ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- לימוד יומי באמונה
- נצח ישראל למהר"ל
וּבְפֶרֶק קַמָּא דְּתַעֲנִית (ה, א) אָמַר לֵיהּ רַב יִצְחָק: 1 מַהוּ דִּכְתִיב (ירמיה ב, יג): כִּי שְׁתַּיִם רָעוֹת עָשָׂה עַמִּי, 2 תַּרְתֵּין הוּא דְּהָוֵי, עֶשְׂרִים וְתַרְתֵּין* שְׁבוּקוּ לְהוּ? הָכִי אֲמַר רַבִּי יוֹחָנָן: אַחַת שֶׁהִיא שְׁקוּלָה כִּשְׁתַּיִם, 3 וּמַאי נִיהוּ, עֲבוֹדָה זָרָה, דִּכְתִיב (שם): אֹתִי עָזְבוּ מְקוֹר מַיִם חַיִּים לַחְצֹב לָהֶם בּוֹרוֹת נִשְׁבָּרִים, וּכְתִיב (שם י-יא): כִּי עִבְרוּ אִיֵּי כִתִּיִּים וּרְאוּ, וְקֵדָר שִׁלְחוּ וְהִתְבּוֹנְנוּ מְאֹד, הַהֵימִיר גּוֹי אֱלֹהִים וְהֵמָּה לֹא אֱלֹהִים?! וְעַמִּי הֵמִיר כְּבוֹדִי בְּלֹא יוֹעִיל. תָּנָא, כֻּתִּיִּים עוֹבְדִים לָאֵשׁ, וְקֵדָרִים עוֹבְדִים לַמַּיִם, וְאַף עַל גַּב שֶׁיּוֹדְעִים שֶׁהַמַּיִם מְכַבִּין הָאֵשׁ, לֹא הֵמִירוּ אֱלֹהֵיהֶם, וְעַמִּי הֵמִיר כְּבוֹדוֹ בְּלֹא יוֹעִיל, עַד כָּאן. וּבֵאוּר עִנְיָן זֶה, כִּי הָאָדָם בּוֹחֵר לוֹ אֱלֹהוּת אֲשֶׁר 4 יְדַמֶּה אֲשֶׁר הוּא לְחֶלְקוֹ. כִּי יֵשׁ אֻמָּה אֲשֶׁר חוֹשֶׁבֶת בְּדַעְתָּהּ שֶׁהִיא לְחֵלֶק הָאֵשׁ. וּלְכָךְ כָּל אֻמָּה בָּחֲרָה לֵאלֹהוּת כְּפִי אֲשֶׁר בְּמַחְשַׁבְתָּהּ, אֲשֶׁר הִיא לְחֶלְקָהּ. וְאַף כִּי יוֹדְעִים כִּי יֵשׁ כֹּחַ יוֹתֵר חָשׁוּב, שֶׁגּוֹבֵר עַל הַכֹּחַ אֲשֶׁר הוּא לַחֵלֶק שֶׁלָּהֶם, וְסוֹף סוֹף כַּאֲשֶׁר בְּמַחְשַׁבְתָּם שֶׁהֵם לְחֵלֶק אוֹתוֹ כֹּחַ, אֵין מְמִירִין אוֹתוֹ. וְיִשְׂרָאֵל, שֶׁהֵם לְחֵלֶק הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, כַּאֲשֶׁר אָמַר הַכָּתוּב בְּכַמָּה מְקוֹמוֹת, וְהוּא יִתְבָּרַךְ מוֹשֵׁל עַל כֹּל, וְהֵמִירוּ אֶת כְּבוֹדוֹ 5 בְּלֹא יוֹעִיל, אֲשֶׁר הֵם אֵינָם לְחֶלְקָן שֶׁל יִשְׂרָאֵל. הֲרֵי שְׁתַּיִם רָעוֹת: 6 כִּי אֵינָם רַק* לְחֵלֶק הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, וְהֵמִירוּ אוֹתוֹ בְּלֹא יוֹעִיל.
