בית המדרש

  • מדורים
  • מדורים נוספים
לחץ להקדשת שיעור זה

לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת

הרב אברהם אלקנה שפירא

ענוה ומנהיגות

לפתע הוא קם ממקומו ואמר: "את הספר הזה ערך והוציא לאור אברהם אלקנה כהנא שפירא, בסוף הספר יש קונטרס של העורך, בו יש עמקות של תורה מדורות ראשונים. אני אומר לך באחריות, אין עמקות כזו בדורות שלנו".

undefined

הרב חיים אביהוא שוורץ

ג חשוון תשס"ח
4 דק' קריאה
עוד אוזנינו שומעות:
"אחת. אחת ואחת. אחת ושתים... אחת ושבע" (מתוך תפילת מוסף של יום הכיפורים).
"והכהנים והעם, העומדים בעזרה, כשהיו שומעים את השם הנכבד והנורא מפורש יוצא מפי כהן גדול בקדושה ובטהרה..." והניגון הנורא המלוה מילים קדושות אלו.
עוד אנו מקשיבים ושומעים את הקולות הנצחיים הללו, של מורנו ורבנו עטרת ראשנו תפארת ישראל והדרו, מרן הרב אברהם אלקנה כהנא שפירא זצ"ל, כשהיה עומד כשליח צבור מידי שנה בשנה ביום הקדוש והנורא בישיבת 'מרכז הרב', ואנו היינו חשים את עצמנו ממש כעומדים סביב הכהן הגדול בבית המקדש. ידענו נאמנה כי מו"ר הוא שליח ציבור לא רק שלנו אלא ממש של כל כלל- ישראל. האחריות והדאגה הכלל ישראלית היתה נוכחת בתפילותיו, וחיה בכל אישיותו.
בתחילת אלול האחרון ביקרתיו בביתו והוא אמר לי: "אני רוצה שתדע, שאני הולך ומזדקן, מיום ליום הכוחות עוזבים אותי, זה נראה לך משונה? אתה מופתע מכך? גם אברהם אבינו שהיתה לו נשמה ענקית של דורות, נהיה זקן: "ואברהם זקן בא בימים". האדם צריך להכיר את אפסותו לפני הבורא יתברך שמו".
עדיין הלב מסרב להאמין, שאכן ר' אברום איננו עוד אתנו כאן בעולם הזה. ר' אברום שכולו חיות, שכולו שמחה, שכולו אור - אור של תורה ואור של קדושה, שכולו חכמה ופיקחות. ר' אברום והעיניים הנפלאות שלו, "עיני העדה", ששתיהן מביעות חכמה אלוקית וטוב אלוקי, איננו עוד איתנו. הייתכן??
בעיצומו של חג הסוכות כאילו שמענו את דברי בר קפרא על פטירתו של רבינו יהודה הנשיא (כתובות ק"ד): "אראלים (היינו המלאכים) ומצוקים (היינו הצדיקים שבארץ) אחזו בארון הקודש , נצחו אראלים את המצוקים ונשבה ארון הקודש". בירושלמי (כלאים פ"ט) כתוב: "מצוקים ואראלים תפוסין בלוחות הברית וגברה ידן של אראלים וחטפו את הלוחות". נראה לומר שבירושלמי ישנה תפיסה יותר פנימית, רבי לא היה רק כלי מלא בתורה, "ארון הקודש", אלא הוא היה הלוחות בעצמן, "והלוחות מעשה אלוהים הנה, והמכתב מכתב אלוהים הוא חרות על הלוחות", הוא עצמו תורה. כך היה מו"ר, ר' אברום, כל כולו תורה, העליונים מבקשים לקחת את האור הגדול הזה לעולמות עליונים, ואילו התחתונים מתאמצים ומתחננים שיישאר עמם.
שמעתי מת"ח, בשם הראשון לציון הרב שלמה עאמר שליט"א, שאמר כי על ר' אברום צריך לברך כאשר רואים אותו: "ברוך שחלק מחכמתו ליראיו". והסביר שברכה זו היא לא רק על היקפיות עצומה של ידיעת התורה, אלא ברכה זו היא על מי שלפי גודל שקידתו ועמלו וידיעתו את התורה זכה שהתורה היא עצם חכמתו, שחכמתו היא תורה. וזה הוא ר' אברום שפירא. לפני יותר משלושים שנה, זכיתי לבקר את הגאון העצום הרב חיים יעקב לוין זצ"ל, לאחר שחזר לארץ מגלות ארוכה באמריקה ונתמנה להיות רבה של המושבה פרדס חנה. אמרתי שאני לומד בישיבת 'מרכז הרב', הוא שאל מי מוסר שיעור כללי בישיבה, השבתי יש שניים: "יש שיעור