ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- מדורים
- מגד ירחים
לימוד השיעור מוקדש להצלחת
עם ישראל
"על דבר העצמות האנושית היא שאלה גדולה האם היא עולה הלוך ועלה או יורדת הלוך וירוד" [עין איה שבת פרק שני אות לח]
נקודת השיא של האנושות הייתה בתקופת אדם-הראשון בגן עדן. לאחר החטא באה הנפילה והחברה האנושית עברה שינויים ותהפוכות. והנה בכתבי מרן הראי"ה אנו מוצאים לכאורה שני תהליכים הפוכים, מצד אחד משתמע שההוויה הולכת ומתעלה כמו שכתוב בספרו "אורות הקודש" (ח"ב עמ' תקכב):
"אנחנו משיגים את המציאות בתור הויה שהיא מתחלת ממקורה, הולכת בתחילה הליכת ירידה מלמעלה למטה, ממהות עליונה למהות ירודה, עד שבאה לירידה היותר שפלה, ואחר כך היא שבה לעלות, והולכת היא ועולה מירידתה השפלה בעומק תחתית עד העליה היותר עליונה, עד עלותה למקורה בסתר עליון".
ועוד כתב שם (עמ' תקכא):
"העולם מתעלה תמיד, מפני ששורש העולם מתמלא תמיד אור חכמה, וכל מה ששורש הזמן עובר יותר ויותר, החכמה מתרבה, בישישים חכמה ואורך ימים תבונה. מתוך כך הענפים כולם, שהם האנשים כולם, וסדריהם, ותכונות רוחם הפנימיות וכן היצורים כולם מדומם צומח וכל החיים כולם הרי הם מתבסמים ומתעלים".
ומצד שני הוא אומר שגדולי הדורות הולכים ומתקטנים כמו שנאמר בספרו "עקבי הצאן" במאמר הדור (עמ' קיא):
"ברובי תקופות ההיסטוריה אנחנו מוצאים חכמים נעלים גדולי רוח בדורות הראשונים, שאנו משתאים על גודלם ועז רוחם, אבל הכלל היה נתון בשפל המצב, בין בדעה, בין במוסר . . . בדורות האחרונים התחילו הענקים להתמעט והכלל הולך ומתעלה. באומתנו נתמעטו הבורים, ולעומתם נתמעטו והוקטנו הגאונים הצדיקים".
האם יש סתירה בדבריו?
מרן הראי"ה מתייחס לתופעה הכפולה הזאת בספרו "עין איה" (שבת פ"ב אות לח), הוא מבחין בין מה ששייך לעצמות האנושות (למהות ולתכונה העצמית של האנושות) לבין המקרים המשתנים שבמהלך הדורות. ושם הוא כותב שלגבי המקרים החיצוניים הנוגעים לפרטים המעשיים שהם תולדות המקרים המשתנים, בהם רואים אנו באנושות התקדמות והתפתחות, וככל שהאדם מוסיף ידיעות מהניסיון האנושי המצטבר - כך בתחום הזה יש באנושות התפתחות, אבל בכל מה שנוגע ל"עצמות האנושית" ליכולת לעצב את האנושות ביסודות הקיימים לדורות, כאן אין אנו יכולים לדמות את גדולי הרוח בימינו לאותם שהיו בדורות הראשונים. העובדה שהראשונים היו ענקי רוח אינה מקרית אלא היא בכוונת מכוון מההשגחה העליונה, כי בימיה הראשונים הייתה האנושות צריכה לגבש את העצמיות שלה כמו שבע מצוות נח שהמוסר שבהן אינו משתנה מפני תהפוכות הזמן. אך המוסר המינימאלי הזה המתאים לאומות העולם אינו מספיק לישראל. ולאחר שעם ישראל הובדל מכל העמים, ניתנו להם במתן תורה תרי"ג מצוות שעיצבו עצמות פנימית חדשה לאומה הישראלית.
