ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- פרשת שבוע ותנ"ך
- חומש בראשית
- נח
- הלכה מחשבה ומוסר
- הדרכות ונושאים בעבודת ה'
- שיעורים נוספים
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
אשר בן חיים
הנצי"ב על התורה מפרש: צדיק תמים הוא "צדיק גמור", וכמו שמצאנו שחז"ל הבחינו בין צדיק גמור ואינו גמור, וז"ל (ברכות דף ז עמוד א):
"צדיק וטוב לו - צדיק גמור, צדיק ורע לו - צדיק שאינו גמור, רשע וטוב לו - רשע שאינו גמור, רשע ורע לו - רשע גמור".
ובמה זה בא לידי ביטוי שהוא צדיק גמור? זאת הוא לומד מגמרא במקום אחר (קידושין דף מ עמוד א):
"אמר רבא, רב אידי אסברא לי: (ישעיהו ג) 'אמרו צדיק כי טוב כי פרי מעלליהם יאכלו' - וכי יש צדיק טוב, ויש צדיק שאינו טוב? אלא, טוב לשמים ולבריות - זהו צדיק טוב, טוב לשמים ורע לבריות - זהו צדיק שאינו טוב. כיוצא בדבר אתה אומר: (ישעיהו ג) 'אוי לרשע רע כי גמול ידיו יעשה לו' - וכי יש רשע רע, ויש שאינו רע? אלא, רע לשמים ורע לבריות - הוא רשע רע, רע לשמים ואינו רע לבריות - זהו רשע שאינו רע".
הנצי"ב מקשר בין מאמרי חז"ל הנ"ל ואומר, שצדיק טוב שהוא גם טוב לבריות הוא צדיק גמור, וצדיק שאינו טוב לבריות הוא צדיק שאינו גמור. ולפי זה מפרש את התואר שקבל נח "צדיק תמים" היינו צדיק גמור, צדיק טוב, שהוא גם טוב לבריות.
מה הכוונה כאן "רע לבריות"? והנה אין ספק שאם הצדיק הוא רע לבריות על ידי שמזיק להם, או גוזל אותם, בודאי שאינו ראוי להיקרא צדיק, אלא חז"ל מדברים כאן על מי שהוא צדיק בכל עניני התורה גם בין אדם לחברו, אלא שהוא צדיק שאינו מעורב עם הברית וחי לעצמו, וזהו "צדיק שאינו טוב".
נראה לומר, שעל צדיק כזה אמרו בגמ' (עבודה זרה דף יז עמוד ב):
"דאמר רב הונא: כל העוסק בתורה בלבד - דומה כמי שאין לו אלוה, שנאמר: 'וימים רבים לישראל ללא אל'הי אמת', מאי ללא אל'הי אמת? שכל העוסק בתורה בלבד - דומה כמי שאין לו אלוה".
בודאי שמי שעוסק כל ימיו בתורה הוא צדיק, אלא כיון שאינו עוסק גם בגמילות חסדים חסר לו השלמות שהיא מידת האמת, ודומה כמי שאין לו אלוה.
רש"י שם פירש "כמי שאין לו אלוה - להגן עליו", נראה שפירושו מתיישב עם המשנה מסכת פאה (פרק א משנה א) "אלו דברים שאדם אוכל פירותיהן בעולם הזה והקרן קיימת לו לעולם הבא כיבוד אב ואם וגמילות חסדים והבאת שלום בין אדם לחבירו ותלמוד תורה כנגד כולם". נמצא, שבזכות גמ"ח הוא מקבל שכר גם בעולם הזה, וזה כוונת חז"ל שאז יש לו אלוה להגן עליו.
והנה הדברים המוזכרים במשנה הנ"ל כולם הם דוגמאות של גמילות חסדים חוץ מדבר אחד שנראה אינו קשור לכך "ותלמוד תורה כנגד כולם", והדבר אומר דרשני, ונראה לומר שהמשנה מתכוונת לתלמוד תורה שמלמד אחרים, שזה ענין של חסד ונקרא "תורת חסד על לשונה", וכך נראה להוכיח מהגמרא (שבת דף קכז עמוד א):
"אמר רב יהודה בר שילא אמר רבי אסי אמר רבי יוחנן: ששה דברים אדם אוכל פירותיהן בעולם הזה, והקרן קיימת לו לעולם הבא. ואלו הן: הכנסת אורחין, וביקור חולים, ועיון תפלה , והשכמת בית המדרש, והמגדל בניו לתלמוד תורה, והדן את חברו לכף זכות".
