ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט

מאמר שלישי מ"ב- מ"ז ;">

בית מדרש אמונה וחסידות לימוד יומי באמונה ספר הכוזרי Bookmark and Share
גירסת הדפסה
שלח לחבר הורד דף מקורות

כ"א אייר תשע"ג

מאמר שלישי מ"ב- מ"ז

כ"א אייר תשע"ג



נערך על ידי הרב

מוקדש לרפואת
שחר מיכאל בן רעות

מב אָמַר הַכּוּזָרִי: כְּבָר בִּטַּלְתָּ, הֶחָבֵר, בַּכְּלָלִים הָאֵלֶּה, אֲשֶׁר לֹא אוּכַל לְהַכְחִישָׁם, פְּרָטִים שֶׁהָיוּ בְּלִבִּי מִטַּעֲנוֹת הַקָּרָאִים, שֶׁהָיִיתִי סָבוּר שֶׁאֶסְתֹּם טַעֲנוֹתֶיךָ בָּהֶם.
מג אָמַר הֶחָבֵר: כְּשֶׁיִּתְאַמְּתוּ הַכְּלָלִים אַל תָּשִׂים לֵב לַפְּרָטִים, כִּי הַרְבֵּה פְּעָמִים נִכְנָס בָּהֶם דִּמְיוֹן שָׁוְא, וְעוֹד, שֶׁאֵין לָהֶם תַּכְלִית, מִפְּנֵי שֶׁהֵם מִסְתָּעֲפִים וְלֹא יִמָּלְטוּ הַמִּתְוַכְּחִים מִן הָרִיב בָּהֶם. וְזֶה כְּמִי שֶׁהִתְאַמֵּת אֶצְלוֹ צֶדֶק הַבּוֹרֵא, וְשֶׁחָכְמָתוֹ כּוֹלֶלֶת, וּלְפִיכָך לֹא יִשְׁעֶה אֶל מַה שֶּׁיֵּרָאֶה בָּעוֹלָם מִן הָעָוֶל, וּכְמוֹ שֶׁאָמַר: "אִם עשֶׁק רָשׁ וְגֵזֶל מִשְׁפָּט וָצֶדֶק תִּרְאֶה בַמְּדִינָה אַל תִּתְמַהּ עַל הַחֵפֶץ". וּכְמִי שֶׁהִתְאַמְּתָה אֶצְלוֹ בְּמוֹפֵת הִשָּׁאֲרוּת הַנֶּפֶשׁ אַחַר כְּלוֹת הַגּוּף, וְשֶׁהִיא אֵינָהּ גַּשְׁמִית, אֶלָּא עֶצֶם נִבְדָּל מֵהַגּוּף כַּמַּלְאָכִים, וּלְפִיכָך לֹא יִשְׁעֶה אֶל מַה שֶּׁיַּקְשֶׁה עָלָיו הַכֹּחַ הַמְשַׁעֵר מֵהֶעְדֵּר פְּעֻלּוֹת הַנֶּפֶשׁ בְּעֵת הַשֵּׁנָה וּבְעֵת הֶחֳלִי הַמְאַבֵּד אֵת הַמַּחְשָׁבָה, וּמִהְיוֹתָהּ נִמְשֶׁכֶת אַחַר מֶזֶג הַגּוּף, וְזוּלַת זֶה מִן הַמַּחְשָׁבוֹת הַמְסִיתוֹת.
מד אָמַר הַכּוּזָרִי: עִם כֹּל זֶה, לֹא אֶמְצָא סִפּוּק עַד אֲשֶׁר יִרְוַח לִי מִן הַדִּיּוּן עִמְּךָ בַּפְּרָטִים, אַף עַל פִּי שֶׁיֵּשׁ עָלַי בָּזֶה בִּקֹּרֶת, אַחַר שֶׁהוֹדֵיתִי בַּכְּלָלִים אֲשֶׁר הִזְכַּרְתָּם.
מה אָמַר הֶחָבֵר: אֱמֹר מַה שֶּׁתִּרְצֶה.

