ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
וְיֵרָאֶה שֶׁאֲשֶׁר הֵבִיא אֵלּוּ הָאֲנָשִׁים לְטָעוּת וּלְסַפֵּק בִּדְבָרֵינוּ בִּתְחִיַּת הַמֵּתִים, הֱיוֹתֵנוּ מַאֲרִיכִים בְּסִפּוּר הָעוֹלָם הַבָּא, וּלְבָאֵר מַאֲמָרִים אֲמִתִּיִּים, וְלִזְכֹּר כָּל דִּבְרֵי הַנְּבִיאִים וְהַחֲכָמִים הַמּוֹרִים עָלָיו. וּכְשֶׁזָּכַרְנוּ בִּתְחִיַּת הַמֵּתִים, זְכַרְנוּם בִּדְבָרִים מְעַטִּים, וְאָמַרְנוּ שֶׁתְּחִיַּת הַמֵּתִים פִּנָּה אֲמִתִּית.
וְהֵבִיא אֶל זֶה* שְׁנֵי דְבָרִים:
הָאֶחָד מֵהֶם, שֶׁכָּל חִבּוּרֵינוּ אָמְנָם הֵם קַב וְנָקִי, וְאֵין כַּוָּנָתֵנוּ לְהַגְדִּיל גּוּף הַסְּפָרִים וְלֹא לְכַלּוֹת הַזְּמַן בְּמַה שֶּׁלֹּא יָבִיא אֶל תּוֹעֶלֶת. וְלָזֶה כְּשֶׁנְּפָרֵשׁ, לֹא נְפָרֵשׁ אֶלָּא מַה שֶּׁצָּרִיךְ לְפֵרוּשׁ, וּבַשִּׁעוּר שֶׁיּוּבַן לְבַד. וּכְשֶׁנְּחַבֵּר, לֹא נְחַבֵּר רַק קִצּוּר הָעִנְיָנִים.
וְהַדָּבָר הַשֵּׁנִי, שֶׁהַהַאֲרָכָה אָמְנָם תִּהְיֶה* בְּצִיּוּר* עִנְיָן נֶעֱלָם עַד שֶׁיִּשְׁלַם צִיּוּרוֹ, אוֹ שֶׁהֵבִיא רְאָיָה עַל אֲמִתּוּתוֹ, וְזֶה צָרִיךְ אֵלָיו בִּשְׁלֹשָׁה מִינֵי הַחָכְמוֹת, רְצוֹנִי לוֹמַר: הַלִּמוּדִי, וְהַטִּבְעִי, וְהָאֱלֹהִי. כִּי הַרְבֵּה פְּעָמִים יֵעָלֵם בָּהֶם עִנְיָן, וְיִרְחַק צִיּוּרוֹ, עַד שֶׁיְּפֹרְשׁוּ גְּדָרָיו פֵּרוּשׁ מַסְפִּיק, וּפְעָמִים יִצְטָרֵךְ הָעִנְיָן הַמְצֻיָּר אֶל רְאָיוֹת רַבּוֹת עַד שֶׁיִּתְאַמֵּת מַה שֶּׁיְּבֻקַּשׁ אֲמִתּוּתוֹ.
אָמְנָם דִּבְרֵי הַמּוֹפְתִים* לֹא יֵעָלֵם צִיּוּר* מַה שֶּׁיִּזְכֹּר מֵהֶם וְלֹא יִכְבַּד, וְאִי אֶפְשָׁר לְהָבִיא רְאָיָה עַל אֲמִתַּת מַה שֶּׁכְּבָר בָּא אוֹ שֶׁיָּעַד בּוֹאוֹ, אֲבָל יִרְאוּם בַּחוּשִׁים אוֹ יְקֻבַּל מִמִּי שֶׁכְּבָר רָאָם.
וּמִפְּנֵי זֶה נְפָרֵשׁ הָעוֹלָם הַבָּא וּנְבָאֲרֵהוּ, לְהֵעָלְמוֹ וְלִהְיוֹתוֹ עִנְיָן אֲשֶׁר בְּטֶבַע מִנְהָגוֹ שֶׁל עוֹלָם, כְּלוֹמַר הִשָּׁאֵר הַנֶּפֶשׁ.
