בית המדרש

  • מדורים
  • הלכה פסוקה
לחץ להקדשת שיעור זה

לימוד השיעור מוקדש לרפואת

ורד מעינה בת יהודית עדנה

תחרות צילום א'

undefined

הרב משה ארנרייך

אלול תשע"א
4 דק' קריאה
המקרה
דוד עסק בצילום חתונות ואירועים. הוא ביקש להרחיב את הפעילות העסקית, ועל כן חיפש מנהל ושותף לעסק. לצורך זה, הוא נפגש עם יוני והציע לו לנהל את העסק ולהיות שותף מלא בעסק, אך דרש שיוני יתחייב שלא להתחרות עימו בעתיד. יוני, סירב להצעת הניהול והשותפות, אך התחיל לעבוד כעובד של דוד בתור צלם. במקביל, התחיל יוני את לימודי הצילום באותה תקופה. לאחר תקופה של כחצי שנה שוב פנה דוד אל יוני בבקשה שינהל את העסק. הוסכם שהם ינסו את דרכם המשותפת לתקופת ביניים, בה יבחנו יחסיהם ויכולתם לעבוד כשותפים.


לטענת יוני, בשלב זה של ההתקשרות, לא נזכר התנאי של אי תחרות בעתיד, ואילו דוד טוען, טוען כי וודאי שתנאי זה עלה במפורש, שכן זה היה העקרון הבסיסי והיחיד שעמד מול עיניו בכל הדרך בחיפוש מנהל ושותף. גם אילו התנאי לא היה נאמר במפורש, על רקע השיחה הראשונה ברור היה לצדדים שזו דרישה בסיסית, שליוותה את כל ההתקשרות.

במהלך כשנתיים שלאחר הסכמה שניה זו, עסק יוני בצילום בפועל, בעריכה, וכן בקשר עם הלקוחות וקבלני המשנה. כאשר משמעות הדבר היא, שמבחינה מעשית כלפי הספקים והלקוחות, הוא היה האדם העקרי המזוהה עם העסק.

שכרו של יוני שולם לו על פי הצילומים שביצע בפועל, עריכה וכד' - כשכר שכיר. הוא לא קיבל שכר עבור הניהול, וכן לא היה שותף לרווחים באותה תקופה.

בשלב מסוים, רכש דוד ציוד מתקדם ביותר. הרכישה היתה למורת רוחו של יוני, שסבר שנכון יותר לרכוש ציוד סטנדרטי. בפועל, רכישת הציוד המתקדם יצרה קשיים טכניים וגרמה לעיכוב באספקת סרטי הוידאו של הרבה לקוחות. לטענת יוני, גם התוצרים היו באיכות ירודה. מספר חודשים לאחר הרכישה המדוברת, הפסיק יוני לעבוד אצל דוד, והתחיל לצלם אירועים באופן עצמאי.
דוד נפגע מאוד מעזיבתו של יוני והרגיש נבגד. בנוסף לאחר עזיבתו, לא ראה דוד דרך להפעיל את העסק בלא מעורבותו של יוני, אשר היה למעשה האיש המרכזי בעסק - והיה בקשר עם ספקים ולקוחות. בנוסף, לטענת דוד, קיומו של יוני כמתחרה, לא מאפשר לו להפעיל את העסק, כיוון שהשוק רווי, ואין מקום לשני עסקים כל כך דומים.
דוד מראה כי בסך הכל, כאשר מחשבים את העלות של הפעלת העסק, כולל ציוד, שכירות וכל שאר ההוצאות הנלוות, הוא הפסיד באותה תקופה סכומים נכבדים.

יוני תובע את מותר שכרו עבור עבודות שנעשו על ידו, וטרם קיבל עבורן שכר.
לטענת דוד כל ההתקשרות בהטעיה יסודה. בעוד שהוסכם על מהלך שיוביל לשותפות מלאה, התובע ניצל את העסק כמקור לפרנסה זמנית וללימוד המקצוע.
לאור זאת הוא תובע תביעת נגדית, בטענה שכל השכר שולם בטעות - בהנחה שיוני לא יתחרה בו. במצב שנוצר, מגיע לו תמורה על כך ששימש 'בית ספר' עבור יוני. בנוסף, לטענת דוד בסופו של דבר יוני והוא היו שותפים, על כן על יוני לשאת לפחות בחלק מההפסדים.

דיון.
תנאי אי תחרות:
יש לדון האם ניתן על פי ההלכה להתחייב שלא להתחרות תחרות עסקית. לכאורה, מן הבחינה ההלכתית ניתן להתנות שאם יפתח עסק מתחרה, יצטרך לשלם סכום כסף מסוים, אך לא ניתן להתנות על כך שלא יוכל לעבוד במסגרת כזו או אחרת, משום שהוי קניין דברים1.