של הגאון הרב שאול ישראלי", הוא מיד אמר:" ר' שאול, אני עוד זוכר אותו מתקופת הרב קוק זצ"ל, ומי השני?" השבתי: "הגאון ר' אברום שפירא". הוא לא זכר מי זה ר' אברום שפירא, לפתע הוא קם ממקומו, ניגש לארון הספרים והוציא משם שו"ת "זכר יצחק" ואמר: "את הספר הזה ערך והוציא לאור אברהם אלקנה כהנא שפירא, זה הוא שמעביר שיעור כללי במרכז הרב? בסוף הספר יש קונטרס של העורך. הקונטרס הזה יש בו עמקות של תורה מדורות ראשונים. אני אומר לך באחריות, אין עמקות כזו בדורות שלנו".
כבר מגיל צעיר יחסית הוא עסוק במשא ומתן של תורה עם גדולי הדור של אז הגאון ר' איסר זלמן מלצר בעל "אבן האזל" על הרמב"ם, הגאון הרב צבי פסח פרנק, רבה של ירושלים, החזון אי"ש ועוד גדולי עולם. הגאון מטשיבין בעל שו"ת "דובב מישרים", מתבטא עליו לאחר פטירת החזון איש, כלומר לפני למעלה חמישים שנה: "לדעתי ר' אברום הוא גדול הדור הבא".
בשנת התשמ"ב, לאחר פטירת מו"ר מרן הרב צבי יהודה הכהן קוק זצ"ל, נתמנה ר' אברום להיות ראש ישיבת 'מרכז הרב', ובכך גם נהיה למנהיג הרוחני של כל הציבור הגדול, בכמות ובאיכות, ההולך בדרכו של מרן הרב קוק זצ"ל, השואף לבנות את מדינת ישראל על יסודות אמונת ישראל, וכל התורה בשלמותה. כעבור שנה הוא נבחר להיות הרב הראשי לישראל, והוטלה עליו בפועל האחריות התורנית העצומה של כל הדור.
מתוך עצם מעמדו כענק של תורה ומתוך היותו ממשיכו של מורנו ורבנו הרב צבי יהודה הכהן קוק זצ"ל, נהיה הרב שפירא למורה דרכו ומנהיגו של ציבור אוהבי ובוני ארץ ישראל כולה למרחביה. הוא מרכז בביתו את גדולי הרבנים להתייעצויות וקבלת החלטות ציבוריות. בדיוק לפני שלוש שנים, בכ"ט תשרי התשס"ה, הוא ביקש לפרסם בשמו, שגירוש יהודים מביתם בא"י, על מנת למסור את הקרקע לגויים זהו איסור גמור של תורה ובדיוק כמו חילול שבת ואיסור אכילת נבלות וטרפות, אסור לחיילים יהודיים להשתתף בדבר הנורא הזה, או גם לסייע לו באיזו דרך שהיא. מאוחר יותר הוא פרסם פסק הלכה מפורש בעניין זה.
נזדמנתי באותם ימים לישיבת 'מרכז הרב' וראיתי תלמידים מקובצים סביב הרב, ניגשתי לראות, הם מסרו לרב דפים של אחד מהעלונים ובהם כאילו "פסק הלכה" שאומר הפוך מפסקו של הרב, הרב קרא את הכתוב שם ואמר: "אין פה מילה אחת של תורה", כלומר כל מה שכתוב שם הוא מה שנקרא בלשוננו "סברות כרס", הוא קרע (בעי"ן) את הדף ואמר שאסור לפרסמו, ומיד הלך לכיוון היציאה, חשבתי בליבי שצריך לחזקו ולעודדו, ניגשתי ואמרתי לו: "אשרינו שזכינו לרב. כמה עלינו להודות לקב"ה, קורא הדורות מראש, ששתל בתוכנו את הרב". הוספתי ואמרתי: "רבנו בדורו כמשה בדורו". כשאמרתי מילים אלו, הרב עצר מיד והרים ראשו כלפי פני ואמר: "מי נתן לך רשות להגיד דבר כזה?" אמרתי: "זה לא אני אומר, רש"י אומר כך על דברי הגמרא (שבת ק"א). הרב אמר: "על מי אמרו זאת?" השבתי: "רב ספרא אומר לרבא", אמר בתוקף: "נכון רב ספרא אומר כך לרבא, אבל לא עלי ולא עליך!" ומיד המשיך בדרכו.
זוהי דוגמא מובהקת לתחושת האחריות העצומה שהיתה לרב כפוסק הדור ולא נפל חלילה בענוותנותו של רבי זכרי-ה בן אבקולס. ומאידך גיסא, ממש באותו זמן, ענוה עצומה, ולא היה יכול לשמוע שבחים מופלגים אודותיו.
כל הדור נשאר יתום מוחלט. אין לנו חליפתו ואין לנו תמורתו!!!
את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il