___________________________________
בפרק ראשון של מסכת תענית, שאל רב נחמן את רבי יצחק, 1 מהו שנאמר כי שתים רעות עשה עמי, 2 רק שנים?! עשרים וארבע עבירות עברו, מדוע לא החשיבו להם עשרים ושתים* נוספות? אמר לו, כך אמר רבי יוחנן, עברו אחת שהיא חשובה כשתים, 3 ואיזו זו? עבודה זרה. שנאמר: אותי עזבו מקור מים חיים לחצוב להם בורות נשברים, ונאמר: כי עברו איי כתיים וראו, וקדר שלחו והתבוננו מאד, ההימיר גוי אלוהים והמה לא אלוהים ועמי המיר כבודו בלא יועיל. שנינו, הכותיים עובדים לאש, והקדרים עובדים למים, ואף על פי שיודעים שהמים מכבים את האש לא המירו אלוהיהם. ועמי, המיר כבודו בלא יועיל. ביאור דבריהם, אדם בוחר לו אלוהים, אשר 4 לפי דמיונו הוא שייך לכוחו של אותו אלוה. יש אומה שחושבת שהיא שייכת לאש, ולכן היא בוחרת אלוה אשר לדעתה ממונה על האש. וכך כל אומה ואומה בוחרת אלוה אשר לפי דמיונה היא שייכת לחלקו. ואף שכל אומה יודעת כי יש כוח שגובר על הכוח שהיא שייכת אליו, אבל מכיוון שהיא שייכת לחלקו של כוח זה, אין היא ממירה אותו באחר. ישראל הם בחלקו של השם יתברך, כמו שנאמר בתורה בכמה מקומות, והוא יתברך מושל על הכל, וישראל המיר כבודו 5 באל אשר לא יועיל, ושאינו שייך לחלק ישראל. הרי כאן שתי רעות: האחת, 6 ישראל שייכים לחלק ה' ועזבוהו. והשנית, בחרו באל אשר לא יועיל.
[ עֶשְׂרִים וְתַרְתֵּין - שהרי עברו על כ"ד ספרי התנ"ך (רש"י). רַק – אלא.]
נצח ישראל למהר"ל (120)
בשביל הנשמה
12 - לימוד שבועי באמונה ט ניסן - טו ניסן תשע"ה
13 - פרק ב' חלק ג'
14 - פרק ב' חלק ד'
טען עוד
ביאורים
עתה המהר"ל מפנה אותנו אל עולם האנושות. ירמיה הנביא אומר: "כִּי שְׁתַּיִם רָעוֹת עָשָׂה עַמִּי" (ירמיה ב, יג). אמירה זו אומרת דרשני, וכי חטאי ישראל היו רק שניים? ומה לגבי כל שאר העבירות? רבי יוחנן מבאר שכוונת ירמיה היא לחטא עבודה זרה, שהוא חטא השקול כשניים, הסיבה לכך היא משום שיש בו שני דברים – עזיבת ה' שהוא מקור מים חיים, והליכה לבורות ריקים ונשברים. ירמיה ממשיך ואומר שאף עובדי העבודה זרה לא מחליפים את אלוהיהם, וזאת אע"פ שיודעים את חולשתה של העבודה זרה – דוגמת המים שמכבים את האש.