מו אָמַר הַכּוּזָרִי: הַאֵין הָעֹנֶשׁ מְפֹרָשׁ בַּתּוֹרָה בְּאָמְרוֹ "עַיִן תַּחַת עַיִן שֵׁן תַּחַת שֵׁן כַּאֲשֶׁר יִתֵּן מוּם בָּאָדָם כֵּן יִנָּתֶן בּוֹ"?
מז אָמַר הֶחָבֵר: הַאִם לֹא נֶאֱמַר בְּסָמוּך לְכָך: "וּמַכֵּה נֶפֶשׁ בְּהֵמָה יְשַׁלְּמֶנָּה נֶפֶשׁ תַּחַת נָפֶשׁ"? הַאֵין זֶה הַכֹּפֶר? הֲרֵי לֹא אָמַר: מִי שֶׁהָרַג אֵת סוּסְךָ הֲרֹג אֵת סוּסוֹ, אֶלָּא אָמַר: קַח סוּסוֹ, כִּי אֵין לְךָ תּוֹעֶלֶת בַּהֲרִיגַת סוּסוֹ, וְכָך מִי שֶׁקָטַע יָדְךָ קַח כֹּפֶר יָדוֹ, כִּי אֵין לְךָ תוֹעֶלֶת בִּקְטִיעַת יָדוֹ. וּבִמְיֻחָד כְּשֶׁיִּהְיֶה כָּלוּל בַּדִּינִים הָאֵלֶּה מַה שֶּׁסּוֹתֵר אוֹתוֹ הַשֵּׂכֶל, כְּ"פֶצַע תַּחַת פָּצַע, חַבּוּרָה תַּחַת חַבּוּרָה", אֵיך נוּכַל לְשַׁעֵר זֶה, וְיֵשׁ שֶׁיָּמוּת אֶחָד מֵהֶם מִפִּצְעוֹ וְלֹא יָמוּת הָאַחֵר מִפֶּצַע שֶׁכְּמוֹתוֹ, וְאֵיך נוּכַל לְכַוֵּן שֶׁיִּהְיֶה כְּמוֹתוֹ, וְאֵיך נַעֲקֹר עֵין מִי שֶׁאֵין לוֹ אֶלָּא עַיִן אַחַת תַּחַת עֵין מִי שֶׁהָיוּ לוֹ שְׁתֵּי עֵינַיִם, וְיִשָּׁאֵר הָאֶחָד עִוֵּר וְהָאַחֵר בַּעַל עַיִן אַחַת, וְהַתּוֹרָה אָמְרָה "כַּאֲשֶׁר יִתֵּן מוּם בָּאָדָם כֵּן יִנָּתֶן בּוֹ". וּמַה דּוֹחֵק אוֹתִי לָדוּן עִמְּךָ בְּאֵלֶּה הַפְּרָטִים, אַחֲרֵי אֲשֶׁר הִקְדַּמְתִּי הֶכְרַח הַקַּבָּלָה, עִם נֶאֱמָנוּת הַמְקַבְּלִים וּגְדֻלָּתָם וְחָכְמָתָם וְהִשְׁתַּדְּלוּתָם?
___________________________
תכלית – סוף. על החפץ – על רצון ה'. לא ישעה – לא יפנה. מהעדר פעולות וכו' – כאשר אדם ישן או חולה, הנפש אינה פועלת כהרגלה. משמע, לכאורה, שהנפש אינה לגמרי רוחנית שהרי היא מושפעת ממצב הגוף. הכופר – תשלום ממון על הנזק.



