ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- ספר העיקרים
- ספר העיקרים- בשביל הנשמה
פירוש המילה "דת"
שֵׁם "דָּת" יִפֹּל עַל כָּל הַיְשָׁרָה* אוֹ הַנְהָגָה שֶׁתִּכְלֹל קִבּוּץ רַב מִן הָאֲנָשִׁים — הֵן שֶׁתִּהְיֶה כוֹלֶלֶת צִוּוּיִים רַבִּים, כְּמוֹ: "כָּל-יֹדְעֵי דָת וָדִין" [אסתר א, יג], אוֹ צִוּוּי אֶחָד, כְּמוֹ: "וַתִּנָּתֵן דָּת בְּשׁוּשָׁן" [שם ט, יד], וְהֵן שֶׁתִּהְיֶה אֱלֹהִית, כְּמוֹ: "מִימִינוֹ אֵשׁ דָּת לָמוֹ" [דברים לג, ב], אוֹ נִמּוּסִית* — "כְּדָת-מָדַי וּפָרַס" [דניאל ו, ט ו-יג].
שלוש פנים לדת
וְהַדָּת עַל שְׁלֹשָׁה פָנִים: אִם טִבְעִית, וְאִם נִמּוּסִית, וְאִם אֱלֹהִית. וְהַטִּבְעִית — הִיא שָׁוָה בְּכָל אָדָם וּבְכָל זְמָן וּבְכָל מָקוֹם. וְהַנִּמּוּסִית — הִיא מַה שֶּׁתְּסֻדַּר מֵחָכָם אוֹ חֲכָמִים, לְפִי הַמָּקוֹם וּלְפִי הַזְּמָן, וּכְפִי טֶבַע הַמֻּנְהָגִים בָּהּ, כַּדָּתוֹת וְהַחֻקִּים אֲשֶׁר סֻדְּרוּ בִקְצָת מְדִינוֹת, בֵּין עוֹבְדֵי עֲבוֹדָה-זָרָה אוֹ עוֹבְדֵי הָאֵל, מִצַּד-הַסִּדּוּר הַשִּׂכְלִי אֲשֶׁר יְחַיְּבֵהוּ הַשֵּׂכֶל הָאֱנוֹשִׁי מִבְּלִי הֶעָרָה* אֱלֹהִית. וְהָאֱלֹהִית — הִיא מַה שֶּׁתְּסֻדַּר מֵה' עַל-יְדֵי נָבִיא, כְּמוֹ אָדָם אוֹ נֹחַ, וּכְמוֹ הַהַנְהָגָה וְהַדָּת שֶׁהָיָה אַבְרָהָם מְלַמֵּד וּמַרְגִּיל הָאֲנָשִׁים לַעֲבֹד ה' וְהָיָה מָל אוֹתָם בְּמִצְוַת ה'; אוֹ מַה שֶּׁתְּסֻדַּר מֵה' עַל-יְדֵי שָׁלִיחַ שָׁלוּחַ מִמֶּנּוּ לְהִנָּתֵן דָּת עַל-יָדָיו — כְּתוֹרַת מֹשֶׁה.
