בית המדרש

  • הלכה מחשבה ומוסר
  • מבוא למשנת הראי"ה
לחץ להקדשת שיעור זה

לימוד השיעור מוקדש לרפואת

שרה בת רבקה שינדל

ב' סיוון תשע"ד

ישראל ואומות העולם חלק ד'

undefined

בשביל הנשמה

ב' סיוון תשע"ד
4 דק' קריאה
כְּשֶׁחוֹשְׁבִים עַל-דְּבַר הָאָדָם וּשְׁאָר בַּעֲלֵי-הַחַיִּים נוּכַל לִרְשֹׁם רְשִׁימָה שְׁלֵמָה שֶׁל הַשְׁוָיוֹת*, שֶׁהָאָדָם וְכָל הַחַיִּים שָׁוִים הֵם, וּמִכָּל-מָקוֹם אַחַר כָּל הַהַשְׁוָיוֹת כֻּלָּן אָנוּ רוֹאִים, שֶׁאוֹתָהּ הַנְּקֻדָּה*, שֶׁבָּהּ תָּלוּי הַיִּתְרוֹן שֶׁל הָאָדָם עַל הַבְּהֵמָה, הִיא חוֹבֶקֶת בְּקִרְבָּהּ אֶת כָּל מַעֲלַת הָאָדָם*, וְהָאָדָם לֹא יוּכַל וְלֹא יֶחְפַּץ לְהַחֲלִיפָהּ בְּעַד כָּל הוֹן, וְיִסְבֹּל בְּאַהֲבָה יִסּוּרִים רַבִּים רַק כְּדֵי שֶׁלּא לִהְיוֹת מְאַבֵּד אֶת סְגֻלַּת הָאָדָם* הַמְיֻחָדָה שֶׁלּוֹ. ייחוד היהדות למרות הפרטים השוים לדתות
הַהֶבְדֵּל שֶׁבֵּין דָּת יִשְׂרָאֵל לְיֶתֶר הַדָּתוֹת, אֲפִלּוּ אוֹתָן שֶׁהֵן בָּאוֹת* מֵהַשְׁפָּעָתָהּ, הוּא גַּם-כֵּן כָּכָה.
הָמוֹן חֶזְיוֹנוֹת שֶׁל דִּמּוּיִים אָנוּ יְכוֹלִים לִמְצֹא בֵּינֵיהֶן, וְאֵיךְ אֶפְשָׁר שֶׁלּא יִמָּצְאוּ הַדִּמּוּיִים, אֲפִלּוּ אִם לֹא הָיוּ הֵן נִלְקָחוֹת בִּיסוֹדָן* מִמֶּנָּה. הֲלֹא רוּחַ הָאָדָם יֵשׁ בּוֹ שִׁוּוּי כְּלָלִי*, בְּכַמָּה צְדָדִים, אַף-עַל-פִּי שֶׁיֵּשׁ הֶבְדֵּל מְיֻחָד בֵּין אִישִׁים, וְקַל וָחֹמֶר בֵּין קִבּוּצִים וּלְאֻמִּים, מִכָּל-מָקוֹם צַד הַשָּׁוֶה אֵינוֹ בָּטֵל מֵעֲשׂוֹת פְּעֻלָּתוֹ. וּבְיַחַשׂ לְהַדָּתוֹת שֶׁבָּאוּ אַחַר מַתַּן תּוֹרָה וְהוֹפָעַת יִשְׂרָאֵל בָּעוֹלָם, וְקַל וָחֹמֶר אוֹתָן שֶׁבְּיִחוּד נִמְשְׁכוּ מִכֹּחָהּ שֶׁל תּוֹרַת יִשְׂרָאֵל, וַדַּאי מֻכְרָחִים דִּמּוּיִים רַבִּים לִהְיוֹת בֵּינֵיהֶן.
וְהַדִּמּוּיִים הַלָּלוּ, עִם כָּל הַפְּרָטִים הַמְרֻבִּים שֶׁבָּהֶם, לֹא יַכְחִידוּ אֶת הַנְּקֻדָּה הַתּוֹכִיִּית* הַמַּבְדֶּלֶת אוֹתָן, וְכָל הַמַּהוּת הַנִּשְׁמָתִית מְקֻפֶּלֶת הִיא לֹא בְּהַדִּמּוּיִים כִּי-אִם בְּאוֹתָהּ הַנְּקֻדָּה הַמַּבְדֶּלֶת, שֶׁהִיא נוֹתֶנֶת נְשָׁמָה מְיֻחֶדֶת גַּם בְּהַפְּרָטִים שֶׁל הַנְּקֻדּוֹת הַדּוֹמוֹת, עַד שֶׁהַדִּמְיוֹן הֹוֶה רַק דִּמְיוֹן חִיצוֹנִי, אֲבָל הַפְּנִים מְשֻׁנֶּה הוּא תַּכְלִית הַשִּׁנּוּי, וְלֹא יוּכַל וְלֹא יִרְצֶה יִשְׂרָאֵל מֵעוֹלָם לְאַבֵּד אֶת נְקֻדַּת הַנְּשָׁמָה בִּשְׁבִיל עֶטְיָם שֶׁל הַפְּרָטִים הַמֻּשְׁוִים, וּלְעוֹלָם יַעֲמֹד עַל גּוֹרָלוֹ*•, הֶן עָם לְבָדָד יִשְׁכֹּן וּבַגּוֹיִם לֹא יִתְחַשָּׁב.
(אורות ישראל ה, ט)
___________________________________