מדוע אין עובדי האש מחליפים את אלוהיהם? הרי המים יותר חזקים מהאש? שאלה זו מתבססת על הנחת יסוד שכשהאדם מחפש אלוהים, הוא מחפש – כוח ; את הכוח הכי חזק. כוח שייתן לו עושר, חוכמה ובריאות, ויגן עליו מפגעי העולם. אולם, זה לא מה שהאנושות מחפשת, שהרי עובדי האש יודעים שהמים מכבים את האש, ואם-כן הם יודעים שכוח האש מוגבל, ובכל זאת הם עובדים דווקא את האש; מדוע? המהר"ל רואה תופעה זו ומסביר – האנושות מחפשת את האלוהים בתוכה! האדם מחפש את ' חלקו '; החלק שלי הוא מה שאני שייך אליו, מה שמעצים אותי, את תכונותיי ואת אישיותי. הכותי חשב שנפשו היא נפש של אש, ולכן חשב שלא יוכל לבנות את עצמו על ידי המים, גם אם המים יותר חזקים מהאש. לדוגמא, יש אדם שהוא 'אש', אדם תוסס שפועל ברעש ובהחצנה, ויש אדם שפועל בשקט כלפי פנים. האדם מסוג ה'אש', לא יכול לקחת לו כמורה ומדריך אדם שכולו שקט ופנימיות – זה לא מה שיבנה אותו.
וכשם שהדבר נכון באדם כך גם באומה. אומה שואפת להעצים את עצמה, את תרבותה ואופייה, ועל פי זה היא בוחרת את מי שינהיג ויפתח אותה. יש אומה שתפתח את הספורט ונוחות החיים, ויש אומה שתשקיע בחינוך בקידום החברה – תלוי לאן נפש האומה שייכת.
גם עם ישראל היה צריך לחפש את עצמו, והיות ו"חלק ה' עמו", נפשו היא נפש אלוקית, הוא היה צריך לדבוק בה'. זו הסיבה שכשחטא ישראל בעבודה זרה, ביצע שתי רעות. האחת בכך שעבודה זרה אין בה כדי לבנות ולקדם שום דבר, בשונה מההליכה אחר ה'; והשנייה, עם ישראל הפסיד את היכולת להופיע את עצמו תמורת התנהגות שאינה מבטאת את סגולתו הפנימית. אם-כן, לא רק שעם ישראל עזב את ה' יתברך שהוא חלקו, אלא הוא הלך אחרי עבודה זרה שאין היא מתאימה להם, וכלל אינה מועילה להם.
הרחבות
* עם ישראל וארץ ישראל – חלקו של ה'
וְיִשְׂרָאֵל, שֶׁהֵם לְחֵלֶק הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ. המהר"ל מסביר שדווקא עם ישראל הם חלקו של ה'. ברמב"ן מתבאר רעיון זה. הוא מסביר שעובדה זו באה לידי ביטוי בקשר שבין עם ישראל לבין ארץ ישראל: "והנה השם הנכבד הוא אלהי האלהים ואדוני האדונים לכל העולם, אבל ארץ ישראל אמצעות הישוב היא נחלת ה' מיוחדת לשמו , לא נתן עליה מן המלאכים קצין שוטר ומושל בהנחילו אותה לעמו המיחד שמו זרע אוהביו, וזהו שאמר "והייתם לי סגולה מכל העמים כי לי כל הארץ" [שמות יט, ה], וכתיב "והייתם לי לעם ואנכי אהיה לכם לאלהים" [ירמיה יא, ד], לא שתהיו אתם אל אלהים אחרים כלל" [ויקרא יח, כה]. על אף שכל העולם נתון תחת ההשגחה האלוהית, ניתנו תפקידים פרטיים לכל אחד מהעמים ולכל אחת מהארצות. לכל עם, חוץ מלישראל, מלאך מיוחד המרכז את התפקידים הפרטיים האלה. עם ישראל וארץ ישראל מתייחדים בכך שאין להם תפקיד פרטי ומלאך פרטי ששייך רק להם, אלא הם קשורים אל הבורא באופן ישיר, ומכוונים לעשות את רצונו באופן כולל.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
האזינו האזינו – עם זו יצרתי
הדבר שמגן ומציל את עם ישראל במצבי חירום הוא התפקיד והיעוד האלוקי המונח אך ורק על כתפי ישראל עד כי העולם כולו תלוי בו ובסגולתו
אורות התשובה - הרב הראל כהן מכאב התשובה לאור השמחה
אורות התשובה פרק ז, ז | פרק ח, א-ב
השיעור עוסק במתח שבין כאבי התשובה והייסורים הנפשיים הנלווים לניתוק מהחטא, לבין תחושת השמחה והשחרור הנובעות מתיקון הנפש. דרך פסקאותיו של הרב קוק באורות התשובה, מתבאר כיצד הכאב על העבר איננו גורם לייאוש אלא מהווה תהליך ריפוי עמוק המרומם את האדם.
