ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- לימוד יומי באמונה
- גבורות השם
וְנִקְרָא הַקָּרְבָּן: אִשֶּׁה (שמות כט, יח ועוד), לַחְמִי (במדבר כח, ב), אַף כִּי חָלִילָה לוֹ 1 מֵאֵלּוּ הַדְּבָרִים. רַק כִּי הָאָדָם אִם לֹא יֹאכַל 2 וְשָׁב אֵלָיו הָאֹכֶל הָיָה חָסֵר וְהַלֶּחֶם מַשְׁלִימוֹ עַד שֶׁאֵינוֹ חָסֵר דָּבָר, וְכֵן בָּזֶה שֶׁכָּל הַנִּמְצָאִים שָׁבִים אֵלָיו, רָצָה לוֹמַר שֶׁהַכֹּל אֶפֶס זוּלָתוֹ, כִּי בְּמַדְרֵגַת רוֹמְמוּתוֹ הִנֵּה הוּא יִתְבָּרַךְ הַכֹּל וְאֵינוֹ חָסֵר דָּבָר. וְאַל יַעֲלֶה עַל הַדַּעַת שֶׁהַנִּמְצָאִים הֵם 3 דָּבָר זוּלָתוֹ, שֶׁאִם הָיוּ נֶחְשָׁבִים דָּבָר זוּלָתוֹ, אִם כֵּן הוּא יִתְבָּרַךְ חַס וְשָׁלוֹם יֶחְסַר דָּבָר, שֶׁהַנִּמְצָאִים זוּלָתוֹ, אֲבָל אֵין הַדָּבָר כָּךְ, כִּי כָּל הַנִּמְצָאִים שָׁבִים אֵלָיו בַּאֲמִתַּת מְצִיאוּתוֹ, וְכָל הַנִּמְצָאִים אֶפֶס זוּלָתוֹ. וּלְפִיכָךְ נִצְטַוָּה הֶעָלוּל בְּהַקְרָבַת הַקָּרְבָּן. כִּי כַּאֲשֶׁר מֵבִיא עָלָיו קָרְבָּן מִמָּמוֹן שֶׁלּוֹ, וְהַמָּמוֹן קִנְיָנוֹ וְהוּא שַׁיָּךְ אֶל הָאָדָם, וְנֶחְשָׁב כַּאֲשֶׁר מֵבִיא אֵלָיו קָרְבָּן מִמָּמוֹן שֶׁלּוֹ, הֲשָׁבַת הֶעָלוּל אֶל הָעִלָּה. וּמִפְּנֵי שֶׁבְּמַה שֶּׁהַנִּמְצָאִים שָׁבִים אֵלָיו הִנֵּה הוּא יִתְבָּרַךְ בִּלְתִּי חָסֵר דָּבָר, וּלְפִיכָךְ נִקְרָא הַקְרָבַת הַקָּרְבָּן: לֶחֶם אִשֶּׁה (ויקרא ג, יא ועוד), כִּי הַלֶּחֶם גַּם כֵּן גּוֹרֵם שֶׁאֵין הַנִּמְצָא חָסֵר, וְאַף עַל גַּב שֶׁאַף אִם לֹא יַקְרִיב הָאָדָם הַקָּרְבָּן 4 הוּא גַּם כֵּן בִּלְתִּי חָסֵר, וְחַס וְשָׁלוֹם, כִּי לֹא יִתֵּן לוֹ הָאָדָם דָּבָר. זֶהוּ בְּוַדַּאי מִפְּנֵי שֶׁהַנִּמְצָאִים כֻּלָּם בְּעַצְמָם הֵם תְּלוּיִים בּוֹ, וְכֻלָּם אֶפֶס זוּלָתוֹ יִתְבָּרַךְ, וְאֵין הַקָּרְבָּן הַזֶּה שֶׁהוּא שָׁב אֵלָיו יִתְבָּרַךְ הוֹסָפָה עַל כְּלַל הַמְּצִיאוּת, שֶׁהוּא שָׁב בִּכְלָלוּתוֹ אֶל הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ. מָשָׁל, אָדָם אֶחָד נָטַל מַיִם וֶהֱבִיאָם לַיָּם, וְכִי הוֹסִיף זֶה עַל יְסוֹד הַמַּיִם? אֵין כָּאן תּוֹסֶפֶת כְּלָל! כִּי הַיָּם הוּא יְסוֹד הַמַּיִם, וְהוּא הַכֹּל, וְאֵין דָּבָר פְּרָטִי מוֹסִיף עָלָיו, וּמִכָּל מָקוֹם נִקְרָא שֶׁהֵבִיא מַיִם לַיָּם. וְכֵן אֵין דָּבָר זֶה, שֶׁהוּא הַקְרָבַת קָרְבָּן, שֶׁהוּא הֲשָׁבַת הַנִּמְצָאִים אֶל הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ תּוֹסֶפֶת בְּמַה שֶּׁכְּלַל הַמְּצִיאוּת שָׁב אֶל הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, וּמִכָּל מָקוֹם נִקְרָא שֶׁהוּא מֵבִיא קָרְבָּן, שֶׁהוּא נִקְרָא: אִשַּׁי, לַחְמִי, בַּעֲבוּר שֶׁהוּא הֲשָׁבַת הַנִּמְצָאִים אֶל ה'. וְאֵין זֶה רַק לִזְכוּת הָאָדָם 5 בְּפֹעַל שֶׁלּוֹ, שֶׁרְצוֹן הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ שֶׁהַנִּמְצָאִים יָשׁוּבוּ אֶל הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, וַהֲרֵי עָשָׂה זֶה הָאָדָם, שֶׁהֵבִיא הַקָּרְבָּן. וְהוּא נִקְרָא: קָרְבָּנִי לַחְמִי (במדבר כח, ב), כְּמוֹ שֶׁהִתְבָּאֵר.