ביאורים
קשה שלא להבחין כיצד ריה"ל, בצורה אומנותית מדהימה, חורז בדבריו בפסקאות מב – מג, את יסוד שיטתו בספר כולו במילים בודדות. השוואתו את השאלות שיש לנו על התורה שבעל פה לשאלות שישנן על הנהגת העולם וכן על המתגלה לנו בגופנו. בכך חוזר ריה"ל ומבהיר לנו את היסוד הכללי האלוהי שמתגלה בעולם. זוהי החיות האלוהית – הרוח החיה שמפעמת בעולמנו ומתגלה ברמות שונות ובממדים שונים. כאשר מתברר לנו הכיוון הכללי, גם פרטים שונים הגורמם לנו לקושי מקבלים משמעות אחרת. הקשיים הנקודתיים הופכים לפרטים אשר אינם מעיבים על התמונה הכללית. הגובה הזה, שאליו מגביהנו ריה"ל, מעניק לנו נקודת מבט הגבוהה ממה שבן אנוש מסוגל להביט במבטו. כאשר אנו מתבוננים למשל על מקטע מסוים במציאות, ייתכן ותהיה לנו עליו קושייה גדולה. הדוגמה שבה נוקט ריה"ל היא העוול שאנו פוגשים לעתים בבריאה. אלא שייתכן וקושייה זו נובעת מכך שאיננו רואים את התמונה בכללותה. כאשר אנו מבחינים בתמונה הכללית, השאלות הפרטיות אינן נעלמות אך הן מקבלות מימד נכון יותר. לדוגמה, אם אנו מכירים מישהו שבדרך כלל נוהג בהגינות וביושר אך ראינו שפעם באופן חריג מעשיו לא תאמו את התנהגותו הרגילה, מובן שתהיה לנו קושייה לגבי מעשיו אך נוכל להכריע את המעשה ביתר קלות לכיוון התיקון שכן זוהי הדרך הכללית שבה נוהג אדם זה. נקודת המבט אפוא היא כללית, נקבל תמונה מקיפה של הופעת 'העניין האלוהי' בעולם, בתורה ובגוף, ובשל כך נראה עד כמה גם בעיות מקומיות אינן מונעות מאיתנו להבחין ביופי ובשלמות של התמונה השלמה.

הרחבות
* איסור בל תוסיף
אתמול עיינו בשיטת ריה"ל והרמב"ם. עוד כותב הרמב"ם שאיסור "לא תוסיף עליו ולא תגרע ממנו" הוא דווקא בהלכה שנקבעת כמצווה תמידית, אך אם חז"ל קבעו הלכה בשביל לעשות סייג וגדר לשמירת התורה הרי זה מותר, ואין עוברים בכך על איסור בל תוסיף [הלכות ממרים ב, ט]. הראב"ד חולק עליו ואומר שסייג לתורה מותר לעשות גם בקביעות [שם בהשגות הראב"ד]. המהר"ל מסביר שאיסור בל תוסיף הוא דווקא בהוספה או בגריעה במצווה עצמה, כגון הטלת ציצית בבגד עם חמש כנפות, או בבגד בעל שלוש כנפות. אך להוסיף מצווה מדרבנן אין איסור כלל [באר הגולה, באר ראשון. ועיין פירוש רש"י דברים יג, א].
* דין וחסד
וְהַתּוֹרָה אָמְרָה "כַּאֲשֶׁר יִתֵּן מוּם בָּאָדָם כֵּן יִנָּתֶן בּוֹ". הרמב"ם מסביר על כך "זה שנאמר בתורה 'כאשר יתן מום באדם כן ינתן בו' אינו לחבול בזה כמו שחבל בחבירו אלא שהוא ראוי לחסרו אבר או לחבול בו כאשר עשה, ולפיכך משלם נזקו" [חובל ומזיק א, ג]. הרמב"ם מסביר שמצד הדין כך היה צריך לעשות לו, אך בפועל העונש הוא בממון. מסביר זאת הרב צבי יהודה שהדבר דומה לאב הרוצה להכות את בנו ולהענישו ואמו שולחת את ידה לאחוז בידו של האב כדי שהמכה תהיה רכה יותר. כך התורה שבכתב כותבת שראוי היה להיות עונש קשה על מעשה כזה, והתורה שבעל פה אומרת שבפועל העונש יהיה רק חיוב ממון.

שאלות לדיון
האם הנפש מושפעת מן הגוף?
ריה"ל כותב שלא ייתכן לפרש "עין תחת עין" כפשוטו, מכיוון שאין תועלת בקטיעת עינו של הפוגע. מדוע הרתעת עבריינים לא תיחשב תועלת?
חזרה למעלה

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il