אין להאריך בענין תחיית המתים
אָמְנָם תְּחִיַּת הַמֵּתִים הוּא אֶחָד מֵהַמּוֹפְתִים, וּמְבֹאָר מְאֹד, שֶׁעִנְיָנוֹ מוּבָן וְאֵין שָׁם אֶלָּא לְהַאֲמִין בּוֹ לְבַד, כְּמוֹ שֶׁבָּאַתְנוּ הַהַגָּדָה הָאֲמִתִּית. וְהוּא עִנְיָן יוֹצֵא חוּץ לְטֶבַע הַמְּצִיאוּת, וְאֵין רְאָיָה עָלָיו מִצַּד הָעִיּוּן. וְאָמְנָם יִנְהַג מִנְהַג הַנִּפְלָאוֹת כֻּלָּם וִיקֻבַּל אֵין שָׁם זוּלַת* זֶה. וּמֶה הָיָה לָנוּ אֶפְשָׁר לוֹמַר בּוֹ אוֹ לְהַאֲרִיךְ? הֲתַחְשֹׁב שֶׁהַמְבֻקָּשׁ מִמֶּנּוּ אֵצֶל אֵלּוּ, שֶׁאֶדְרֹשׁ בְּחִבּוּרֵי הַדְּרָשׁוֹת בָּאוּ בְּזֶה הָעִנְיָן וְהַהַגָּדוֹת הָהֵם, וְזֶה יוֹתֵר רָאוּי לְזוּלָתֵנוּ כְּפִי כַּוָּנַת מַה שֶּׁיְּחַבֵּר בּוֹ. אַתֶּם עֲדַת הַמְעַיְּנִים בְּחִבּוּרֵינוּ כְּבָר יְדַעְתֶּם שֶׁאֲנִי לְעוֹלָם נוֹטֶה לְחַסֵּר הַמַּחֲלֹקֶת וְהַוִּכּוּחִים, וְלוּ הָיָה אֶפְשָׁר לִי לָשִׁית הַתַּלְמוּד כֻּלּוֹ בְּפֶרֶק אֶחָד, לֹא הָיִיתִי מֵשִׂים אוֹתוֹ בִּשְׁנַיִם, וְאֵיךְ יְבֻקַּשׁ מִמֶּנִּי זִכְרוֹן הַדְּרָשׁוֹת וְהַהַגָּדוֹת, וְהֵם נִמְצָאוֹת בִּמְקוֹמוֹתָם, וְיִקָּרֵא שָׁם, וּמַה תּוֹעֶלֶת לְכָפְלָם וְנֹאמַר שֶׁאֲנַחְנוּ חִבַּרְנוּ?
___________________________________
וְהֵבִיא אֶל זֶה – סיבת הדבר שהרמב"ם בספריו קיצר בעניין תחיית המתים. שֶׁהַהַאֲרָכָה אָמְנָם תִּהְיֶה – אריכות דברים תהיה נצרכת. בְּצִיּוּר – בהבנת. הַמּוֹפְתִים – הניסים. לֹא יֵעָלֵם צִיּוּר – אין קושי להבחין בהם. אֵין שָׁם זוּלַת – אין עוד מה להוסיף בביאור הדבר.
ביאורים
בתחילת המאמר הסביר הרמב"ם את הסיבה שבגינה טעו האנשים בדבריו על 'תחיית המתים', והיא שבחיבוריו התמקד יותר ב'עולם הבא' ולא האריך בעניין תחיית המתים, אף שהזכיר שם שהיא יסוד חשוב בתורה. הרמב"ם הסביר שהוא עשה זאת כיוון שראה שההמון מתעסק יותר בתחיית המתים ולא בעולם הבא, ולכן הוסיף דווקא לו ביאור. כעת הרמב"ם מוסיף ונותן עוד שתי סיבות מדוע עשה זאת:
הסיבה הראשונה היא שהרמב"ם עשה את חיבורו כמה שיותר מדויק ומתומצת. וכאשר דבר מסוים הוסבר, אין ערך לאריכות ולריבוי המלל, אם אינם מוסיפים עוד ביאור על הנכתב.
הסיבה השנייה היא שאריכות בהחלט נצרכת, אך ורק כאשר מנסים להסביר איזה מושג בלתי מובן. אריכות כזו נצרכת בעיקר בשלושה סוגי חכמות: חכמות החשבון למיניהן, חכמות הטבע והחכמות האלוהיות, דהיינו ההשכלה במציאות ה', אחדותו וכדומה. לעומת החכמות האלו, בענייני ניסים אין מה להוכיח או להסביר. והניסים שכבר היו, הם ברורים אצל מי שראה אותם, או קיבל מסורת עליהם ממי שראה.
כזה הוא ההבדל בין העולם הבא לתחיית המתים. העולם הבא הוא מושג שאינו ברור דיו. מה קורה לנפש, האם ומדוע אין גוף, ועוד שאלות דומות לאלה. מושג עלום כזה יש לבאר ולהסביר היטב.
