ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט

גבורות השם פרק נ"ב חלק א'

דף הבית ראשי בית מדרש אמונה וחסידות לימוד יומי באמונה גבורות השם Bookmark and Share
גירסת הדפסה
שלח לחבר הורד דף מקורות

י"ב תמוז התשע"ו

גבורות השם פרק נ"ב חלק א'

י"ב תמוז התשע"ו



נערך על ידי הרב

מוקדש לעילוי נשמת
ר' אברהם בן דוד ז"ל

מתחיל בגנות לומר שיציאתם לא הייתה במקרה
1 תְּנַן בְּעַרְבֵי פְסָחִים (קטז, א): מַתְחִיל בִּגְנוּת וּמְסַיֵּם בְּשֶׁבַח, וְדוֹרֵשׁ כָּל הַפָּרָשָׁה כֻּלָּהּ, מֵאֲרַמִּי אֹבֵד אָבִי. וְקָאָמַר בַּגְּמָרָא: מַאי בִּגְנוּת? רַב אָמַר: מִתְּחִלָּה עוֹבְדֵי עֲבוֹדָה זָרָה, שְׁמוּאֵל אָמַר: עֲבָדִים הָיִינוּ וכו'. וּפֵרוּשׁוֹ: כִּי אֵין לְהַתְחִיל בַּשֶּׁבַח מִיָּד מִבְּלִי שֶׁיְּסַפֵּר תְּחִלָּה הַגְּנוּת, 2 שֶׁאָז הָיָה מַשְׁמַע שֶׁהָיְתָה הוֹצָאָה בְּמִקְרֶה, שֶׁכָּךְ קָרָה שֶׁנַּעֲשָׂה טוֹבָה זֹאת לְיִשְׂרָאֵל, שֶׁלֹּא כִּוֵּן הַפּוֹעֵל אֶל הַפְּעֻלָּה. וְזֶה כִּי יֵשׁ שְׁנֵי פּוֹעֲלִים: הָאֶחָד הוּא פּוֹעֵל בְּמִקְרֶה, וְהַשֵּׁנִי הוּא פּוֹעֵל בְּעֶצֶם. הַפּוֹעֵל בְּמִקְרֶה, מָשָׁל זֶה הַבַּיִת שֶׁהוּא נִשְׂרָף וּבָא מָטָר וְכִבָּה אֶת הַשְּׂרֵפָה. הַמָּטָר פּוֹעֵל הַכִּבּוּי, וְהוּא פּוֹעֵל בְּמִקְרֶה, שֶׁלֹּא הָיָה מְכַוֵּן לְכַבּוֹת. וְאֵין הַמָּטָר נִמְשָׁךְ אַחַר הַשְּׂרֵפָה כְּלָל. הַשֵּׁנִי פּוֹעֵל בְּעֶצֶם וּבְכַוָּנָה כְּגוֹן מִי שֶׁרוֹאֶה בֵּיתוֹ נִשְׂרָף וּמְכַבֶּה אוֹתוֹ זֶהוּ פּוֹעֵל בְּעֶצֶם, כֵּיוָן שֶׁהָיָה כַּוָּנָתוֹ הָרִאשׁוֹנָה שֶׁהוּא הַכִּבּוּי מִפְּנֵי הַשְּׂרֵפָה. לְפִיכָךְ אִלּוּ הָיָה מְסַפֵּר הַטּוֹבָה לְיִשְׂרָאֵל מִבְּלִי הַגְּנוּת, הָיָה אֶפְשָׁר לַחְשֹׁב כִּי בְּמִקְרֶה בָּא הַגְּאֻלָּה, לְפִיכָךְ יַתְחִיל קֹדֶם הַגְּנוּת, וְיֹאמַר בִּשְׁבִיל הַגְּנוּת שֶׁהָיָה לְיִשְׂרָאֵל, הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עָשָׂה עִמָּהֶם מַה שֶּׁעָשָׂה. וְהַפְּעֻלָּה הָיָה נִמְשָׁךְ אַחַר הַגְּנוּת, וְזֶה פֹּעַל בְּעֶצֶם, שֶׁהָיָה מְכַוֵּן עַל הַמַּעֲשֶׂה שֶׁעָשָׂה, וְהוּא בִּשְׁבִיל הַגְּנוּת שֶׁהָיָה לְיִשְׂרָאֵל, לְהַצִּיל אוֹתָם מִן הַגְּנוּת. לְכָךְ סָמַךְ דְּבָרָיו אֶל הַגְּנוּת, שֶׁרָאָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶת הַגְּנוּת וְהוֹצִיאָנוּ מִמִּצְרַיִם. לֹא כְּמוֹ הַמָּטָר שֶׁהוּא מְכַבֶּה, שֶׁאֵינוֹ נִמְשָׁךְ אֶל הַדְּלֵקָה וְהוּא הֶפְסֵד הַבַּיִת, וּמְכַבֶּה.

