ישיבהבשביל זה יש אינטרנט בית המדרש
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- הלכות עבודה זרה
- רמב"ם יומי – הלכות עבודה זרה – מפעל משנה תורה
הִלְכוֹת עֲבוֹדָה זָרָה וְחֻקּוֹת הַגּוֹיִים | |
יֵשׁ בִּכְלָלָן אַחַת וַחֲמִשִּׁים מִצְווֹת, שְׁתֵּי מִצְווֹת עֲשֵׂה וְתֵשַׁע וְאַרְבָּעִים מִצְווֹת לֹא תַעֲשֶׂה, וְזֶה הוּא פְּרָטָן: א) שֶׁלֹּא לִפְנוֹת אַחַר עֲבוֹדָה זָרָה. ב) שֶׁלֹּא לָתוּר אַחַר הִרְהוּר הַלֵּב וּרְאִיַּת הָעֵינַיִם. ג) שֶׁלֹּא לְגַדֵּף. ד) שֶׁלֹּא יַעֲבֹד אוֹתָהּ כְּדֶרֶךְ עֲבוֹדָתָהּ. ה) שֶׁלֹּא יִשְׁתַּחֲוֶה לָהּ. ו) שֶׁלֹּא לַעֲשׂוֹת פֶּסֶל לְעַצְמוֹ. ז) שֶׁלֹּא לַעֲשׂוֹת פֶּסֶל אֲפִלּוּ לַאֲחֵרִים. ח) שֶׁלֹּא לַעֲשׂוֹת צוּרוֹת אֲפִלּוּ לְנוֹאי. ט) שֶׁלֹּא לְהַדִּיחַ אֲחֵרִים אַחֲרֶיהָ. י) לִשְׂרֹף עִיר הַנִּדַּחַת. יא) שֶׁלֹּא לִבְנוֹתָהּ. יב) שֶׁלֹּא לֵהָנוֹת מִכָּל מָמוֹנָהּ. יג) שֶׁלֹּא לְהָסִית יָחִיד לְעָבְדָהּ. יד) שֶׁלֹּא לֶאֱהֹב הַמֵּסִית. טו) שֶׁלֹּא לַעֲזֹב שִׂנְאָתוֹ. יו*) שֶׁלֹּא לְהַצִּילוֹ. יז) שֶׁלֹּא לְלַמֵּד עָלָיו זְכוּת. יח) שֶׁלֹּא יִמָּנַע מִלְּלַמֵּד עָלָיו חוֹבָה. יט) שֶׁלֹּא לְהִתְנַבֵּא בִּשְׁמָהּ. כ) שֶׁלֹּא לִשְׁמֹעַ מִן הַמִּתְנַבֵּא בִּשְׁמָהּ. כא) שֶׁלֹּא לְהִתְנַבֵּא בְּשֶׁקֶר, וַאֲפִלּוּ בְּשֵׁם יי. כב) שֶׁלֹּא לָגוּר מֵהֲרִיגַת נְבִיא שֶׁקֶר. כג) שֶׁלֹּא לִשָּׁבַע בְּשֵׁם עֲבוֹדָה זָרָה. כד) שֶׁלֹּא לַעֲשׂוֹת אוֹב. כה) שֶׁלֹּא לַעֲשׂוֹת יִדְּעוֹנִי. כו) שֶׁלֹּא לְהַעֲבִיר לַמֹּלֶךְ. כז) שֶׁלֹּא לְהָקִים מַצֵּבָה. כח) שֶׁלֹּא לְהִשְׁתַּחֲווֹת עַל אֶבֶן מַשְׂכִּית. כט) שֶׁלֹּא לִטַּע אֲשֵׁרָה. ל) לְאַבֵּד עֲבוֹדָה זָרָה וְכָל הַנַּעֲשֶׂה בִּשְׁבִילָהּ. לא) שֶׁלֹּא לֵהָנוֹת בַּעֲבוֹדָה זָרָה וּבְכָל מְשַׁמְּשֶׁיהָ. לב) שֶׁלֹּא לֵהָנוֹת בְּצִפּוּיֵי נֶעֱבָד. לג) שֶׁלֹּא לִכְרֹת בְּרִית לְעוֹבְדֵי עֲבוֹדָה זָרָה. לד) שֶׁלֹּא לָחֹן עֲלֵיהֶן. לה) שֶׁלֹּא יֵשְׁבוּ בְּאַרְצֵנוּ. לו) שֶׁלֹּא לְהִדַּמּוֹת בְּמִנְהֲגוֹתָן וּבְמַלְבּוּשָׁן. לז) שֶׁלֹּא לְנַחֵשׁ. לח) שֶׁלֹּא לִקְסֹם. לט) שֶׁלֹּא לְעוֹנֵן. מ) שֶׁלֹּא לַחֲבֹר חֶבֶר. מא) שֶׁלֹּא לִדְרֹשׁ אֶל הַמֵּתִים. מב) שֶׁלֹּא לִשְׁאֹל בְּאוֹב. מג) שֶׁלֹּא לִשְׁאֹל בְּיִדְּעוֹנִי. מד) שֶׁלֹּא לְכַשֵּׁף. מה) שֶׁלֹּא לְהַקִּיף פְּאַת רֹאשׁ. מו) שֶׁלֹּא לְהַשְׁחִית פְּאַת זָקָן. מז) שֶׁלֹּא יַעֲדֶה אִישׁ עֲדִי אִשָּׁה. מח) שֶׁלֹּא תַּעֲדֶה