צום גדליה צום גדליה: מצמיחת חורבן לבניין
השיעור מעמיק במשמעותו של צום גדליה בתוך עשרת ימי תשובה, ומסביר כיצד הייאוש של רוצחי גדליה החריב את הסיכוי להמשכיות היישוב היהודי לאחר החורבן. דרך השוואה בין דברי הרמב"ם לגמרא ולחטא נדב ואביהוא, מודגש המסר שגם מתוך השבר הגדול ביותר אסור להתייאש, אלא יש להמליך את רצון ה' ולפעול לתיקון.
ענינו של ראש השנה סוד השופר ופנימיות ראש השנה
השיעור עוסק במשמעותו הפנימית והעמוקה של השופר, שאינו רק מצווה מעשית אלא ביטוי לתפילת הנשמה ולחיבור לשורש ההוויה, הבינה ותיקון העולם העתידי. מתוך כך מוארים סדר הברכות של ראש השנה והשאלה ההלכתית והרעיונית של הימנעות מתקיעת שופר כאשר החג חל בשבת.
שמונה פרקים לרמב"ם כוח המדמה בשירות הקודש
שיעור 4
השיעור עוסק במהותו ובחשיבותו של כוח המדמה כגשר הכרחי המתרגם את רעיונות השכל המופשטים לציורים מוחשיים, עולם הרגש והמעשה. דרך דברי הרמב"ם, הראי"ה קוק וההקשר לערב ראש השנה, מובהר כיצד חיבור הדמיון לעבודת ה' מונע טעויות ומעניק חיות מעשית לקיום המצוות.
הלכות יציאה לטיולים – הרב שי טחן בית מלון נחשב כצרכי הרבים ולכן רשאים לעשות בחול המועד כל הנצרך אפילו במעשה אומן
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עוצמת התפילה והרצון המעלה הכל
חלק ג' פסקה כ"ד , כ"ה
השיעור עוסק בתפילה כביטוי לכמיהת כל הבריאה אל מקורה האלוקי, כאשר האדם מרכז בתוכו את שאיפות היקום כולו ומעלה אותן. דרך כוח הרצון והדבקות, התפילה מתגלה כפעולה ממשית במציאות המחברת את העולם למקור הברכה והחיים.
יומא אכילת מאכלים שאינם ראויים ביום הכיפורים
יומא דף פ"א
השיעור עוסק בגדרי איסור אכילה ביום הכיפורים ובמאכלים שאינם ראויים, תוך ניתוח מחלוקת הראשונים בדין אכילתם בכמות מרובה ובחצי שיעור. באמצעות עיון בשיטות הרמב"ם, הראבי"ה והגר"א, נבחנת השאלה האם איסור היום מוגדר כחובת "שביתה מעינוי" או כאיסור אכילה רגיל.
ענינו של ראש השנה מלידת חיה להולדת אדם
השיעור מעמיק בביטוי "היום הרת עולם" ומבאר כי האדם נברא כחיה פראית שתפקידה להוליד ולפתח את צלם האלוקים שבה מן הכוח אל הפועל. מתוך כך מוארים מהות יום ראש השנה, מעמדם הייחודי של ישראל בדין כממליכי המלך, והמבט השלם שלעתיד לבוא שיתגלה כ"יום שכולו שבת".