בקרבנות נאמר רק השם המיוחד
וּלְפִיכָךְ כָּל עִנְיַן הַקָּרְבָּנוֹת לְהוֹרוֹת כִּי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ יָחִיד בָּעוֹלָם וְאֶפֶס זוּלָתוֹ, וּלְכָךְ לֹא תִמְצָא בְּכָל הַקָּרְבָּנוֹת לֹא אֵל וְלֹא אֱלֹהֶיךָ (מנחות קי, א), רַק שֵׁם הַמְיֻחָד. כִּי הַקָּרְבָּנוֹת כְּמוֹ שֶׁהֵם, לְהוֹרוֹת עַל אַחְדוּתוֹ, שֶׁכָּל הַנִּמְצָאִים בְּמַדְרֵגַת רוֹמְמוּתוֹ וּמַעֲלָתוֹ נֶחְשָׁבִים לְאֶפֶס וְהַכֹּל שָׁב אֵלָיו, שֶׁאֵין דָּבָר נִמְצָא זוּלַת מֵחַסְדֵי ה', אֲבָל בַּאֲמִתַּת מְצִיאוּתוֹ הַכֹּל שָׁב אֵלָיו וְאֵין כָּאן בְּרִיאָה כְּלָל, וְזֶהוּ שְׁלֵמוּתוֹ יִתְבָּרַךְ, שֶׁאֵין מְצִיאוּת זוּלָתוֹ.
____________________________
גבורות השם (75)
בשביל הנשמה
59 - גבורות השם פרק ס"ט חלק א'
60 - גבורות השם פרק ס"ט חלק ב'
61 - גבורות השם פרק ס"ט חלק ג'
טען עוד
כיון שעניין הקרבנות להורות שהקב"ה יחיד בעולם ואין זולתו, לכן לא הוזכר בתורה בפרשות הקרבנות לא השם אל ולא אלוקיך אלא רק השם המיוחד. הקרבנות באו להורות על אחדותו, ושכל הנבראים נחשבים לאפס בפני רוממותו, ושהכל שב אליו, שאין דבר נמצא אם לא בחסדי ה'. המציאות האמיתית היא שהכל מחובר אל ה' ואין הבריאה נחשבת כלל, וזו שלמותו, שאין דבר זולתו.
ביאורים
אם נתבונן על יחסם של בני האדם לממונם, נמצא שהם קשורים אליו מאוד. אדם יכול להיות שמח מאוד ומצליח מאוד כאשר נכסיו רבים ומוצלחים, ולהיפך – מי שמאבד את ממונו, הדבר נוגע עד עמקי נפשו, עד שאמרו חז"ל: "א"ר יוחנן: כל הגוזל את חבירו שוה פרוטה – כאילו נוטל נשמתו ממנו" [בבא קמא קיט.]. זו אחת הסיבות לכך שהקרבת קרבן מממונו של האדם נחשבת כאילו האדם נתן את נפשו אל הבורא. ממונו של האדם קשור אליו גם מכוח היותו בעלים עליו, וגם מכוח זה שדרכו האדם יכול להוציא את עצמו אל הפועל ולעשות דברים בעולם.
הקרבנות נקראו לחמו של הבורא, והם מוקרבים לאש שלו. דימוי זה לכאורה אינו מובן. וכי הבורא, שהוא המציאות העליונה האחדותית והמושלמת, זקוק לאכילה המשלימה אותו או למשהו שישלים את צרכיה של האש שלו?