אִשָּׁה עֲדִי אִישׁ. מט) שֶׁלֹּא לִכְתֹּב קַעֲקַע. נ) שֶׁלֹּא לְהִתְגּוֹדֵד. נא) שֶׁלֹּא לַעֲשׂוֹת קָרְחָה עַל מֵת. | מניין המצוות: א) שֶׁלֹּא לִפְנוֹת אַחַר עֲבוֹדָה זָרָה - שלא יעסיק מחשבתו בהבלי עבודה זרה, מפני שהעיון בהם "מעורר את הפתי לדרוש אותם ולעבדם" (סה"מ ל"ת י; להלן ב,ב-ג). ב שֶׁלֹּא לָתוּר אַחַר הִרְהוּר הַלֵּב וּרְאִיַּת הָעֵינַיִם - שלא לשוטט במחשבה עד שנאמין בהשקפות שהן נגד התורה, ונצטווינו "לעשות למחשבה גבול שתעמוד אצלו, והוא מצוות התורה ואזהרותיה" (סה"מ ל"ת מז; להלן ב,ג). ג לְגַדֵּף - לקלל את ה'. ז אֲפִלּוּ לַאֲחֵרִים - אפילו לגוי (סה"מ ל"ת ג). ח צוּרוֹת - פסלים. ט שֶׁלֹּא לְהַדִּיחַ אֲחֵרִים אַחֲרֶיהָ - שלא לקרוא לבני אדם לעבוד עבודה זרה ולזרז אותם לכך (סה"מ ל"ת טו). מדיח - לרבים. מסית - ליחיד (להלן מצוה יד). י עִיר הַנִּדַּחַת - עיר שרוב תושביה עבדו עבודה זרה. יא שֶׁלֹּא לִבְנוֹתָהּ - כפי שהייתה (סה"מ ל"ת כג; להלן ד,ח). יו*) - כך בכתבי היד. כא וַאֲפִלּוּ בְּשֵׁם יי - ואפילו מי שתוכן דבריו הוא נבואה שנאמרה לאדם אחר (סה"מ ל"ת כד; להלן ה,ח). כב לָגוּר - לפחד. כד לַעֲשׂוֹת אוֹב - אחד ממיני עבודה זרה, שמקטיר קטורת ועושה מעשים מסוימים, עד שהשואל שומע כאילו מישהו מדבר עמו בקול נמוך כמדבר בשם המתים (סה"מ ל"ת ח; להלן ו,א; פה"מ סנהדרין ז,ז). כה לַעֲשׂוֹת יִדְּעוֹנִי - אחד ממיני עבודה זרה, שמכניס עצם של עוף הנקרא 'ידוע' לתוך פיו ומגיד עתידות (סה"מ ל"ת ט; להלן ו,ב). כו לְהַעֲבִיר לַמֹּלֶךְ - להעביר בן או בת מעל האש לכבוד האליל העמוני מולך. כז מַצֵּבָה - עמוד המוצב כדי שיתכנסו סביבו כדרך עובדי עבודה זרה. ונאסרה המצבה אף אם היא עשויה כדי לעבוד בה את ה' (להלן ו,ו), "כדי שלא נתדמה בעבודתו יתעלה לעבודה זרה, לפי שכך היו עושים, בונים מצבות ושמים את הנעבדים עליהם" (סה"מ ל"ת יא). כח אֶבֶן מַשְׂכִּית - אבן שמשתחווים עליה, שאסור להשתחוות עליה גם לה', מלבד בבית המקדש (להלן ו,ו). ומילת 'משכית' היא לשון 'ראייה והסתכלות', מפני שבדרך כלל היו עליה פיתוחים מעשה אומן (סה"מ ל"ת יב; הפתיחה למו"נ, פירוש "משכיות כסף"). כט שֶׁלֹּא לִטַּע אֲשֵׁרָה - אסור לטעת אילן ליד המזבח או בכל העזרה (סה"מ יג; להלן ו,ט). ובכלל איסור זה "אילן שנטעו מתחילה שיהא נעבד" (להלן ח,ג), הקרוי כן על שם האלילה הכנענית אשרה, שעובדיה היו מדמים שהיא אלת האושר והרבייה, והיו נוטעים עצים לעבודתה. לב נֶעֱבָד - דבר שעבדו אותו כעבודה זרה. לד שֶׁלֹּא לָחֹן עֲלֵיהֶן - שלא לחמול עליהם, שלא ימצאו