כאשר אנו מעריכים זה מול זה את שני הנתונים הללו נשאלת השאלה: איזה מהם עיקרי וחשוב יותר לתפוס מקום יותר נכבד בחיי האדם – האם העצמות האנושית או מקריו המשתנים? תשובה לשאלה זו מוצא הראי"ה בדברי הגמרא (שבת לח)
"מנהגו של עולם, שר בשר ודם גוזר גזרה ספק מקיימין אותה ספק אין מקיימין אותה, ואם תמצי לומר מקיימין אותה - בחייו מקיימין אותה, במותו - אין מקיימין אותה. ואילו משה רבינו, גזר כמה גזירות ותיקן כמה תקנות, וקיימות הם לעולם ולעולמי עולמים. ולא יפה אמר שלמה 'ושבח אני את המתים' וגו'?"
וכך מבאר הראי"ה (עין איה שם) את דברי הגמרא: המלך והמלכות מסמלים את החולף, את התחזוקה השוטפת של החברה האנושית. לכן התקנות שהם מתקנים והחוקים שהם מחוקקים הם הוראת שעה ומכוונים למצבים שהזמן גרמן, ולכן הם חולפים. כשהם מתקיימים, אין הם מתקיימים בזכות עצמם אלא מכח סמכותו של המלך (" בחייו מקיימין אותה") אבל כאשר הסמכות חולפת ("במותו") אין מקיימים אותה. בדורות הראשונים, כשהאוכלוסיה האנושית הייתה פרימיטיבית ופרועה, היה צריך כוחות נעלים ונשגבים שישפיעו על החברה האנושית שפע הנהגה אלוקית נצחית שתרומם את האנושות, ולכן הניח הקב"ה בכח האנושות להוציא כוחות שהיו משכמם ומעלה וידעו לעצב את האנושות לדורות. כך נהגה ההשגחה העליונה עם עם-ישראל. התורה הנצחית ניתנה לישראל דווקא בדור יציאת מצרים שאז האומה התגבשה לעם, ומשה רבנו נבחר להטביע את חותם העצמות הישראלית באופן שדברי תורה יהפכו להיות חלק מעצמיות החיים הישראליים, שאז יש להם ערך בטוח ומתקיים יותר מאשר הנהגה המתייסדת על פי מקרי חיים משתנים. אבל לאחר מכן ככל שהרמה הכללית של הציבור עלתה בהשפעת האישים הדגולים של הדורות הראשונים, שוב לא היה צורך באישים שהם משכמם ומעלה ולכן רמתם של הגדולים ירדה אבל המציאות בכללה עולה ועולה.
מה חשוב לשים לב כשמדליקים נרות שבת?
לא בדיבורים אלא במעשים: הדרך היחידה לחיבור בעם ישראל
תשועת ה' בדרך לניצחון במלחמה
מה עושים בעשרה בטבת שחל בשישי?
לאן המריבות בתוך עם ישראל מובילות אותנו?
הקדוש ברוך הוא חפץ לגואלנו
הלכות קבלת שבת מוקדמת
אנחנו קודש למענך
האם מותר לפנות למקובלים?
נס חנוכה בעולם שכלי ?
איך להגדיל או להקטין רצועות תפילין של ראש בקשר מרובע?
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
צבא גבולות המחנה
סוגיית ההפרדה המגדרית בצבא אינה דומה לעבודה משותפת של גברים ונשים בחיים האזרחיים. תנאי הלחימה, הצפיפות והקרבה הממושכת יוצרים מציאות ייחודית שבה שאלת הגבולות ודיני צניעות מקבלים משמעות אחרת
רביבים העבודה - תפקיד האדם בעולם
חובה על האב ללמד את בנו אומנות, כלומר מקצוע | גם אם הבן יבחר להקדיש את חייו לתורה, עדיין מוטל על האב ללמד את בנו אומנות | הברכה שה' מביא לאדם מגיעה על ידי חריצותו של האדם בעבודתו | ההתבטלות מעבודה כרוכה באיסורי תורה ובחילול השם | ההתבטלות מעבודה היא התבטלות מאחד מתפקידיו היסודיים של האדם, שנברא "לעובדה ולשומרה", ומביאה את האדם לידי עבירה
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת חקת
וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ טוֹב. מהי שמה המקורי של ארץ טוב ומדוע שינו את שמה | האם יש הבדל בקריאת התורה בין שירת הים, שירת הבאר ושירת משה בפרשת האזינו | מה הטעם שמשה רבינו הניח את נחש הנחושת על עמדו, ורק חזקיהו מלך יהודה עמד ושברו שלא יוכלו לעבוד אותו | ראיה בפרשה שבכל ארבעים שנה שהיו בני ישראל במדבר לא היה רוצח נפש בשגגה. ועוד!
