ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- משנה וגמרא
- תלמוד בבלי
- עבודה זרה
שרת המדיה מוקדש על ידי משפחת גרין לעילוי נשמת יקיריהם
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
הרב מרדכי צמח בן מזל זצ"ל
חלק א - המשך דרשת מזמור א בתהילים - בעניין לימוד תורה
א. "כי אם בתורת ה' חפצו", דרשות על "חפצו" -
1. רבי - צריך ללמוד ממקום (ספר) שליבו חפץ (סיפור - לוי רצה משלי ור"ש תהילים, ולמדו תהילים, וכשדרש זאת רבי, לוי עזב).
2. רבא - ללמוד במקום שליבו חפץ.
3. רב אבדימי בר חמא - כל הלומד תורה, ה' עושה לו חפציו.
ב. הבדלים בין ההתחלה לסוף
1. בפסוק הנ"ל - רבא - בהתחלה תורת ה' ובסוף תורתו.
2. עוד בפסוק הנ"ל - רבא - בתחילה ילמד תורה (בקיאות) ובסוף יהגה (עיון). (ואגב, רבא - (בהתחלה) יגרוס גם בלי שמבין וזוכר).
3. רבא (משלי) - בתחילה התורה על "גפי" (כנפיים, לא קבועה), ובסוף על כיסא.
4. רבא (משלי) בתחילה "בראש מרומים" (מהרש"א - קשה ללומדה), ובסוף "עלי דרך".
5. עולא - בתחילה התורה בבור (מאמץ להוציאה) ובסוף בבאר (שנובע מעצמו) (מהרש"א).
ג. חשיבות הלימוד של קטעים קצרים וחזרה
A. דרשות על פסוקים
1. "הון מהבל - ימעט, והקובץ על יד - ירבה".
2. "לא יחרוך רמיה צידו" (ר"א ב"ע - רמאי זה תלמיד לא הגון, רב ששת - תלמיד חכם שעושה בחכמה (והפסוק בתמיהה)).
B. עדויות
רבא - התלמידים לא מקיימם זאת, ר"נ - כן קיים ועזר לו.
ד. חזרה למזמור א' בתהילים
1. "והיה כעץ שתול על פלגי מים" - שתול ולא נטוע, שצריך להחליף רבנים (ותלמידי רב חסדא עזבו לרבה, אך רבה הגביל זאת רק לעיון ולא לבקיאות).
2. "פלגי מים" - רבי תנחום ב"ח -מלשון חלוקה, שצריך לחלק לימודו לשלושה חלקים - מקרא, משנה ותלמוד (הו"א - שנותיו, מסקנה - ימיו (רש"י - ימות השבוע, תוס' - בתוך כל יום) (ר"ן זה לא שלושה חלקים שווים).
3. "אשר פריו יתן בעיתו" - מי שלומד ומקיים את מה שלמד (=פרי), אז "עלהו לא יבול וכל אשר יעשה יצליח", ואם לא...
[אגב, בשם רב - רק כשראוי מותר להורות, ואסור שלא להורות. הגיל המינימלי 40, אא"כ אין גדול כמותו בתורה במקומו (כרבא)].
4. "ועלהו לא יבול" - רב - עלהו שזה החלק הקל, מקביל לשיחת חולין של ת"ח, שצריכה לימוד.
5. "וכל אשר יעשה יצליח" - ריב"ל - כל העוסק בתורה נכסיו מצליחים לו (ומביא פסוקים גם מהתורה והנביאים).
ה. בדומה למזמור א' - סור מרע (לשון הרע) ועשה טוב (לימוד תורה)
(סיפור על ר' אלכסנדראי).
חלק ב - המשך המשנה - דברים שמותר לבנות עם הגוים
א. במשנה - מותר לבנות:
1. בימוסיאות (רש"י - במה למחתה של הע"ז, כיוון שזה רק "תשמיש דתשמיש" - מותר. תוס' וריטב"א - אסור גם תשמיש דתשמיש, ולכן גורס דימוסיאות (מרחצאות של מעיינות חמים).
2. מרחצאות
ב. שכר פועל מבנייית הכיפה במרחץ
A. כשבונה המרחץ - אסור לבנות את הכיפה - ששם היה ע"ז (פסל של האלילה אפרודיטי). (זה "תשמיש" ולא "תשמיש דתשמיש", לכן אסור גם לרש"י).
B. שכר פועל לע"ז:
אסור מהתורה להנות מע"ז, וגם מתשמישי ע"ז ("ולא תביא תועבה אל ביתך").
פועל שמרוויח כסף מפעולתו עם הע"ז - יש גזירה דרבנן ששכרו אסור (אך רק אם הע"ז עצמה אסורה בהנאה).
ממתי אסורה בהנאה (וממילא בשכר):
בעבודה זרה עצמה -
רי"ש - של גוי - כשתעבד, של ישראל - מיד.
ר"ע - להפך - של גוי מיד ושל ישראל כשתעבד.
במשמשי ע"ז - לפי כולם רק כשתיעבד.
C. חזרה לענייננו:
ר"א - רי"ח - אם בנה את הכיפה, בדיעבד שכרו מותר.
פשיטא! הרי עוד לא השתמשו בכיפה (וכאמור - בתשמישים לפי כולם זה רק כשתיעבד!)
תשובה: ר' ירמיה - החידוש של רי"ח זה במי שבונה ע"ז עצמה
(אך זה לכאורה נכון רק לרי"ש? תשובה - זה נכון גם לר"ע (הפסל רק נאסר בהנאה במכה האחרונה, והיא לא שו"פ).
שיעור דף יומי בקיצור באדיבות אתר סיני
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
עקב פרשת ראה – תזיז את עצמך
העליה לרגל לחגוג בירושלים מלמדת אותנו שעם כל אי הנוחות המטלטלת אנו צריכים לשמוח בהזדמנות שניתנה לנו לתקן
הלכות יציאה לטיולים – הרב שי טחן רשאי בן לרחוץ עם אביו וחמיו בבריכה ובים ,אולם אין להתרחץ בבית המרחץ באותו הזמן
הלכות יציאה לטיולים – הרב שי טחן הנמצא בים או בבריכה רשאי לברך ברכות בבגד ים אבל נכון ללבוש חולצה או לכסות עצמו
הלכות יציאה לטיולים – הרב שי טחן לא ירחץ כל גופו במים חמים אפילו שהוחמו מלפני השבת והם בחום של שלשים ושבע מעלות
הלכות יציאה לטיולים – הרב שי טחן המצטער מחמת החום או שהיה איסטניס הרגיל לרחוץ בכל יום רשאי להתקלח במים פושרים
