ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- ספר העיקרים
- ספר העיקרים- בשביל הנשמה
רק אמונה בדבר האמיתי מביאה להצלחה
אֵין הָאֱמוּנָה בְכָל דָּבָר מֵבִיא אֶל הַהַצְלָחָה, כִּי אֵין הָאֱמוּנָה בַנִּמְנָעוֹת* מִמַּה שֶּׁיָּשִׂים הָאָדָם מַצְלִיחַ. וְזֶה דָבָר לֹא יְסַפֶּק בּוֹ שׁוּם-אָדָם כִּי הָאֱמוּנָה שֶׁרָאוּי שֶׁתָּשִׂים אֶת הָאָדָם מַצְלִיחַ הִיא הָאֱמוּנָה בַּדָּבָר הָאֲמִתִּי שֶׁהוּא אֲמִתִּי, בִּלְבָד; לֹא הָאֱמוּנָה בְּמַה שֶּׁאֵינוֹ נִמְצָא שֶׁהוּא נִמְצָא וּבְמַה שֶׁהוּא נִמְצָא שֶׁאֵינוֹ נִמְצָא. וְאִם-כֵּן, רָאוּי לַשּׁוֹאֵל שֶׁיִּשְׁאַל וְיֹאמַר: מֵהֵיכָן יִוָּדַע אִם הַדָּבָר שֶׁתָּבוֹא הָאֱמוּנָה בוֹ הוּא אֲמִתִּי בְעַצְמוֹ — כְּדֵי שֶׁנַּאֲמִין אוֹתוֹ אֱמוּנָה שְׁלֵמָה; אוֹ אֵינֶנּוּ אֲמִתִּי — כְּדֵי שֶׁנַּרְחִיק הַאֲמָנָתוֹ? וְאִם נֹאמַר שֶׁזֶּה יֻשַּׂג מִצַּד-עִיּוּן הַשֵּׂכֶל — אִם-כֵּן, תִּהְיֶה הַיְדִיעָה הַמֶּחְקָרִית לְמַעְלָה מִן הָאֱמוּנָה, וְזֶה הֶפֶךְ מַה שֶּׁהֻנַּח לְמָעְלָה [פכ"א]. וְזֶה סָפֵק חָזָק, רָאוּי שֶׁנִּשְׁתַּדֵל בְּהַתָּרָתוֹ*.
נמנעות קיימות בעצמן
וְנֹאמַר, שֶׁהַנִּמְנָעוֹת — שְׁנֵי מִינִים: אִם נִמְנָעוֹת קַיָּמוֹת בְּעַצְמָן*, שֶׁלֹּא יְתֹאַר ה' בִּיכֹלֶת עַל חִלּוּפָן, כְּמוֹ שֶׁהַכֹּל יוֹתֵר גָּדוֹל מִן הַחֵלֶק, אוֹ שֶׁקֹּטֶר הַמְרֻבָּע* גָּדוֹל מִצַּלְעוֹ. כִּי לֹא יְתֹאַר ה' בִּיכֹלֶת עַל שֶׁיִּהְיֶה הַחֵלֶק שָׁוֶה אֶל הַכֹּל, אוֹ שֶׁיִּהְיֶה קֹטֶר הַמְרֻבָּע שָׁוֶה לְצַלְעוֹ, אוֹ שֶׁיִּהְיוּ זָוִיּוֹת הַמְשֻׁלָּשׁ יוֹתֵר מִשְּׁתֵי נִצָּבוֹת*, אוֹ שֶׁיִּתְקַבְּצוּ שְׁנֵי הַהֲפָכִים יַחַד בְּנוֹשֵׂא אֶחָד בְּעֵת אַחַת, אוֹ שֶׁיִּהְיוּ הַחִיּוּב וְהַשְּׁלִילָה צוֹדְקִים יַחַד עַל דָּבָר אֶחָד מִצַּד אֶחָד. וּבְכַיּוֹצֵא בְאֵלּוּ-הַנִּמְנָעוֹת, אִי-אֶפְשָׁר שֶׁתָּבוֹא הַקַּבָּלָה לְהַאֲמִין בִּמְצִיאוּתָן וְלֹא בְמַה שֶּׁהוּא מִמִּינָן, וְאִי-אֶפְשָׁר לַחוּשׁ שֶׁיָּעִיד לְעוֹלָם עַל הִמָּצֵא זֶה וְלֹא כַיּוֹצֵא-בוֹ, אַחַר שֶׁאִי-אֶפְשָׁר לַשֵּׂכֶל לְצַיֵּר מְצִיאוּתָן. וְלָזֶה לֹא-יִתָּכֵן שֶׁתָּבוֹא הַקַּבָּלָה לְהַאֲמִין בְּשֶׁיְּתֹאַר ה' בְּשֶׁהוּא יָכוֹל לִבְרֹא אַחֵר דּוֹמֶה לוֹ מִכָּל-צָד, כִּי בְהֶכְרֵחַ יִהְיֶה הָאֶחָד עִלָּה וְהָאֶחָד עָלוּל*, וְלֹא יִהְיֶה, אִם-כֵּן, דּוֹמֶה לוֹ מִכָּל-צָד.
