ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- ספר העיקרים
- ספר העיקרים- בשביל הנשמה
פירוש המילה "דת"
שֵׁם "דָּת" יִפֹּל עַל כָּל הַיְשָׁרָה* אוֹ הַנְהָגָה שֶׁתִּכְלֹל קִבּוּץ רַב מִן הָאֲנָשִׁים — הֵן שֶׁתִּהְיֶה כוֹלֶלֶת צִוּוּיִים רַבִּים, כְּמוֹ: "כָּל-יֹדְעֵי דָת וָדִין" [אסתר א, יג], אוֹ צִוּוּי אֶחָד, כְּמוֹ: "וַתִּנָּתֵן דָּת בְּשׁוּשָׁן" [שם ט, יד], וְהֵן שֶׁתִּהְיֶה אֱלֹהִית, כְּמוֹ: "מִימִינוֹ אֵשׁ דָּת לָמוֹ" [דברים לג, ב], אוֹ נִמּוּסִית* — "כְּדָת-מָדַי וּפָרַס" [דניאל ו, ט ו-יג].
שלוש פנים לדת
וְהַדָּת עַל שְׁלֹשָׁה פָנִים: אִם טִבְעִית, וְאִם נִמּוּסִית, וְאִם אֱלֹהִית. וְהַטִּבְעִית — הִיא שָׁוָה בְּכָל אָדָם וּבְכָל זְמָן וּבְכָל מָקוֹם. וְהַנִּמּוּסִית — הִיא מַה שֶּׁתְּסֻדַּר מֵחָכָם אוֹ חֲכָמִים, לְפִי הַמָּקוֹם וּלְפִי הַזְּמָן, וּכְפִי טֶבַע הַמֻּנְהָגִים בָּהּ, כַּדָּתוֹת וְהַחֻקִּים אֲשֶׁר סֻדְּרוּ בִקְצָת מְדִינוֹת, בֵּין עוֹבְדֵי עֲבוֹדָה-זָרָה אוֹ עוֹבְדֵי הָאֵל, מִצַּד-הַסִּדּוּר הַשִּׂכְלִי אֲשֶׁר יְחַיְּבֵהוּ הַשֵּׂכֶל הָאֱנוֹשִׁי מִבְּלִי הֶעָרָה* אֱלֹהִית. וְהָאֱלֹהִית — הִיא מַה שֶּׁתְּסֻדַּר מֵה' עַל-יְדֵי נָבִיא, כְּמוֹ אָדָם אוֹ נֹחַ, וּכְמוֹ הַהַנְהָגָה וְהַדָּת שֶׁהָיָה אַבְרָהָם מְלַמֵּד וּמַרְגִּיל הָאֲנָשִׁים לַעֲבֹד ה' וְהָיָה מָל אוֹתָם בְּמִצְוַת ה'; אוֹ מַה שֶּׁתְּסֻדַּר מֵה' עַל-יְדֵי שָׁלִיחַ שָׁלוּחַ מִמֶּנּוּ לְהִנָּתֵן דָּת עַל-יָדָיו — כְּתוֹרַת מֹשֶׁה.
ספר העיקרים- בשביל הנשמה (134)
בשביל הנשמה
18 - לימוד שבועי באמונה ג- ט אב תשע"ה
19 - מאמר ראשון פרק ז' חלק א'
20 - מאמר ראשון פרק ח' חלק א'
טען עוד
מטרת הדתות
וְכַוָּנַת* הַדָּת הַטִּבְעִית — לְהַרְחִיק הָעָוֶל וּלְקָרֵב הַיֹשֶׁר, כְּדֵי שֶׁיִּתְרַחֲקוּ הָאֲנָשִׁים מִן הַגְּנֵבָה וְהַגְּזֵלָה וְהָרְצִיחָה, בְּאֹפֶן שֶׁתַּעֲמֹד וְתִתְקַיֵּם הַחֶבְרָה בֵּין הָאֲנָשִׁים וְיִהְיֶה כָל אֶחָד מְנֻצָּל מִכַּף מְעַוֵּל וְחוֹמֵץ*. וְכַוָּנַת הַדָּת הַנִּמּוּסִית הִיא לְהַרְחִיק הַמְגֻנֶּה וּלְקָרֵב הַנָּאֶה, כְּדֵי שֶׁיִּתְרַחֲקוּ הָאֲנָשִׁים מִן הַגְּנוּת, כְּפִי הַמְפֻרְסָם; וּבָזֶה תַעְדִּיף עַל הַטִּבְעִית, כִּי הַנִּמּוּסִית גַּם-כֵּן תְּתַקֵּן הַנְהָגַת הָאֲנָשִׁים וּתְסַדֵּר עִנְיָנֵיהֶם בְּאֹפֶן נָאוֹת אֶל שֶׁיְּתֻקַּן הַקִּבּוּץ הַמְּדִינִי*, כַּטִּבְעִית. וְכַוָּנַת הָאֱלֹהִית הִיא לְהַיְשִׁיר הָאֲנָשִׁים אֶל הַשָּׂגַת הַהַצְלָחָה הָאֲמִתִּית, שֶׁהִיא הַצְלָחַת הַנֶּפֶשׁ וְהַהִשָּׁאֲרוּת הַנִּצְחִי, וְתַרְאֶה לָהֶם הַדְּרָכִים שֶׁיֵּלְכוּ בְהַגָּעָתָהּ. וְתוֹדִיעַ לָהֶם הַטּוֹב הָאֲמִתִּי, כְּדֵי שֶׁיִּשְׁתַּדְּלוּ בְהַשָּׂגָתוֹ. וְתוֹדִיעַ לָהֶם גַּם-כֵּן הָרַע הָאֲמִתִּי, כְּדֵי שֶׁיִּשָּׁמְרוּ מִמֶּנּוּ. וְתַרְגִּיל אוֹתָם עַל עֲזִיבַת הַהַצְלָחוֹת הַמְדֻמּוֹת*, עַד שֶׁלֹּא יִתְאַוּוּ אוֹתָן וְלֹא יִצְטַעֲרוּ בְהִפָּקְדָן*. וְהִיא גַם-כֵּן תַּנִּיחַ דַּרְכֵי הַיֹּשֶׁר, כְּדֵי שֶׁיְּתֻקַּן הַקִּבּוּץ הַמְּדִינִי בְּאֹפֶן נָאוֹת וְשָׁלֵם, עַד שֶׁלֹּא יַטְרִידֵם* רֹעַ סִדּוּר קִבּוּצֵיהֶם מֵהַשִּׂיג הַהַצְלָחָה הָאֲמִתִּית, וְלֹא יְעִיקֵם מִלְּהִשְׁתַּדֵּל בְּהַשָּׂגַת הַהַצְלָחָה וְהַתַּכְלִית הָאַחֲרוֹן* לַמִּין הָאֱנוֹשִׁי, אֲשֶׁר אֶל-זֶה הוּא מְגַמַּת הַדָּת הָאֱלֹהִית, וּבָזֶה תַעְדִיף עַל הַנִּמּוּסִית.
____________________________________
הַיְשָׁרָה – הכוונה, הוראה. נִמּוּסִית – חוקים אנושיים שהנהיגו בני אדם. הֶעָרָה – הדרכה, ציווי. וְכַוָּנַת – מטרת. וְחוֹמֵץ – גזלן. הַמְּדִינִי – החברתי. הַהַצְלָחוֹת הַמְדֻמּוֹת – כדוגמת ההצלחה החומרית בעולם הזה. בְהִפָּקְדָן – בחסרונם. יַטְרִידֵם – יפריע להם. וְהַתַּכְלִית הָאַחֲרוֹן – שיא השלימות, המטרה.
ביאורים
המצוות הן לא המצאה של התורה. הטבע האנושי מחייב שיהיו לכל אדם ולכל חברה, מצוות משלה. החופש וההפקרות לעשות ככל העולה על רוחך, נשמעים יפה בתיאוריה, אבל בלתי אפשריים בעולם המעשה. גם אם האדם הפרטי רוצה לחיות בלי גבולות, החברה חייבת לסדר לעצמה כללים כדי להתקיים. כל השאלה היא מי קובע ומגדיר את המצוות, איזו מערכת מצוות נקבעת ואיזה סוג של תועלת הם מביאים.
לולא התורה, המצוות נקבעות על ידי בני האדם: או באופן טבעי על ידי הבנה שהן הכרחיות; או באופן רשמי על ידי חקיקת חוקים, תחום השייך למנהיגי הצבור. המצוות הללו נועדו לסדר את חיי העולם הזה באופן בו נוכל להפיק מהם את המירב ולהתנהל בלא הפרעות. בני האדם לא יפריעו ויזיקו זה לזה, והם ידעו כיצד להסתדר ביניהם במקרים של ויכוחים, חילוקי דעות והתנגשויות בין טובת הפרט לטובת הכלל וכדומה. הן גם מנסות להגדיר את המוסר, ולהורות כיצד ראוי ונכון להתנהג. למצוות הללו אין תוכן קבוע וחד משמעי, אלא הן משתנות לפי צורך המקום והשעה.
