ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- לימוד יומי באמונה
- מבוא למשנת הראי"ה
לימוד השיעור מוקדש לרפואת
שרה בת רבקה שינדל
הַהֶבְדֵּל שֶׁבֵּין דָּת יִשְׂרָאֵל לְיֶתֶר הַדָּתוֹת, אֲפִלּוּ אוֹתָן שֶׁהֵן בָּאוֹת* מֵהַשְׁפָּעָתָהּ, הוּא גַּם-כֵּן כָּכָה.
הָמוֹן חֶזְיוֹנוֹת שֶׁל דִּמּוּיִים אָנוּ יְכוֹלִים לִמְצֹא בֵּינֵיהֶן, וְאֵיךְ אֶפְשָׁר שֶׁלּא יִמָּצְאוּ הַדִּמּוּיִים, אֲפִלּוּ אִם לֹא הָיוּ הֵן נִלְקָחוֹת בִּיסוֹדָן* מִמֶּנָּה. הֲלֹא רוּחַ הָאָדָם יֵשׁ בּוֹ שִׁוּוּי כְּלָלִי*, בְּכַמָּה צְדָדִים, אַף-עַל-פִּי שֶׁיֵּשׁ הֶבְדֵּל מְיֻחָד בֵּין אִישִׁים, וְקַל וָחֹמֶר בֵּין קִבּוּצִים וּלְאֻמִּים, מִכָּל-מָקוֹם צַד הַשָּׁוֶה אֵינוֹ בָּטֵל מֵעֲשׂוֹת פְּעֻלָּתוֹ. וּבְיַחַשׂ לְהַדָּתוֹת שֶׁבָּאוּ אַחַר מַתַּן תּוֹרָה וְהוֹפָעַת יִשְׂרָאֵל בָּעוֹלָם, וְקַל וָחֹמֶר אוֹתָן שֶׁבְּיִחוּד נִמְשְׁכוּ מִכֹּחָהּ שֶׁל תּוֹרַת יִשְׂרָאֵל, וַדַּאי מֻכְרָחִים דִּמּוּיִים רַבִּים לִהְיוֹת בֵּינֵיהֶן.
וְהַדִּמּוּיִים הַלָּלוּ, עִם כָּל הַפְּרָטִים הַמְרֻבִּים שֶׁבָּהֶם, לֹא יַכְחִידוּ אֶת הַנְּקֻדָּה הַתּוֹכִיִּית* הַמַּבְדֶּלֶת אוֹתָן, וְכָל הַמַּהוּת הַנִּשְׁמָתִית מְקֻפֶּלֶת הִיא לֹא בְּהַדִּמּוּיִים כִּי-אִם בְּאוֹתָהּ הַנְּקֻדָּה הַמַּבְדֶּלֶת, שֶׁהִיא נוֹתֶנֶת נְשָׁמָה מְיֻחֶדֶת גַּם בְּהַפְּרָטִים שֶׁל הַנְּקֻדּוֹת הַדּוֹמוֹת, עַד שֶׁהַדִּמְיוֹן הֹוֶה רַק דִּמְיוֹן חִיצוֹנִי, אֲבָל הַפְּנִים מְשֻׁנֶּה הוּא תַּכְלִית הַשִּׁנּוּי, וְלֹא יוּכַל וְלֹא יִרְצֶה יִשְׂרָאֵל מֵעוֹלָם לְאַבֵּד אֶת נְקֻדַּת הַנְּשָׁמָה בִּשְׁבִיל עֶטְיָם שֶׁל הַפְּרָטִים הַמֻּשְׁוִים, וּלְעוֹלָם יַעֲמֹד עַל גּוֹרָלוֹ*•, הֶן עָם לְבָדָד יִשְׁכֹּן וּבַגּוֹיִם לֹא יִתְחַשָּׁב.
(אורות ישראל ה, ט)
___________________________________
מבוא למשנת הראי"ה (128)
בשביל הנשמה
12 - ישראל ואומות העולם חלק ג'
13 - ישראל ואומות העולם חלק ד'
14 - לימוד שבועי באמונה ג-ט סיוון תשע"ד
טען עוד
הַשְׁוָיוֹת – דברים שבהם האדם ובעלי החיים שווים כמו אכילה ושתיה. אוֹתָהּ הַנְּקֻדָּה – השכלית, התבונית. כָּל מַעֲלַת הָאָדָם – גם הצדדים שנראים חיצונית שוים לאדם ולבעלי חיים מקבלים משמעות שונה לגמרי מכח המהות המייחדת את האדם. סְגֻלַּת הָאָדָם – התכונה המיוחדת ומייחדת את האדם. אוֹתָן שֶׁהֵן בָּאוֹת – כדוגמת הנצרות שהושפעה מהיהדות והתנ"ך. נִלְקָחוֹת בִּיסוֹדָן – מושפעות מן היהדות. שִׁוּוּי כְּלָלִי וכו' – ישנן תכונות אנושיות המשותפות לכל בני האדם, השאיפה הדתית והצימאון לה' הוא משותף, ולכן הכרחי שיהיו צדדי דמיון בין הדתות השונות ליהדות. הַתּוֹכִיִּית – הפנימית. גּוֹרָלוֹ – תפקידו המיועד לו.
