ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט

מנהרת הזמן ;">

בית מדרש חגים וזמנים ימים נוראים יום כיפור ענינו של יום Bookmark and Share
גירסת הדפסה
שלח לחבר

תשרי תשע"א

מנהרת הזמן


נערך על ידי הרב

מוקדש לרפואת
יעל בת רבקה

מספרים על רבי צבי יהודה מסטרטין שהיה מאריך מאוד בתפילתו ביום הכיפורים, ומסיים את עבודת היום שעות רבות לאחר צאת הצום. שנה אחת, אמר הרבי לחסידיו - השנה, נסיים את התפילות בזמן. חשבו החסידים, שהפעם יזדרז הרבי בתפילותיו. אך הרבי נהג כרגיל - את תפילת שחרית סיים רק בשעה 18:00, כאשר יום הכיפורים הסתיים בשעה 19:00.
אך לפתע, באמצע תפילת מוסף, כשהשעון הורה על דקה ל19:00, נעצר השעון מלכת. התפילה נמשכה וארכה שעות רבות. כאשר תפילת נעילה הסתיימה החל המחוג לנוע שוב, ולפי השעון תפילת ערבית של מוצאי הצום הסתיימה באותה שעה של כל בתי הכנסת האחרים. כל החסידים היו בטוחים שהשעון נעצר אבל הזמן המשיך לזרום, אולם להפתעתם העצומה כשהם יצאו מבית הכנסת הם פגשו את מתפללי בתי הכנסת האחרים בעיר. הרבי פשוט הוציא אותם ממסגרת הזמן.

סיפור זה מבטא רעיון יסודי העומד בעומק יום הכיפורים, כמתפרש בגמרא ובמדרשים. "ימים יוצרו ולו אחד מהם - זה יום הכיפורים" (תנא דבי אליהו רבא, א'). יתרה מזו - בגמרא (יומא כ') מבואר, שיום הכיפורים שונה מכל ימי השנה בכך, שבכל ימות השנה יש לשטן רשות להשטין (ובלשון פשוטה - לכוחות רעים, ונפילות יש מקום להיאחז) אך ביום הכיפורים אינו יכול לקטרג, מפני שהשטן בגימטרייה - 364, ללמדך ש364 ימים בשנה יש לו כוח, אך ביום ה365 הוא יום הכיפורים אין לו כוח. כלומר - יום הכיפורים הוא יום מחוץ למסגרת הזמן הרגילה, "מנהרת זמן" (אמיתית).
ועדיין צפה השאלה - מדוע לכפרה ולתשובה חשוב לצאת מחוץ למסגרת הזמן?
התשובה נעוצה בשורש החטאים. אלו נובעים ממרוץ החיים הרגילים והחיצוניים שלנו. אנו שקועים בעולם החול והחומר ולכן נופלים לעיתים. ביום הכיפורים האדם עוצר ליום את מסגרת החיים החומריים הרגילים, מידמה למלאך - לא אוכל, לא שותה, לבוש בגדי לבן ועוד, וכמלאך הרי הוא יצור רוחני שלא נופל בחטא והוא נטהר. לכן גם בממדים האחרים של העולם כזמן (וכן המקום ועוד - אך תקצר כאן היריעה), אנו משתחררים לרגע מהמסגרת.
ועדיין עולה השאלה - אמת, ביום הכיפורים אנו מלאכים אך בשאר השנה אנו בני אדם, ואם כן כיצד מתכפרים עוונות כל השנה?
על כך מספרים: מעשה באחד מתלמידי בעל התניא, שהתחבר לפושעים והידרדר לתרבות רעה, אך המשיך לשמור על קשר עם רבו. וכך במשך מספר שנים - היה עושה עבירות ופשעים בחוץ ואילו לבית המדרש של רבו היה מגיע, כשהוא מתלבש ומתנהג כיהודי ירא שמיים. יום אחד אמר לעצמו - עד מתי אני משקר את רבי? אבוא אליו בלבוש ובהנהגה כפי שאני נוהג בכל השנה.
כאשר הגיע לבית המדרש כאחד הפושעים, נרתעו ממנו כל התלמידים, ורק בעל התניא קיבלו בחמימות. אמר התלמיד לרבי - "רבי, שיקרתי אותך, באמת כל השנים התנהגתי כאחד הפושעים". הסתכל בו בעל התניא במבט נוקב ואוהב ואמר לו: "ידעתי תמיד שכך אתה נוהג בחוץ, אך מניין לך ששיקרת אותי, אולי שיקרת את הפושעים שבחוץ"?
וזו האמירה של יום כיפור - גם כאשר האדם חוטא ופושע מבחוץ הרי הוא מלאך מבפנים. שבירת מסגרות החיים הרגילות, אינה בריחה מן העולם אלא כניסה פנימה לאמת הטהורה שלנו, וממילא - החטאים מתקלפים ומתכפרים.
זה נכון לכול אחד מאיתנו. זה נכון גם לעם כולו. לאחרונה, התפרסם סקר של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, שרק 6% מהיהודים בישראל מעידים על עצמם שהם "בכלל לא" מקפידים על המסורת היהודית. מכאן למדנו, שלעומת הקליפה התקשורתית והחיצונית הדקה, מבפנים עם ישראל אוהב וקשור לה'. זו האמת הפנימית שלנו, וכל המתנכלים להתיישבות מרגישים בכך ומרוב פחד מגבירים את מאבקם.
אנו בגרעינים רואים כל הזמן את הצימאון ההולך ומתגבר לדבר ה'. נתחזק ונפעל בגבורה מתוך הידיעה - כל המפריעים סופם להעלם ואילו ישראל ייטהרו ושם ה' יתגלה בשלמות.
חזרה למעלה

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il

בית המדרש החדש נמצא בתהליכי בנייה סופיים,
בוא ותתחדש אתנו בגירסת הנסיון!



אל תציג לי הודעה זאת שוב