור מס' 90
ט"ו סיון תשפ"ג
נתיב העבודה - המשך פרק י"ח (11)
שיעור מס' 75
כ' אייר תשפ"ג
הלכות תשעה באב שחל במוצאי שבת
אוצרות בלב הים
מה המשמעות הנחת תפילין?
הלכלוך הקדוש
רמב"ם וכוזרי
למה אדר ב' הוא החודש המיוחד ביותר?
השלמת התמונה
איך יוצרים את השבת ?
מהות ספר ויקרא ופרשת זכור
תכלת, שושנה, ופרץ שמחה, איך הכל קשור?
הפלונטר בצד ימין של הלוחות