ביאורים
בחקר הדתות עוסקים רבות בהשוואה בין הדתות השונות, ובייחוד בהשוואה בין שלוש הדתות המונותיאיסטיות (המאמינות בא-ל אחד) – היהדות, הנצרות והאסלאם. ישנם אקטים דתיים ופולחניים דומים מאוד, ומעניין לחקור את ההשפעה ההדדית ביניהם. גישה מחקרית זו היא מסוכנת ומוטעית מיסודה, משום שהנחת יסוד שלה הוא שבסיס הדתות שווה. כל הדתות רוצות לעבוד את האל, ולכן הן המציאו פעולות שונות כדי לממש תשוקה זו. דבר זה יכול להוביל את האדם לחשוב שאין הבדל כל כך אם יעבוד את ה' דרך דת זו או אחרת, מכיוון שסוף כל סוף כולם מכוונים את ליבם לשמים ודרכי עבודת האל מגוונות – יש מי שעובד דרך היהדות ויש מי שהולך בדרך הנצרות. אך אין הדבר כן, אלא ההבדל בין היהדות לבין שאר הדתות הוא הבדל מהותי.
משל לכך נוכל לראות ביחס שבין האדם לבעלי החיים. ישנם דברים משותפים רבים בין האדם לקוף, אך יש נקודה מרכזית באדם שאינה נמצאת בקוף. לאדם יש נשמת חיים שנופחה בו מריבונו של עולם, והיא אשר דוחפת אותו לכוון את כל מעשיו לאור הצדק והמוסר. זו נקודה מהותית שאינה נראית במבט שטחי, אבל היא הופכת את כל פעולות האדם לבעלות משמעות, ואת האדם לבעל שליטה והשפעה על העולם כולו. אין אדם שיוותר על צלם האלוהים שבו, על אף שסוף כל סוף הקוף דומה מאוד לאדם.
כך הדתות כולן דומות מאוד בחיצוניותן ליהדות, ומובן וצפוי שיהיו צדדים דומים שהרי חלק מהדתות נלקחו מהיהדות. בנוסף, יש פעולות שנובעות מרוח האדם הנמצאות ביסוד כל דת. אך ההבדל הגדול הוא שהיהדות 'נופחה' בגופנו וניתנה לנו מאת ריבונו של עולם, לעומת שאר הדתות שהן חיקוי חיוור וניסוי אנושי עלוב לעבוד את האלוהים לאור תפיסת העולם של האדם. היהדות היא דרך החיים הטבעית שהקב"ה מסר לנו, כדי שנדע איך לעבוד אותו ואיך לחיות חיים אלוהיים. לעומת זאת, הדתות האחרות הן תוספת של אקטים פולחניים על חייו של האדם. זהו הבדל מהותי: היהדות אינה פולחן דתי אלא דרך חיים. לכן עם ישראל מסר את נפשו על דתו – מכיוון שהבין בעומק נפשו שבה טמונה הצלחת חייו.
הרחבות
•נשמת האומה כוללת הכל
וּלְעוֹלָם יַעֲמֹד עַל גּוֹרָלוֹ. למרות כל ההשוואות שניתן לערוך בין ישראל לעמים – ישראל שונים משאר האומות. במקום אחר כותב הרב קוק שאם לא נעמוד על הנקודה המייחדת אותנו משאר האומות, נחטא לתפקידנו: "טעות יסודית היא החזרה מכל היתרון שלנו, החדלון מההכרה של 'אתה בחרתנו' [תפילת עמידה לג' רגלים, ר"ה ויו"כ]. לא רק משונים אנחנו מכל העמים, משונים ונבדלים בחיים הסתוריים מצוינים, שאין דוגמתם בכל עם ולשון, כי אם גם מעולים וגדולים מאד מכל עם. אם נדע את גדולתנו אז יודעים אנו את עצמנו , ואם נשכח את גדלנו אנו שוכחים את עצמנו, ועם שישכח את עצמו בודאי הוא קטן ושפל" [אורות התחיה ה].
הרב קוק מלמדנו שחטא זה של שכחת העצמיות הינו חטא יסודי וכולל. הוא נכון בחיי כל אדם ונכון גם לגבי המציאות כולה: "כשמסיחים דעה מלהסתכל בתוכיות החיים הפנימיים של עצמו, הכל נעשה מעורבב ומסופק. והתשובה הראשית, שהיא מאירה את המחשכים מיד, היא שישוב האדם אל עצמו, אל שורש נשמתו, ומיד ישוב אל האלוהים... וילך ויצעד הלאה מעלה מעלה בקדושה ובטהרה. ודבר זה נוהג בין באיש יחידי, בין בעם שלם, בין בכל האנושיות, בין בתקון כל ההויה כולה, שקלקולה בא תמיד ממה שהיא שוכחת את עצמה" [אורות התשובה טו, י].
