בית המדרש

  • מדורים
  • רביבים
לחץ להקדשת שיעור זה

אוצר לא כלכלי

שתי בעיות קשות בהיתר אוצר בית דין: העבודה והמסחר * האם היתר האוצר מקרב אותנו לקיום מצוות שביעית כהלכתה? * עד כמה חשוב לאכול פירות קדושים בקדושת שביעית * למצוות שמיטה כהלכתה נתקרב על ידי הגדלת התמיכה הממשלתית בחקלאים ששובתים שביתה מלאה * המחיר הגבוה של פירות האוצר אינו באשמת המנהלים, אלא הוא תוצאה מובנית של המסגרת הכלכלית * כאשר מתאמצים שהאוצר יהיה כלכלי מסתבכים באיסור סחורה * בפועל, כשפירות האוצר זולים באופן ניכר אין בהם איסור סחורה

undefined

הרב אליעזר מלמד

תשע"ו
5 דק' קריאה
אוצר בית דין אינו הפתרון הראוי לשביעית
בטור הקודם כתבתי שהפתרון הנכון לקיום החקלאות והחקלאים בשביעית הוא היתר המכירה ולא אוצר בית דין, מפני שקיומו של האוצר כרוך בשתי בעיות קשות: הראשונה, במסגרת האוצר מתירים על פי חידושו של החזון איש מלאכות רבות לצורך הצמחת הפירות, עד שהעבודה בשביעית מתבצעת כמעט כמו בכל השנים. וזאת בניגוד לכל המבואר בתלמוד, בראשונים ובאחרונים. השנייה, איסור מסחר. כי רק כאשר פירות האוצר זולים באופן משמעותי ממחירם בשוק, אין בהם איסור מסחר.
בנוסף למכתבי תמיכה קיבלתי כמה קושיות, ואנסה להתייחס אליהן.

כיצד מתקרבים לקיום השביעית
היו תלמידי חכמים שטענו שאמנם נכון שמבחינה הלכתית יש בשיטת האוצר יותר בעיות, אולם על ידו מרגישים יותר את השמיטה וגם מתקרבים יותר לחזון קיום השביעית כהלכתה, לפיו הציבור יאכל מפירות השביעית הקדושים, תוך שמירת השביעית כדין מבלי להפקיע את המצווה.
תשובה: אין בזה קיום שביעית כהלכתה וכחזונה, מפני שעיקר מצוות השביעית היא השביתה, וכמו שביום השבת נצטווינו לשבות מכל מלאכה, בשביעית נצטווינו לשבות ממלאכת השדה. ואף לגבי הפירות, עיקר המצווה היא לשומטם, היינו להפקירם למאכל בני אדם וחיות השדה, ואין מצווה לאוכלם. ואמנם מדברי הרמב"ן אפשר ללמוד שיש מצווה לאכול את פירות השביעית, אולם לפי שאר הראשונים אין מצווה כזו, ואף לפי הרמב"ן אין זו אלא מצווה שנלווית לעיקר המצווה - לשבות מעבודה ולהפקיר את הפירות (עיין פנה"ל שביעית ויובל ג, א, 1). וכן המעיין בפשט הפסוקים (ויקרא כה, ב ז) ימצא שעיקר המצווה לשבות ממלאכת השדה, ורק כהמשך לזה נצטווינו לשמוט את הפירות לאכילת כל חי.

על ידי אוצר בית דין מתרחקים מקיום השביתה
הרי שעל ידי כל היתרי המלאכות במסגרת האוצר אנו מתרחקים משמירת השביעית, שעיקרה שביתה. גם בעבר כל הדיון על אכילת פירות השביעית נגע לכ 20 אחוזים מכמות הפירות שהיו גדלים בשנים רגילות. שכן רוב יבול השדות הוא מגידולים חד-שנתיים של תבואה, קטניות וירקות, ומכיוון שאין זורעים ושותלים בשביעית, ממילא כשבעים אחוזים מהיבול אינו בנמצא. נמצא אפוא שעיקר יבול השביעית היה מפירות העץ, וגם הוא היה מצטמצם בשמיטה, הואיל ואסור לעשות מלאכות שמועילות לצמיחת העץ והפירות. וזה מה שמבואר בתורה שעל ידי ברכת ה' בשנים הקודמות, שיצברו בהן יבול, יתקיימו בשביעית ובשמינית, ולא על ידי פירות השביעית (ויקרא כה, כ כב).