ספר העיקרים- בשביל הנשמה (134)
בשביל הנשמה
63 - מאמר ראשון פרק כ"א חלק ב'
64 - מאמר ראשון פרק כ"ב חלק א'
65 - מאמר ראשון פרק כ"ג חלק א'
טען עוד
נמנעות אצל הטבע
וְיֵשׁ מִין אַחֵר מִן הַנִּמְנָעוֹת שֶׁאֶפְשָׁר שֶׁיְּתֹאַר ה' בִּיכֹלֶת עַל חִלּוּפָן, וְהֵן הַנִּמְנָעוֹת* אֵצֶל הַטֶּבַע בִּלְבָד. כִּי אֵלּוּ וְכַיּוֹצֵא-בָהֶן, אַף אִם הֵן נִמְנָעוֹת אֵצֶל הַטֶּבַע, אֵינָן נִמְנָעוֹת בְּחָק-הַבּוֹרֵא, כְּמוֹ: תְּחִיַּת הַמֵּתִים, וְהִמָּצֵא אִישׁ יוֹשֵׁב אַרְבָּעִים יוֹם וְאַרְבָּעִים לַיְלָה בְּלֹא אֲכִילָה וּשְׁתִיָּה, וְהַדּוֹמֶה לָזֶה מִמִּין הַנִּפְלָאוֹת שֶׁהֵן נִמְנָעוֹת אֵצֶל הַטֶּבַע. וּבַמִּין הַשֵּׁנִי הַזֶּה מִן הַנִּמְנָעוֹת, אֶפְשָׁר שֶׁתָּבוֹא אֱמוּנָה, אַחַר שֶׁאֶפְשָׁר לַשֵּׂכֶל לְצַיֵּר מְצִיאוּתוֹ. וְעַל-כֵּן נֹאמַר, כִּי כָל מַה שֶּׁאֶפְשָׁר שֶׁיְּצֻיַּר מְצִיאוּתוֹ אֵצֶל הַשֵּׂכֶל, אַף-עַל-פִּי שֶׁיִּהְיֶה נִמְנָע אֵצֶל הַטֶּבַע, אֶפְשָׁר שֶׁתָּבוֹא הָאֱמוּנָה בּוֹ בְּשֶׁכְּבָר נִמְצָא זֶה בֶּעָבָר אוֹ שֶׁהוּא נִמְצָא עַתָּה אוֹ שֶׁיִּמָּצֵא בֶעָתִיד. וְכָל-שֶׁכֵּן שֶׁאִם הֵעִיד עַל-זֶה הַנִּסָּיוֹן, אַף-עַל-פִּי שֶׁיַּכְחִישׁ הַשֵּׂכֶל אִמּוּת מְצִיאוּתוֹ מִפְּנֵי שֶׁלֹּא יֵדַע סִבָּתוֹ, שֶׁהוּא אֶפְשָׁר שֶׁתָּבוֹא הָאֱמוּנָה בּוֹ. כְּמוֹ מְשִׁיכַת אֶבֶן הַמַּגְנֵיטַס* אֶת הַבַּרְזֶל, שֶׁלֹּא יוּכַל הַשֵּׂכֶל לָתֵת סִבַּת מְצִיאוּתוֹ אֲבָל יַכְחִישֵׁהוּ; וְאוּלָם, אַחַר שֶׁהֵעִיד עָלָיו הַנִּסָּיוֹן, וְהוּא דָבָר שֶׁיְּצֻיַּר מְצִיאוּתוֹ בַּשֵּׂכֶל, אַף-עַל-פִּי שֶׁלֹּא יֵדַע הַשֵּׂכֶל לְאַמֵּת סִבַּת מְצִיאוּתוֹ — הוּא אֱמֶת, בְּלִי-סָפֵק. וְכֵן מַה שֶּׁהֵעִיד עָלָיו הַחוּשׁ מִמִּינֵי הַנִּפְלָאוֹת — כִּתְחִיַּת הַמֵּתִים עַל-יְדֵי אֱלִישָׁע בְּחַיָּיו וּבְמוֹתוֹ, וְכַעֲמִידַת אָדָם יְלוּד אִשָּׁה אַרְבָּעִים יוֹם וְאַרְבָּעִים לַיְלָה בְּלֹא אֲכִילָה וּשְׁתִיָּה, כְּמֹשֶׁה