בית המדרש

  • שבת ומועדים
  • מחיית עמלק
לחץ להקדשת שיעור זה

לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת

רבקה גרינולד ע"ה ב"ר רפאל

ישראל, הגויים ועמלק

דרכי התנגדות הגויים לעם ישראל

שתי דרכי ההתנגדות לעמ"י. 7 עמים ו4 מלכויות. עמלק פועל בשתי הדרכים ומפזר את ארסו בין האומות. דרכי הפעולה כנגד עמלק - בתורה ובתפילה.

undefined

הרב חיים כץ

ב' אדר ב' תשע"א
6 דק' קריאה 42 דק' צפיה
שתי מערכות באומות
בהתנגדות האומות לכלל ישראל יש להבחין בין שתי מערכות. מערכת אחת היא מערכת "ארבעת המלכויות" שרואה דניאל, שמתנגדות לישראל במהלך הדורות, ומערכת נוספת של "שבעת העממים"- שבעת עמי כנען. יש הבחנה ברורה בין ההתנגדות של ארבעת המלכויות, כל מלכות בזמנה, להתנגדות של שבעת עמי כנען. כדי להבדיל בינהם נמשיל משל.
כשאדם רוצה לרכוש עבד, הוא צריך קודם כל לקנות אותו. אחרי שהוא קונה אותו, הוא צריך להדריך את העבד מה לעשות. "אנוכי ה' אלוקיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים מבית עבדים". יש ביטוי במכילתא (יתרו) "קיבלתם מלכותי - קבלו גזירותי" שמשמעותו היא: קיבלתם מלכותי ביציאת מצרים - קבלו גזירותי במעמד הר סיני. קודם כל באה הקניה ואחר כך מגיעות ההוראות למעשה. ביציאה ממצרים עם ישראל נקנה להיות עבד ה', חז"ל דורשים: "'עבדי, ולא עבדים לעבדים" 1 . ההתנגדות לכלל ישראל באותו זמן היא התנגדות להיותם עבדי ה'. אך אחר שקונים את העבד יש להדריך אותו מה לעשות, ולזה באה נתינת התורה במעמד הר סיני. ובזמן זה יש התנגדות במישור נוסף, באי נתינת היכולת לבצע את מה שהאדון מצוה.
ארבעת המלכויות מתנגדות לישראל משום שלא רוצות שיהיו עבדי ה', ולכן הם שולטות בישראל. מציאות של שלטון של אומה על ישראל, מבטלת את היכולת של ישראל להיות עבדי ה'. ההתנגדות של ארבע המלכויות היא התנגדות לעצם הקניין, וזה בא לידי ביטוי במלכות, בשלטון, כשהמלכות הראשונה היא מלכות מצרים. ההתנגדות של עמי כנען היא התנגדות לביצוע, עמי כנען לא נותנים לעם ישראל לעשות בארץ את מה שצריכים לעשות על פי הציווי שקיבלו. דניאל רואה ארבע מלכויות, עמי כנען אינם מלכויות, עמי כנען הם רק "עממים"- זה לא מלכות, זה רק התנגדות מעשית, הם רק לא נותנים אפשרות לביצוע.

שתי "ראשית" בין העמים
אנו מבחינים במקרא בשני עמים שנקראו ראשית, אך אלו שני מושגים שונים של "ראשית". עמלק נקרא "ראשית"- "ראשית גוים עמלק" 2 , ומצרים נקראו "ראשית"- "ראשית אונים באהלי חם" 3 , ועל פי חז"ל הפסוק מתייחס למצרים. אף על פי ששני האומות הללו נקראות ראשית הם שייכות לשתי מערכות שונות. מצרים היא הראשית לארבע המלכויות, עמלק הם הראשית להתנגדות של שבעת העממים. הקב"ה קונה את ישראל לעבדים ביציאת מצרים, "עבדי הם ולא עבדים לעבדים". הראשית של ההתנגדות להיותם של ישראל עבדים הם מצרים. עוד לפני שנקנו לעבדים באים המצרים לבטל את היסוד הזה. ארבעת המלכויות נלחמות בבעלות של רבש"ע על ישראל, אחרי שהקב"ה קנה אותם כעבדים, אבל המצרים נלחמים עוד קודם - "ראשית אונים באהלי חם". שבעת עממי כנען, לעומת זאת, מתנגדים לביצוע של המצוות שרבש"ע מצווה את ישראל. הקיום של המצוות הוא בארץ כנען, והם מפריעים לישראל לבצע את הדרישות של רבש"ע. הדרישות הללו באות לידי ביטוי במעמד הר סיני, כשישראל מקבלים את התורה. עמלק הוא "הראשית" לעממי כנען. עמלק נלחם בישראל עוד לפני קבלת התורה, כדי שלא יקבלו את התורה.