ספר העיקרים- בשביל הנשמה (134)
בשביל הנשמה
18 - לימוד שבועי באמונה ג- ט אב תשע"ה
19 - מאמר ראשון פרק ז' חלק א'
20 - מאמר ראשון פרק ח' חלק א'
טען עוד
מטרת הדתות
וְכַוָּנַת* הַדָּת הַטִּבְעִית — לְהַרְחִיק הָעָוֶל וּלְקָרֵב הַיֹשֶׁר, כְּדֵי שֶׁיִּתְרַחֲקוּ הָאֲנָשִׁים מִן הַגְּנֵבָה וְהַגְּזֵלָה וְהָרְצִיחָה, בְּאֹפֶן שֶׁתַּעֲמֹד וְתִתְקַיֵּם הַחֶבְרָה בֵּין הָאֲנָשִׁים וְיִהְיֶה כָל אֶחָד מְנֻצָּל מִכַּף מְעַוֵּל וְחוֹמֵץ*. וְכַוָּנַת הַדָּת הַנִּמּוּסִית הִיא לְהַרְחִיק הַמְגֻנֶּה וּלְקָרֵב הַנָּאֶה, כְּדֵי שֶׁיִּתְרַחֲקוּ הָאֲנָשִׁים מִן הַגְּנוּת, כְּפִי הַמְפֻרְסָם; וּבָזֶה תַעְדִּיף עַל הַטִּבְעִית, כִּי הַנִּמּוּסִית גַּם-כֵּן תְּתַקֵּן הַנְהָגַת הָאֲנָשִׁים וּתְסַדֵּר עִנְיָנֵיהֶם בְּאֹפֶן נָאוֹת אֶל שֶׁיְּתֻקַּן הַקִּבּוּץ הַמְּדִינִי*, כַּטִּבְעִית. וְכַוָּנַת הָאֱלֹהִית הִיא לְהַיְשִׁיר הָאֲנָשִׁים אֶל הַשָּׂגַת הַהַצְלָחָה הָאֲמִתִּית, שֶׁהִיא הַצְלָחַת הַנֶּפֶשׁ וְהַהִשָּׁאֲרוּת הַנִּצְחִי, וְתַרְאֶה לָהֶם הַדְּרָכִים שֶׁיֵּלְכוּ בְהַגָּעָתָהּ. וְתוֹדִיעַ לָהֶם הַטּוֹב הָאֲמִתִּי, כְּדֵי שֶׁיִּשְׁתַּדְּלוּ בְהַשָּׂגָתוֹ. וְתוֹדִיעַ לָהֶם גַּם-כֵּן הָרַע הָאֲמִתִּי, כְּדֵי שֶׁיִּשָּׁמְרוּ מִמֶּנּוּ. וְתַרְגִּיל אוֹתָם עַל עֲזִיבַת הַהַצְלָחוֹת הַמְדֻמּוֹת*, עַד שֶׁלֹּא יִתְאַוּוּ אוֹתָן וְלֹא יִצְטַעֲרוּ בְהִפָּקְדָן*. וְהִיא גַם-כֵּן תַּנִּיחַ דַּרְכֵי הַיֹּשֶׁר, כְּדֵי שֶׁיְּתֻקַּן הַקִּבּוּץ הַמְּדִינִי בְּאֹפֶן נָאוֹת וְשָׁלֵם, עַד שֶׁלֹּא יַטְרִידֵם* רֹעַ סִדּוּר קִבּוּצֵיהֶם מֵהַשִּׂיג הַהַצְלָחָה הָאֲמִתִּית, וְלֹא יְעִיקֵם מִלְּהִשְׁתַּדֵּל בְּהַשָּׂגַת הַהַצְלָחָה וְהַתַּכְלִית הָאַחֲרוֹן* לַמִּין הָאֱנוֹשִׁי, אֲשֶׁר אֶל-זֶה הוּא מְגַמַּת הַדָּת הָאֱלֹהִית, וּבָזֶה תַעְדִיף עַל הַנִּמּוּסִית.
____________________________________
הַיְשָׁרָה – הכוונה, הוראה. נִמּוּסִית – חוקים אנושיים שהנהיגו בני אדם. הֶעָרָה – הדרכה, ציווי. וְכַוָּנַת – מטרת. וְחוֹמֵץ – גזלן. הַמְּדִינִי – החברתי. הַהַצְלָחוֹת הַמְדֻמּוֹת – כדוגמת ההצלחה החומרית בעולם הזה. בְהִפָּקְדָן – בחסרונם. יַטְרִידֵם – יפריע להם. וְהַתַּכְלִית הָאַחֲרוֹן – שיא השלימות, המטרה.