חן בעינינו, כגון שאסור לספר בשבחם (סה"מ ל"ת נ; להלן י,ד2). לז לְנַחֵשׁ - לעשות מעשה על פי מה שהמנחש צופה שיהיה בעתיד על פי אירוע מסוים (סה"מ ל"ת לג; להלן יא,ד). לח לִקְסֹם - להגיד עתידות, תוך כניסה למצב נפשי מסוים (סה"מ ל"ת לא; להלן יא,ו). לט לְעוֹנֵן - לייחס השפעה לעונה, לזמן (סה"מ ל"ת לב; להלן יא,ח-ט). מ לַחֲבֹר חֶבֶר - ללחוש הברות בלתי מובנות כדי להגן על האדם מפני מזיקים (סה"מ ל"ת לה; להלן יא,י). מא לִדְרֹשׁ אֶל הַמֵּתִים - לעשות מעשה מסוים כדי לדמות יצירת קשר עם המת ובקשת עצה ממנו, ובכלל זה מה שנקרא בימינו 'סיאנס' (סה"מ ל"ת לח; להלן יא,יג). מד לְכַשֵּׁף - לעשות מעשה כשפים, מעשה הבל המיוחס בשקר לכוח נסתר, שהוא כעבודה זרה. מה לְהַקִּיף פְּאַת רֹאשׁ - לגלח את קצות שיער הראש בתער. מו לְהַשְׁחִית פְּאַת זָקָן - לגלח את פאות זקן הפנים בתער. מז עֲדִי אִשָּׁה - קישוט של אישה. מט קַעֲקַע - כתובת צבעונית על העור הנעשית על ידי שריטה בו ומילוי מקום השריטה בצבע שאינו ניתן למחיקה (להלן יב,יא). נ לְהִתְגּוֹדֵד - לפצוע את הגוף לאות אבל. נא) לַעֲשׂוֹת קָרְחָה עַל מֵת - לתלוש שערות כאות אבל. • הערה: מצוות א-ג) מבוארות בפרק ב. ד-ח) פ"ג. ט-יב) פ"ד. יג-כג) פ"ה. כד-כט) פ"ו. ל-לא) פ"ז. לב) פ"ח-פ"ט. לג-לה) פ"י. לו-מד) פי"א. מה-נא) פי"ב. |
וּבֵאוּר כָּל הַמִּצְווֹת הָאֵלּוּ בִּפְרָקִים אֵלּוּ. | |
פֶּרֶק רִאשׁוֹןהתפתחות עבודה זרה ודרך האמת | |
תחילת עבודה זרה | |
א1 בִּימֵי אֱנוֹשׁ טָעוּ בְּנֵי הָאָדָם טָעוּת גְּדוֹלָה, וְנִבְעֲרָה עֲצַת חַכְמֵי אוֹתוֹ הַדּוֹר, וֶאֱנוֹשׁ עַצְמוֹ מִן הַטּוֹעִים. וְזוֹ הָיְתָה טָעוּתָם: אָמְרוּ: הוֹאִיל וְהָאֵל בָּרָא כּוֹכָבִים אֵלּוּ וְגַלְגַּלִּים אֵלּוּ לְהַנְהִיג אֶת הָעוֹלָם וּנְתָנָם בַּמָּרוֹם, וְחָלַק לָהֶם כָּבוֹד, וְהֵן שַׁמָּשִׁין הַמְּשַׁמְּשִׁין לְפָנָיו - רְאוּיִין הֵם לְשַׁבְּחָם וּלְפָאֲרָם וְלַחֲלֹק לָהֶם כָּבוֹד. וְזֶהוּ רְצוֹן הָאֵל בָּרוּךְ הוּא, לְגַדֵּל וּלְכַבֵּד מִי שֶׁגִּדְּלוֹ וְכִבְּדוֹ, כְּמוֹ שֶׁהַמֶּלֶךְ רוֹצֶה לְכַבֵּד עֲבָדָיו וְהָעוֹמְדִים לְפָנָיו, וְזֶה הוּא כְּבוֹדוֹ שֶׁלַּמֶּלֶךְ. | א1 אֱנוֹשׁ - נכדו של אדם הראשון (בראשית ד,כו). נִבְעֲרָה - נעשתה מטופשת. וְזוֹ הָיְתָה טָעוּתָם וכו' - ההנחה היא שאין בר דעת החושב שפסל ברא את העולם, אלא שהפסל הוא אמצעי להתחבר אל האלוהים. ונאסר כל אמצעי בין האדם לבין אלוהיו, כדי שלא יישכח האל (מו"נ א,א; א,לו). גַּלְגַּלִּים - לפי האסטרונומיה העתיקה, גרמים שמימיים כדוריים שקופים ובהם הכוכבים (לפירוט העניין ראה ההקדמה לפרק ג ביסודי התורה). שַׁמָּשִׁין - משרתים. |