וְאֵלִיָּהוּ, וּכְרֶדֶת הָאֵשׁ מִן הַשָּׁמַיִם, וִהְיוֹת הַשְּׁכִינָה שׁוֹרָה בְיִשְׂרָאֵל; וְכַיּוֹצֵא-בָזֶה מִמִּין הַנִּפְלָאוֹת שֶׁהֵעִיד הַחוּשׁ שֶׁהָיוּ בִזְמָן-מָה, וְהַשֵּׂכֶל יָכוֹל לְצַיֵּר מְצִיאוּתָם, אַף-עַל-פִּי שֶׁלֹּא יֵדַע לְאַמֵּת מְצִיאוּתָן — כָּל-זֶה וְכַיּוֹצֵא-בוֹ, אֶפְשָׁר שֶׁתָּבוֹא הָאֱמוּנָה בּוֹ וְיִפֹּל* תַּחַת הַיְכֹלֶת הַבִּלְתִּי-בַעַל-תַּכְלִית*.
____________________________________
בַנִּמְנָעוֹת – בדברים שלא יתכנו. בְּהַתָּרָתוֹ – בפתירתו, בישובו. נִמְנָעוֹת קַיָּמוֹת בְּעַצְמָן – דברים שלא יתכנו מצד עצמם של הדברים. קֹּטֶר הַמְרֻבָּע – אלכסון בתוך ריבוע. שְּׁתֵי נִצָּבוֹת – זויות ישרות, סכום כל אחת תשעים מעלות ויחד סכומם מאה שמונים מעלות, וכן סכום זויות המשולש. עִלָּה... עָלוּל – כבורא ונברא. הַנִּמְנָעוֹת – לא אפשריות. הַמַּגְנֵיטַס – מגנט. וְיִפֹּל – ויכנס. הַיְכֹלֶת הַבִּלְתִּי-בַעַל-תַּכְלִית – יכולת ה'.
ביאורים
האמונה חייבת להגיע מתוך העמקה והתבוננות שכלית, שהרי לולא הם יש להניח שהאדם ידמיין וימציא המצאות מוזרות וחסרות שחר. לפי זה יוצא לכאורה שהחקירה השכלית עדיפה מהאמונה הפשוטה, שהרי רק בזכותה ינצל האדם מאמונה בדברים שאינם נכונים. לאור זאת יש להבין כיצד מסתדרים דברים אלו עם מה שלמדנו בפרק הקודם, שבעל האמונה עדיף מהחוקר השכלי.
אחד מיסודות האמונה הוא האמונה בכך שה' יתברך הוא כל יכול, ושאינו מוגבל כלל. מתוך יסוד זה עלולות להתפתח תפיסות אשר לדבריו של רבי יוסף אלבו, הינן שגויות ולא תואמות את חוקי ההיגיון. טענות אלו אינן עולות על הדעת, סותרות את ההיגיון, ואין בהן שום תוכן אמיתי.
גם האמירה שכביכול ה' ברא אלוה אחר דומה לו, אינה יכולה לעלות על הדעת. זהו משחק של מילים הסותרות זו את זו: גם נברא שהבורא יחון אותו במעלות רבות ועצומות, וימסור לשליטתו ברואים רבים, לעולם לא ישווה אל הבורא, כי עצם החילוק שבין בורא לנברא, שהוא חילוק מרכזי ומהותי, ממנו לא יוכל אותו נברא, משוכלל ככל שיהיה, להימלט.