שתי מלחמות של עמלק
ברמב"ן על הפסוק "ויהי בימי אמרפל מלך שנער, אריוך מלך אלסר, כדרלעומר מלך עילם ותדעל מלך גויים" 4 נאמר, שהמעשה הזה ארע לאברהם להורות כי ארבע מלכויות תעמודנה למשול בעולם, ובסוף יתגברו בניו עליהם ויפלו כולם בידם וישיבו כל רכושם. וממשיך: והיה הראשון מלך בבל כי כן העתיד, ואולי אלסר שם עיר במדי או בפרס, ועילם בעיר ההיא מלך יון, ומלך גויים - המלך על עמים שונים אשר שמוהו עליהם לראש ולקצין, רמז למלכות רומי אשר מלכה על עיר מקובצת מעמים רבים. ומביא הרמב"ן מדרש: אמרפל מלך שנער- זו בבל, אריך מלך אלסר- זו מדי, כדרלעומר מלך עילם- זו יון, ותדעל מלך גויים- זו מלכות הזו שהיא מכתבת טירוניא מכל אומות העולם. ויש גורסים: שהיא מכתבת טירוניא בכל אומות העולם.
המלכות הרביעית שרואה דניאל היא מלכות אדום - רומי. במלכות הרביעית יש ארס, ואת הארס הזה היא מפזרת בין כל האומות. השנאה שלה על ישראל מביאה אותה לפזר את השנאה על כל האומות - "מכתבת טרוניא לכל הגויים".
לאור הדברים הללו, נבין יותר מהי "ראשית גויים עמלק". הראשית של עמלק היא המלחמה לפני שישראל מקבלים את ההוראות לביצוע. עמי כנען נלחמים בישראל כשבאים ישראל לקיים, אך עמלק קודם אליהם, ונלחם כדי שישראל לא יקבלו את התורה. קבלת התורה היתה אמנם במעמד הר סיני, אך הייתה קבלה נוספת. הגמ' במסכת שבת אומרת שהיתה קבלת תורה מחודשת בימי מרדכי ואסתר, בזמן אנשי כנסת הגדולה - "הדור קיבלוה בימי אחשוורוש". הגר"א בפירוש על סדר עולם אומר שקבלת התורה שמתרחשת בזמנם של אנשי כנסת הגדולה, היא קבלה במדרגה אחרת. יש תורה במדרגה של גילוי שהיא עד סוף הבית הראשון, ומתחילת הבית השני - "הט אוזנך ושמע דברי חכמים", יש תורה של שמיעת דברי חכמים. אם עד עכשיו היתה נבואה, ברגע שהנבואה נפסקת מדרגת התורה מתחדשת ומתגלה באור חדש, במדרגה של חכמה וחכם עדיף מנביא במידה מסויימת. כשם שעמלק נלחם בישראל לפני הופעת התורה במעמד הראשון וכלפי זה נאמר "ראשית גויים עמלק", כך עמלק נלחם בישראל לפני קבלת התורה במדרגה המחודשת שלו, אבל כאן יש בחינה מחודשת.
המלחמה של עמלק במהלך הזה אינו על פי הבחינה הרגילה, יש פה בחינה מחודשת. "ראשית גויים עמלק" - שתי בחינות באות לידי ביטוי בפסוק זה. מצד אחד "ראשית גויים עמלק"- הוא שייך למערכה של עמי כנען נגד ישראל. אבל כאן עמלק נכנס לגדר חדש "תדעל מלך גויים"- זהו רומי, רומי זה עמלק, ואם כן הוא אחד מארבע מלכויות. בגילוי של תורה מן השמים, עמלק שייך למערכת של שבעת עמי כנען, אך בגילוי התורה במדרגתה המחודשת הוא שייך למערכת של ארבע המלכויות. "תדעל מלך גויים- שמכתבת טירוניא לכל האומות", ועמלק (המן) מקדים אותם באותה בחינה של מכתב טרוניה לכל העולם. זה מה שעושה המן באומרו לאחשוורוש: "ישנו עם מפוזר ומפורד בין העמים". עדיין לא הגיעה זמנה של המלכות הרביעית, של מלכות רומי, המלכות השולטת היא פרס, וכבר אנו מתחילים לראות את "ראשית גויים" במובן של מכתבת טרוניא.
הגמרא שואלת "אסתר מן התורה מניין? ואנוכי אסתר אסתיר". כתוב במהר"ל שהקב"ה מסתתר באמצעות אחשוורוש ובאמצעות המן. יש כאן שתי הסתרות, הסתרה בתוך הסתרה, אחשוורוש והמן. המקור של המהר"ל הוא ברש"י "ותכתוב אסתר את כל תוקף - תוקפו של נס, של אחשוורוש ושל המן". זה לא משהו רגיל, יש כאן תוקף, המן עם אחשוורוש. בזמן המן עדיין המלכות הרביעית לא מתגלה, אך הראשוניות של עמלק (המן) מגלה את מה שיתגלה אחר כך באופן יותר גדול. היא מושכת שנאה לישראל בין כל הגויים. המן מעלה טרוניא על כלל ישראל ומצליח לשכנע את אחשוורוש שיעשה את מה שהוא מתכנן, אך זה עדיין לא בכל הגויים אלא רק בפרס, במלכות אחשוורוש.
לאור הדברים האלה אפשר להבין נקודה נוספת. במגילה כתוב: "הפיל פור הוא הגורל לפני המן". פור- מילה פרסית, גורל - מילה בלשון הקודש. עמלק בשלב שלפני הופעת התורה בצורה המחודשת שלה, הוא ראשית גויים בבחינה שהוא עדיין לא מופיע כמלכות, הוא מסתתר בתוך מלכות פרס, כמו שאומרים חז"ל "נס אחשוורוש ונס המן"- הסתר בתוך הסתר. המן מפיל "פור" - הוא מסתתר בתוך פרס ולכן משתמש במילה פרסית.
אם כן, עמלק יוצא נגד ישראל בשתי מערכות, ובשתיהן הוא ראשית. כשהתורה מתגלה כתורה מן השמים הוא ראשית במערכת של שבעת עמי כנען נגד עם ישראל לפני קבלת התורה במעמד הר סיני, שלא יקבלו את התורה. כמו כן לפני הופעת התורה בצורה המחודשת, הוא ראשית במערכת של ארבע מלכויות. עוד לפני שמלכות רומי מתגלה כמלכות הוא מקדים ומכתב טרוניה על עם ישראל, עוד בזמן שמלכות אחרת מארבע המלכויות שולטת.