א2 כֵּיוָן שֶׁעָלָה דָּבָר זֶה עַל לִבָּם, הִתְחִילוּ לִבְנוֹת לַכּוֹכָבִים הֵיכָלוֹת, וּלְהַקְרִיב לָהֶן קָרְבָּנוֹת, וּלְשַׁבְּחָם וּלְפָאֲרָם בִּדְבָרִים, וּלְהִשְׁתַּחֲווֹת לְמוּלָם, כְּדֵי לְהַשִּׂיג רְצוֹן הַבּוֹרֵא בְּדַעְתָּם הָרָעָה. וְזֶה הָיָה עִקַּר עֲבוֹדָה זָרָה. | א2 הֵיכָלוֹת - מבנים גדולים. עִקַּר - שורש, יסוד, תחילת. |
א3 וְכָךְ הֵם אוֹמְרִים עוֹבְדֶיהָ הַיּוֹדְעִים עִקָּרָהּ; לֹא שֶׁהֵן אוֹמְרִים שֶׁאֵין שָׁם אֱלוֹהַּ אֶלָּא כּוֹכָב זֶה. הוּא שֶׁיִּרְמְיָהוּ אוֹמֵר: "מִי לֹא יִרָאֲךָ מֶלֶךְ הַגּוֹיִם כִּי לְךָ יָאָתָה, כִּי בְכָל חַכְמֵי הַגּוֹיִם וּבְכָל מַלְכוּתָם מֵאֵין כָּמוֹךָ. וּבְאַחַת יִבְעֲרוּ וְיִכְסָלוּ - מוּסַר הֲבָלִים עֵץ הוּא" (ירמיה י,ז-ח). כְּלוֹמַר: הַכֹּל יוֹדְעִים שֶׁאַתָּה הוּא הָאֵל לְבַדְּךָ, אֲבָל טָעוּתָם וּכְסִילוּתָם - שֶׁמְּדַמִּים שֶׁזֶּה הַהֶבֶל רְצוֹנְךָ הוּא. | א3 אֵין שָׁם - אין. המילה 'שם' היא מילת קישור שתורגמה מהסגנון הערבי, ואינה ציון מקום. מֶלֶךְ הַגּוֹיִם - מלך על כל האנושות. לְךָ יָאָתָה - לך נאה (היראה). וּבְאַחַת יִבְעֲרוּ וְיִכְסָלוּ וכו' - ובדבר אחד הם טיפשים, שתורתם (מוסרם) הבל, שהם מבקשים לעבוד אותך באמצעות פסל עץ. |
השלב השני | |
ב1 וְאַחַר שֶׁאָרְכוּ הַיָּמִים, עָמְדוּ בִּבְנֵי הָאָדָם נְבִיאֵי שֶׁקֶר, וְאָמְרוּ שֶׁהָאֵל צִוָּה לָהֶם וְאָמַר לָהֶם 'עִבְדוּ כּוֹכָב פְּלוֹנִי', אוֹ 'כָּל הַכּוֹכָבִים', 'וְהַקְרִיבוּ לוֹ וְנַסְּכוּ לוֹ כָּךְ וְכָךְ, וּבְנוּ לוֹ הֵיכָל, וַעֲשׂוּ צוּרָתוֹ כְּדֵי לְהִשְׁתַּחֲווֹת לָהּ כָּל הָעָם, הַנָּשִׁים וְהַקְּטַנִּים וּשְׁאָר עַם הָאָרֶץ'. וּמוֹדִיעַ לָהֶם צוּרָה שֶׁבָּדָה מִלִּבּוֹ, וְאוֹמֵר: זוֹ הִיא צוּרַת הַכּוֹכָב הַפְּלוֹנִי שֶׁהוֹדִיעוּהוּ בִּנְבוּאָתוֹ. | ב1 וְנַסְּכוּ לוֹ - צְקו על מזבחו לכבודו נוזלים, כגון יין. וַעֲשׂוּ צוּרָתוֹ - פסל הקשור לכוכב (מו"נ ג,כט). שֶׁבָּדָה מִלִּבּוֹ - שהמציא אותה מדעתו. |
ב2 וְהִתְחִילוּ עַל דֶּרֶךְ זוֹ לַעֲשׂוֹת צוּרוֹת בַּהֵיכָלוֹת, וְתַחַת הָאִילָנוֹת, וּבְרָאשֵׁי הֶהָרִים, וְעַל הַגְּבָעוֹת. וּמִתְקַבְּצִין וּמִשְׁתַּחֲוִים לָהֶם, וְאוֹמְרִים לְכָל הָעָם שֶׁזּוֹ הַצּוּרָה מְטִיבָה וּמְרֵעָה, וְרָאוּי לְעָבְדָהּ וּלְיִרְאָה מִמֶּנָּה. וְהַכּוּמָרִין אוֹמְרִים לָהֶם שֶׁ'בַּעֲבוֹדָה זוֹ תִּרְבּוּ וְתַצְלִיחוּ', וַ'עֲשׂוּ כָּךְ וְכָךְ', וְ'אַל תַּעֲשׂוּ כָּךְ וְכָךְ'. | ב2 שֶׁזּוֹ הַצּוּרָה מְטִיבָה וּמְרֵעָה וכו' - כדי לשלוט על העם (פה"מ ע"ז ד,ז; להלן יא,טז1). וכדי למחות טעות זו, קבע ה' שדווקא עבודה זרה תביא למניעת הטובה (מו"נ ג,ל). הַכּוּמָרִין - כוהני (שמשי) עבודה זרה. |