עם זאת, כתב בשו"ת כתב החתם סופר2, שתנאי שמתנה בעל מקצוע המכשיר אדם אחר בתחום מקצועו, שלא יתחרה בו בעתיד ללא הסכמתו, תקף.
החתם סופר, כתב שהמתחרה למרות ההסכמה: "הרי הוא עובר על לאו לא תעשוק שכר עני ואביון שזהו מכלל שכר פעולתו...". הרב זלמן נחמיה גודלברג שליט"א ביאר3 שלדברי החתם סופר התנאי שלא להתחרות נחשב כשכר הלימוד שמשלם התלמיד לבעל המקצוע עבור הכשרתו. בשו"ת תורת חסד4 נראה שהטעם הוא בכך שהמתנה קונה את שעבוד הגוף של המותנה לעצמו, וממילא רשאי לאסור עליו לעבוד בעיסוק זה.
אכן, ישנם אחרונים החולקים וסוברים שלא ניתן כלל להתנות תנאי של אי תחרות בעתיד5.
בנידון דידן, אם אכן היה תנאי בין התובע לנתבע על כך שהתובע לא יקים עסק מתחרה אם תיפסק ההתקשרות ביניהם, הרי שלדברי החתם סופר, התורת חסד ואחרים, רשאי היה הנתבע לאסור על התובע את פתיחת העסק, וכן היה יכול להתנות את הסכמתו לפתיחת עסק מתחרה בפיצוי כספי.

בשאלה האם הותנה בין הצדדים באופן מפורש שהתובע לא יפתח עסק המתחרה בעסקו של הנתבע, לא הובאו ראיות. ניכר, שזה היה רצונו של דוד, מאידך, ברור שבשלבים מסוימים, יוני במפורש לא הסכים ולא היה מסכים לתנאי זה (כשם שלא הסכים לשותפות).
אמנם סביר להניח שיוני ידע שאי פתיחת עסק מתחרה בעתיד חשובה לדוד, וזאת על סמך שיחתם הראשונה, אך בסופו של דבר, אם בשעת ההתקשרות לא הותנה תנאי זה, אין לכך משמעות, כפי שפסק השולחן ערוך6:
"אבל המוכר סתם, אף על פי שהיה בלבו שמפני כך וכך הוא מוכר, ואף על פי שנראים הדברים שלא מכר אלא לעשות כך וכך, ולא נעשה, אינו חוזר, שהרי לא פירש, ודברים שבלב אינם דברים. "
אמנם הרמ"א (שם) הוסיף: "מיהו אי איכא אומדנא דמוכח, נתבטל המקח."
אצלנו, אין אומדנא דמוכח שהסכימו שלא יתחרה בו בעתיד. ראשית, לא כל עובד מתחייב שלא להתחרות בעתיד עם המעסיק. שנית, כאן הנושא עמד במפורש במחלוקת בין הצדדים בעבר, ויוני לא הסכים לתנאי זה בעבר ועל כן אין אומדנא דמוכח בשעת העסקה שהסכימו שניהם שלא יתחרה בו. זאת ועוד, העובדה שהתנאי (על פי טענת דוד) היה בצורה שהוא שלא הוגבל בתקופת זמן (כמקובל בהסכמי אי תחרות), הופכת אותו לתנאי לא סביר. על כן, קשה לקבל את טענת הנתבע, שאף אם לא הותנה תנאי זה במפורש, ברור שהוא עמד ברקע הדברים. לאור זאת, נטל הראיה על כך שתנאי זה נאמר במפורש, הוא על הנתבע. הנתבע לא הוכיח לבית הדין את העובדה שהעמיד תנאי זה במפורש.

לסיכום, בית הדין אינו מקבל את הטענה שהיה תנאי אי תחרות.

הגיליון הבא יעסוק בשאר ההיבטים של הסכסוך - אחריות יוני לסגירת העסק של דוד והנאתו מכך.

__________________________________________________________

בבא בתרא ג ע"א ; ראו בעניין זה רמב"ם הלכות מכירה פרק ה' הלכה י"ד
2 ח"ב (יורה דעה) סימן ט
3 תחומין כרך יח עמ' 181-182
4 לר' חסדאי בן שמואל פרחיה ; סי' רכח עמ' קנט: סוד"ה באופן שנתבאר
5 ראו בספר דברי גאונים כלל מא אות ז;
6 סימן ר"ז סעיף ד
את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il