הניצחון בעמלק
במדרש תנחומא ובילקוט שמעוני בפר' בשלח, על הפסוק: "והיה כאשר ירים משה ידו וגבר ישראל וכאשר יניח ידו וגבר עמלק" נאמר: "ר' אליעזר אומר: מה ת"ל וגבר ישראל או מה ת"ל וגבר עמלק? אלא כל זמן שהיה מגביה ידיו כלפי מעלה הקב"ה זוכר את ישראל, שעתידין ישראל להגביר בדברי תורה שהן עתידין להנתן על ידיו. וכשהוא ממיך את ידיו עתידין ישראל להמיך בדברי תורה שעתידין להינתן על ידיו של משה". הרמת הידיים של משה היא ביטוי להתגברות בתורה או התמעטות. מאידך גיסא, בתרגום יהונתן על פסוק זה נאמר: "והוה כד זקיף משה ידוי בצלוי ומתגברין דבית ישראל וכד הוה מנח ידוי מן למצלייא ומתגברין דבית עמלק". בהרמת הידיים של משה יש שתי בחינות, מצד אחד התגברות בתורה ומצד שני התגברות בתפילה, המלחמה בעמלק דורשת גם תורה וגם תפילה.
הביאור בדבר על פי אותה גמרא ששואלת "המן מן התורה מניין?" ועונה: "המן העץ אשר צויתיך לבלתי אכל ממנו אכלת". מה הקשר בין הפסוק הזה להמן? אומר המהר"ל בהקדמה לאור חדש שהשורש של המן זה החטא של האכילה מעץ הדעת. הקב"ה אומר לאדם "המן העץ אשר ציויתיך לבלתי אכל ממנו אכלת?" השאלה הזו ששואל רבש"ע את אדם הראשון היא השורש של עמלק. רבש"ע שואל את האדם שאלה שהוא וודאי יודע את תשובתה. אך השאלה נותנת לאדם מקום לחשוב "אולי לא", היא נותנת לאדם מקום לחשוב שיש לו ערך עצמי והוא יכול להיות מנותק מרצונו של רבש"ע. דורשי רשומות אמרו שעמלק בגימטריא זה ספק, אולי לא.
איך נלחמים בעמלק? אם אצלו המלחמה זה "אולי לא", בהטלת ספק ברצונו של רבש"ע - אנחנו צריכים להתבטל לרצונו של רבש"ע. התורה היא רצונו של הקב"ה מלמעלה למטה, והתפילה זה רצונו של הקב"ה מלמטה למעלה. בתפילה אדם מתבטל כלפי רבש"ע. כשמשה רבינו צריך להילחם בעמלק הוא נושא ידיו כלפי מעלה. צריך להתגבר בתורה ובתפילה, צריך להתבטל כלפי רצונו של מקום.
הגמרא במגילה 5 מביאה בשם רב מתנא שהפתיחה למגילת אסתר היא הפסוק "כי מי גוי גדול אשר לו אלוקים קרובים אליו כה' אלוקינו בכל קוראינו אליו". מצד אחד, מהקב"ה אלינו - "אשר לו אלוקים קרובים אליו", "וירד ה' על הר סיני" ומצד שני, מצידנו, "בכל קוראינו אליו". היכולת להילחם בעמלק היא כשמחברים את התורה אל התפילה, כשישנה התבטלות כלפי רצונו של מקום.
"ראשית גויים עמלק ואחריתו עדי אובד"- מצד אחד עמלק הוא התחלה, אתה חושב שהוא הכל, אך באמת זה לא כלום- "ואחריתו עדי אובד".





^ 1.ילקוט שמעוני, פרשת ראה, רמז תתצ"ט
^ 2.במדבר כ"ד, כ'.
^ 3.תהילים ע"ח, נ"א.
^ 4.בראשית י"ד,א'.
^ 5.י"א.
את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il