בית המדרש
  • פרשת שבוע ותנ"ך
  • חומש שמות
  • כי תשא
קטגוריה משנית
undefined
2 דק' קריאה
לחץ להקדשת שיעור זה

לימוד השיעור מוקדש להצלחת

עם ישראל

מספרים, שבשעה שהיה רבי שלמה מקרלין שותה תה או קפה, היה נוטל חתיכת סוכר ומחזיקה בידו בכל שעת השתיה.
פעם אחת שאלו בנו – 'אבא, מפני מה אתה עושה כן? אם צריך אתה לסוכר, תן אותו בפיך. ואם אינך צריך לו, למה אתה מחזיקו בידך?'
לאחר שגמר רבי שלמה לשתות, נתן את הסוכר לבנו ואמר" 'טעם אותו'. לקח הבן את הסוכר ושם בפיו, ולהפתעתו הרבה, בסוכר לא הייתה שום מתיקות.
לימים, כשהיה הבן מספר את הסיפור, אמר – " מי שהכול כאחד לו, יכול לטעום טעם בידו כמו בלשונו".
דרכו של עולם, שגופינו חומרי הוא. החומריות מוגבלת היא, לפיכך כדי לחוש עניין חומרי, חשים אנו אותו במקום מיוחד בגופינו, שהתייחד לחוש זה- פה (טעם), אוזן (שמיעה), עין (ראיה) ואף (ריח).
אולם, אדם רוחני, שזיכך את גופו הגשמי, הרי שגופו יכול לחוש את כל החושים בכל מקום בגוף. (ואל יהיו הדברים תמוהים בעיניכם, כי גם כיום אנשים העוסקים בדמיון מודרך מדברים על היכולת לחוש חושים שונים במקומות שונים ומפתיעים).
למדרגה זו, זכו ישראל במעמד הר סיני, שהרי נאמר עליהם – 'רואים את הקולות', ולאחת משיטות התנאים זכו לכך, שהיו – "רואים את הנשמע ושומעים את הנראה". גופם הגשמי התעלה והזדכך והוסרו אצלם המחיצות בין החושים הגשמיים השונים.
ואכן, הגמרא מדברת על שינויים גופניים שנעשו בגופם של בני ישראל בעקבות מעמד הר סיני. בחטא אדם הראשון, כשגופו של האדם התעבה בחומריותו, הרי שהוטלה בו זוהמת הנחש, ואילו ישראל שעמדו במעמד הר סיני "פסקה זוהמתן". והגמרא מציינת שם הבדלים פיזיולוגיים בין גופם של בני ישראל לגופם של אומות העולם.
אולם בחטא העגל שב הגוף הישראלי ונפגם. ואכן מי שמתבונן בפרשתנו בהבדל בין הלוחות הראשונים שניתנו לנו לפני החטא, ללוחות האחרונים שניתנו לאחר החטא, יגלה שירידת מדרגתנו העיקרית אינה הירידה ברוח, אלא בכך שהפסדנו את המדרגה הרוחנית של גופינו החומרי.
הדברים ממש מפורשים בתורה. על הלוחות הראשונים נאמר – "והלוחות, מעשה אלוקים המה, והמכתב, מכתב אלוקים הוא – חרות על הלוחות". כלומר, גם הכתב המציין את התוכן הרוחני שבלוחות היה מעשה ה', וגם הלוחות עצמם – האבנים, המייצגים את הצד החומרי בלוחות היו מעשי ה'.
לעומתם, על הלוחות השניות נצטווה משה – "פסול לך שני לוחות אבנים כראשונים, וכתבתי על הלוחות את הדברים אשר היו על הלוחות הראשונים...". הכתב, הצד הרוחני, היה מעשי ה' גם בלוחות השניים. אך האבן של הלוחות, הצד החומרי, היה מעשי ידי משה.
בכך נעוץ עניין נוסף. כולנו יודעים שלפני חטא אדם הראשון, היה ביכולת האדם לאכול מעץ החיים ולחיות לנצח. והדברים מובנים, הרוחניות היא אין סופית, לכן אם גופו היה נשאר רוחני, היה בכוחו לחיות לנצח. אולם משחטא האדם, נשארה רק נשמתו נצחית ואילו גופו הפך למוגבל. והנה, בגמרא (ע"ז ה) מופיעה שיטת ריש לקיש, שבעקבות מעמד הר סיני היינו אמורים לחיות לנצח, ורק בגלל חטא העגל הפסדנו זאת.
אך לעתיד לבוא, כשיתוקן העולם ויגאל, ישוב הגוף למדרגתו הרוחנית ויחיה חיי נצח!
סרטונים קצרים מיוחדים
שיעורים פופולריים
שיעורים פופולריים
שיעורים חדשים
שיעורים חדשים
את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il