כאן לא נאמר סתם תלמוד תורה, אלא "והמגדל בניו לתלמוד תורה", שעיקרו "תורת חסד" להנחיל לאחרים. והנה נוספו כאן דברים נוספים שאדם אוכל פירותיהם בעוה"ז, כמו "עיון תפלה", אבל הגמרא שם מיישבת שגם זה קשור לגמ"ח 1 .
נראה שנח מצא חן בעיני ה' בגלל היותו "צדיק תמים" שטוב גם לבריות, ומנין שהיה טוב לבריות? הדבר רמוז בשמו כפי שפירשה התורה (בראשית פרק ה) "וַיִּקְרָא אֶת שְׁמוֹ נֹחַ לֵאמֹר זֶה יְנַחֲמֵנוּ מִמַּעֲשֵׂנוּ וּמֵעִצְּבוֹן יָדֵינוּ מִן הָאֲדָמָה אֲשֶׁר אֵרְרָהּ ה' ", ופירש רש"י:
"זה ינחמנו - ינח ממנו את עצבון ידינו, עד שלא בא נח לא היה להם כלי מחרישה והוא הכין להם, והיתה הארץ מוציאה קוצים ודרדרים כשזורעים חטים, מקללתו של אדם הראשון, ובימי נח נחה, וזהו ינחמנו, ינח ממנו. ואם לא תפרשהו כך, אין טעם הלשון נופל על השם, ואתה צריך לקרות שמו מנחם" 2 ,
הרי לנו שנח עשה פעולות להועיל לאנושות ולהקל עליה לעול עצבונה.
לפי זה נראה להסביר מדוע הקב"ה פונה אל נח ואומר לו (בראשית פרק ז פסוק א) "כי אותך ראיתי צדיק", ומפרש רש"י מדוע לא נאמר צדיק תמים? "מכאן שאומרים מקצת שבחו של אדם בפניו וכולו שלא בפניו". והנה מה שלא אומרים כל שבחו של אדם בפניו זה כדי שלא יבוא לידי גאוה ויחשוב שהוא כבר שלם במעשיו, ולעודד את האדם להשלים עצמו, ולכן הקב"ה לא אומר לו שהוא "צדיק תמים". ולפי מה שפירשנו ש"תמים" הוא "טוב לבריות", הקב"ה לא אומר לו שהוא תמים, כיון שהוא מצפה מנח שילמד את דורו להיות טובים לבריות, וכיון שנח לא הצליח בכך ונגזר מבול שיכלה את אנשי דורו, נאמר "וישאר אך נח", מה משמיענו הכתוב, הלא ידענו שהמבול כלה את העולם? אלא נראה שמשמעות הדבר היא "אך" למעט בא 3 , שנח נשאר צדיק חסר שלימות, ולא "צדיק תמים" כפי שהתורה כנתה אותו בתחילה.
אמרו חז"ל (בראשית רבה (תיאודור-אלבק) פרשה לא) "קינים תעשה את התיבה, אמר ר' יצחק: מה הקן הזה מטהר את המצורע אף אותך תיבתך מטהרתך". כיצד התיבה מטהרת? בכך שנח טרח כל כך הרבה בתיבה עם בעלי החיים, "גונח וכוהה דם מטורח הבהמות והחיות", למד להיות טוב לבריות, וכך התיבה טיהרה אותו.
פירוש נוסף לתואר "תמים" נמצא בגמ' (עבודה זרה דף ו עמוד א) שמפרשת את הפסוק "צדיק תמים" "דלמא תמים בדרכיו, צדיק במעשיו הוה!", ופירש רש"י "תמים בדרכיו - עניו ושפל רוח, צדיק במעשיו - בלא חמס", לפי זה השלמות הגדולה ביותר היא הענווה, שהעניו נקרא מתים ושלם, וזה כפי שאמר רבי נחמן מברסלב "אין שלם מלב שבור". ולפי זה אפשר להסביר מדוע הקב"ה לא אמר לנח בפניו שהוא "צדיק תמים", מפני שאין זה נכון לומר לאדם שהוא עניו, כדי שלא יפסיד את המידה הטובה הזאת של ענווה.