התורה לא חידשה את מושג ה'מצוות', אלא שכללה אותו. התורה מעניקה למצוות מימד אלוהי נצחי. היא מוסרת לנו את רצון ה', המוסר המוחלט, דרך המצוות הרבות שהיא מנחילה לנו. אין כאן שיקול דעת אנושי כיצד לנהוג, אלא הכרת האמת כפי שהיא. יוצר האדם מגלה לנו את הדרך המתאימה ביותר עבור האדם, כדי להביא אותו אל שלמותו. השלמות הזו מקיפה את חיי האדם מתחילה ועד סוף. היא מדריכה כל אחד באופן אישי וגם דואגת להסדרת חיי חברה תקינים. היא מכבדת ומעריכה את העולם הזה, אבל מנצלת את האנרגיות הטמונות בו להתעלות רוחנית. היא רואה כמכלול אחד את הקדושה והטבע, הפרט והכלל, וסוללת את הדרך בכל תחום מתוך ראייה רחבה.
הרחבות
• חוקי החברה והשראת שכינה
כְּדֵי שֶׁיְּתֻקַּן הַקִּבּוּץ הַמְּדִינִי בְּאֹפֶן נָאוֹת וְשָׁלֵם, עַד שֶׁלֹּא יַטְרִידֵם רֹעַ סִדּוּר קִבּוּצֵיהֶם מֵהַשִּׂיג הַהַצְלָחָה הָאֲמִתִּית. רבי יוסף אלבו מסביר שהדת האלוהית עוסקת בסדרי החברה, על מנת שבעיות הקשורות בה לא יפריעו להשגת המדרגות הרוחניות.
בדרך דומה מסביר הר"ן שהדרכות התורה ביחס לסדרי החברה מכוונות לא רק לצורך תקנת החברה, אלא גם לכך שהשכינה תשרה עלינו ונזכה לקרבת אלוהים: "ואני מבאר עוד ואומר, שכמו שנתייחדה תורתנו מבין נימוסי האומות במצוות וחוקים (ש)אין עניינם תיקון מדיני כלל (בתורה ישנן מצוות שאינן עוסקות כלל בתיקון החברה), אבל (אלא) הנמשך מהם הוא חוּל העניין ההוא (השראת השפע האלוהי – השכינה) באומתנו והידבקו בנו (תכליתן של מצוות אלו היא לזכות על ידן לקרבת אלוהים)... וזה שנתייחדה בו תורתנו מנימוסי האומות, שאין עליהם עסק בזה כלל, כי אם בתיקון עניין קיבוצם (משפטי האומות כלל לא עוסקים בהשגת קרבת אלוהים אלא רק בסדרי החברה). ולפיכך אני סובר וראוי שייאמן בו, שכמו שהחוקים שאין להם מבוא כלל בתיקון הסידור והם סיבה עצמית קרובה לחול עליהם השפע האלוהי, כן משפטי התורה (המצוות בתורה העוסקות בסדרים החברתיים) יש להם בזה (בהשגת קרבת אלוהים) מבוא גדול (שייכות גדולה), וכאילו הם משותפים בין סיבת חוּל העניין ההוא באומתנו ותיקון עניין קיבוצנו. ואפשר שהם פונים יותר אל העניין אשר הוא יותר נשגב במעלה (השראת השכינה) ממה שהם פונים לתיקון קיבוצנו " [דרשות הר"ן, הדרוש האחד עשר].
לעילוי נשמת רבקה בת מאיר והניה ע"ה
האם מותר להתקלח ביום טוב?
השיבה שופטיך כבראשונה - על מערכת המשפט בישראל
אנחנו קודש למענך
הלכות תשעה באב שחל במוצאי שבת
איך אפשר להשתמש באותו מיקרוגל לחלבי ובשרי?
הקדוש ברוך הוא חפץ לגואלנו
איך ללמוד אמונה?
למטר השמיים
כשהתמיד בוטל - החומות קרסו
תחילת החורבן: ביטול קרבן התמיד
יום כיפור - איך נדע מי פטור מהצום?