תחיית המתים, לעומת זאת, היא מופת ונס שעניינם מובן – הנפש תשוב אל הגוף. אין מה להסביר בזה, אלא רק להמתין לבואה. הרוצה להרחיב בעניינה של תחיית המתים, יכול להביא עוד מדרשים ודברי אגדה בזה, ולהרחיב היריעה, אך אין הוא מוסיף ביאור על עניינה. הרמב"ם כתב כאן את שיטתו בחיבור ספרים: הוא אינו מביא את המחלוקות הנוגעות לנושאים שעליהם הוא כותב, אלא את פסק ההלכה בלבד. כל זאת למען יוכל הלומד ללמוד בדרך קצרה וברורה.
הרחבות
ריבוי מחלוקות
כְּבָר יְדַעְתֶּם שֶׁאֲנִי לְעוֹלָם נוֹטֶה לְחַסֵּר הַמַּחֲלֹקֶת וְהַוִּכּוּחִים, וְלוּ הָיָה אֶפְשָׁר לִי לָשִׁית הַתַּלְמוּד כֻּלּוֹ בְּפֶרֶק אֶחָד, לֹא הָיִיתִי מֵשִׂים אוֹתוֹ בִּשְׁנַיִם. לעומת הרמב"ם, שסובר שיש לקצר בדברים, הראב"ד סובר שיש לציין מקורות: "כי הם (– רבותינו הקדמונים) הביאו ראיה לדבריהם וכתבו הדברים בשם אומרם, והיה לו בזה תועלת גדולה כי פעמים רבות יעלה על לב הדיין לאסור או להתיר וראייתו ממקום אחד, ואילו ידע כי יש גדול ממנו הפליג שמועתו לדעת אחרת היה חוזר בו" [השגות להקדמה למשנה תורה].
כך סבר גם המאירי , שזו הדרך המרכזית בלימוד תורה: ו"זאת היא השטה אשר תפשנו... לבאר הסוגיא בשלמות ובלא שום חסרון ולהאריך בה באריכות כל מה שנאמר בה ולברור אח"כ דרך פסק מה שראוי לברור ממנה..." [הקדמה לבית הבחירה].
לגבי ריבוי מחלוקות אפשר למצוא בדברי המאירי טענה המחזקת את שיטת הרמב"ם שלא להביא מחלוקות: "ולעולם יהיה אחד ממונה על כלם. שיהו כולם נשמעין לו, כדי שלא ירבו מחלוקות בהתמדה". [סנהדרין ח. ד"ה כתוב]
הרב קוק על דברי חז"ל, "תלמידי חכמים מרבים שלום בעולם", מסביר שדווקא ריבוי המחלוקות טוב יותר: "כי השלום האמתי אי אפשר שיבוא לעולם כי אם דווקא על ידי הערך של ריבוי השלום... שיתראו כל הצדדים וכל השיטות" [עולת ראיה עמ' של]. נראה שיש צורך בכל גישה – בצד המעשי-פרקטי יש צורך בפסיקה אחת ובדרך ברורה שתנחה את ההתנהלות של הציבור. לעומת זאת, בצד הלימודי-רוחני, יש צורך דווקא בריבוי דעות ושיטות שיחשפו את עושרו של העולם רוחני.
הלכות קבלת שבת מוקדמת
הלכות פורים ביום שישי: מתי עושים את הסעודה?
תחילת החורבן: ביטול קרבן התמיד
"בזאת התורה" - איזו תורה?
איך עושים קידוש?
איך ללמוד גמרא?
מה יש לנו ללמוד משנתיים של מלחמה?
מה חז"ל באמת רצו שנרגיש בין י"ז בתמוז לט' באב?
מה המשמעות הנחת תפילין?
איך מותר להכין קפה בשבת?
