ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט
שידורים חיים מיוחדים לכבוד חג מתן תורה
בית המדרש הלכה מחשבה ומוסר שמונה פרקים לרמב"ם

כ"ו חשוון תשע"ג

שמונה פרקים לרמב"ם פרק שמיני חלק א'

האם יש לנו בחירה, ומדוע בני אדם מתפתחים שונה אחד מהשני? בפרק הנוכחי הרמב"ם מלמדנו כי אמנם ישנן נטיות מולדות שונות לכל אדם, אך אם הוא יכוון אותן לטובה או לרעה – הרי זה מסור לידיו ולבחירתו.
מוקדש לרפואת
אלון בן איריס
לחץ להקדשת שיעור זה
להורדת דף מקורות (PDF)
פֶּרֶק הַשְּׁמִינִי
שמונה פרקים לרמב"ם (50)
בשביל הנשמה
-32 - שמונה פרקים לרמב"ם הקדמה-פרק שביעי חלק ג'
-31 - שמונה פרקים לרמב"ם פרק שמיני חלק א'
-30 - שמונה פרקים לרמב"ם פרק שמיני חלק ב'
טען עוד
בַּטֶּבַע הָאֱנוֹשִׁי
הפרק השמיני עוסק בבחירה החופשית של האדם. לאורך הספר כולו מובלעת ההנחה שהאדם הוא בן-חורין. ובפרק שמיני מתעכב הרמב"ם על היסודות התיאורטיים של הנחה זו. בהמשך הפרק מובאים מספר מקורות מהם היה יכול להשתמע שהאדם כפוי בבחירתו. והרמב"ם מבאר את משמעותם האמיתית. לקראת סוף הפרק הוא מתמודד גם עם שאלת "הידיעה והבחירה".

