ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- ספריה
- חושן משפט
- טוען ונטען
- משפחה חברה ומדינה
- דיני ממונות וצדקה
- נושאים נוספים
ראובן גילה לשמעון שגנב ממון מלוי, וקודם שגילהו השביעו שלא יגלה דבר זה לאיש. כעת בא שמעון ונפשו בשאלתו האם מוטלת עליו חובה לגלות את אזנו של לוי שממונו נמצא ברשות ראובן ובכך להשיב את אבדתו, או שחובה עליו לשמור סודו כפי שהשביעו ראובן.
תשובה:
הנשבע צריך ללכת לחכם שימצא לו פתח להתיר את שבועתו, או אז יוכל לגלות את אוזן הנגנב על אשר ארע לרכושו.
הרחבה וביאור:
ראשית יש לברר עניין אופן השבועה, האם באמת נשבע בלשון שתופסת על-פי ההלכה. אנו נדון בהנחה שנשבע כדת וכדין ושבועתו חלה.
בשו"ע (חו"מ סימן כ"ח סעיף א') נפסק:
כל מי שיודע עדות לחברו חייב לבוא להעיד אם תובעו שיבוא להעיד, שנאמר 'אם לא יגיד ונשא עוונו'.
הסמ"ע (שם סק"א) הביא דברי המהר"י וייל (סימן מ"ב) שכתב שאם עד אומר שאינו רשאי להעיד מחמת שקיבל עליו בסוד לא לגלות הדבר, אזי מי שאמר לו בסוד שלא לגלות הוא עצמו יתיר לו לגלות הדבר. ויעויין בדברי הט"ז שם שתמה עליו מדברי הרמ"א יו"ד (סימן רכ"ח סעיף ל"ג).
אולם כל זה נכון במקרה שקיבל עליו באמירה בלבד שלא יגיד. אולם במקרה שנשבע שבועה המחייבת שלא לגלותו, כתב התומים (סק"א) שקיימים בזה חילוקים רבים:
במקרה שהוא עד אחד שיודע את המציאות ונשבע שלא יעיד, אזי שבועתו חלה וצריך חרטה והתרה בכדי להתירה. ואין בהתרתו משום 'נשבע לבטל מצווה' שמאחר והוא אחד בלבד ואינו ראוי לעדות, אינו בכלל 'אם לא יגיד'.
אמנם, במקרה שהם שני עדים שיודעים את המציאות ונשבע אחד מהם שלא להעיד, הוי ליה 'נשבע לבטל המצוה', ואין שבועתו חלה.
בסוף הדברים דן התומים במקרה שלנו, זו לשונו:
"אבל בנשבע שלא לומר לשום אדם ואף לבית הדין להעיד, אם כן יש כאן לשון כולל, שמיגו שחל לאמירה לשאר אדם חל נמי על אמירה לבית הדין. ותלוי בשני התירוצים שכתבו התוספות בשבועות (דף כ"ד ע"א ד"ה אלא הן)".
כוונת התומים לחקירת התוספות והראשונים האם 'איסור כולל' שייך באדם שבכלל שבועתו בלשון כוללת ישנו ביטול מצווה ב'שב ואל תעשה'.
מחלוקת זו מובאת בשו"ע (חו"מ סי' ע"ג סעיף ה'). הדוגמא שם באדם שנשבע לא למכור משלו לפרוע שום חוב, ולאחר מכן נשבע לפרוע לחברו לזמן פלוני. וכשהגיע הזמן טוען שאין לו מעות ושכבר נשבע שלא למכור מנכסיו לצורך חובותיו.
דעת הש"ך (שם סקי"א) שכאשר נשבע סתם שלא לפרוע שום חוב וקדם חוב שמעון לשבועה אין שבועתו חלה. כדבריו כן כתב קצות החושן (שם סק"ג) ושכן דעת הראב"ד.
אולם החכם צבי השיג על דבריהם וכתב:
ואני אומר בחילוק זה חולקים עליו כל חכמי ישראל: התוספות בשם ריצב"א, והר"י הזקן, והרז"ה והרמב"ן, והר"ן והריב"ש, והב"י והרמ"א, ושאר כל הפוסקים, שמדברי כולם נלמד שאפילו בדבר שהוא חייב עכשיו, אם כלל בשבועה שהוא חייב דברים המותרים עם דברים האסורים, שבועה חלה אף על האסורים.
לסיכום, נידון זה שנוי במחלוקת הפוסקים האם שבועה בלשון כוללת קיימת במקום שמבטלת מצוות.
