איתמר רבי יוסי ברבי חנינא אמר תפלות אבות תקנום, רבי יהושע בן לוי אמר תפלות כנגד תמידין תקנום. תניא כוותיה דרבי יוסי בר' חנינא אברהם תקן תפלת שחרית שנא' וישכם אברהם בבקר אל המקום אשר עמד שם, ואין עמידה אלא תפלה שנאמר ויעמד פינחס ויפלל. יצחק תקן תפלת מנחה שנאמר ויצא יצחק לשוח בשדה לפנות ערב, ואין שיחה אלא תפלה שנאמר תפלה לעני כי יעטף ולפני ה' ישפוך שיחו. יעקב תקן תפלת ערבית שנאמר ויפגע במקום וילן שם, ואין פגיעה אלא תפלה שנאמר ואתה אל תתפלל בעד העם הזה ואל תשא בעדם רנה ותפלה ואל תפגע בי וכו'.

איבעיא להו טעה ולא התפלל מנחה מהו שיתפלל ערבית שתיים, אם תמצי לומר טעה ולא התפלל ערבית מתפלל שחרית שתיים משום דחד יומא הוא דכתיב ויהי ערב ויהי בקר יום אחד, אבל הכא תפלה במקום קרבן היא וכיון דעבר יומו בטל קרבנו או דילמא כיון דצלותא רחמי היא כל אימת דבעי מצלי ואזיל? ואומרת הגמרא ת"ש דאמר רב הונא בר יהודה א"ר יצחק א"ר יוחנן טעה ולא התפלל מנחה מתפלל ערבית שתיים, ואין בזה משום דעבר יומו בטל קרבנו (והכוונה על "טעה" שדינו כמו אנוס).

מיתיבי מעות לא יוכל לתקן וחסרון לא יוכל להמנות. מעות לא יוכל לתקן - זה שבטל ק"ש של ערבית וק"ש של שחרית או תפלה של ערבית או תפלה של שחרית. וחסרון לא יוכל להמנות - זה שנמנו חבריו לדבר מצוה ולא נמנה עמהם. א"ר יצחק א"ר יוחנן הכא במאי עסקינן שבטל במזיד אמר רב אשי דיקא נמי דקתני בטל ולא קתני טעה ש"מ.

ת"ר היו לפניו שתי תפלות אחת של מנחה ואחת של מוסף מתפלל של מנחה ואח"כ מתפלל של מוסף שזו תדירה וזו אינה תדירה ר' יהודה אומר מתפלל של מוסף ואח"כ מתפלל של מנחה שזו מצוה עוברת וזו מצוה שאינה עוברת א"ר יוחנן הלכה מתפלל של מנחה ואח"כ מתפלל של מוסף.

"היו לפניו שתי תפלות, אחת של מנחה ואחת של מוסף - יתפלל מנחה ואח"כ מוסף, כי תדיר ושאינו תדיר תדיר קודם. אבל בציבור יקדים להתפלל מוסף ואח"כ מוסף כדי שלא יטעו".

ר' זירא כי הוה חליש מגירסיה הוה אזיל ויתיב אפתחא דבי ר' נתן בר טובי אמר, כי חלפי רבנן אז איקום מקמייהו ואקבל אגרא (כשיעברו הרבנים אעמוד לכבודם ואקבל שכר). נפק אתא ר' נתן בר טובי א"ל מאן אמר הלכה בי מדרשא? א"ל הכי א"ר יוחנן אין הלכה כר' יהודה דאמר מתפלל אדם של מוסף ואח"כ מתפלל של מנחה. א"ל רבי יוחנן אמרה? אמר ליה אין. תנא מיניה ארבעין זמנין א"ל חדא היא לך או חדת היא לך (רש"י: אחת היא לך שלא למדת דבר משמו של ר' יוחנן אלא זו בלבד לכך חביבה היא לך, או חדשה היא לך שהיית סבור שאחד מן האחרים אמרה) א"ל חדת היא לי משום דמספקא לי בר' יהושע בן לוי".

"אמר רבי שמעון (יעקב) המהלך בדרך ושונה ומפסיק ממשנתו, ואומר מה נאה אילן זה, ומה נאה ניר זה, מעלה עליו הכתוב כאילו מתחייב בנפשו".

כל השוכח דבר אחד ממשנתו מעלה עליו הכתוב כאילו מתחייב בנפשו, שנאמר (דברים ד, ט) 'רק השמר לך ושמור נפשך מאד פן תשכח את הדברים אשר ראו עיניך'. יכול אפילו תקפה עליו משנתו? ת"ל (שם) 'ופן יסורו מלבבך כל ימי חייך', הא אינו מתחייב בנפשו עד שישב ויסירם מליבו".

"א"ל שמואל לרב יהודה, שיננא פתח פומיך קרי, פתח פומיך תני, כי היכי דתתקיים ביך ותוריך חיי, שנאמר כי חיים הם למוצאיהם ולכל בשרו מרפא, אל תקרי למוצאיהם אלא למוציאיהם בפה".

"וא"ל רב לרב שמואל בר שילת, כי מחית לינוקא לא תימחי אלא בערקתא דמסנא, דקארי קארי, דלא קארי ליהוי צוותא לחבריה" ( גם אם תלמיד אינו לומד, מ"מ ישב עם חבריו וסופו ליתן לבו ללימוד), אבל אם הוא מזיק, אל תקבלו.

"ואמר רבי חלבו אמר רב הונא לעולם יהא אדם זהיר בתפלת המנחה שהרי אליהו לא נענה אלא בתפלת המנחה, שנאמר 'ויהי בעלות המנחה ויגש אליהו הנביא ויאמר וגו' ענני ה' ענני' (מלכים א', יח).