לֹא יִתָּכֵן שֶׁיִּהְיֶה הָאָדָם בַּטֶּבַע, מִתְּחִלַּת בְּרִיָּתוֹ, בַּעַל מַעֲלָה, וְלֹא בַּעַל חֶסְרוֹן, כְּמוֹ שֶׁלֹּא יִתָּכֵן שֶׁיִּהְיֶה הָאָדָם בַּטֶּבַע בַּעַל מְלָאכָה מִן הַמְּלָאכוֹת הַמַּעֲשִׂיּוֹת. אֲבָל יִתָּכֵן שֶׁיִּהְיֶה בַּטֶּבַע מוּכָן אֶל מַעֲלָה אוֹ אֶל פְּחִיתוּת, בְּשֶׁיִּהְיוּ פְּעֻלּוֹת זוֹ קַלּוֹת עָלָיו מִפְּעֻלּוֹת זוּלָתָהּ. מְשַׁל זֶה, שֶׁיִּהְיֶה אָדָם שֶׁמִּזְגּוֹ נוֹטֶה אֶל הַיֹּבֶשׁ, וְיִהְיֶה עֶצֶם מֹחוֹ זַך, מְעַט הַלֵּחֻיּוֹת, הִנֵּה זֶה יֵקַלּוּ עָלָיו הַזְּכִירָה וַהֲבָנַת הָעִנְיָנִים יוֹתֵר מֵאֲשֶׁר עַל אִישׁ בַּעַל לֵחָה לְבָנָה, רַב הַלֵּחוּת בַּמֹּחַ. אֲבָל אִם יֻנַּח אוֹתוֹ הַמּוּכָן בְּמִזְגּוֹ אֶל זֹאת הַמַּעֲלָה, מִבְּלִי לִמּוּד כְּלָל, וּמִבְּלִי שֶׁיְּעוֹרְרוּ בּוֹ כֹּחַ - הֲרֵי הוּא יִשָּׁאֵר סָכָל בְּלֹא סָפֵק. וְכֵן אִם יְלַמְּדוּ וִיבוֹנְנוּ אֵת זֶה עַב הַטֶּבַע, רַב הַלֵּחוּת - הֲרֵי הוּא יֵדַע וְיָבִין, אֲבָל בְּקֹשִׁי וּבִיגִיעָה. וְעַל זֶה הָאֹפֶן בְּעַצְמוֹ יִהְיֶה אִישׁ שֶׁמֶּזֶג לִבּוֹ יוֹתֵר חַם מִן הָרָאוּי מְעַט, וְיִהְיֶה גִּבּוֹר, רְצוֹנִי לוֹמַר: מוּכָן אֶל הַגְּבוּרָה, וְאִם יְלֻמַּד הַגְּבוּרָה יִהְיֶה גִּבּוֹר בְּקַלּוּת; וְאַחֵר מֶזֶג לִבּוֹ יוֹתֵר קַר מִן הָרָאוּי, וְהוּא מוּכָן אֶל רֹך הַלֵּבָב וְהַפַּחַד, וְאִם יְלֻמַּד וְיֻרְגַּל לָזֶה יְקַבְּלוֹ בְּקַלּוּת, וְאִם תְּכֻוַּן בּוֹ הַגְּבוּרָה - בְּקֹשִׁי יִהְיֶה גִּבּוֹר, אֲבָל יִהְיֶה אִם יֻרְגַּל בְּלֹא סָפֵק.
וְאָמְנָם בֵּאַרְתִּי לְךָ זֶה, כְּדֵי שֶׁלֹּא תַּחְשֹׁב לַאֲמִתִּיּוֹת אוֹתָן הַהֲזָיוֹת שֶׁיִּבְדּוּן בַּעֲלֵי גְּזֵרַת הַכּוֹכָבִים, בַּאֲשֶׁר הֵם טוֹעֲנִים כִּי מוֹלְדוֹת בְּנֵי הָאָדָם יְשִׂימוּם בַּעֲלֵי מַעֲלָה אוֹ בַּעֲלֵי פְּחִיתוּת, וְשֶׁהָאָדָם מֻכְרָח עַל אוֹתָן הַפְּעֻלּוֹת דַּוְקָא1. אֲבָל אַתָּה דַּע, כִּי דָּבָר מֻסְכָּם עָלָיו מִתּוֹרָתֵנוּ וּמִפִילוֹסוֹפִיַּת יָוָן, כְּמוֹ שֶׁאִמְּתוּהוּ טַעֲנוֹת הָאֱמֶת, שֶׁמַּעֲשֵׂי הָאָדָם כֻּלָּם מְסוּרִים אֵלָיו, אֵין כּוֹפֶה עָלָיו בָּהֶם, וְלֹא מוֹשֵׁך לוֹ מִבַּחוּץ בְּשׁוּם פָּנִים2, שֶׁיַּטֵּהוּ אֶל מַעֲלָה אוֹ פְּחִיתוּת; אֶלָּא אִם כֵּן תִּהְיֶה הֲכָנָה מִזְגִּית בִּלְבָד, כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ, שֶׁיֵּקַל בִּגְלָלָהּ דָּבָר אוֹ יִקְשֶׁה, אֲבָל שֶׁיְּחֻיַּב אוֹ יִמָּנַע - אֵין בְּשׁוּם פָּנִים. וְאִלּוּ הָיָה הָאָדָם מֻכְרָח עַל מַעֲשָׂיו - הָיוּ בְּטֵלִים הַצִּוּוּי וְהַהַזְהָרָה הַתּוֹרִיִּים, וְהָיָה כֹּל זֶה שָׁוְא גָּמוּר, הוֹאִיל וְאֵין בְּחִירָה לָאָדָם בְּמַה שֶּׁיַּעֲשֶׂה. וּכְמוֹ כֵן הָיָה מִתְחַיֵּב בִּטּוּל הַלִּמּוּד, וְהַחִנּוּך, וּלְמִידַת הַמְּלָאכוֹת כֻּלָּן, כֹּל זֶה הָיָה הֶבֶל, הוֹאִיל וְהָאָדָם אֵין מָנוֹס לוֹ בְּהֶכְרֵחַ, בִּגְלַל מוֹשְׁכוֹ מִבַּחוּץ, לְשִׁיטַת מִי שֶׁסּוֹבֵר כֵּן, מִמַּעֲשֶׂה פְּלוֹנִי שֶׁיַּעֲשֵׂהוּ, וּמִמַּדָּע פְּלוֹנִי שֶׁיֵּדָעֵהוּ, וּמִמִּדָּה פְּלוֹנִית שֶׁתִּקָּנֶה לוֹ. וְהָיָה הַשָּׂכָר וְהָעֹנֶשׁ גַּם כֵּן עָוֶל גָּמוּר, הֵן מִמֶּנּוּ קְצָתֵנוּ לִקְצָתֵנוּ, וְהֵן מֵה' לָנוּ. לְפִי שֶׁזֶּה שִׁמְעוֹן הַהוֹרֵג לִרְאוּבֵן, אִם הָיָה זֶה כָּפוּי וּמֻכְרָח לַהֲרֹג, וְזֶה כָּפוּי וּמֻכְרָח לֵהָרֵג - לָמָּה נַעֲנשׁ אֵת שִׁמְעוֹן? וְאֵיך יִתָּכֵן גַּם כֵּן עָלָיו יִתְעַלֶּה, צַדִּיק וְיָשָׁר, שֶׁיַּעַנְשֵׁהוּ עַל מַעֲשֶׂה שֶׁאֵין מָנוֹס לוֹ מֵעֲשׂוֹתוֹ, וַאֲפִלּוּ הִשְׁתַּדֵּל שֶׁלֹּא יַעֲשֵׂהוּ לֹא הָיָה יָכוֹל? וְהָיוּ גַּם כֵּן בְּטֵלוֹת הַהֲכָנוֹת כֻּלָּן עַד הָאַחֲרוֹנָה שֶׁבָּהֶן, מִבְּנִיַּת הַבָּתִּים, וּקְנִיַּת הַמָּזוֹן, וְהַבְּרִיחָה בְּעֵת הַפַּחַד, וְזוּלַת זֶה, כִּי אֲשֶׁר נִגְזַר שֶׁיִּהְיֶה - אֵין מָנוֹס מִהְיוֹתוֹ. וְזֶה כֻּלּוֹ שָׁוְא וְשֶׁקֶר גָּמוּר, וְנֶגֶד הַמֻּשְׂכָּל וְהַמֻּרְגָּשׁ, וַהֲרִיסַת חוֹמַת הַתּוֹרָה, וְיִחוּס עָוֶל לה' יִתְעַלֶּה, חָלִילָה לוֹ מִזֶּה.
___________________________
בטבע מוכן – בעל נטייה מולדת. המעלה – יתרון הזיכרון. בעלי גזרת הכוכבים – אסטרולוגים. מולדות – המזל שבו נולדו. מסורים אליו – בעל בחירה חופשית. מזגית – שמזג ותכונת נפשו נוטה לאחד הצדדים. יחויב – יוכרח לעשות. הצווי ההזהרה התוריים – המצוות והעברות שבתורה. ממנו קצתנו – במשפט בני אדם.