[לדעת הנתיבות סימן כ"ח ס"ק א' גם במקום שאין עליו חובה מדין 'אם לא יגיד' כגון בעד אחד וכיו"ב עדיין חובה עליו מדאורייתא לגלות את אוזן הלה מדין השבת אבדה. מקור דבריו בתשובת הרא"ש (כלל צ"ט סימן י"א)]
עד כה דברינו נסובו על-פי קביעת התומים, שאדם שנשבע שלא לגלות לשום אדם הויא לשון כוללת, ולא הויא שבועת שווא. אולם החכמת שלמה (כאן) מביא את התומים וחולק עליו, לדבריו (ראה חיבורו לאהע"ז הלכות גיטין מהדורה ח' סימן רס"ו) אין שבועה בלשון זו נידונת כלשון כוללת, והוי אם-כן נשבע לבטל מצווה בלשון רגילה, ששבועתו הויא שבועת שוא שאינה חלה.
האיסור לעבור על שבועה הוא איסור דאורייתא. והיות ומדובר במחלוקת הפוסקים באיסור חמור כזה אזלינן לחומרא, ועל-כן אין הנשבע רשאי לגלות סודו לאחר אלא אך ורק אחר התרה ע"י שיעשה התרה אצל חכם בצירוף פתח.
אמנם לכאורה היה מקום לומר שיש כאן ספק ספיקא: ספק אם לשון כזו נחשבת לשון כוללת, ואף אם נחשיבנה כלשון כוללת, שמא אין שבועה לבטל מצווה תופסת בה, ויהיה מותר לספר אותו הסוד לבעל הממון.
אלא שכבר כתב הש"ך (יו"ד סי' ק"י ס"ק ס"ג אות ל"ו) שאין לבדות ספק ספיקא בזמן הזה מדעתנו. ואף כי ישנם החולקים על דבריו מכל מקום נראה שבמילי דאורייתא יש להחמיר, ובמיוחד היכא שאפשר למצוא פיתרון מרווח לכל הדיעות.
הגבלה נוספת ישנה במקרה שנשבע 'על דעת חברו' המשביעו - אזי אי-אפשר למצוא פתח להתרה אלא מדעת חברו (ובמקרה דידן אין הדבר מציאותי 1 ). אולם, מלבד שלא מדובר כאן שהשביעו להדיא על דעתו, אף אם היה מדובר במשביע להדיא על דעת חבירו כתב הריב"ש בתשובה, שדין זה נאמר רק במקום שהמשביע עשה טובה אחרת עבור הנשבע כגון שנתן לו מתנה וכיוצא בזה, אולם אם השביעו סתם בלא שעשה לו טובה כל-שהיא, אפילו השביעו על דעתו אין צריך בהסכמתו על-מנת להתיר הנדר. ובנידון שלנו לא עשה עמו טובה כל שהיא.
העולה מכל האמור, שעל הנשבע לילך אצל חכם שיתיר את שבועתו באמצעות פתח, או אז יוכל לספר לנגזל על רכושו האבוד.
יש לציין שבמקום שידוע לשמעון ש'לוי' בעל הממון היה חייב כסף לראובן ולא שילמו ובעקבות כך נאלץ ראובן ליטול את כספו ממנו – בכהאי גוונא אין מצווה על שמעון להשיב את אבדת לוי ולספר לו על מקום ממונו.
ב.
^ 1.הערת הגר"א נבנצאל: "אולי מספיק להודיעו שהוא מתכונן להתיר השבועה" (ואין צריך להסכמתו).
לא בדיבורים אלא במעשים: הדרך היחידה לחיבור בעם ישראל
יום כיפור - איך נדע מי פטור מהצום?
איך מותר להכין קפה בשבת?
שלושה שותפים בזוגיות: מה למדנו מהאבות והאימהות?
תורה מן השמים
איך להגדיל או להקטין רצועות תפילין של ראש בצורת ד'?
תשועת ה' בדרך לניצחון במלחמה
מה זה בכלל אמונה?
הקדוש ברוך הוא חפץ לגואלנו
איך עושים קידוש?
איך ללמוד גמרא?