הַשְׁוָיוֹת – דברים שבהם האדם ובעלי החיים שווים כמו אכילה ושתיה. אוֹתָהּ הַנְּקֻדָּה – השכלית, התבונית. כָּל מַעֲלַת הָאָדָם – גם הצדדים שנראים חיצונית שוים לאדם ולבעלי חיים מקבלים משמעות שונה לגמרי מכח המהות המייחדת את האדם. סְגֻלַּת הָאָדָם – התכונה המיוחדת ומייחדת את האדם. אוֹתָן שֶׁהֵן בָּאוֹת – כדוגמת הנצרות שהושפעה מהיהדות והתנ"ך. נִלְקָחוֹת בִּיסוֹדָן – מושפעות מן היהדות. שִׁוּוּי כְּלָלִי וכו' – ישנן תכונות אנושיות המשותפות לכל בני האדם, השאיפה הדתית והצימאון לה' הוא משותף, ולכן הכרחי שיהיו צדדי דמיון בין הדתות השונות ליהדות. הַתּוֹכִיִּית – הפנימית. גּוֹרָלוֹ – תפקידו המיועד לו.

ביאורים
בחקר הדתות עוסקים רבות בהשוואה בין הדתות השונות, ובייחוד בהשוואה בין שלוש הדתות המונותיאיסטיות (המאמינות בא-ל אחד) – היהדות, הנצרות והאסלאם. ישנם אקטים דתיים ופולחניים דומים מאוד, ומעניין לחקור את ההשפעה ההדדית ביניהם. גישה מחקרית זו היא מסוכנת ומוטעית מיסודה, משום שהנחת יסוד שלה הוא שבסיס הדתות שווה. כל הדתות רוצות לעבוד את האל, ולכן הן המציאו פעולות שונות כדי לממש תשוקה זו. דבר זה יכול להוביל את האדם לחשוב שאין הבדל כל כך אם יעבוד את ה' דרך דת זו או אחרת, מכיוון שסוף כל סוף כולם מכוונים את ליבם לשמים ודרכי עבודת האל מגוונות – יש מי שעובד דרך היהדות ויש מי שהולך בדרך הנצרות. אך אין הדבר כן, אלא ההבדל בין היהדות לבין שאר הדתות הוא הבדל מהותי.
משל לכך נוכל לראות ביחס שבין האדם לבעלי החיים. ישנם דברים משותפים רבים בין האדם לקוף, אך יש נקודה מרכזית באדם שאינה נמצאת בקוף. לאדם יש נשמת חיים שנופחה בו מריבונו של עולם, והיא אשר דוחפת אותו לכוון את כל מעשיו לאור הצדק והמוסר. זו נקודה מהותית שאינה נראית במבט שטחי, אבל היא הופכת את כל פעולות האדם לבעלות משמעות, ואת האדם לבעל שליטה והשפעה על העולם כולו. אין אדם שיוותר על צלם האלוהים שבו, על אף שסוף כל סוף הקוף דומה מאוד לאדם.