ביאורים
פרק שמיני עוסק בבחירה החופשית של האדם. כבר בפרק השני עסק הרמב"ם בנושא החירות, בקביעתו באילו חלקים באדם קיימת הבחירה. בפרק זה, מרחיב הרמב"ם את היריעה על נושא יסודי זה, מעבר לקביעה העקרונית אודות הבחירה. הקביעה הראשונה שבה פותח הרמב"ם היא שהאדם לא נולד בעל מעלה או חיסרון. הכוונה היא שלא ניתן לשבח אדם על איזו מעלה שיש בו או לגנותו על פחיתות שקיימת בו, מיד בלידתו. האדם לא נולד עם יכולות גמורות אלא עם כישרונות פוטנציאליים בלבד [המושגים בהם משתמש הרמב"ם לקוחים מן הרפואה היוונית שהייתה מקובלת גם בימי הביניים. על פי תפיסתם בריאות האדם נקבעה על פי האיזון בין ארבע "מרות" (לחויות): שחורה, לבנה, אדומה וצהובה]. אדם יכול להיוולד עם כישרון מסוים: כישרון מוסיקלי; תכונת נפש שנוטה לגבורת הנפש באופן טבעי וכו'. אין הכוונה שמדובר בכוח שנקנה וקיים כרגע באופן זמין, אך מובן שלאדם בעל כישרון כזה יקל יותר להשיג את היעד קיים בו כישרון טבעי מאדם אחר הנטול כישרון זה. את הקביעה החד משמעית הזו כותב הרמב"ם על מנת שלא נטעה אחר התפיסות האסטרולוגיות, הטוענות שאדם נולד בטבעו בעל מעלה או חיסרון בהתאם לזמן לידתו. אמנם ייתכן שאדם נולד עם כישרון או היעדר כישרון לתכונה מסוימת, אך אין זו פחיתות או מעלה. קביעת עיקרון זה חשובה ביותר, שכן היא הבסיס המוסרי לציוויי התורה. הרי אין טעם לצוות את מי שבלאו הכי מוכרח לפעול בצורה מסוימת מלידתו. זהו גם הבסיס לעצם אפשרות הלימוד בכלל וכן לכל טענה נגד מעשה שלילי שנעשה על ידי מישהו. עיקרון היסוד שינחה אותנו בפרק זה אפוא הוא – האדם הוא בעל בחירה! אין אף גורם חיצוני שכופה או מכריח אותו לעשות מעשה כלשהו.