שבח שקדם לו גנות מעולה יותר
וְכַאֲשֶׁר תָּבִין עוֹד תֵּדַע עוֹד, כִּי הַשֶּׁבַח שֶׁקּוֹדֵם לוֹ גְּנוּת יוֹתֵר שֶׁבַח, כְּמוֹ שֶׁתִּרְאֶה כִּי הַיּוֹם קוֹדֵם לוֹ הַלַּיְלָה. וְזֶה מִפְּנֵי כִּי הַשְּׁלֵמוּת אֵינוֹ נִמְצָא 3 בְּהַתְחָלָתוֹ בָּעוֹלָם הַזֶּה, וְכַאֲשֶׁר יַגִּיעַ לַנִּמְצָא שְׁלֵמוּת מָה, אִי אֶפְשָׁר שֶׁיִּהְיֶה לוֹ אוֹתָהּ הַמַּעֲלָה בִּתְחִלָּתוֹ, כַּאֲשֶׁר הִיא מַדְרֵגָה עֶלְיוֹנָה אֱלֹהִית, שֶׁאֵין הַמְקַבֵּל רָאוּי אֶל מַעֲלָה הַגְּדוֹלָה הָאֱלֹהִית שֶׁיִּהְיֶה כָּךְ מֵהַתְחָלָתוֹ. לְפִיכָךְ הַמַּעֲלָה אֱלֹהִית יֻקְדַּם לָהּ גְּנוּת, וּלְבַסּוֹף יַעֲלֶה אֶל מַעֲלָה הָאֱלֹהִית, כִּי כָּךְ רָאוּי אֶל מַעֲלָה הָאֱלֹהִית שֶׁלְּחֶסְרוֹן הַמְקַבֵּל אֵינָהּ נִמְצֵאת בּוֹ תְּחִלָּה, וְזֶה נִמְשָׁךְ אֶל הֲוָיַת הָעוֹלָם הַזֶּה שֶׁאֵין בִּתְחִלָּתוֹ נִמְצָא מַעֲלָתוֹ, אֲבָל הַתְחָלָתוֹ הוּא בְּשִׁפְלוּת וּמִתְעַלֶּה בָּאַחֲרוֹנָה. וְלֹא הָיָה כְּדַאי הָעוֹלָם הַזֶּה לְקַבֵּל הַמַּעֲלָה הַזֹּאת, שֶׁיִּהְיֶה הָאוֹר בִּתְחִלָּתוֹ, כִּי הָאוֹר הוּא מַעֲלַת הַמְּצִיאוּת, לְכָךְ יֻקְדַּם לוֹ לַיְלָה. וּלְפִיכָךְ תִּמְצָא גַּם כֵּן כִּי הָעוֹלָם הַזֶּה הָיָה נוֹהֵג בְּשִׁפְלָתוֹ מִתְּחִלַּת בְּרִיאָתוֹ, דּוֹמֶה לְלַיְלָה, עַד שֶׁבָּא אַבְרָהָם אָבִינוּ שֶׁהוּא הַיּוֹם, שֶׁאַבְרָהָם הָיָה כְּמוֹ אוֹר הַיּוֹם. וְזֶהוּ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (עבודה זרה ט, א): ב' אֲלָפִים תֹּהוּ, כְּלוֹמַר שֶׁהַמְּצִיאוּת חַיָּב לִהְיוֹת תֹּהוּ בָּרִאשׁוֹנָה, לִהְיוֹת נִמְשָׁךְ אַחַר עִנְיַן הָעוֹלָם הַזֶּה אֲשֶׁר הַתְחָלָתוֹ תֹּהוּ, וְאֵין בְּהַתְחָלָתוֹ הַמַּעֲלָה הָעֶלְיוֹנָה. וּלְכָךְ דָּבָר זֶה מוֹרֶה עַל הַמַּעֲלָה הָאֱלֹהִית, אֲשֶׁר הָיָה לָהֶם תְּחִלָּה גְּנוּת וְאַחַר כָּךְ הָיָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מַעֲלֶה אוֹתָם אֶל מַדְרֵגָה הָאֱלֹהִית. וְזֶהוּ כְּפִי סֵדֶר הָעוֹלָם, כְּמוֹ שֶׁאָמַרְנוּ.
____________________________
1 שנינו בפרק ערבי פסחים: מתחיל בגנות ומסיים בשבח ודורש כל הפרשה מארמי אבד אבי. שאלה הגמרא: מהי הגנות? רב אמר: מתחילה עובדי עבודה זרה היו אבותינו, ושמואל אמר: עבדים היינו לפרעה במצרים. פירוש הדברים: אין להתחיל בשבח מבלי לספר את הגנות תחילה, כי 2 אם לא מספרים את הגנות משתמע שהיציאה ממצרים היתה במקרה, שכך קרה שנעשתה טובה זו לישראל, מבלי שעושה הפעולה התכוון לה. ישנם שני סוגי פעולות: האחד, פעולה במקרה, והשני, פעולה בעצם. דוגמה לפעולה במקרה: בית נשרף וירד גשם וכיבה את השריפה. המטר פועל פעולה של כיבוי במקרה, כי אין כוונתו לכבות, והוא לא ירד כתוצאה מהשריפה. דוגמה לפעולה בעצם: מי שרואה את ביתו נשרף ומכבה אותו, זוהי פעולה בעצם, שכן כונותו מִתחילה לכבות את השריפה. לכן אילו היה המגיד מתחיל לספר את הטובה שנעשתה לישראל מבלי לספר על הגנות, היה אפשר לחשוב שהגאולה באה במקרה. לכן מתחיל בגנות שהיתה לישראל, ומספר שהקב"ה עשה עימם מה שעשה, ופעולתו היא תוצאה של אותה הגנות, וזו פעולה בעצם, שהיתה כוונתו לאותו מעשה שעשה, מפני הגנות שהיתה לישראל ורצה להציל אותם מאותה הגנות. לכן הסמיך באגדה את היציאה אל הגנות, שראה הקב"ה את הגנות והוציאם ממצרים, שלא כמו המטר שמכבה את הדליקה, ולא מפני כוונה לכבות את הדליקה שמכלה את הבית.
כאשר תבין תדע כי שבח שקדם לו גנות הוא שבח גדול יותר, ודבר זה הוא חלק ממציאות העולם הזה. אנו רואים שבעולם הזה החסרון תמיד קודם לשלמות כמו שהלילה קודם ליום, כי בעולם הזה אין השלמות יכולה להמצא 3 מיד בתחילת התהוותו של דבר, כי אין הנבראים ראויים בעולם הזה למעלה אלוקית שהיא מעלה עליונה בתחילת הופעתם במציאות. לכן לכל מעלה אלוקית תוקדם גנות, ורק לבסוף יעלה אל המעלה האלוקית, כי ראוי למעלה אלוקית שלא תופיע בנברא בתחילתו מפני חסרונו. זוהי מהותו של העולם הזה, שאין השלמות נמצאת בו בתחילת הוויתו, אלא ההתחלה היא בשפלות וממנה הולך ומתעלה. לכן לא ראוי העולם לקבל את האור מתחילה, כי האור הוא מעלת המציאות, לכן קדם הלילה ליום. וכך היה בתחילת העולם, תחילה היה העולם בשפלותו, בדומה ללילה, עד שהגיע אברהם והאיר את העולם. זהו מה שאמרו חכמים שבתחילת העולם היו אלפיים שנות תוהו, כלומר בתחילת העולם הזה חייבת להיות תקופת תוהו, כי אין מעלה אלוקית בתחילת ההוויה. לכן הזכרת העובדה שהיו ישראל בתחילה בגנות, מורה שקנו לאחר מכן מעלה אלוקית, שהעלה אותם הקב"ה, כמו שהיה בתהליך העולם, כמו שבארנו.