כך הדתות כולן דומות מאוד בחיצוניותן ליהדות, ומובן וצפוי שיהיו צדדים דומים שהרי חלק מהדתות נלקחו מהיהדות. בנוסף, יש פעולות שנובעות מרוח האדם הנמצאות ביסוד כל דת. אך ההבדל הגדול הוא שהיהדות 'נופחה' בגופנו וניתנה לנו מאת ריבונו של עולם, לעומת שאר הדתות שהן חיקוי חיוור וניסוי אנושי עלוב לעבוד את האלוהים לאור תפיסת העולם של האדם. היהדות היא דרך החיים הטבעית שהקב"ה מסר לנו, כדי שנדע איך לעבוד אותו ואיך לחיות חיים אלוהיים. לעומת זאת, הדתות האחרות הן תוספת של אקטים פולחניים על חייו של האדם. זהו הבדל מהותי: היהדות אינה פולחן דתי אלא דרך חיים. לכן עם ישראל מסר את נפשו על דתו – מכיוון שהבין בעומק נפשו שבה טמונה הצלחת חייו.

הרחבות
•נשמת האומה כוללת הכל
וּלְעוֹלָם יַעֲמֹד עַל גּוֹרָלוֹ. למרות כל ההשוואות שניתן לערוך בין ישראל לעמים – ישראל שונים משאר האומות. במקום אחר כותב הרב קוק שאם לא נעמוד על הנקודה המייחדת אותנו משאר האומות, נחטא לתפקידנו: "טעות יסודית היא החזרה מכל היתרון שלנו, החדלון מההכרה של 'אתה בחרתנו' [תפילת עמידה לג' רגלים, ר"ה ויו"כ]. לא רק משונים אנחנו מכל העמים, משונים ונבדלים בחיים הסתוריים מצוינים, שאין דוגמתם בכל עם ולשון, כי אם גם מעולים וגדולים מאד מכל עם. אם נדע את גדולתנו אז יודעים אנו את עצמנו , ואם נשכח את גדלנו אנו שוכחים את עצמנו, ועם שישכח את עצמו בודאי הוא קטן ושפל" [אורות התחיה ה].
הרב קוק מלמדנו שחטא זה של שכחת העצמיות הינו חטא יסודי וכולל. הוא נכון בחיי כל אדם ונכון גם לגבי המציאות כולה: "כשמסיחים דעה מלהסתכל בתוכיות החיים הפנימיים של עצמו, הכל נעשה מעורבב ומסופק. והתשובה הראשית, שהיא מאירה את המחשכים מיד, היא שישוב האדם אל עצמו, אל שורש נשמתו, ומיד ישוב אל האלוהים... וילך ויצעד הלאה מעלה מעלה בקדושה ובטהרה. ודבר זה נוהג בין באיש יחידי, בין בעם שלם, בין בכל האנושיות, בין בתקון כל ההויה כולה, שקלקולה בא תמיד ממה שהיא שוכחת את עצמה" [אורות התשובה טו, י].

שאלות לדיון
האם הקושיות איתם מתמודדים בפסקה היו קיימות תמיד? האם היו תקופות בהן היה קל יותר לתפוס את ההבדל בין ישראל לעמים?
הרב קוק מתאר בכמה הזדמנויות שונות מדוע אין התגליות המודרניות סותרות את האמונה. כיצד הוא מיישם זאת בפסקה זו?
את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il