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
צבא גבולות המחנה
סוגיית ההפרדה המגדרית בצבא אינה דומה לעבודה משותפת של גברים ונשים בחיים האזרחיים. תנאי הלחימה, הצפיפות והקרבה הממושכת יוצרים מציאות ייחודית שבה שאלת הגבולות ודיני צניעות מקבלים משמעות אחרת
רביבים העבודה - תפקיד האדם בעולם
חובה על האב ללמד את בנו אומנות, כלומר מקצוע | גם אם הבן יבחר להקדיש את חייו לתורה, עדיין מוטל על האב ללמד את בנו אומנות | הברכה שה' מביא לאדם מגיעה על ידי חריצותו של האדם בעבודתו | ההתבטלות מעבודה כרוכה באיסורי תורה ובחילול השם | ההתבטלות מעבודה היא התבטלות מאחד מתפקידיו היסודיים של האדם, שנברא "לעובדה ולשומרה", ומביאה את האדם לידי עבירה
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת חקת
וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ טוֹב. מהי שמה המקורי של ארץ טוב ומדוע שינו את שמה | האם יש הבדל בקריאת התורה בין שירת הים, שירת הבאר ושירת משה בפרשת האזינו | מה הטעם שמשה רבינו הניח את נחש הנחושת על עמדו, ורק חזקיהו מלך יהודה עמד ושברו שלא יוכלו לעבוד אותו | ראיה בפרשה שבכל ארבעים שנה שהיו בני ישראל במדבר לא היה רוצח נפש בשגגה. ועוד!
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א יסוד ועיקר העבודה הרוחנית
דרך הקודש ג' פסקה ה-ו
הרב מבאר כי יסוד העבודה הרוחנית מושתת על אמונה והכרת הערך היחסי והתלות המוחלטת של העולם והאדם בבוראו. בנוסף, הרב מסביר כיצד מודעות עמוקה זו מובילה לתהליך מתמיד של התעלות ודביקות באור האלוקי, ששיאו והשלמתו באים לידי ביטוי בהפיכת הרע לטוב והחושך לאור.
מאמר שלישי גבולות ההיגיון במצוות כיבוד הורים
מאמר שלישי המשך סיכום פסקה ז'
השיעור בוחן את גבולות ההיגיון בקיום מצוות שנדמות שכלתניות, כמו כיבוד אב ואם וברית מילה, תוך הדגשה שיהודים מקיימים אותן כגזירה אלוקית מוחלטת שמעבר לטבע האנושי. דרך עיון בסוגיות מהגמרא, פסיקות הרמב"ם והסברי ספר הכוזרי, מודגשת המסירות והשמחה העל-טבעית הנדרשות במצוות אלו.
יסודות הש"ס יסודות דיני הקדשות
דיני ההקדשות אינם קשורים רק לסדר קדשים, אלא גם לנדרים ולדיני ממונות. בשיעור מובאות החלוקות הבסיסיות בין קדושת דמים לקדושת הגוף, קדושת פה וקדושת כלי, קניין הגוף וקניין פירות, החלוקות המקבילות והיחס ביניהן.
אורות התשובה - הרב הראל כהן החיבור בין תשובת היחיד לתיקון העולם
אורות התשובה פרק ה, פסקה ז-ח
ישנה דו- סטריות בין הדחף של העולם לתשובה והתקדמות לבין תשובת האדם ורצונו להיטיב: הן מעוררות זו את זו בהדדיות.
אורות ישראל ותחייתו בין הרצון הטוב להדרכה האלוהית
השיעור עוסק במגבלותיו של "הרצון הטוב" כשהוא מנותק מהדרכה מעשית, ומבקר את הנצרות שבחרה להישען עליו בלבד תוך נטישת חוקי התורה והמצוות. לעומת זאת, מודגש כי תפקידה של כנסת ישראל הוא לחבר את הרצון הטוב הפנימי אל ההדרכה והחוקיות האלוהית, ובכך לסלול את הדרך לתיקון ולהארת אומות העולם כולן.
חקת סוד פרה אדומה ושירת הבאר
הרב מסביר כי מצוות פרה אדומה מסמלת קבלת עול מלכות שמיים מוחלטת, ומדגיש את ייחודיותן של הלכות הטומאה והטהרה השייכות לעם ישראל בלבד בזכות קדושתו וקבלת התורה. בנוסף, הרב מתאר כיצד התבטלות ראשונית זו מובילה בסופו של תהליך לחיבור פנימי, טבעי ושמח אל התורה, המשתקף ב"שירת הבאר" ומביא בסופו לתיקון העולם ולניצחון מוחלט על המוות ועל יצר הרע.
מאמרי הראי"ה - הרב ש.י וייצן מלחמת עולם הקודש והחול ושם הוויה
מאמרי הראי"ה - מאמר "נאדר בקודש" סעיף ד'
הרב זצ"ל ממשיך את הפיסקאות הקודמות ואחרי שהוא מדגיש את התפיסות של עולם הקודש והחול הוא אומר שיש את שם הוויה שהוא השורש של שני מלחמות הללו.