כיצד נתקרב לשמיטה כהלכה
אמנם אסור לטעון נגד היתר המכירה, שכן הוא כשר לכתחילה, ובלעדיו אי אפשר לקיים את מצוות יישוב הארץ ששקולה כנגד כל המצוות. ולכן חלילה להחליש חקלאים מלעסוק במקצועם המקודש תוך שהם נעזרים בהיתר המכירה. אבל כאשר יש חקלאי שמסוגל לשבות בשביעית - יש לעודד אותו לכך.
אכן בפועל, משמיטה לשמיטה מתרבים החקלאים שמשביתים את שדותיהם תוך סיוע משמעותי של המדינה, שנותנת מענקים לשובתים. כדי לקדם תהליך זה, יש לפעול להגדלת תקציבי המדינה בעבור שביתה בשביעית.
מה עוד שפעמים שגם השיקול הכלכלי מצטרף. למשל, בשנים האחרונות נוצרו עודפי יין, ולאור זאת החליטו במשרד החקלאות לסבסד ב 35 מיליון שקלים כורמים שישביתו את כרמיהם בשביעית. כך גם הכורמים נהנו משנת שבתון כמצוות התורה, וגם שוק היין התאושש מעודפי היין.

הטענות על מנהלי האוצר
יש טוענים כלפי מנהלי האוצרות שאינם נוהגים כשורה, ומנצלים את הרצון של הציבור להדר במצווה וגובים ממנו מחירים מופקעים כדי להעשיר את קופותיהם. שכן איך ייתכן שהחקלאים מקבלים שכר רק בעבור עבודתם ולא בעבור השדה והפירות עצמם, ואילו המחירים בפועל יותר יקרים?
והיו בעלי חנויות שהתלוננו על מנהלי האוצרות שהכריחו אותם לעבוד תמורת שכר נמוך מאוד, תוך שמחירי פירות האוצר עלו אל מעבר למחיר המקובל בשוק. כך הם יצאו מופסדים בכפליים, הקונים התמעטו ואחוז הרווחיות פחת.

המנהלים אינם אשמים
אולם מנהלי האוצרות אינם אשמים, השיטה אשמה. קשה להסביר בקצרה את תורת המחירים, אך בתמצית - התחרות החופשית שהיא עיקר המסחר, יחד עם המניע האישי של המגדלים, המשווקים ובעלי החנויות להרוויח, גורמים לייעול העבודה ולהורדת המחירים. כל ניסיון לארגן את הכול מלמעלה תוך הסרת התחרות והמניע האישי, גורם לעלייה בעלויות הייצור והשיווק. לכן באופן טבעי פירות האוצר יהיו יקרים יותר משאר הפירות.

הפתרון כרוך באיסור מסחר בשביעית
כל פתרון אמיתי לבעיה זו אסור משום איסור סחורה בשביעית, משום שהוא יהפוך את מנהלי האוצר ליצרנים וסוחרים רגילים שמתחרים בשוק עם מניע אישי. רק בהיקף קטן, על ידי חקלאים אחראים במיוחד, ובמסגרת פשוטה של שיווק, ניתן להוזיל את המחירים באופן משמעותי. ואף זאת בזכות רצונם הטוב של המחלקים והצרכנים לטרוח על קבלת הפירות. וכדוגמת מיץ הענבים מהאוצר של מבוא חורון, שעליהם אמליץ בהמשך.
אבל במסגרת רחבה, למרות כל הכוונות הטובות, שמיטה אחר שמיטה לומדים מנהלי האוצרות על בשרם את יסודות השוק החופשי ותורת המחירים, ונאלצים לייקר את פירות האוצר מעבר למחיר הרגיל, ואף זאת תוך ספיגת הפסדים (שאת חלקם מכסים על ידי השגת תקציבים ממשלתיים). המסקנה המתבקשת: אין אפשרות לארגן חלוקת פירות שביעית מוזלים במסגרת אוצר בית דין.