יש לחלק באופן מהותי בין דברים אלו, אשר אינם מסתדרים מבחינה לוגית, לבין דברים אשר אינם מסתדרים עם חוקי הטבע. אותם הדברים הסותרים את חוקי הטבע ניתן להבינם באופן ניסי, כמו שאנו מאמינים בתופעות טבע מוכחות, גם כשההסבר לקיומן עדיין לא נודע. לכן ניתן להאמין שמשה היה בהר סיני ארבעים יום וארבעים לילה בלא אכילה ושתיה, מכיוון שאמונה זו נסתרת רק מחמת חוקי הטבע ולא מחמת עצמה.
על בסיס חלוקה זו בין הדברים הנמנעים באופן לוגי, לבין דברים שאינם תואמים את חוקי הטבע, מבאר רבי יוסף אלבו את היחס המתאים בין החקירה השכלית הנצרכת, לבין מקומה של האמונה. החקירה השכלית חייבת לבוא כבסיס פותח במה ראוי להאמין, ולאחר מכן יש לתת לכוח האמונה להופיע ביחס לכל מה שקיבלנו במסורת וראינו בעינינו, גם אם הוא נראה כנמנע על פי חוקי הטבע.
הרחבות
• התורה אינה סותרת את השכל
אֵין הָאֱמוּנָה בַנִּמְנָעוֹת מִמַּה שֶּׁיָּשִׂים הָאָדָם מַצְלִיחַ. רבי יוסף אלבו מבאר שהתורה אינה סותרת את השכל. דברים דומים כותב רבי יהודה הלוי : " חלילה לאל שתבוא התורה במה שידחה ראיה או מופת , אך תבוא בנפלאות ושנות המנהגים לבריאת דברים או להפך דבר אל דבר אחר, להורות על חכמת בורא העולם ויכולתו לעשות מה שחפץ, בעת שיחפוץ" [כוזרי א, סז]. למרות הניסים הרבים שמופיעים בתורה, אין היא סותרת את השכל הישר. מטרת ניסים אלו ללמדנו על יכולתו של בורא העולם לשלוט בחוקי הטבע, ואין אלו דברים שהשכל מכריח שאינם הגיוניים.
מעניין לציין שגם ביחס לשלילת ההגשמה, הכוזרי משתמש בביטוי דומה: " חלילה לאל מן השקר ומה שהשכל מרחיק אותו וישימהו שקר" [שם פט]. הביטוי 'חלילה' החוזר ונשנה בדברי רבי יהודה הלוי מעיד על חשיבותו המוסרית של עיקרון זה בעיניו.
גם הרס"ג כותב: "ברוך ה' אלוהי ישראל אשר לו יאות עין האמת הברורה, המאמת למדברים (כלומר, לבני האדם) מציאות נפשותם אמת ברורה, ומצאו בה מוחשיהם מציאה ברורה, וידעו בה ידיעותם ידיעת צדק , נסתלקו בה מעליהם השיבושים, וסרו עמה הספקות, ונצללו להם הראיות, והזדכו להם המופתים" [האמונות והדעות, פתיחה]. החשיבות הרבה שאנו מעניקים לשכל היא מפני שדרכו הקב"ה מראה לבני האדם מהי האמונה הנכונה.
איך אפשר להשתמש באותו מיקרוגל לחלבי ובשרי?
איך ללמוד גמרא?
הקדוש ברוך הוא חפץ לגואלנו
למה ללמוד גמרא?
מה עושים בעשרה בטבת שחל בשישי?
כאב הגלות ותקוות הגאולה
הלכות שטיפת כלים בשבת
לו הייתי רוטשילד
לא בדיבורים אלא במעשים: הדרך היחידה לחיבור בעם ישראל
יום כיפור - איך נדע מי פטור מהצום?