התשובה לכך עמוקה מאוד, ולכן אינה פשוטה להבנה אנושית. הקרבן משלים, כביכול, את הבורא בכך שהנבראים שנבראו ונאצלו מאִתו יתברך שבים אליו, מתמסרים אליו ועובדים אותו. במעשים אלו הם חוזרים ונדבקים במקור האלוהי, שהוא המקור שלהם. מציאות זו אינה מעידה על חיסרון שלו, שהרי כל המציאות כולה היא שלו, אולם היא מבטאת את השלמת רצונו בכך שכל המציאות מודה ומכירה במלכות ה' ודבקה בו, ומהווה השלמה וזכות לאדם בעצם התקרבותו אל הבורא.
הרחבות
להתקרב אל ה'
שֶּׁהַנִּמְצָאִים שָׁבִים אֵלָיו. עובדי עבודה זרה חשבו שהאלים זקוקים לקרבנותיהם, לכן הקריבו להם, כדי להשקיט את רעבונם ולפייסם. על פי תובנה מוטעית זו, פירוש המילה 'קרבן' הוא הגשת המתנה לאל (לקרב את המתנה למקבל).
אולם המהר"ל מבאר שהאל אינו חסר, ולכן הקרבנות לא נועדו לטובת המקבל (הקב"ה). אלא שעל ידי הקרבנות בני האדם שבים ומתקרבים אל ה'. על פי תפיסה זו מסביר הרש"ר הירש את משמעות המילה 'קרבן': "פירוש 'קרב' כמשמעו: להתקרב ... מוכח מכאן, שהקרבן בא לספק את צרכי המקריב (=האדם) ולא את צרכיו של זה שהקרבן קרב אליו (=הקב"ה)... תכלית הקרבן היא קירבת אלהים. 'קִרְבַת אֱלֹהִים יֶחְפָּצוּן' [ישעיה נח, ב]... קרבת האלהים, שהיא הטוב היחיד לאדם מישראל, שבלעדיה הוא חש כ'בהמות', מעורטל מכל ייעוד האדם" [רש"ר הירש, ויקרא א, ב].
בכיוון זה הולך גם הרד"ק . הוא מסביר שמטרת הקרבנות "כדי שתזכרוני ותעלוני על לבבכם תמיד ולא תחטאו, ואם חטאתם שתתודו עם הקרבן ותשובו מדרכיכם הרעים" [רד"ק ישעיהו א, יא]. קרבנות התמיד יוצרים רצף תמידי של עבודת ה', וכך אנו זוכרים כל הזמן שאנו עבדי ה', ובזכות זה אנו נמנעים מלחטוא ולפגום בייעודנו. אולם גם אם נחטא ונתרחק מה', הקרבן הוא זה שעוזר לנו לשוב ולהתקרב אליו. ההקרבה גורמת לאדם לחוש שדמו הוא שהיה צריך להישפך על גבי המזבח [על פי הרמב"ן ויקרא א, ט], ומתוך כך הוא מכיר בחומרת חטאו, ומתוודה בלב שלם על חטאיו. הרד"ק [שם] ממשיך לבאר שהקרבת קרבן באופן זה, הגורם לקירוב האדם אל ה', היא לריח ניחוח לפני ה'. אולם על הקרבה סתמית בלא כוונה נאמר הפסוק: "לָמָּה לִּי רֹב זִבְחֵיכֶם יֹאמַר ה', שָׂבַעְתִּי עֹלוֹת אֵילִים וְחֵלֶב מְרִיאִים וְדַם פָּרִים וּכְבָשִׂים וְעַתּוּדִים לֹא חָפָצְתִּי" [ישעיהו א, יא].
אנחנו קודש למענך
שורש הזוגיות בדורנו - מהקודש פנימה אל הבית
רמב"ם וכוזרי
כשהתמיד בוטל - החומות קרסו
איך ללמוד אמונה?
לא בדיבורים אלא במעשים: הדרך היחידה לחיבור בעם ישראל
מה יש לנו ללמוד משנתיים של מלחמה?
הקדוש ברוך הוא חפץ לגואלנו
הלכות שטיפת כלים בשבת
מהי אמונה?
מיהו האדם הקרוב ביותר אל המלך?