ביאורים
המצוות הן לא המצאה של התורה. הטבע האנושי מחייב שיהיו לכל אדם ולכל חברה, מצוות משלה. החופש וההפקרות לעשות ככל העולה על רוחך, נשמעים יפה בתיאוריה, אבל בלתי אפשריים בעולם המעשה. גם אם האדם הפרטי רוצה לחיות בלי גבולות, החברה חייבת לסדר לעצמה כללים כדי להתקיים. כל השאלה היא מי קובע ומגדיר את המצוות, איזו מערכת מצוות נקבעת ואיזה סוג של תועלת הם מביאים.
לולא התורה, המצוות נקבעות על ידי בני האדם: או באופן טבעי על ידי הבנה שהן הכרחיות; או באופן רשמי על ידי חקיקת חוקים, תחום השייך למנהיגי הצבור. המצוות הללו נועדו לסדר את חיי העולם הזה באופן בו נוכל להפיק מהם את המירב ולהתנהל בלא הפרעות. בני האדם לא יפריעו ויזיקו זה לזה, והם ידעו כיצד להסתדר ביניהם במקרים של ויכוחים, חילוקי דעות והתנגשויות בין טובת הפרט לטובת הכלל וכדומה. הן גם מנסות להגדיר את המוסר, ולהורות כיצד ראוי ונכון להתנהג. למצוות הללו אין תוכן קבוע וחד משמעי, אלא הן משתנות לפי צורך המקום והשעה.
התורה לא חידשה את מושג ה'מצוות', אלא שכללה אותו. התורה מעניקה למצוות מימד אלוהי נצחי. היא מוסרת לנו את רצון ה', המוסר המוחלט, דרך המצוות הרבות שהיא מנחילה לנו. אין כאן שיקול דעת אנושי כיצד לנהוג, אלא הכרת האמת כפי שהיא. יוצר האדם מגלה לנו את הדרך המתאימה ביותר עבור האדם, כדי להביא אותו אל שלמותו. השלמות הזו מקיפה את חיי האדם מתחילה ועד סוף. היא מדריכה כל אחד באופן אישי וגם דואגת להסדרת חיי חברה תקינים. היא מכבדת ומעריכה את העולם הזה, אבל מנצלת את האנרגיות הטמונות בו להתעלות רוחנית. היא רואה כמכלול אחד את הקדושה והטבע, הפרט והכלל, וסוללת את הדרך בכל תחום מתוך ראייה רחבה.
הרחבות
• חוקי החברה והשראת שכינה
כְּדֵי שֶׁיְּתֻקַּן הַקִּבּוּץ הַמְּדִינִי בְּאֹפֶן נָאוֹת וְשָׁלֵם, עַד שֶׁלֹּא יַטְרִידֵם רֹעַ סִדּוּר קִבּוּצֵיהֶם מֵהַשִּׂיג הַהַצְלָחָה הָאֲמִתִּית. רבי יוסף אלבו מסביר שהדת האלוהית עוסקת בסדרי החברה, על מנת שבעיות הקשורות בה לא יפריעו להשגת המדרגות הרוחניות.
בדרך דומה מסביר הר"ן שהדרכות התורה ביחס לסדרי החברה מכוונות לא רק לצורך תקנת החברה, אלא גם לכך שהשכינה תשרה עלינו ונזכה לקרבת אלוהים: "ואני מבאר עוד ואומר, שכמו שנתייחדה תורתנו מבין נימוסי האומות במצוות וחוקים (ש)אין עניינם תיקון מדיני כלל (בתורה ישנן מצוות שאינן עוסקות כלל בתיקון החברה), אבל (אלא) הנמשך מהם הוא חוּל העניין ההוא (השראת השפע האלוהי – השכינה) באומתנו והידבקו בנו (תכליתן של מצוות אלו היא לזכות על ידן לקרבת אלוהים)... וזה שנתייחדה בו תורתנו מנימוסי האומות, שאין עליהם עסק בזה כלל, כי אם בתיקון עניין קיבוצם (משפטי האומות כלל לא עוסקים בהשגת קרבת אלוהים אלא רק בסדרי החברה). ולפיכך אני סובר וראוי שייאמן בו, שכמו שהחוקים שאין להם מבוא כלל בתיקון הסידור והם סיבה עצמית קרובה לחול עליהם השפע האלוהי, כן משפטי התורה (המצוות בתורה העוסקות בסדרים החברתיים) יש להם בזה (בהשגת קרבת אלוהים) מבוא גדול (שייכות גדולה), וכאילו הם משותפים בין סיבת חוּל העניין ההוא באומתנו ותיקון עניין קיבוצנו. ואפשר שהם פונים יותר אל העניין אשר הוא יותר נשגב במעלה (השראת השכינה) ממה שהם פונים לתיקון קיבוצנו " [דרשות הר"ן, הדרוש האחד עשר].