הקדמה

בפסח יצאנו ממצרים. מאז ועד היום, כל השנה בכלל ובפסח בפרט, אנו מזכירים ונזכרים בנס הגדול ובחסד הנפלא שעשה עִמנו הקב"ה.
יציאת מצרים הִנה אירוע היסטורי מכונן, שבו בא לידי ביטוי הקשר הנפלא בינינו לבין הקב"ה. הקב"ה מופיע וגואל אותנו. לוקח אותנו מתוך מצרים ומוציא אותנו לחירות, לחיים חדשים. יתֵרה מכך, הקב"ה לוקח אותנו לו לעם. זהו קשר שנהיה לחיבור עמוק ותמידי, קשר שאינו פוסק לעולם, קשר של בן ואב.
בפרק זה נלמד מספר עניינים. נלמד ממה בדיוק רצה הקב"ה להציל אותנו ביציאת מצרים. נראה באלו אופנים השתמש הקב"ה לצורך הוצאה זו. נבין מדוע הקב"ה בעצמו הוציא אותנו ממצרים. מדוע זה נצרך, מהי המשמעות של זה, והאם יש לכך משמעות גם לנו, לבנים, לדורות ההמשך של יוצאי מצרים. לבסוף נעסוק בחובה לספר את סיפור יציאת מצרים לעצמנו ולדורות הבאים.