תחילת החורבן: ביטול קרבן התמיד
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
צבא גבולות המחנה
סוגיית ההפרדה המגדרית בצבא אינה דומה לעבודה משותפת של גברים ונשים בחיים האזרחיים. תנאי הלחימה, הצפיפות והקרבה הממושכת יוצרים מציאות ייחודית שבה שאלת הגבולות ודיני צניעות מקבלים משמעות אחרת
רביבים העבודה - תפקיד האדם בעולם
חובה על האב ללמד את בנו אומנות, כלומר מקצוע | גם אם הבן יבחר להקדיש את חייו לתורה, עדיין מוטל על האב ללמד את בנו אומנות | הברכה שה' מביא לאדם מגיעה על ידי חריצותו של האדם בעבודתו | ההתבטלות מעבודה כרוכה באיסורי תורה ובחילול השם | ההתבטלות מעבודה היא התבטלות מאחד מתפקידיו היסודיים של האדם, שנברא "לעובדה ולשומרה", ומביאה את האדם לידי עבירה
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת חקת
וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ טוֹב. מהי שמה המקורי של ארץ טוב ומדוע שינו את שמה | האם יש הבדל בקריאת התורה בין שירת הים, שירת הבאר ושירת משה בפרשת האזינו | מה הטעם שמשה רבינו הניח את נחש הנחושת על עמדו, ורק חזקיהו מלך יהודה עמד ושברו שלא יוכלו לעבוד אותו | ראיה בפרשה שבכל ארבעים שנה שהיו בני ישראל במדבר לא היה רוצח נפש בשגגה. ועוד!
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א יסוד ועיקר העבודה הרוחנית
דרך הקודש ג' פסקה ה-ו
הרב מבאר כי יסוד העבודה הרוחנית מושתת על אמונה והכרת הערך היחסי והתלות המוחלטת של העולם והאדם בבוראו. בנוסף, הרב מסביר כיצד מודעות עמוקה זו מובילה לתהליך מתמיד של התעלות ודביקות באור האלוקי, ששיאו והשלמתו באים לידי ביטוי בהפיכת הרע לטוב והחושך לאור.
מאמר שלישי גבולות ההיגיון במצוות כיבוד הורים
מאמר שלישי המשך סיכום פסקה ז'
השיעור בוחן את גבולות ההיגיון בקיום מצוות שנדמות שכלתניות, כמו כיבוד אב ואם וברית מילה, תוך הדגשה שיהודים מקיימים אותן כגזירה אלוקית מוחלטת שמעבר לטבע האנושי. דרך עיון בסוגיות מהגמרא, פסיקות הרמב"ם והסברי ספר הכוזרי, מודגשת המסירות והשמחה העל-טבעית הנדרשות במצוות אלו.
יסודות הש"ס יסודות דיני הקדשות
דיני ההקדשות אינם קשורים רק לסדר קדשים, אלא גם לנדרים ולדיני ממונות. בשיעור מובאות החלוקות הבסיסיות בין קדושת דמים לקדושת הגוף, קדושת פה וקדושת כלי, קניין הגוף וקניין פירות, החלוקות המקבילות והיחס ביניהן.
אורות התשובה - הרב הראל כהן החיבור בין תשובת היחיד לתיקון העולם
אורות התשובה פרק ה, פסקה ז-ח
ישנה דו- סטריות בין הדחף של העולם לתשובה והתקדמות לבין תשובת האדם ורצונו להיטיב: הן מעוררות זו את זו בהדדיות.
אורות ישראל ותחייתו בין הרצון הטוב להדרכה האלוהית
השיעור עוסק במגבלותיו של "הרצון הטוב" כשהוא מנותק מהדרכה מעשית, ומבקר את הנצרות שבחרה להישען עליו בלבד תוך נטישת חוקי התורה והמצוות. לעומת זאת, מודגש כי תפקידה של כנסת ישראל הוא לחבר את הרצון הטוב הפנימי אל ההדרכה והחוקיות האלוהית, ובכך לסלול את הדרך לתיקון ולהארת אומות העולם כולן.
חקת סוד פרה אדומה ושירת הבאר
הרב מסביר כי מצוות פרה אדומה מסמלת קבלת עול מלכות שמיים מוחלטת, ומדגיש את ייחודיותן של הלכות הטומאה והטהרה השייכות לעם ישראל בלבד בזכות קדושתו וקבלת התורה. בנוסף, הרב מתאר כיצד התבטלות ראשונית זו מובילה בסופו של תהליך לחיבור פנימי, טבעי ושמח אל התורה, המשתקף ב"שירת הבאר" ומביא בסופו לתיקון העולם ולניצחון מוחלט על המוות ועל יצר הרע.
מאמרי הראי"ה - הרב ש.י וייצן מלחמת עולם הקודש והחול ושם הוויה
מאמרי הראי"ה - מאמר "נאדר בקודש" סעיף ד'
הרב זצ"ל ממשיך את הפיסקאות הקודמות ואחרי שהוא מדגיש את התפיסות של עולם הקודש והחול הוא אומר שיש את שם הוויה שהוא השורש של שני מלחמות הללו.