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
צבא גבולות המחנה
סוגיית ההפרדה המגדרית בצבא אינה דומה לעבודה משותפת של גברים ונשים בחיים האזרחיים. תנאי הלחימה, הצפיפות והקרבה הממושכת יוצרים מציאות ייחודית שבה שאלת הגבולות ודיני צניעות מקבלים משמעות אחרת
רביבים העבודה - תפקיד האדם בעולם
חובה על האב ללמד את בנו אומנות, כלומר מקצוע | גם אם הבן יבחר להקדיש את חייו לתורה, עדיין מוטל על האב ללמד את בנו אומנות | הברכה שה' מביא לאדם מגיעה על ידי חריצותו של האדם בעבודתו | ההתבטלות מעבודה כרוכה באיסורי תורה ובחילול השם | ההתבטלות מעבודה היא התבטלות מאחד מתפקידיו היסודיים של האדם, שנברא "לעובדה ולשומרה", ומביאה את האדם לידי עבירה
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת חקת
וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ טוֹב. מהי שמה המקורי של ארץ טוב ומדוע שינו את שמה | האם יש הבדל בקריאת התורה בין שירת הים, שירת הבאר ושירת משה בפרשת האזינו | מה הטעם שמשה רבינו הניח את נחש הנחושת על עמדו, ורק חזקיהו מלך יהודה עמד ושברו שלא יוכלו לעבוד אותו | ראיה בפרשה שבכל ארבעים שנה שהיו בני ישראל במדבר לא היה רוצח נפש בשגגה. ועוד!
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א יסוד ועיקר העבודה הרוחנית
דרך הקודש ג' פסקה ה-ו
הרב מבאר כי יסוד העבודה הרוחנית מושתת על אמונה והכרת הערך היחסי והתלות המוחלטת של העולם והאדם בבוראו. בנוסף, הרב מסביר כיצד מודעות עמוקה זו מובילה לתהליך מתמיד של התעלות ודביקות באור האלוקי, ששיאו והשלמתו באים לידי ביטוי בהפיכת הרע לטוב והחושך לאור.
מאמר שלישי גבולות ההיגיון במצוות כיבוד הורים
מאמר שלישי המשך סיכום פסקה ז'
השיעור בוחן את גבולות ההיגיון בקיום מצוות שנדמות שכלתניות, כמו כיבוד אב ואם וברית מילה, תוך הדגשה שיהודים מקיימים אותן כגזירה אלוקית מוחלטת שמעבר לטבע האנושי. דרך עיון בסוגיות מהגמרא, פסיקות הרמב"ם והסברי ספר הכוזרי, מודגשת המסירות והשמחה העל-טבעית הנדרשות במצוות אלו.
יסודות הש"ס יסודות דיני הקדשות
דיני ההקדשות אינם קשורים רק לסדר קדשים, אלא גם לנדרים ולדיני ממונות. בשיעור מובאות החלוקות הבסיסיות בין קדושת דמים לקדושת הגוף, קדושת פה וקדושת כלי, קניין הגוף וקניין פירות, החלוקות המקבילות והיחס ביניהן.
אורות התשובה - הרב הראל כהן החיבור בין תשובת היחיד לתיקון העולם
אורות התשובה פרק ה, פסקה ז-ח
ישנה דו- סטריות בין הדחף של העולם לתשובה והתקדמות לבין תשובת האדם ורצונו להיטיב: הן מעוררות זו את זו בהדדיות.
אורות ישראל ותחייתו בין הרצון הטוב להדרכה האלוהית
השיעור עוסק במגבלותיו של "הרצון הטוב" כשהוא מנותק מהדרכה מעשית, ומבקר את הנצרות שבחרה להישען עליו בלבד תוך נטישת חוקי התורה והמצוות. לעומת זאת, מודגש כי תפקידה של כנסת ישראל הוא לחבר את הרצון הטוב הפנימי אל ההדרכה והחוקיות האלוהית, ובכך לסלול את הדרך לתיקון ולהארת אומות העולם כולן.
חקת סוד פרה אדומה ושירת הבאר
הרב מסביר כי מצוות פרה אדומה מסמלת קבלת עול מלכות שמיים מוחלטת, ומדגיש את ייחודיותן של הלכות הטומאה והטהרה השייכות לעם ישראל בלבד בזכות קדושתו וקבלת התורה. בנוסף, הרב מתאר כיצד התבטלות ראשונית זו מובילה בסופו של תהליך לחיבור פנימי, טבעי ושמח אל התורה, המשתקף ב"שירת הבאר" ומביא בסופו לתיקון העולם ולניצחון מוחלט על המוות ועל יצר הרע.
מאמרי הראי"ה - הרב ש.י וייצן מלחמת עולם הקודש והחול ושם הוויה
מאמרי הראי"ה - מאמר "נאדר בקודש" סעיף ד'
הרב זצ"ל ממשיך את הפיסקאות הקודמות ואחרי שהוא מדגיש את התפיסות של עולם הקודש והחול הוא אומר שיש את שם הוויה שהוא השורש של שני מלחמות הללו.