לעילוי נשמת רבקה בת מאיר והניה ע"ה
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
עשרת ימי תשובה מדוע ה' מנסה את האדם - "האלוקים ניסה את אברהם"
ה' מנסה את אברהם מדוע? הרי יודע אם יעמוד בניסיון
רביבים לעורר את הילדים לתשובה
מי שרואה שילדיו אינם מתפללים או לומדים כראוי, יבדוק תחילה את עצמו | לאחר בירורים פנימיים יוכל לדבר עם הילדים בכנות על ערך לימוד התורה | כאשר ההורים רוצים להוכיח את בנם או בתם על התפילה, עליהם לבדוק את עצמם אם הם מתפללים ברצינות | חשוב מאוד שהנזיפות בילדים יהיו מעטות מאוד לעומת דברי השבח והעידוד, ובמיוחד צריך להשתדל להימנע מכעס | כאשר ההורים שומרים על אווירה טובה, רוב הבעיות חולפות ומתברר שהילדים הרבה יותר טובים ממה שהיה נראה לכאורה
האזינו האזינו – עם זו יצרתי
הדבר שמגן ומציל את עם ישראל במצבי חירום הוא התפקיד והיעוד האלוקי המונח אך ורק על כתפי ישראל עד כי העולם כולו תלוי בו ובסגולתו
אורות התשובה - הרב הראל כהן מכאב התשובה לאור השמחה
אורות התשובה פרק ז, ז | פרק ח, א-ב
השיעור עוסק במתח שבין כאבי התשובה והייסורים הנפשיים הנלווים לניתוק מהחטא, לבין תחושת השמחה והשחרור הנובעות מתיקון הנפש. דרך פסקאותיו של הרב קוק באורות התשובה, מתבאר כיצד הכאב על העבר איננו גורם לייאוש אלא מהווה תהליך ריפוי עמוק המרומם את האדם.
צום גדליה צום גדליה: מצמיחת חורבן לבניין
השיעור מעמיק במשמעותו של צום גדליה בתוך עשרת ימי תשובה, ומסביר כיצד הייאוש של רוצחי גדליה החריב את הסיכוי להמשכיות היישוב היהודי לאחר החורבן. דרך השוואה בין דברי הרמב"ם לגמרא ולחטא נדב ואביהוא, מודגש המסר שגם מתוך השבר הגדול ביותר אסור להתייאש, אלא יש להמליך את רצון ה' ולפעול לתיקון.
ענינו של ראש השנה סוד השופר ופנימיות ראש השנה
השיעור עוסק במשמעותו הפנימית והעמוקה של השופר, שאינו רק מצווה מעשית אלא ביטוי לתפילת הנשמה ולחיבור לשורש ההוויה, הבינה ותיקון העולם העתידי. מתוך כך מוארים סדר הברכות של ראש השנה והשאלה ההלכתית והרעיונית של הימנעות מתקיעת שופר כאשר החג חל בשבת.
שמונה פרקים לרמב"ם כוח המדמה בשירות הקודש
שיעור 4
השיעור עוסק במהותו ובחשיבותו של כוח המדמה כגשר הכרחי המתרגם את רעיונות השכל המופשטים לציורים מוחשיים, עולם הרגש והמעשה. דרך דברי הרמב"ם, הראי"ה קוק וההקשר לערב ראש השנה, מובהר כיצד חיבור הדמיון לעבודת ה' מונע טעויות ומעניק חיות מעשית לקיום המצוות.