השלב השלישי | |
ב3 וְהִתְחִילוּ כּוֹזְבִים אֲחֵרִים לַעֲמֹד וְלוֹמַר שֶׁהַכּוֹכָב עַצְמוֹ אוֹ הַגַּלְגַּל עַצְמוֹ אוֹ הַמַּלְאָךְ דִּבֵּר עִמָּהֶם וְאָמַר לָהֶם 'עִבְדוּנִי בְּכָךְ וְכָךְ' וְהוֹדִיעַ לָהֶם דֶּרֶךְ עֲבוֹדָתוֹ, וַ'עֲשׂוּ כָּךְ', וְ'אַל תַּעֲשׂוּ כָּךְ'. וּפָשַׁט דָּבָר זֶה בְּכָל הָעוֹלָם - לַעֲבֹד אֶת הַצּוּרוֹת בַּעֲבוֹדוֹת מְשֻׁנּוֹת זוֹ מִזּוֹ, וּלְהַקְרִיב לָהֶן וּלְהִשְׁתַּחֲווֹת. | ב3 מַלְאָךְ - שליח האל, כוח בהנהגת האל (מו"נ ב,ו). |
ב4 וְכֵיוָן שֶׁאָרְכוּ הַיָּמִים, נִשְׁתַּקַּע הַשֵּׁם הַנִּכְבָּד וְהַנּוֹרָא מִפִּי כָּל הַיְּקוּם וּמִדַּעְתָּם, וְלֹא הִכִּירוּהוּ. וְנִמְצְאוּ כָּל עַם הָאָרֶץ וְהַנָּשִׁים וְהַקְּטַנִּים אֵינָם יוֹדְעִים אֶלָּא הַצּוּרָה שֶׁלְּעֵץ וָאֶבֶן וְהַהֵיכָל שֶׁלְּבִנְיָן שֶׁנִּתְחַנְּכוּ מִקַּטְנוּתָם לְהִשְׁתַּחֲווֹת לָהֶן וּלְעָבְדָן וּלְהִשָּׁבַע בִּשְׁמָן. | |
ב5 וְהַחֲכָמִים שֶׁהָיוּ בָּהֶם, כְּגוֹן הַכּוּמָרִים וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן, מְדַמִּין שֶׁאֵין שָׁם אֱלוֹהַּ אֶלָּא הַכּוֹכָבִים וְהַגַּלְגַּלִּים שֶׁנַּעֲשׂוּ הַצּוּרוֹת הָאֵלּוּ בִּגְלָלָם וְלִדְמוּתָן. אֲבָל צוּר הָעוֹלָמִים - לֹא הָיָה שָׁם מַכִּירוֹ וְלֹא יוֹדְעוֹ אֶלָּא יְחִידִים בָּעוֹלָם, כְּגוֹן חֲנוֹךְ וּמְתוּשֶׁלַח וְנֹחַ וְשֵׁם וָעֵבֶר. וְעַל דֶּרֶךְ זוֹ הָיָה הָעוֹלָם מִתְגַּלְגֵּל וְהוֹלֵךְ, עַד שֶׁנּוֹלַד עַמּוּדוֹ שֶׁלָּעוֹלָם, שֶׁהוּא אַבְרָהָם אָבִינוּ עָלָיו הַשָּׁלוֹם. | ב5 צוּר הָעוֹלָמִים - מקור הבריאה (מו"נ א,טז). |
אברהם אבינו | |
ג1 כֵּיוָן שֶׁנִּגְמַל אֵיתָן זֶה, הִתְחִיל לְשׁוֹטֵט בְּדַעְתּוֹ וְהוּא קָטָן, וּלְחַשֵּׁב בַּיּוֹם וּבַלַּיְלָה, וְהָיָה תָּמֵהַּ, הֵיאַךְ אֶפְשָׁר שֶׁיִּהְיֶה הַגַּלְגַּל הַזֶּה נוֹהֵג תָּמִיד וְלֹא יִהְיֶה לוֹ מַנְהִיג, וּמִי יְסַבֵּב אוֹתוֹ, לְפִי שֶׁאִי אֶפְשָׁר שֶׁיְּסַבֵּב אֶת עַצְמוֹ. וְלֹא הָיָה לוֹ לֹא מְלַמֵּד וְלֹא מוֹדִיעַ דָּבָר, אֶלָּא מֻשְׁקָע בְּאוּר כַּשְׂדִּים בֵּין עוֹבְדֵי עֲבוֹדָה זָרָה הַטִּפְּשִׁים. | ג1 אֵיתָן - יסוד, מלשון הפסוק "והאיתנים מוסדי ארץ" (מיכה ו,ב), אחד מכינויו של אברהם אבינו, כמו 'עמודו של עולם'. אוּר כַּשְׂדִּים - העיר שגדל בה אברהם אבינו. |