דוגמאות
לדוגמה, בתחילה נקבע שהואיל והתשלום לאוצר הוא בעבור העבודה, ואין הבדל בעלות הקטיף וההובלה בין הפירות שנקטפים בתחילת העונה לאלה שנקטפים באמצע העונה או בסופה, מחירי הפירות יהיו קבועים במשך כל העונה. אולם כאשר נהגו כך, נוצרו הפסדים גדולים לאוצר. לפיכך נאלצו להורות, שכיוון ששאר הפירות שבשוק נמכרים לפי ההיצע והביקוש, כאשר בתחילת העונה המחיר גבוה ואחר כך יורד, עדיף שגם האוצר יתאים את התשלום תמורת חלוקת הפירות לפי מחירי השוק, ובאופן שתמיד יהיה זול ממחיר שאר הפירות. אולם גם באופן זה, בדרך הטבע תגובתם של מנהלי האוצר לתנודות המחירים הייתה איטית ולא יעילה מספיק, ובעקבות כך נגרמו הפסדים.
כיוצא בזה, אם החקלאים עובדים בשליחות בית הדין, צריך לשלם להם מראש כשכירים, בלי תלות בהצלחת היבול ובמחיר שיקבלו בעבורו. בפועל הניסיון הראה שכאשר נהגו כך הפסידו הון תועפות, כי החקלאים לא עבדו ביעילות המרבית. לפיכך יש בתי דין שקבעו שישלמו לחקלאים לפי התמורה שיקבלו בעת חלוקת הפירות. בפועל, מכיוון שלא היה לבית הדין אינטרס להשיג בעבור הפירות את המחיר המרבי, התשלום לחקלאים היה נמוך מאוד. ואזי החקלאים התמרמרו, שאם הם שכירים צריך לשלם להם תשלום קבוע, ואם הם עצמאים שייתנו להם להרוויח כפי ערך פירותיהם. אלא שזה אסור משום סחורה.
ופעמים שחקלאים הביאו פירות גרועים מדי שאינם ראויים לשיווק. למשל, לחנות אצלנו הביאו בננות ירוקות ומרות, עד שלא נמצאו אנשים שירצו לשלם בעבור לקיחתן. בשנים רגילות שום סוחר לא היה מקבל פירות שכאלה, וממילא החקלאי היה מבין שעליו להתאמץ יותר להביא פירות טובים שראויים לשיווק. אולם נציגי האוצר, שלא נשאו באחריות אישית להפסדים, נטו לנהוג במידת הרחמים וקיבלו גם פירות שאינם ראויים לשיווק. על כל החלטה לא כלכלית שכזו, האוצר הפסיד מיליונים, מה שחייב את מנהלי האוצר להעלות את המחירים של שאר הפירות שבניהולו.
כללו של דבר, מכל הסוגיות שבתי הדין נצרכו לעסוק בהן עולה עובדה יסודית: כאשר ניהול העבודה נעשה על ידי בית הדין, העבודה פחות יעילה, העלויות עולות ומחירי הפירות מאמירים לעומת מחירי השוק. ככל שמנהלי בתי הדין יצליחו למצוא פתרונות יעילים יותר, כך ייאלצו להיות יותר סוחרים בפירות שביעית בניגוד להלכה. ועדיין יפסידו, כי חלק מהמערכת אינו עובד לפי כללי השוק החופשי. אם יצליחו למצוא פתרון מושלם, סימן שנהגו כסוחרים בכל שלבי הייצור והשיווק, וממילא הכול אסור משום סחורה (עי' פנה"ל שם ח, 8).

כשהם זולים מותר לקנותם
להלכה, כאשר מחיר פירות האוצר זול באופן משמעותי, אפשר לקנותם בלא חשש איסור מסחר. ואף אם סמכו על היתרי החזון איש בניגוד לדעת מרן הרב קוק זצ"ל, אין בפירות עצמם איסור. אבל כאשר מחירם קרוב למחיר הפירות הרגילים, וקל וחומר כאשר הוא יקר יותר, יש בקנייתם איסור מסחר.

קריאה לקניית יין מאוצר בית דין
לקראת השמיטה הבאה ראוי לשאול את הציבור מראש אם הוא מעוניין שבתי הדין ינהלו בעבורו את עבודת החקלאים, על כל הספקות ההלכתיים הכרוכים בזה. אולם לגבי הנותר משמיטה זו, ראוי לסייע לחקלאים הצדיקים שפעלו לשם שמיים במסגרת בית הדין.
לפיכך הנני קורא למי שמעוניינים, להזמין בקבוקי מיץ ענבים טהור מענבים משובחים, שגודלו בכרמי מבוא חורון במסגרת אוצר בית דין בראשותו של הרב יונה דוברת שליט"א. הם הכינו 130 אלף בקבוקים, שאותם מחלקים בארגזים של 12 בקבוקים עד לבית הלקוח תמורת 138 שקלים. התשלום לבקבוק של ליטר מיץ ענבים - 11.5 שקלים. זהו מחיר זול באופן משמעותי מהמקובל.
כאשר יישוב או ישיבה מארגנים את החלוקה, התשלום לבקבוק יורד ל 10 שקלים.
גם שלו קיים, מזכיר היישוב שלנו, הר ברכה, נרתם למשימה. בתוך יממה הוזמנו יותר מ 2,000 בקבוקים על ידי תושבי היישוב.
הציבור מוזמן להזמין יין משובח וקדוש באתר מבוא חורון קהילה www.gkehila.co.il/mevohoron או אצל שליח בית הדין דוד גולדברגר, 2050809 050.

מתוך העיתון בשבע.
את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il