לא בדיבורים אלא במעשים: הדרך היחידה לחיבור בעם ישראל
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
צבא גבולות המחנה
סוגיית ההפרדה המגדרית בצבא אינה דומה לעבודה משותפת של גברים ונשים בחיים האזרחיים. תנאי הלחימה, הצפיפות והקרבה הממושכת יוצרים מציאות ייחודית שבה שאלת הגבולות ודיני צניעות מקבלים משמעות אחרת
רביבים העבודה - תפקיד האדם בעולם
חובה על האב ללמד את בנו אומנות, כלומר מקצוע | גם אם הבן יבחר להקדיש את חייו לתורה, עדיין מוטל על האב ללמד את בנו אומנות | הברכה שה' מביא לאדם מגיעה על ידי חריצותו של האדם בעבודתו | ההתבטלות מעבודה כרוכה באיסורי תורה ובחילול השם | ההתבטלות מעבודה היא התבטלות מאחד מתפקידיו היסודיים של האדם, שנברא "לעובדה ולשומרה", ומביאה את האדם לידי עבירה
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת חקת
וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ טוֹב. מהי שמה המקורי של ארץ טוב ומדוע שינו את שמה | האם יש הבדל בקריאת התורה בין שירת הים, שירת הבאר ושירת משה בפרשת האזינו | מה הטעם שמשה רבינו הניח את נחש הנחושת על עמדו, ורק חזקיהו מלך יהודה עמד ושברו שלא יוכלו לעבוד אותו | ראיה בפרשה שבכל ארבעים שנה שהיו בני ישראל במדבר לא היה רוצח נפש בשגגה. ועוד!
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א יסוד ועיקר העבודה הרוחנית
דרך הקודש ג' פסקה ה-ו
הרב מבאר כי יסוד העבודה הרוחנית מושתת על אמונה והכרת הערך היחסי והתלות המוחלטת של העולם והאדם בבוראו. בנוסף, הרב מסביר כיצד מודעות עמוקה זו מובילה לתהליך מתמיד של התעלות ודביקות באור האלוקי, ששיאו והשלמתו באים לידי ביטוי בהפיכת הרע לטוב והחושך לאור.
מאמר שלישי גבולות ההיגיון במצוות כיבוד הורים
מאמר שלישי המשך סיכום פסקה ז'
השיעור בוחן את גבולות ההיגיון בקיום מצוות שנדמות שכלתניות, כמו כיבוד אב ואם וברית מילה, תוך הדגשה שיהודים מקיימים אותן כגזירה אלוקית מוחלטת שמעבר לטבע האנושי. דרך עיון בסוגיות מהגמרא, פסיקות הרמב"ם והסברי ספר הכוזרי, מודגשת המסירות והשמחה העל-טבעית הנדרשות במצוות אלו.
יסודות הש"ס יסודות דיני הקדשות
דיני ההקדשות אינם קשורים רק לסדר קדשים, אלא גם לנדרים ולדיני ממונות. בשיעור מובאות החלוקות הבסיסיות בין קדושת דמים לקדושת הגוף, קדושת פה וקדושת כלי, קניין הגוף וקניין פירות, החלוקות המקבילות והיחס ביניהן.
אורות התשובה - הרב הראל כהן החיבור בין תשובת היחיד לתיקון העולם
אורות התשובה פרק ה, פסקה ז-ח
ישנה דו- סטריות בין הדחף של העולם לתשובה והתקדמות לבין תשובת האדם ורצונו להיטיב: הן מעוררות זו את זו בהדדיות.
אורות ישראל ותחייתו בין הרצון הטוב להדרכה האלוהית
השיעור עוסק במגבלותיו של "הרצון הטוב" כשהוא מנותק מהדרכה מעשית, ומבקר את הנצרות שבחרה להישען עליו בלבד תוך נטישת חוקי התורה והמצוות. לעומת זאת, מודגש כי תפקידה של כנסת ישראל הוא לחבר את הרצון הטוב הפנימי אל ההדרכה והחוקיות האלוהית, ובכך לסלול את הדרך לתיקון ולהארת אומות העולם כולן.
חקת סוד פרה אדומה ושירת הבאר
הרב מסביר כי מצוות פרה אדומה מסמלת קבלת עול מלכות שמיים מוחלטת, ומדגיש את ייחודיותן של הלכות הטומאה והטהרה השייכות לעם ישראל בלבד בזכות קדושתו וקבלת התורה. בנוסף, הרב מתאר כיצד התבטלות ראשונית זו מובילה בסופו של תהליך לחיבור פנימי, טבעי ושמח אל התורה, המשתקף ב"שירת הבאר" ומביא בסופו לתיקון העולם ולניצחון מוחלט על המוות ועל יצר הרע.
מאמרי הראי"ה - הרב ש.י וייצן מלחמת עולם הקודש והחול ושם הוויה
מאמרי הראי"ה - מאמר "נאדר בקודש" סעיף ד'
הרב זצ"ל ממשיך את הפיסקאות הקודמות ואחרי שהוא מדגיש את התפיסות של עולם הקודש והחול הוא אומר שיש את שם הוויה שהוא השורש של שני מלחמות הללו.