ג2 וְאָבִיו וְאִמּוֹ וְכָל הָעָם עוֹבְדִין עֲבוֹדָה זָרָה, וְהוּא הָיָה עוֹבֵד עִמָּהֶם, וְלִבּוֹ מְשׁוֹטֵט וּמֵבִין, עַד שֶׁהִשִּׂיג דֶּרֶךְ הָאֱמֶת וְהֵבִין קַו הַצֶּדֶק מִדַּעְתּוֹ הַנְּכוֹנָה, וְיָדַע שֶׁיֵּשׁ שָׁם אֱלוֹהַּ אֶחָד, וְהוּא מַנְהִיג הַגַּלְגַּל, וְהוּא בָּרָא הַכֹּל, וְאֵין בְּכָל הַנִּמְצָא אֱלוֹהַּ חוּץ מִמֶּנּוּ. | ג2 לִבּוֹ מְשׁוֹטֵט - מחשבתו מתבוננת וחוקרת. |
ג3 וְיָדַע שֶׁכָּל הָעָם טוֹעִים, וְדָבָר שֶׁגָּרַם לָהֶם לְטָעוּת - זֶה שֶׁעוֹבְדִים אֶת הַכּוֹכָבִים וְאֶת הַצּוּרוֹת עַד שֶׁאָבַד הָאֱמֶת מִדַּעְתָּם. וּבֶן אַרְבָּעִים שָׁנָה הִכִּיר אַבְרָהָם אֶת בּוֹרְאוֹ. | |
ג4 כֵּיוָן שֶׁהִכִּיר וְיָדַע, הִתְחִיל לְהָשִׁיב תְּשׁוּבוֹת עַל בְּנֵי אוּר כַּשְׂדִּים וְלַעֲרֹךְ דִּין עִמָּהֶם, וְלוֹמַר שֶׁ'אֵין זוֹ דֶּרֶךְ הָאֱמֶת שֶׁאַתֶּם הוֹלְכִים בָּהּ'. וְשִׁבֵּר אֶת הַצְּלָמִים, וְהִתְחִיל לְהוֹדִיעַ לָעָם שֶׁאֵין רָאוּי לַעֲבֹד אֶלָּא לֶאֱלוֹהַּ הָעוֹלָם, וְלוֹ רָאוּי לְהִשְׁתַּחֲווֹת וּלְהַקְרִיב וּלְנַסֵּךְ, כְּדֵי שֶׁיַּכִּירוּהוּ כָּל הַבְּרוּאִים הַבָּאִים. וְרָאוּי לְאַבֵּד וּלְשַׁבֵּר כָּל הַצּוּרוֹת, כְּדֵי שֶׁלֹּא יִטְעוּ בָּהֶן כָּל הָעָם כְּמוֹ אֵלּוּ שֶׁהֵם מְדַמִּים שֶׁאֵין שָׁם אֱלוֹהַּ אֶלָּא אֵלּוּ. | ג4 לְהָשִׁיב תְּשׁוּבוֹת - להקשות קושיות. הַצְּלָמִים - הפסלים, שחשבו להתחבר באמצעותם למהות הרוחנית (מו"נ א,א). |
ג5 כֵּיוָן שֶׁגָּבַר עֲלֵיהֶם בִּרְאָיוֹתָיו, בִּקֵּשׁ הַמֶּלֶךְ לְהָרְגוֹ; נַעֲשָׂה לוֹ נֵס, וְיָצָא לְחָרָן, וְהִתְחִיל לַעֲמֹד וְלִקְרוֹת בְּקוֹל גָּדוֹל לְכָל הָעָם וּלְהוֹדִיעָם שֶׁיֵּשׁ אֱלוֹהַּ אֶחָד לְכָל הָעוֹלָם, וְלוֹ רָאוּי לַעֲבֹד. וְהָיָה מְהַלֵּךְ וְקוֹרֵא וּמְקַבֵּץ הָעָם מֵעִיר לְעִיר וּמִמַּמְלָכָה לְמַמְלָכָה, עַד שֶׁהִגִּיעַ לְאֶרֶץ כְּנַעַן וְהוּא קוֹרֵא, שֶׁנֶּאֱמַר: "וַיִּקְרָא שָׁם בְּשֵׁם יי אֵל עוֹלָם" (בראשית כא,לג). | ג5 בִּרְאָיוֹתָיו - בהוכחותיו. בְּשֵׁם יי אֵל עוֹלָם - הכרזתו של אברהם לכל העולם שבורא העולם הוא ה'. בהכרזה זו פותח הרמב"ם כל אחד מספריו. |