שאלות לדיון
האם הקושיות איתם מתמודדים בפסקה היו קיימות תמיד? האם היו תקופות בהן היה קל יותר לתפוס את ההבדל בין ישראל לעמים?
הרב קוק מתאר בכמה הזדמנויות שונות מדוע אין התגליות המודרניות סותרות את האמונה. כיצד הוא מיישם זאת בפסקה זו?
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
האזינו האזינו – עם זו יצרתי
הדבר שמגן ומציל את עם ישראל במצבי חירום הוא התפקיד והיעוד האלוקי המונח אך ורק על כתפי ישראל עד כי העולם כולו תלוי בו ובסגולתו
אורות התשובה - הרב הראל כהן מכאב התשובה לאור השמחה
אורות התשובה פרק ז, ז | פרק ח, א-ב
השיעור עוסק במתח שבין כאבי התשובה והייסורים הנפשיים הנלווים לניתוק מהחטא, לבין תחושת השמחה והשחרור הנובעות מתיקון הנפש. דרך פסקאותיו של הרב קוק באורות התשובה, מתבאר כיצד הכאב על העבר איננו גורם לייאוש אלא מהווה תהליך ריפוי עמוק המרומם את האדם.
צום גדליה צום גדליה: מצמיחת חורבן לבניין
השיעור מעמיק במשמעותו של צום גדליה בתוך עשרת ימי תשובה, ומסביר כיצד הייאוש של רוצחי גדליה החריב את הסיכוי להמשכיות היישוב היהודי לאחר החורבן. דרך השוואה בין דברי הרמב"ם לגמרא ולחטא נדב ואביהוא, מודגש המסר שגם מתוך השבר הגדול ביותר אסור להתייאש, אלא יש להמליך את רצון ה' ולפעול לתיקון.
ענינו של ראש השנה סוד השופר ופנימיות ראש השנה
השיעור עוסק במשמעותו הפנימית והעמוקה של השופר, שאינו רק מצווה מעשית אלא ביטוי לתפילת הנשמה ולחיבור לשורש ההוויה, הבינה ותיקון העולם העתידי. מתוך כך מוארים סדר הברכות של ראש השנה והשאלה ההלכתית והרעיונית של הימנעות מתקיעת שופר כאשר החג חל בשבת.
שמונה פרקים לרמב"ם כוח המדמה בשירות הקודש
שיעור 4
השיעור עוסק במהותו ובחשיבותו של כוח המדמה כגשר הכרחי המתרגם את רעיונות השכל המופשטים לציורים מוחשיים, עולם הרגש והמעשה. דרך דברי הרמב"ם, הראי"ה קוק וההקשר לערב ראש השנה, מובהר כיצד חיבור הדמיון לעבודת ה' מונע טעויות ומעניק חיות מעשית לקיום המצוות.
הלכות יציאה לטיולים – הרב שי טחן בית מלון נחשב כצרכי הרבים ולכן רשאים לעשות בחול המועד כל הנצרך אפילו במעשה אומן
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עוצמת התפילה והרצון המעלה הכל
חלק ג' פסקה כ"ד , כ"ה
השיעור עוסק בתפילה כביטוי לכמיהת כל הבריאה אל מקורה האלוקי, כאשר האדם מרכז בתוכו את שאיפות היקום כולו ומעלה אותן. דרך כוח הרצון והדבקות, התפילה מתגלה כפעולה ממשית במציאות המחברת את העולם למקור הברכה והחיים.
יומא אכילת מאכלים שאינם ראויים ביום הכיפורים
יומא דף פ"א
השיעור עוסק בגדרי איסור אכילה ביום הכיפורים ובמאכלים שאינם ראויים, תוך ניתוח מחלוקת הראשונים בדין אכילתם בכמות מרובה ובחצי שיעור. באמצעות עיון בשיטות הרמב"ם, הראבי"ה והגר"א, נבחנת השאלה האם איסור היום מוגדר כחובת "שביתה מעינוי" או כאיסור אכילה רגיל.
ענינו של ראש השנה מלידת חיה להולדת אדם
השיעור מעמיק בביטוי "היום הרת עולם" ומבאר כי האדם נברא כחיה פראית שתפקידה להוליד ולפתח את צלם האלוקים שבה מן הכוח אל הפועל. מתוך כך מוארים מהות יום ראש השנה, מעמדם הייחודי של ישראל בדין כממליכי המלך, והמבט השלם שלעתיד לבוא שיתגלה כ"יום שכולו שבת".