ולפי זה מפרש "משך חכמה" את הביטוי "היה בדורותיו" היינו בשתי דורות, כלפי דור המבול הצטיין בכך שהיה צדיק בלא חמס, וכלפי הדור שאחר המבול הצטיין בכך שהיה תמים עניו, וזאת מפני שדור הפלגה חטאו בגאווה, וכך הם אמרו "ונעשה לנו שם" ועל פי זה פעלו.
והנה רש"י הביא מחלוקת בין רבותינו על מעלתו של נח:
"בדורותיו - יש מרבותינו דורשים אותו לשבח, כל שכן שאלו היה בדור צדיקים היה צדיק יותר, ויש שדורשים אותו לגנאי, לפי דורו היה צדיק, ואלו היה בדורו של אברהם לא היה נחשב לכלום",
ונראה שהדבר תלוי לאיזה משני התארים שקבל נח אנו מתיחסים, ביחס לתואר צדיק שהיה נקי מחמס, סביר להניח שאם היה בדורו של אברהם היה צדיק גדול יותר, אבל ביחס לתואר "תמים" זה חידוש להיות צדיק בין רשעים ולהרגיש בכל זאת ענווה, אבל להיות בין צדיקים ולהרגיש ענווה אין בזה חידוש גדול כל כך, וממילא לא היה נחשב לכלום.
^ 1 והא אנן תנן: אלו דברים שאדם עושה אותם ואוכל פירותיהן בעולם הזה והקרן קיימת לו לעולם הבא, ואלו הן: כיבוד אב ואם וגמילות חסדים והבאת שלום שבין אדם לחברו ותלמוד תורה כנגד כולם [הני - אין, מידי אחרינא - לא]! הני נמי (בגמילות חסדים שייכי. לישנא אחרינא:) הני בהני שייכי.
^ 2 נראה לומר, שהכתוב רמז בשמו גם את הנחמה, שהעולם היה צריך לאחר חורבנו, אלא שהתורה קראה לו נח מתוך תקוה טובה שגם יניח לעולם ולא יחרב.
^ 3 "כל אכין ורקין מיעוטין הן", ועל פי זה פירש רש"י שנח אחר לתת אוכל לארי והכישו ונעשה בעל מום, וז"ל רש"י (בראשית פרק ז פסוק כג) "אך נח - לבד נח, זהו פשוטו. ומדרש אגדה היה גונח וכוהה דם מטורח הבהמות והחיות. ויש אומרים שאיחר מזונות לארי והכישו, ועליו נאמר (משלי יא לא) הן צדיק בארץ ישולם".
.
^ 2 נראה לומר, שהכתוב רמז בשמו גם את הנחמה, שהעולם היה צריך לאחר חורבנו, אלא שהתורה קראה לו נח מתוך תקוה טובה שגם יניח לעולם ולא יחרב.
^ 3 "כל אכין ורקין מיעוטין הן", ועל פי זה פירש רש"י שנח אחר לתת אוכל לארי והכישו ונעשה בעל מום, וז"ל רש"י (בראשית פרק ז פסוק כג) "אך נח - לבד נח, זהו פשוטו. ומדרש אגדה היה גונח וכוהה דם מטורח הבהמות והחיות. ויש אומרים שאיחר מזונות לארי והכישו, ועליו נאמר (משלי יא לא) הן צדיק בארץ ישולם".
.
הצוואה של חללי צה''ל לעם ישראל
"בזאת התורה" - איזו תורה?
האם מותר לפנות למקובלים?
למה תוקעים בשופר בראש השנה?
תשועת ה' בדרך לניצחון במלחמה
תחילת החורבן: ביטול קרבן התמיד
למה לשמור על הקדושה?
איך להגדיל או להקטין רצועות תפילין של ראש בקשר מרובע?
יום כיפור - איך נדע מי פטור מהצום?
פריחת הגאולה!
שלושה שותפים בזוגיות: מה למדנו מהאבות והאימהות?