ביאורים
בפסח מזכירים אנו את הנס הגדול, נס יציאת מצרים. בסיפור ימות עולם, בלימוד ההיסטוריה של עמנו, לא נעים כל-כך להזכיר נקודות חולשה וחסרונות. נעים יותר להזכיר את המעלות, ההצלחה, הנסים וכדומה. למרות זאת, חכמינו למדו מהפסוקים שיש להתחיל בגנות ורק לאחר מכן לסיים בשבח . המהר"ל, בבואו לבאר דבר זה, מבקש מאתנו להבין שתי נקודות (שהן בעצם שתי הסיבות לפתוח בגנות): ראשית, עלינו להבין שמשמעות פעולה מסוימת היא פונקציה של הכוונה העומדת מאחוריה. שנית, יש להבין ששבח גדֵל ככל שמתייחסים לגנות שקדמה לו. ונבאר את הדברים:
המהר"ל מביא דוגמה לבית שעולה באש. בשני אופנים אפשר לכבות את האש: על ידי גשם ועל ידי אדם. בתוצאת הכיבוי אין הבדל. עם זאת, הבדל רב יש בין שני המקרים: מעשה הכיבוי של הגשם נעשה בלא כוונה, בעוד מעשה הכיבוי של האדם נעשה בכוונה. 'הגנוּת' המוזכרת באה להורות שמעשה ההצלה של הקב"ה לא היה במקרה. ההבנה שיש כוונה למעשה תאפשר לנו להמשיך ולהתחקות אחר המשמעות של המעשה, להבין מה מטרתו ומה זה אומר כלפינו, אם נרצה לחפש אחר זאת. גם אם לא נבין את המשמעות של המעשה, אנו מבינים שפּוֹעֵל המעשה פעל אותו בכוונה ולא במקרה. בגלל הגנות הוציא אותנו הקב"ה ממצרים, דהיינו על מנת להציל אותנו מהמצב שבו היינו נתונים. וכדי להדגיש שהפעולה נעשתה מתוך כוונה ולא במקרה, מזכירים אנו את הגנות. יש להעיר שבמקומות רבים מחנך המהר"ל ומלמד אותנו שלא נטעה לחשוב שהעולם הוא 'מגרש המשחקים של הבורא', ושאין בו מקרים ומקריות. הגאולה אינה במקרה, נסים אינם מקרה וכן להבדיל, אסונות, כחורבן בית המקדש, אינם מקרה כלל וכלל. יש מכוון לעולם, והוא פועל את פעולותיו בכוונה ועם משמעות, שאותה עלינו להבין ואחריה עלינו להתחקות.
הסבר נוסף לפתיחה בגנות הוא שבעולם הזה מעלה חייבת להגיע אחר פחיתות או חיסרון-מה. השלמות נמצאת באלוהות, והעולם בתהליך הבריאה התרחק מבחינה מסוימת משלמות זו. לכן כל שלמות בעולם הזה מגיעה אחרי שלבים של חיסרון, ובדרך כלל, גם בתוספת עבודה או תהליך מסוים. הפתיחה בגנות מלמדת שהייתה כאן התקדמות, ושבח המגיע בעקבות התקדמות הוא גדול יותר ובעל משמעות יותר. המהר"ל ממשיך ומבאר שהשבח או המעלה בעולם הזה אינם ראויים להגיע לאדם בלא הגנות או החיסרון. כך העולם לא היה ראוי לאור היום – בלי שקדמה לו חשכת הלילה. יוצא מדברי המהר"ל שההתחלה בגנות זהו ממש מכללי היסוד של העולם, המורים שמעלה גדולה מחייבת תהליך והדרגתיות. הפתיחה בגנות מלמדת על מעלת השבח שבא אחריה.

לעילוי נשמת שאול בן חיים ומזל ז"ל נכד הרב אפרים טייאר זצ"ל
חזרה למעלה

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il