ג6 וְכֵיוָן שֶׁהָיוּ הָעָם מִתְקַבְּצִין לוֹ וְשׁוֹאֲלִין לוֹ עַל דְּבָרָיו - הָיָה מוֹדִיעַ לְכָל אֶחָד וְאֶחָד לְפִי דַּעְתּוֹ עַד שֶׁיַּחֲזִירֵהוּ לְדֶרֶךְ הָאֱמֶת, עַד שֶׁנִּתְקַבְּצוּ אֵלָיו אֲלָפִים וּרְבָבוֹת, וְהֵם 'אַנְשֵׁי בֵּית אַבְרָהָם' (שם יז,כג). וְשָׁתַל בְּלִבָּם הָעִקָּר הַגָּדוֹל הַזֶּה, וְחִבֵּר בּוֹ סְפָרִים, וְהוֹדִיעוֹ לְיִצְחָק בְּנוֹ. וְיָשַׁב יִצְחָק מְלַמֵּד וּמַחֲזִיר. וְיִצְחָק הוֹדִיעוֹ לְיַעֲקֹב, וּמִנָּהוּ לְלַמֵּד, וְיָשַׁב מְלַמֵּד וּמַחֲזִיר כָּל הַנִּלְוִים אֵלָיו. | ג6 וְהֵם אַנְשֵׁי בֵּית אַבְרָהָם - כפי שנזכרו בפסוק, שמל אותם אברהם. מְלַמֵּד וּמַחֲזִיר - את האנשים לדרך האמת. |
אומה היודעת את ה' | |
ג7 וְיַעֲקֹב אָבִינוּ לִמֵּד בָּנָיו כֻּלָּם, וְהִבְדִּיל לֵוִי, וּמִנָּהוּ רֹאשׁ, וְהוֹשִׁיבוֹ בִּישִׁיבָה לְלַמֵּד דֶּרֶךְ יי וְלִשְׁמֹר מִצְווֹת אַבְרָהָם. וְצִוָּה אֶת בָּנָיו שֶׁלֹּא יַפְסִיקוּ מִבְּנֵי לֵוִי מְמֻנֶּה אַחַר מְמֻנֶּה, כְּדֵי שֶׁלֹּא יִשְׁתַּכַּח הַלִּמּוּד. | ג7 מְמֻנֶּה - ראש ישיבה, ללמד. |
ג8 וְהָיָה הַדָּבָר הוֹלֵךְ וּמִתְגַּבֵּר בִּבְנֵי יַעֲקֹב וּבַנִּלְוִים עֲלֵיהֶם, וְנַעֲשֵׂית בָּעוֹלָם אֻמָּה שֶׁהִיא יוֹדַעַת אֶת יי. עַד שֶׁאָרְכוּ הַיָּמִים לְיִשְׂרָאֵל בְּמִצְרַיִם, וְחָזְרוּ לִלְמֹד מַעֲשֵׂיהֶן וְלַעֲבֹד עֲבוֹדָה זָרָה כְּמוֹתָן, חוּץ מִשֵּׁבֶט לֵוִי, שֶׁעָמַד בְּמִצְוַת אָבוֹת. וּמֵעוֹלָם לֹא עָבַד שֵׁבֶט לֵוִי עֲבוֹדָה זָרָה. | |
ג9 וְכִמְעַט קָט הָיָה, וְהָעִקָּר שֶׁשָּׁתַל אַבְרָהָם נֶעֱקַר, וְחוֹזְרִין בְּנֵי יַעֲקֹב לְטָעוּת הָעַמִּים וּתְעִיָּתָם. וּמֵאַהֲבַת יי אוֹתָנוּ וּמִשָּׁמְרוֹ אֶת הַשְּׁבוּעָה לְאַבְרָהָם אָבִינוּ - עָשָׂה מֹשֶׁה רַבֵּנוּ וְרַבָּן שֶׁלְּכָל הַנְּבִיאִים, וּשְׁלָחוֹ. | ג9 וְכִמְעַט קָט - זמן מועט. לְטָעוּת הָעַמִּים וּתְעִיָּתָם - לשגיאתם ולאבדן דרכם. עָשָׂה מֹשֶׁה - כלשון הכתוב (שמואל א יב,ו). |
ג10 כֵּיוָן שֶׁנִּתְנַבֵּא מֹשֶׁה רַבֵּנוּ, וּבָחַר יי בְּיִשְׂרָאֵל לְנַחֲלָה - הִכְתִּירָן בְּמִצְווֹת, וְהוֹדִיעָן דֶּרֶךְ עֲבוֹדָתוֹ, וּמַה יִּהְיֶה מִשְׁפַּט עֲבוֹדָה זָרָה וְכָל הַטּוֹעִין אַחֲרֶיהָ. |
מתוך המהדורה המבוארת של מפעל משנה תורה - ספר המדע.
שיתוף פעולה בין אתר ישיבה ומפעל משנה תורה
מפעל משנה תורה
http://www.mishnetorah.co.il
[email protected]
077-4167003
מהדיר מבאר ועורך ראשי: הרב יוחאי מקבילי
עורכי משנה: הלל גרשוני, ד"ר יחיאל קארה, הרב דביר טל, הרב רועי דובקין
(c) כל הזכויות שמורות.
רמב"ם יומי – הלכות עבודה זרה – מפעל משנה תורה (12)
מפעל משנה תורה
1 - הלכות עבודה זרה א
2 - הלכות עבודה זרה ב
3 - הלכות עבודה זרה ג
טען עוד