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
צבא גבולות המחנה
סוגיית ההפרדה המגדרית בצבא אינה דומה לעבודה משותפת של גברים ונשים בחיים האזרחיים. תנאי הלחימה, הצפיפות והקרבה הממושכת יוצרים מציאות ייחודית שבה שאלת הגבולות ודיני צניעות מקבלים משמעות אחרת
רביבים העבודה - תפקיד האדם בעולם
חובה על האב ללמד את בנו אומנות, כלומר מקצוע | גם אם הבן יבחר להקדיש את חייו לתורה, עדיין מוטל על האב ללמד את בנו אומנות | הברכה שה' מביא לאדם מגיעה על ידי חריצותו של האדם בעבודתו | ההתבטלות מעבודה כרוכה באיסורי תורה ובחילול השם | ההתבטלות מעבודה היא התבטלות מאחד מתפקידיו היסודיים של האדם, שנברא "לעובדה ולשומרה", ומביאה את האדם לידי עבירה
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת חקת
וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ טוֹב. מהי שמה המקורי של ארץ טוב ומדוע שינו את שמה | האם יש הבדל בקריאת התורה בין שירת הים, שירת הבאר ושירת משה בפרשת האזינו | מה הטעם שמשה רבינו הניח את נחש הנחושת על עמדו, ורק חזקיהו מלך יהודה עמד ושברו שלא יוכלו לעבוד אותו | ראיה בפרשה שבכל ארבעים שנה שהיו בני ישראל במדבר לא היה רוצח נפש בשגגה. ועוד!
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א יסוד ועיקר העבודה הרוחנית
דרך הקודש ג' פסקה ה-ו
הרב מבאר כי יסוד העבודה הרוחנית מושתת על אמונה והכרת הערך היחסי והתלות המוחלטת של העולם והאדם בבוראו. בנוסף, הרב מסביר כיצד מודעות עמוקה זו מובילה לתהליך מתמיד של התעלות ודביקות באור האלוקי, ששיאו והשלמתו באים לידי ביטוי בהפיכת הרע לטוב והחושך לאור.
מאמר שלישי גבולות ההיגיון במצוות כיבוד הורים
מאמר שלישי המשך סיכום פסקה ז'
השיעור בוחן את גבולות ההיגיון בקיום מצוות שנדמות שכלתניות, כמו כיבוד אב ואם וברית מילה, תוך הדגשה שיהודים מקיימים אותן כגזירה אלוקית מוחלטת שמעבר לטבע האנושי. דרך עיון בסוגיות מהגמרא, פסיקות הרמב"ם והסברי ספר הכוזרי, מודגשת המסירות והשמחה העל-טבעית הנדרשות במצוות אלו.
יסודות הש"ס יסודות דיני הקדשות
דיני ההקדשות אינם קשורים רק לסדר קדשים, אלא גם לנדרים ולדיני ממונות. בשיעור מובאות החלוקות הבסיסיות בין קדושת דמים לקדושת הגוף, קדושת פה וקדושת כלי, קניין הגוף וקניין פירות, החלוקות המקבילות והיחס ביניהן.
אורות התשובה - הרב הראל כהן החיבור בין תשובת היחיד לתיקון העולם
אורות התשובה פרק ה, פסקה ז-ח
ישנה דו- סטריות בין הדחף של העולם לתשובה והתקדמות לבין תשובת האדם ורצונו להיטיב: הן מעוררות זו את זו בהדדיות.
אורות ישראל ותחייתו בין הרצון הטוב להדרכה האלוהית
השיעור עוסק במגבלותיו של "הרצון הטוב" כשהוא מנותק מהדרכה מעשית, ומבקר את הנצרות שבחרה להישען עליו בלבד תוך נטישת חוקי התורה והמצוות. לעומת זאת, מודגש כי תפקידה של כנסת ישראל הוא לחבר את הרצון הטוב הפנימי אל ההדרכה והחוקיות האלוהית, ובכך לסלול את הדרך לתיקון ולהארת אומות העולם כולן.
חקת סוד פרה אדומה ושירת הבאר
הרב מסביר כי מצוות פרה אדומה מסמלת קבלת עול מלכות שמיים מוחלטת, ומדגיש את ייחודיותן של הלכות הטומאה והטהרה השייכות לעם ישראל בלבד בזכות קדושתו וקבלת התורה. בנוסף, הרב מתאר כיצד התבטלות ראשונית זו מובילה בסופו של תהליך לחיבור פנימי, טבעי ושמח אל התורה, המשתקף ב"שירת הבאר" ומביא בסופו לתיקון העולם ולניצחון מוחלט על המוות ועל יצר הרע.
מאמרי הראי"ה - הרב ש.י וייצן מלחמת עולם הקודש והחול ושם הוויה
מאמרי הראי"ה - מאמר "נאדר בקודש" סעיף ד'
הרב זצ"ל ממשיך את הפיסקאות הקודמות ואחרי שהוא מדגיש את התפיסות של עולם הקודש והחול הוא אומר שיש את שם הוויה שהוא השורש של שני מלחמות הללו.