הרחבות
1. אפשר לחזות עתידות על פי הכוכבים?
"שכל אותן הדברים כולן של גזרת הכוכבים... כל אותן הדברים אינן דברי חכמה כלל, וטפשות הן, וראיות ברורות שאין בהן דופי יש לי לבטל כל עיקרי אותן הדברים" (אגרות הרמב"ם, אגרת לחכמי מונטפשליר).
לעומת גזירת הכוכבים (אסטרולוגיה) שאותה מגנה הרמב"ם, משבח הרמב"ם את חכמת הכוכבים (אסטרונומיה), שהיא 'חכמה ודאית', 'מפוארה הרבה'.

2. האם יש לכוכבים השפעה על נטיה מולדת?
עמדתו של הרמב"ם, סותרת לכאורה את דברי הגמרא (שבת קנו.), שמתארת השפעה מוחלטת של הכוכבים על הנטיה הטבעית: "האי מאן דבמאדים יהי גבר אשיד דמא. אמר רבי אשי: אי אומנא, אי גנבא, אי טבחא, אי מוהלא (מי שנולד במזל מאדים, יהיה שופך דמים: רופא, רוצח, שוחט, מוהל). הרמב"ם מתייחס לדברי הגמרא: "ואני יודע שאפשר שתחפשו ותמצאו דברי יחידים מן החכמים בתלמוד ובמדרשות, שדבריהן מראין שבשעת תולדתו של אדם יגרמו לו הכוכבים כך וכך. אל יקשה זה בעיניכם! אין ראוי לאדם להניח דברים של דעת, ושכבר נתאמתו בראיות, וינער כפיו מהן, ויתלה בדברי יחיד מן החכמים" (אגרות הרמב"ם, אגרת לחכמי מונטפשליר).
לעומת הרמב"ם, הגר"א נקט כדברי הגמרא הזו למעשה: "כי האדם אי אפשר לו לשבור דרכו, כלומר מזלו שנולד בו ... וכשנולד במזל רע, אז על זה ניתנה הבחירה ביד האדם, שיוכל לאחוז במזלו לאיזה דבר שירצה להיות" (משלי, כב ו). וכן משמע בדעת התוספות (נדה טז: ד"ה הכל)

שאלות לדיון
מה הן ההשלכות שמביא הרמב"ם אילו לא היתה בחירה חופשית?
האם ישנם מצבים שבהם ניטלה מהאדם בחירתו או שלעולם בכוח האדם להתגבר ולבחור בטוב?
בשביל הנשמה
לימוד יומי באמונה - לימוד יומי קצר שמטרתו להקיף ספרי ראשונים ואחרונים העוסקים בנושאי אמונה ולהעמיק בעיקרי אמונת ישראל. הלימוד מבואר בביאור בהיר ותמציתי המאפשר לכל אחד ואחת להצטרף ללימוד. הצטרפו עכשיו ללימוד!
עוד בנושא שמונה פרקים לרמב"ם
שאל שאלה

לא ניתן להעביר הודעה לרבנים באמצעות מערכת התגובות.

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il