רמב"ם יומי – הלכות עבודה זרה – מפעל משנה תורה הלכות עבודה זרה ח
מתוך המהדורה המבוארת של מפעל משנה תורה

רמב"ם יומי – הלכות עבודה זרה – מפעל משנה תורה הלכות עבודה זרה ב
מתוך המהדורה המבוארת של מפעל משנה תורה

רמב"ם יומי – הלכות עבודה זרה – מפעל משנה תורה הלכות עבודה זרה ג
מתוך המהדורה המבוארת של מפעל משנה תורה

רמב"ם יומי – הלכות עבודה זרה – מפעל משנה תורה הלכות עבודה זרה ה
מתוך המהדורה המבוארת של מפעל משנה תורה

שלושה שותפים בזוגיות: מה למדנו מהאבות והאימהות?

הלכות נתינה בפורים

הלכות פורים משולש: מה עושים בכל יום?

תחילת החורבן: ביטול קרבן התמיד

מה יש לנו ללמוד משנתיים של מלחמה?

למה ללמוד גמרא?

יום כיפור - איך נדע מי פטור מהצום?

מהי אמונה?

הלכות קבלת שבת מוקדמת

איך נהנים כשעובדים קשה?

"בזאת התורה" - איזו תורה?
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר

חקת סוד האמונה, השמחה והשורש האלוהי
שיחת מוצ"ש פרשת חוקת
תיקון טומאת המוות, עניינה של האמונה והשמחה לאור חטאו של משה רבנו, יחס האמצעים למקורם - שיויתי ה' לנגדי תמיד, ביאור דברי חז"ל הפסוק "את והב בסופה..."

אור החיים על הפרשה המשך חטא משה רבינו לפי אור החיים
אור החיים על פרשת חוקת חלק ב'
האור החיים מביא על פי מדרש ארבע שגגות שמשה שגג, ומסביר איך משה רבינו טעה.

אור החיים על הפרשה חטא משה רבינו
אור החיים על פרשת חוקת חלק א'
בני ישראל התלוננו כמה טענות למשה על זה שמשה לקח אותם דרך המדבר. עשרה פירושים לחטא משה רבנו לפי מפרשי התורה, והאור החיים דוחה את כולם.

צבא גבולות המחנה
סוגיית ההפרדה המגדרית בצבא אינה דומה לעבודה משותפת של גברים ונשים בחיים האזרחיים. תנאי הלחימה, הצפיפות והקרבה הממושכת יוצרים מציאות ייחודית שבה שאלת הגבולות ודיני צניעות מקבלים משמעות אחרת

רביבים העבודה - תפקיד האדם בעולם
חובה על האב ללמד את בנו אומנות, כלומר מקצוע | גם אם הבן יבחר להקדיש את חייו לתורה, עדיין מוטל על האב ללמד את בנו אומנות | הברכה שה' מביא לאדם מגיעה על ידי חריצותו של האדם בעבודתו | ההתבטלות מעבודה כרוכה באיסורי תורה ובחילול השם | ההתבטלות מעבודה היא התבטלות מאחד מתפקידיו היסודיים של האדם, שנברא "לעובדה ולשומרה", ומביאה את האדם לידי עבירה

פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת חקת
וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ טוֹב. מהי שמה המקורי של ארץ טוב ומדוע שינו את שמה | האם יש הבדל בקריאת התורה בין שירת הים, שירת הבאר ושירת משה בפרשת האזינו | מה הטעם שמשה רבינו הניח את נחש הנחושת על עמדו, ורק חזקיהו מלך יהודה עמד ושברו שלא יוכלו לעבוד אותו | ראיה בפרשה שבכל ארבעים שנה שהיו בני ישראל במדבר לא היה רוצח נפש בשגגה. ועוד!

אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א יסוד ועיקר העבודה הרוחנית
דרך הקודש ג' פסקה ה-ו
הרב מבאר כי יסוד העבודה הרוחנית מושתת על אמונה והכרת הערך היחסי והתלות המוחלטת של העולם והאדם בבוראו. בנוסף, הרב מסביר כיצד מודעות עמוקה זו מובילה לתהליך מתמיד של התעלות ודביקות באור האלוקי, ששיאו והשלמתו באים לידי ביטוי בהפיכת הרע לטוב והחושך לאור.

מאמר שלישי גבולות ההיגיון במצוות כיבוד הורים
מאמר שלישי המשך סיכום פסקה ז'
השיעור בוחן את גבולות ההיגיון בקיום מצוות שנדמות שכלתניות, כמו כיבוד אב ואם וברית מילה, תוך הדגשה שיהודים מקיימים אותן כגזירה אלוקית מוחלטת שמעבר לטבע האנושי. דרך עיון בסוגיות מהגמרא, פסיקות הרמב"ם והסברי ספר הכוזרי, מודגשת המסירות והשמחה העל-טבעית הנדרשות במצוות אלו.

יסודות הש"ס יסודות דיני הקדשות
דיני ההקדשות אינם קשורים רק לסדר קדשים, אלא גם לנדרים ולדיני ממונות. בשיעור מובאות החלוקות הבסיסיות בין קדושת דמים לקדושת הגוף, קדושת פה וקדושת כלי, קניין הגוף וקניין פירות, החלוקות המקבילות והיחס ביניהן.

אורות התשובה - הרב הראל כהן החיבור בין תשובת היחיד לתיקון העולם
אורות התשובה פרק ה, פסקה ז-ח
ישנה דו- סטריות בין הדחף של העולם לתשובה והתקדמות לבין תשובת האדם ורצונו להיטיב: הן מעוררות זו את זו בהדדיות.

אורות ישראל ותחייתו בין הרצון הטוב להדרכה האלוהית
השיעור עוסק במגבלותיו של "הרצון הטוב" כשהוא מנותק מהדרכה מעשית, ומבקר את הנצרות שבחרה להישען עליו בלבד תוך נטישת חוקי התורה והמצוות. לעומת זאת, מודגש כי תפקידה של כנסת ישראל הוא לחבר את הרצון הטוב הפנימי אל ההדרכה והחוקיות האלוהית, ובכך לסלול את הדרך לתיקון ולהארת אומות העולם כולן.

