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א יסוד ועיקר העבודה הרוחנית
דרך הקודש ג' פסקה ה-ו
הרב מבאר כי יסוד העבודה הרוחנית מושתת על אמונה והכרת הערך היחסי והתלות המוחלטת של העולם והאדם בבוראו. בנוסף, הרב מסביר כיצד מודעות עמוקה זו מובילה לתהליך מתמיד של התעלות ודביקות באור האלוקי, ששיאו והשלמתו באים לידי ביטוי בהפיכת הרע לטוב והחושך לאור.
מאמר שלישי גבולות ההיגיון במצוות כיבוד הורים
מאמר שלישי המשך סיכום פסקה ז'
השיעור בוחן את גבולות ההיגיון בקיום מצוות שנדמות שכלתניות, כמו כיבוד אב ואם וברית מילה, תוך הדגשה שיהודים מקיימים אותן כגזירה אלוקית מוחלטת שמעבר לטבע האנושי. דרך עיון בסוגיות מהגמרא, פסיקות הרמב"ם והסברי ספר הכוזרי, מודגשת המסירות והשמחה העל-טבעית הנדרשות במצוות אלו.
יסודות הש"ס יסודות דיני הקדשות
דיני ההקדשות אינם קשורים רק לסדר קדשים, אלא גם לנדרים ולדיני ממונות. בשיעור מובאות החלוקות הבסיסיות בין קדושת דמים לקדושת הגוף, קדושת פה וקדושת כלי, קניין הגוף וקניין פירות, החלוקות המקבילות והיחס ביניהן.
אורות התשובה - הרב הראל כהן החיבור בין תשובת היחיד לתיקון העולם
אורות התשובה פרק ה, פסקה ז-ח
ישנה דו- סטריות בין הדחף של העולם לתשובה והתקדמות לבין תשובת האדם ורצונו להיטיב: הן מעוררות זו את זו בהדדיות.
אורות ישראל ותחייתו בין הרצון הטוב להדרכה האלוהית
השיעור עוסק במגבלותיו של "הרצון הטוב" כשהוא מנותק מהדרכה מעשית, ומבקר את הנצרות שבחרה להישען עליו בלבד תוך נטישת חוקי התורה והמצוות. לעומת זאת, מודגש כי תפקידה של כנסת ישראל הוא לחבר את הרצון הטוב הפנימי אל ההדרכה והחוקיות האלוהית, ובכך לסלול את הדרך לתיקון ולהארת אומות העולם כולן.
חקת סוד פרה אדומה ושירת הבאר
הרב מסביר כי מצוות פרה אדומה מסמלת קבלת עול מלכות שמיים מוחלטת, ומדגיש את ייחודיותן של הלכות הטומאה והטהרה השייכות לעם ישראל בלבד בזכות קדושתו וקבלת התורה. בנוסף, הרב מתאר כיצד התבטלות ראשונית זו מובילה בסופו של תהליך לחיבור פנימי, טבעי ושמח אל התורה, המשתקף ב"שירת הבאר" ומביא בסופו לתיקון העולם ולניצחון מוחלט על המוות ועל יצר הרע.
מאמרי הראי"ה - הרב ש.י וייצן מלחמת עולם הקודש והחול ושם הוויה
מאמרי הראי"ה - מאמר "נאדר בקודש" סעיף ד'
הרב זצ"ל ממשיך את הפיסקאות הקודמות ואחרי שהוא מדגיש את התפיסות של עולם הקודש והחול הוא אומר שיש את שם הוויה שהוא השורש של שני מלחמות הללו.