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
צבא גבולות המחנה
סוגיית ההפרדה המגדרית בצבא אינה דומה לעבודה משותפת של גברים ונשים בחיים האזרחיים. תנאי הלחימה, הצפיפות והקרבה הממושכת יוצרים מציאות ייחודית שבה שאלת הגבולות ודיני צניעות מקבלים משמעות אחרת
רביבים העבודה - תפקיד האדם בעולם
חובה על האב ללמד את בנו אומנות, כלומר מקצוע | גם אם הבן יבחר להקדיש את חייו לתורה, עדיין מוטל על האב ללמד את בנו אומנות | הברכה שה' מביא לאדם מגיעה על ידי חריצותו של האדם בעבודתו | ההתבטלות מעבודה כרוכה באיסורי תורה ובחילול השם | ההתבטלות מעבודה היא התבטלות מאחד מתפקידיו היסודיים של האדם, שנברא "לעובדה ולשומרה", ומביאה את האדם לידי עבירה
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת חקת
וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ טוֹב. מהי שמה המקורי של ארץ טוב ומדוע שינו את שמה | האם יש הבדל בקריאת התורה בין שירת הים, שירת הבאר ושירת משה בפרשת האזינו | מה הטעם שמשה רבינו הניח את נחש הנחושת על עמדו, ורק חזקיהו מלך יהודה עמד ושברו שלא יוכלו לעבוד אותו | ראיה בפרשה שבכל ארבעים שנה שהיו בני ישראל במדבר לא היה רוצח נפש בשגגה. ועוד!
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א יסוד ועיקר העבודה הרוחנית
דרך הקודש ג' פסקה ה-ו
הרב מבאר כי יסוד העבודה הרוחנית מושתת על אמונה והכרת הערך היחסי והתלות המוחלטת של העולם והאדם בבוראו. בנוסף, הרב מסביר כיצד מודעות עמוקה זו מובילה לתהליך מתמיד של התעלות ודביקות באור האלוקי, ששיאו והשלמתו באים לידי ביטוי בהפיכת הרע לטוב והחושך לאור.
מאמר שלישי גבולות ההיגיון במצוות כיבוד הורים
מאמר שלישי המשך סיכום פסקה ז'
השיעור בוחן את גבולות ההיגיון בקיום מצוות שנדמות שכלתניות, כמו כיבוד אב ואם וברית מילה, תוך הדגשה שיהודים מקיימים אותן כגזירה אלוקית מוחלטת שמעבר לטבע האנושי. דרך עיון בסוגיות מהגמרא, פסיקות הרמב"ם והסברי ספר הכוזרי, מודגשת המסירות והשמחה העל-טבעית הנדרשות במצוות אלו.
יסודות הש"ס יסודות דיני הקדשות
דיני ההקדשות אינם קשורים רק לסדר קדשים, אלא גם לנדרים ולדיני ממונות. בשיעור מובאות החלוקות הבסיסיות בין קדושת דמים לקדושת הגוף, קדושת פה וקדושת כלי, קניין הגוף וקניין פירות, החלוקות המקבילות והיחס ביניהן.
אורות התשובה - הרב הראל כהן החיבור בין תשובת היחיד לתיקון העולם
אורות התשובה פרק ה, פסקה ז-ח
ישנה דו- סטריות בין הדחף של העולם לתשובה והתקדמות לבין תשובת האדם ורצונו להיטיב: הן מעוררות זו את זו בהדדיות.
אורות ישראל ותחייתו בין הרצון הטוב להדרכה האלוהית
השיעור עוסק במגבלותיו של "הרצון הטוב" כשהוא מנותק מהדרכה מעשית, ומבקר את הנצרות שבחרה להישען עליו בלבד תוך נטישת חוקי התורה והמצוות. לעומת זאת, מודגש כי תפקידה של כנסת ישראל הוא לחבר את הרצון הטוב הפנימי אל ההדרכה והחוקיות האלוהית, ובכך לסלול את הדרך לתיקון ולהארת אומות העולם כולן.
חקת סוד פרה אדומה ושירת הבאר
הרב מסביר כי מצוות פרה אדומה מסמלת קבלת עול מלכות שמיים מוחלטת, ומדגיש את ייחודיותן של הלכות הטומאה והטהרה השייכות לעם ישראל בלבד בזכות קדושתו וקבלת התורה. בנוסף, הרב מתאר כיצד התבטלות ראשונית זו מובילה בסופו של תהליך לחיבור פנימי, טבעי ושמח אל התורה, המשתקף ב"שירת הבאר" ומביא בסופו לתיקון העולם ולניצחון מוחלט על המוות ועל יצר הרע.
מאמרי הראי"ה - הרב ש.י וייצן מלחמת עולם הקודש והחול ושם הוויה
מאמרי הראי"ה - מאמר "נאדר בקודש" סעיף ד'
הרב זצ"ל ממשיך את הפיסקאות הקודמות ואחרי שהוא מדגיש את התפיסות של עולם הקודש והחול הוא אומר שיש את שם הוויה שהוא השורש של שני מלחמות הללו.
